ת' ייצוגית/דחיית הסדר פשרה במסגרת ת' ייצוגית/מחוזי

בית המשפט דחה בקשה לאישור הסדר פשרה במסגרת תובענה ייצוגית שהוגשה כנגד חברת ישפאר בגין ציון שם היצרן LENCO על מוצרים שהיא מייבאת, בעוד שהמוצרים הללו יוצרו ע"י חברות אחרות. נקבע, כי אין בהסדר הפשרה שהוצג לבית המשפט כדי לקדם ולו חלק מתכליותיו של מוסד התובענה הייצוגית.
משה בנימין |

עובדות וטענות:

בשנת 2004 רכש המבקש אצל המשיבה מכשיר DVD, בסברו כי מדובר במכשיר מתוצרת חברת לנקו (LENCO) - חברה שוויצרית בעלת מוניטין רב בתחום האודיו. סברתו זו של המבקש בוססה, בין היתר, על דף אינטרנט מאתר המשיבה ועל מדבקה שהייתה מודבקת על גבי אריזת המכשיר, עליה צוין כי יצרן המכשיר הוא חברת לנקו. לאחר שהמכשיר סופק למבקש, התעוררה שאלה מסוימת באשר לתפעולו והמבקש פנה ישירות לחברת לנקו לשם בירורה. או-אז התחוור לו, כי המכשיר כמו גם מכשירים נוספים, המשווקים על-ידי המשיבה כמכשירים שיוצרו על-ידי חברת לנקו, למעשה יוצרו על-ידי חברות אחרות.

המבקש פנה למשיבה והודיע לה, כי ברצונו להשיב את המכשיר ולקבל בחזרה את כספו, ואולם פנייתו לא נענתה. משכך, הגיש המבקש את התביעה דנן ובגדרה, בקשה להתיר לו לייצג את כל מי שרכש מכשיר חשמל כלשהו שהופץ על ידי המשיבה תחת השם לנקו, ואשר בפועל לא יוצר על-ידי חברת לנקו אלא על-ידי יצרן אחר כלשהו.

עוד קודם שנערך דיון לגופה של הבקשה, הגישו באי-כוח הצדדים בקשה לאישור הסכם פשרה בתובענה הייצוגית, בהתאם לחוק תובענות ייצוגיות. הסדר הפשרה כולל שני רכיבים עיקריים: התחייבות המשיבה, להקפיד לזהות כדבעי את היצרן האמיתי מכאן ואילך; ופיצוי חברי הקבוצה. בהקשר זה הוסכם, כי המשיבה תעניק זיכוי חד פעמי, אשר יעמוד לרשותו של כל חבר, למשך שנה, לצורך רכישת כל מגוון המוצרים הנמכרים באולם התצוגה של החברה, ואשר שיעורו יהיה 11% מהמחיר ששילם חבר הקבוצה בגין רכישת מוצר שנשא את סימן המסחר לנקו.

דיון משפטי:

כב' הש' י' ענבר:

האם סיום ההליך בפשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין? נקבע, כי לאור מכלול הנתונים יש סיכוי סביר, שבידי המבקש יעלה להוכיח את טענת ההטעיה. עיון בפרסומים השונים שנעשו על ידי המשיבה מלמד לכאורה, כי לא אחת הוצגו מוצרים על ידי המשיבה באופן מפורש כאילו יוצרו על ידי חברת לנקו. אלא, שבכל הקשור לסעדים הכספיים הנתבעים עבור חברי הקבוצה ניצבים בפני חברי הקבוצה קשיים משפטיים של ממש. למשל, הצורך של כל אחד מחברי הקבוצה להוכיח, כי רכש את המוצר בהסתמך על מצגי המשיבה שלפיהם היצרן הנו חברת לנקו וכי לא היו רוכשים את המוצרים לו ידעו שהכינוי לנקו אינו אלא מותג וכי המוצרים יוצרו על ידי יצרן אחר.

שאלה נוספת היא, אם השבה תהיה צודקת לאחר תקופת שימוש ארוכה יחסית בת מספר שנים של כל צרכן במוצר שאותו רכש; ואף אם תאושר השבה בנסיבות שתיארנו, הרי שספק אם קיזוז שוויה של ההנאה שהפיק חבר הקבוצה עקב השימוש במכשיר מסכום ההשבה יוותר סכום של ממש בידי הרוכשים.

לא הונחה בבקשה תשתית עובדתית, המלמדת ולו לכאורה כי לחברי הקבוצה נגרם נזק ממוני כלשהו. ספק אם בידי חברי הקבוצה יעלה להוכיח נזקים לא ממוניים, שכן נכון לעת הזו לא הכירה ההלכה הפסוקה בראש נזק זה אלא בהקשר לפגיעה בגוף, או בהקשר לתחושות או לתגובות רגשיות קשות כמו מיאוס וגועל. דומה, כי לא כזה הוא המקרה שלפנינו.

