החצר האחורית של הפיקוד הבכיר במשטרה

מינויו של תת-ניצב ניר מריאש לראש מנהל טכנולוגיות במשטרה, בתום שלוש שנים בהן ליחידה לא היה מפקד - הוא יותר ממוזר ● נראה שסגל הפיקוד הבכיר של המשטרה לא הפנים באמת את חשיבותו של התיקשוב לליבת הפעילות של המשטרה - בניגוד לצה"ל ולשב"כ ● מאחורי הקלעים של מינוי של ראש מינהל טכנולוגיות במשטרה - בלוז עצוב לכחולי המדים

החלטתו של מפכ"ל המשטרה, רב ניצב דודי כהן, להעביר מתפקידו את מפקד מרחב גליל, תת-ניצב ניר מריאש, ולמנותו לתפקיד ראש מינהל הטכנולוגיות במטה הארצי של המשטרה - התקבלה בציבור ככניעה לאלימות ולטרור. זאת, כי תנ"צ מריאש עמד בראש הכוח שפרץ לפקיעין במהומות שהיו שם בחודש שעבר - מהומות שהמשטרה יצאה מהם כשידה על התחתונה. אפשר להתווכח על החלטתו של המפכ"ל, ואפשר להסתפק בהסכמה כי זכותו של רב-ניצב כהן לעשות כך.

אולם, המהלך השני שעשה המפכ"ל - העברתו של מריאש למטה המשטרה, והצבתו בראש מינהל טכנולוגיות - מעוררת יותר מתמיהה אחת. מינהל הטכנולוגיות הוא זרוע התיקשוב של המשטרה, בו מתבצעים הפרויקטים החשובים והחדשניים ביותר, שאמורים להצעיד את המשטרה קדימה, להפקיד בידיה את הכלים והפתרונות שיאפשרו לה למלא את משימתה העיקרית: להלחם בפשע ולהגביר את הביטחון האישי של הציבור. בשני נושאים אלו, המשטרה לא ממש הצטיינה בשנים האחרונות, בלשון המעטה.

הבעיה איננה באיש, בקצין, שאינו מוכר לציבור; יכול להיות שהוא יפתיע ויהיה המפקד הטוב ביותר שהיה למינהל הטכנולוגיות במשטרה אי פעם. אבל ניסיונו בשנים האחרונות לא יכול להעיד על כך. ההחלטה של המפכ"ל ממשיכה מדיניות בלתי כתובה, זו שהחלה עוד בימי המפכ"ל הקודם, משה קראדי. זו מדיניות של זלזול, חוסר טיפול ותשומת לב ניהולית ותקציבית ליחידה המיוחדת הזו. המדובר ביחידת עילית של אנשים, שלפחות מחצית מהם יכלו למצוא את פרנסתם בקלות בשוק ההיי-טק האזרחי. למרות זאת הם מעדיפים את השליחות, את העבודה המיוחדת במינהל, עבודה שתוצאותיה מצילות חיים ומסייעות למשטרה בפעילויותיה השונות.

דרוש: תקציב

יכול להיות שהמפכ"ל וסגל הפיקוד הבכיר של המשטרה מסתמכים על הזיכרון הקצר של הציבור. אירוע רודף אירוע, ומי זוכר בכלל שלמינהל הטכנולוגיות במשטרה אין מפקד כבר שלוש שנים, מאז פרישתו של תת-ניתב ד"ר אורי אנגלהרד, מתפקידו, בסוף 2004. אנגלהרד, איש היי-טק מצליח בתחומו, היה אזרח שגויס למשטרה על ידי יהודה וילק, המפכ"ל דאז. וילק היה המפכ"ל האחרון (עד כה), שעוד ייחס לתיקשוב המשטרתי משמעות אמיתית, ונתן לו את הכבוד הראוי לו. אנגלהרד ויתר על קריירה מבטיחה ומזהירה במגזר הפרטי, לבש מדים כחולים והקים את מינהל הטכנולוגיות. בתקופתו הגיעה היחידה להישגים מרשימים. קציני המשטרה הבכירים, כמו גם המפכ"לים, ידעו לקטוף לעצמם את הפירות הנכונים בכל טקס ובכל אירוע שבו הוצגו הפיתוחים של היחידה ותרומתה לעבודת המשטרה.