נוכח כוחם המצטבר של הקשיים המשפטיים הנ"ל נקבע,, כי סיום ההליך בפשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת, באשר קשה למצוא תכלית ראויה במיצויו של ההליך המשפטי בשעה שתוחלת פסיקת סעד כספי לרוב חברי הקבוצה הנה כה נמוכה.

האם ההסדר ראוי הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה? נפסק, כי אין לאשר את הסדר הפשרה במתכונתו הנוכחית. תנאי הכרחי לאישורו של הסדר פשרה בתובענה ייצוגית, הכרוך, מעצם טבעו, בשלילת זכותם היסודית של חברי הקבוצה ליומם בבית המשפט, הוא שיש בו כדי לקדם ולו חלק מתכליותיו של מוסד התובענה הייצוגית. דא עקא, הסדר הפשרה המוצע אינו מקדם תכליות אלו - תוחלת זכייה נמוכה בתובענה של רוב חברי הקבוצה, ועל כן מן הדין להותיר לבני הקבוצה עצמם את חופש הבחירה האם, מתי ובאיזה אופן לממש את זכותם ליומם בבית המשפט.

באשר לרכיב העיקרי הראשון של הסדר הפשרה – נקבע, כי התחייבותה של המשיבה להסיר את המחדל ולהקפיד לזהות כדבעי את היצרן האמיתי מכאן ואילך, היא במידה מרובה חסרת משמעות ותוכן, שהרי המשיבה חדלה זה מכבר ממילא לשווק את המוצרים. כמו כן, התחייבות כה רופסת וחסרת משמעות אינה מקדמת כלל ועיקר תכליות של הרתעה או של אכיפה אזרחית באקלים של "תת אכיפה". אדרבא, מתן גושפנקא שיפוטית להתחייבויות כגון אלו במסגרת תובענה ייצוגית עלול להוות מסר מעודד לחברות נתבעות אחרות להעביר את פעילותן לחברות חדשות בידען, כי יש בהן כדי לסייע להן להפטר מההליך המשפטי בלא כלום.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
אבטלה מובטלים שירות התעסוקה
צילום: שירות התעסוקה

שירות התעסוקה: יותר משכילים ובעלי מיומנויות הפכו לדורשי עבודה

ניתוח נתוני השנים האחרונות מראה כי דורשי העבודה לא מגיעים רק מהשכבות המוחלשות אלא ישנם יותר משכילים, בעלי משלחי יד אקדמאיים ומאשכולות גבוהים שמחפשים עבודה


הדס ברטל |

הבוקר מפרסם שירות התעסוקה את דופק שוק העבודה המסכם את התנועות שנרשמו בשוק העבודה הישראלי במהלך חודש נובמבר, כאשר עולה מהם כי מספר דורשי העבודה שנרשמו, דומה למספר דורשי העבודה בשגרה שקדמה למתקפת ה-7 באוקטובר ופרוץ מלחמת חרבות ברזל. עם זאת, גם אם נדמה כי השוק התאושש לגמרי מהשפעות המלחמה, עיון בתמהיל דורשי העבודה מלמד על עקבותיה. כך, למשל,  עלה שיעורם של היהודים שאינם חרדים בקרב דורשי העבודה בהשוואה לשיעורם קודם למלחמה. מגמות אלו ואחרות משקפות את השפעת המלחמה על הרכבה האנושי של מצבת דורשי העבודה.  נתון בולט נוסף הוא עלייה בשיעור דורשי העבודה מאשכולות חברתיים-כלכליים גבוהים, 8 עד 10, לעומת ירידה בשיעור דורשי העבודה מהשכבות המוחלשות, אשכולות 1-3. הנתון עולה ממבט על  התפלגות דורשי העבודה מחודש נובמבר 2022, המלמדת על הצטרפותם של עוד ועוד דורשי עבודה בעלי מיומנויות גבוהות.

מנהלים עסקיים לעומת פועלים בתעשייה

לפי נתוני לשכת התעסוקה נראה כי תמהיל דורשי העבודה השתנה באופן משמעותי, כאשר ישנם יותר אקדמאים ומנהלים ופחות עובדים בלתי מקצועיים. כך, שאף שבמספר הכולל ניכר דמיון בין חודשי נובמבר בזמני שגרה לנובמבר השנה, נראה כי השפעת המלחמה ובכלל השפעת השנים האחרונות ניכרת בתמהיל דורשי העבודה.

מספר דורשי העבודה שהם מפתחי תכנה ומנתחי יישומים הוכפל בכפי 2.5 ממספרם בנובמבר 2019, זה שקדם למשברי השנים האחרונות- מכ-3.3 אלף ב-2019 לכ-8,000 השנה, ושיעורם עלה מ-2.3% ב-2019 לכ-6.3% השנה. בדומה, נרשמה עלייה משמעותית בשיעור המנהלים מקרב דורשי העבודה ובמספרם- מ-17.3 אלף  ב-2019 לכדי 22.8 אלף (מ-12.2% ל-18%) השנה. העלייה ניכרת יותר בקרב מנהלים בתחום השירותים העסקיים והמנהלים האדמינסטרטיביים, מ-6.2 אלף  ב-2019 ל-9.6 אלף (מ-4.4% ל-7.6%)   השנה. מגמה הפוכה נרשמה בקרב בעלי משלחי יד מרוויחי שכר נמוך.כך למשל, ירד מספר דורשי העבודה שהם עובדי ניקיון ועוזרים בבתים פרטיים, בתי מלון ומשרד מכ-9.8 אלף ב-2019 לכדי 6.1 אלף ( מ-6.9% ל-4.8% השנה). בדומה, ירד מספר דורשי העבודה שהם פועלים בלתי מקצועיים בתעשייה מ-5.7 אלף ל-3.8 אלף (מ-4% ל-3%) השנה.

 

אבטלה מובטלים שירות התעסוקה
אבטלה מובטלים שירות התעסוקה - קרדיט: שירות התעסוקה




יותר אבטלה בערים חרדיות וערביות

כבמרבית חודשי השנים האחרונות, גם בנובמבר 2025 הובילו את הרשימה אום אל פחם ורהט (6.1% ו-5.8%, בהתאמה), רהט ואום אל פחם (שיעור זהה של 5.7%), שאחריהן עכו (4.9%) ועפולה (4.6%), כערים הגדולות שבהן יש מספר הרבה דיותר של דורשי עבודה. עפולה היא העיר היהודית בעלת שיעור דורשי העבודה הגבוה ביותר. ככלל, גם החודש הערים עם שיעור דורשי העבודה הגבוהים ביותר הן פריפריאליות, חרדיות או ערביות, כשמנגד השיעורים הנמוכים ביותר נרשמו גם החודש בערים החזקות יותר כרעננה, כפר סבא ורמת השרון. בהשוואה לחודש שקדם, במרבית הערים נרשמה עלייה, אשר עמדה בממוצע על 2.9% - הבולטות ביותר נרשמו בראש פינה (17.8%), קריית גת (9.8%), ובאום אל פחם ורמלה (7.8%, כל אחת). מנגד, בחלק מהערים נרשמה ירידה, כאשר לרוב דובר בערים חזקות מהמרכז.

סופרמרקט אינפלציה קניות
צילום: תמר מצפי

מפתיע: האינפלציה בישראל נמוכה בהרבה מהמדינות המפותחות

אם חשבתם שישראל הרבה יותר יקרה מהעולם, המספרים מוכיחים אחרת: עשור של אינפלציה נמוכה מציב את ישראל בפער של יותר מפי 2.5 מול ה-OECD

ד"ר אדם רויטר |
נושאים בכתבה אינפלציה OECD

מסתבר שקצב האינפלציה בישראל נמוך בהרבה מאשר ברוב המדינות המפותחות, ה-OECD. זאת בניגוד ל"תחושות בטן" שיש לנו. מסתבר גם שמדד מפתיע מראה שאפילו מחירי השירותים העירוניים בתל אביב, כבר אינם בראש רשימת הערים המרכזיות היקרות בעולם המערבי, כפי שהיה בעבר. המסקנות הללו מספקות ללא כל ספק עוד תחמושת לאלו הדורשים מבנק ישראל להוריד את הריבית במיידי וכמה שיותר.

בממוצע שנתי קצב האינפלציה בישראל ב-10 השנים האחרונות היה 1.4% לשנה מול ממוצע של 3.8% ב-OECD. משמע בחו"ל, ברבות מהמדינות המערביות, קצב האינפלציה הממוצע גבוה ביותר מפי 2.5 מאשר אצלנו!

המקור: עיבודי חיסונים פיננסים לפרסום של ה-OECD  

www.oecd.org/content/dam/oecd/en/data/insights/statistical-releases/2025/7/consumer-prices-oecd-07-2025.pdf


תל אביב (מבחינת יוקר המחייה) זה לא מה שהיה פעם

כדי להבין עד כמה תמונת האינפלציה מורכבת וכוללת הרבה מאד אלמנטים שהמדיה הכלכלית פעמים רבות מתעלמת מהם, להלן טבלה ובה בדיקה שפרסמו Visual Capitalist על בסיס נתונים שבדק דויטשה בנק, בנוגע לעלות החודשית שמשקי הבית ועסקים בערים שונות בעולם משלמים על שירותים עירוניים דוגמת חשמל, מים, פינוי אשפה וכו':