רק דבר אחד הם שכחו לתת למינהל: תקציבים. הפרויקטים הגדולים שבוצעו בעשור האחרון, כגון מיחשוב הניידות, תוקצבו לאחר מבצעי "שנור" מבישים שערכו קציני המינהל בקרב שרים וחברי כנסת. זאת, כדי להראות להם עד כמה חשובים אותם פרויקטים ולמה צריך לתקצב את המשטרה, כדי שתוכל להשלים את הפרויקטים.

כאמור, מאז 2004 אין למינהל הטכנולוגיות מפקד באופן רשמי. לאחר עזיבתו של אנגלרהד, כיהן בתפקיד סגנו, ניצב משנה אריה פרידמן, שהודיע מראש כי הוא נשאר עד שיימצא מחליף. פרידמן החזיק מעמד שנה וחצי, שבמהלכם נענה שוב ושוב לבקשות להישאר - כי לא מצליחים למצוא מועמד.

דרוש: מפקד ראוי

הכישלון באיתור מועמד לתפקיד ראש מינהל טכנולוגיות - הוא מחדל בפני עצמו. במשך שנה שלמה חיפשו ראשי הפיקוד במשטרה אחר מועמדים. לא שחסרים מועמדים, אבל הטובים והראויים - ויתרו מהר מאוד על הרעיון. אחד המועמדים היותר רלבנטיים היה אל"מ שי בסון, שהשתחרר מתפקיד בכיר באגף התקשוב וחיפש ג'וב ראוי בחוץ. המו"מ עם בסון היה קרוב מאוד לסיום, אולם נפל - בין היתר בגלל מחלוקת על דרגה ותנאים. ולא מפני שבסון חיפש כבוד. התברר לו, כך ידעו לספר יודעי דבר, כי התנאים אותם הוא צפוי לקבל, פחותים מאלו של אנגלהרד. הסיבה: הכוונה של המפכ"ל הקודם קראדי, לבטל למעשה את המינהל כישות עצמאית, שהיתה תחת אחריותו של אגף תכנון, ולהעבירו תחת סגן המפכ"ל. זו היתה אחת הסיבות, הלא רשמיות, להחלטתו של אנגלהרד לפרוש. במשטרה יודעים לספר כי אחד מסודות ההצלחה של מנ"ט בשנותיו היפות, היה ההבנה שגילה המפכ"ל וילק לצרכיו, ומתן אוטונומיה מלאה לפעילותה, כולל גיבוי תקציבי.

מאז בסון, הפסיקה המשטרה לחפש מועמדים. ולא שלא היו קצינים מוכשרים מתון היחידה עצמה, כמו למשל ניצב משנה יקי אלמוזנינו, ראש מחלקת תשתיות, שראה את עצמו מועמד, אבל החליט לוותר לאחר שראה לאן נושבת הרוח. כיום הוא משמש בתפקיד בכיר בחברת טבע.

ההסברים שהגיעו מהפיקוד הבכיר של המשטרה לגבי יחסם למנ"ט, נוגעים בעיקר להיבט התקציבי. אלו הם הסברים שתמיד תופסים, לגבי כל פעילות שהמשטרה עושה, או שלא. תשאלו כל שוטר והוא יגיד לכם שאילו היה לו תקציב, מן הסתם היו פחות תאונות או עבריינים. אבל תקציב מבטא תפיסת עולם, הוא משחק של סדרי עדיפויות. בשנים האחרונות, סגל הפיקוד הבכיר של המשטרה אמר את דעתו בצורה ברורה על התיקשוב במשטרה. זאת, על ידי העמדתו האחרון בסדרי העדיפות, ויתירה מכך: החמור מכל, לתת למנ"ט להתנהל במשך שלוש שנים ללא מפקד.

דרוש: קצין פנוי למלא חור

עכשיו צריך היה למצוא ג'וב דחוף לקצין שנכשל בפקיעין, כך על פי תפיסת המפכ"ל. אז מישהו נזכר שלמנ"ט אין עדיין מפקד. מה יותר טוב מאשר להעביר איש שטח לתפקיד פיקודי? אין ספק שהוא יעשה את העבודה - הוא לא יאבק במפכ"ל ובסגל הפיקוד הבכיר, כי הוא הרי הוא חייב להם את קידומו; הוא לא יחפש את האנשים הטובים ביותר לגייס; הוא לא יקדם את הפרויקטים המוצלחים ביותר, על מנת למנף את הרמה הטכנולוגית של המשטרה. לכולם ברור, וגם לו מן הסתם - שזו לו תחנת מעבר בדרך לפרישה מהמשטרה.

צודקים אלו שיטענו כנגד הדברים שנאמרים כאן, שגם בצה"ל הקימו ועמדו בראשות את אגף התיקשוב שני קצינים, אשר בינם ובין טכנולוגיה לא היה דבר – יצחק (חקי) הראל ואודי (שינוטר) שני. זה נכון. כשם שר הבריאות לא חייב להיות רופא, כך גם ראש אגף התיקשוב לא צריך להיות בוגר ממר"ם. אלא שיחי ההבדל הקטן: הראל ושני היו בעלי דרגת אלוף, חברים שווי ערך ליד הרמטכ"ל ושאר חברי המטה הכללי. הם היו השגרירים של התיקשוב כלפי הפיקוד הבכיר של הצבא והם דאגו שהתיקשוב יקבל מעמד של אגף, כמו כל אגף אחר. אפשר לקחת דוגמה נוספת, הפוכה לזו שבמשטרה - מהשב"כ. תשומת הלב הניהולית, התקציבית והפיקודית שניתנת בשירות הביטחון הכללי ליחידות ה-IT - היא חסרת תקדים. כבר למדנו והבנו שזה משתלם.

המשטרה עוד לא נמצאת במקום שבו נמצא השב"כ מבחינת ה-IT. מעצר מתוקשר של עבריין צמרת, שאחר כך משוחרר בבושת פנים, או פשיטה מתוקשרת על בית ספר תיכון, כדי ללכוד "רשת האקרים ערבים" שבראשה עומד ילד בן 16 - הם הרבה יותר סקסיים ובעלי פוטנציאל ליחסי ציבור, מאשר מינוי מפקד מתאים למינהל הטכנולוגיות המשטרתי.

דרושה: הצלחה

באתר המשטרה, תחת הכותרת של מינהל טכנולוגיות, נכתב: "מנ"ט הינו יחידת ההיי-טק של המשטרה, הוא משמש זרוע אסטרטגית - שייעודה ייזום, פיתוח ונשיאה באחריות, למתן פתרונות טכנולוגים...". יש לקוות שהמפקד החדש של יחידה זו - יצליח, לא רק בעבור עצמו, אלא עבור כל מי שהמשטרה אמורה לשרת אותם ולדאוג לביטחונם ולשלומם.

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    קצין בדימוס 22/11/2023 11:00
    הגב לתגובה זו
    בניגוד לכתבה, הכרתי מקרוב את עבודתו של ניר מריאש, שהוא בוגר מדעים מדוייקים בתחום המתמטיקה. מריאש היה מהמפקדים הטובים ביותר שהיו במנהל הטכנולוגיות של המשטרה, אחרי שבעבר אותה מחלקה סבלה בתקופת הקודם בתפקיד, (אנגלהרד) מהתנהלות שנטען בביקורת שהיא בזבזנית ולא מתואמת מספיק עם סדרי העדיפות של המשטרה, הכל לכאורה, אז הגיע ניר מריאש ושעה סדר והתייעלות . הכתבה מכפישה אותו ללא שמכירים את עשייתו החיובית. זו דעתי.
זוג מבוגרים פנסיה
צילום: pvproductions@freepik

מה הסוד של תושבי מודיעין-מכבים-רעות לאריכות ימים?

תוחלת החיים הממוצעת בעיר היא 87.5 - פער של 4.4 שנים מעל הממוצע הארצי; מחקרים מצביעים על שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, ומצביעים על פערים בין מרכז לפריפריה ובין ישובים יהודיים לערביים

ענת גלעד |

איפה בישראל קונים עוד 8 שנים של חיים? נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנים האחרונות מציבים את מודיעין-מכבים-רעות בראש רשימת הערים בישראל במדד תוחלת החיים, עם ממוצע של 87.5 שנים. זהו פער של כ-4.4 שנים מעל הממוצע הארצי, שעמד בתקופת המדידה על 83.1 שנים. מאז הבדיקה עלתה תוחלת החיים, על פי ההערכות, בכ-0.7 שנים נוספות. על פי OECD, תוחלת החיים בארץ הגיעה ל-83.8 שנים ב-2023, ונותרה יציבה גם ב-2024-2025 למרות אתגרי המלחמה.

העיר מקדימה ערים כמו רעננה (86.7 שנים), הוד השרון (85.7 שנים), גבעתיים (85.4 שנים) וכפר סבא (85.3 שנים). לעומת זאת, בערים כמו אום אל-פאחם תוחלת החיים היא 78.8 שנים, וברהט 79.8 שנים - פערים של עד 8.7 שנים. הפערים הללו משקפים שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, כפי שמעידים מחקרים עדכניים של ארגון הבריאות העולמי, OECD ומכוני מחקר ישראליים.

ישראל במקום הרביעי העולמי - למרות הפערים הפנימיים

תוחלת החיים בישראל עלתה בשנים האחרונות ל-83.8 שנים ב-2023, מה שמציב את המדינה במקום הרביעי ב-OECD, אחרי יפן (84.5 שנים), שווייץ (84.0 שנים) וספרד (83.9 שנים). אצל גברים תוחלת החיים היא 81.7 שנים בממוצע, ובקרב נשים 85.7 שנים בממוצע - פער מגדרי של ארבע שנים שעקבי עם המגמה העולמית. עלייה זו נמשכה למרות השפעות מגפת הקורונה והמלחמה שהחלה ב-2023, אם כי תמותה עודפת בקרב צעירים (כולל חיילים שנפלו בלחימה) השפיעה מעט על הנתון הכללי.

מחקר מרכז טאוב מציין "פלא ישראלי" - תוחלת חיים גבוהה ב-6-7 שנים מעבר למה שצפוי בהתחשב ברמת עושר, השכלה ואי-שוויון. החוקרים מייחסים זאת לשילוב של תרבות משפחתית חזקה, קהילתיות גבוהה, תזונה ים-תיכונית ומערכת בריאות ציבורית נגישה. עם זאת, פערים פנימיים גדולים חושפים אי-שוויון מבני, בעיקר בין אוכלוסיות יהודיות לערביות ובין מרכז לפריפריה - תופעה שמאיימת לשחוק את היתרון הישראלי בעתיד.

הכסף קובע: 60%-80% מהפערים נובעים ממצב סוציו-אקונומי

מחקרים מהשנים 2024-2025 מאשרים כי גורמים בריאותיים מסבירים רק 10%-20% מהשונות בתוחלת חיים, בעוד 60%-80% מהשונות נובעים מגורמים חברתיים-כלכליים. דוח שנת 2025 של OECD מדגיש הכנסה, השכלה, הוצאות רווחה והשקעות סביבתיות כמפתחות מרכזיים. מחקר ב-JAMA מ-2024 מראה שהפרשי הכנסה מתורגמים לפערים של עד 10 שנים במדינות מפותחות, דפוס דומה לישראל עם מתאם של 0.85 בין אשכול סוציו-אקונומי לתוחלת חיים.

זוג מבוגרים פנסיה
צילום: pvproductions@freepik

מה הסוד של תושבי מודיעין-מכבים-רעות לאריכות ימים?

תוחלת החיים הממוצעת בעיר היא 87.5 - פער של 4.4 שנים מעל הממוצע הארצי; מחקרים מצביעים על שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, ומצביעים על פערים בין מרכז לפריפריה ובין ישובים יהודיים לערביים

ענת גלעד |

איפה בישראל קונים עוד 8 שנים של חיים? נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנים האחרונות מציבים את מודיעין-מכבים-רעות בראש רשימת הערים בישראל במדד תוחלת החיים, עם ממוצע של 87.5 שנים. זהו פער של כ-4.4 שנים מעל הממוצע הארצי, שעמד בתקופת המדידה על 83.1 שנים. מאז הבדיקה עלתה תוחלת החיים, על פי ההערכות, בכ-0.7 שנים נוספות. על פי OECD, תוחלת החיים בארץ הגיעה ל-83.8 שנים ב-2023, ונותרה יציבה גם ב-2024-2025 למרות אתגרי המלחמה.

העיר מקדימה ערים כמו רעננה (86.7 שנים), הוד השרון (85.7 שנים), גבעתיים (85.4 שנים) וכפר סבא (85.3 שנים). לעומת זאת, בערים כמו אום אל-פאחם תוחלת החיים היא 78.8 שנים, וברהט 79.8 שנים - פערים של עד 8.7 שנים. הפערים הללו משקפים שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, כפי שמעידים מחקרים עדכניים של ארגון הבריאות העולמי, OECD ומכוני מחקר ישראליים.

ישראל במקום הרביעי העולמי - למרות הפערים הפנימיים

תוחלת החיים בישראל עלתה בשנים האחרונות ל-83.8 שנים ב-2023, מה שמציב את המדינה במקום הרביעי ב-OECD, אחרי יפן (84.5 שנים), שווייץ (84.0 שנים) וספרד (83.9 שנים). אצל גברים תוחלת החיים היא 81.7 שנים בממוצע, ובקרב נשים 85.7 שנים בממוצע - פער מגדרי של ארבע שנים שעקבי עם המגמה העולמית. עלייה זו נמשכה למרות השפעות מגפת הקורונה והמלחמה שהחלה ב-2023, אם כי תמותה עודפת בקרב צעירים (כולל חיילים שנפלו בלחימה) השפיעה מעט על הנתון הכללי.

מחקר מרכז טאוב מציין "פלא ישראלי" - תוחלת חיים גבוהה ב-6-7 שנים מעבר למה שצפוי בהתחשב ברמת עושר, השכלה ואי-שוויון. החוקרים מייחסים זאת לשילוב של תרבות משפחתית חזקה, קהילתיות גבוהה, תזונה ים-תיכונית ומערכת בריאות ציבורית נגישה. עם זאת, פערים פנימיים גדולים חושפים אי-שוויון מבני, בעיקר בין אוכלוסיות יהודיות לערביות ובין מרכז לפריפריה - תופעה שמאיימת לשחוק את היתרון הישראלי בעתיד.

הכסף קובע: 60%-80% מהפערים נובעים ממצב סוציו-אקונומי

מחקרים מהשנים 2024-2025 מאשרים כי גורמים בריאותיים מסבירים רק 10%-20% מהשונות בתוחלת חיים, בעוד 60%-80% מהשונות נובעים מגורמים חברתיים-כלכליים. דוח שנת 2025 של OECD מדגיש הכנסה, השכלה, הוצאות רווחה והשקעות סביבתיות כמפתחות מרכזיים. מחקר ב-JAMA מ-2024 מראה שהפרשי הכנסה מתורגמים לפערים של עד 10 שנים במדינות מפותחות, דפוס דומה לישראל עם מתאם של 0.85 בין אשכול סוציו-אקונומי לתוחלת חיים.