קונסולידציה - רובד אחר רובד

עדיין לא הגענו לזמנים בהם ניתן לבצע את כל הפעולות באמצעות מסחר מקוון, לכן הצורך בסניפים לאספקת שירות מקומי, עדיין קיים וצריך לדעת כיצד לתפעל אותם מבחינת תשתית ולעיתים מומלץ לבצע קונסולידציה של משאבי המחשוב
אמיר פורקוש |

האם הגענו לזמנים בהם סניף השירות המקומי, הקרוב ללקוח והנוח איבד את מקומו? ככל הנראה לא. עדיין לא הגענו לזמנים בהם ניתן לבצע את כל הפעולות באמצעות מסחר מקוון, ועל כן הצורך בסניפים לאספקת שירות מקומי ללקוחות עדיין קיים. כך גם ארגונים מבוזרים ו/או גלובלים נדרשים לפעילות IT ענפה המבוזרת בין סניפים שונים.

לצד התועלות הקיימות בסניף המקומי, תצורה מבוזרת של תשתיות ה-IT גורמת לכאב ראש בלתי מבוטל למנהלי ה-IT בכל ארגון. סביבת מחשוב מבוזרת מהווה מקור למספר בעיות, אשר צוות ה-IT נאלץ להתמודד איתן.

אחת הבעיות היא מורכבות ועלות IT בניהול ותחזוקה של שרתי קבצים ואפליקציה מקומיים ומשאבי אחסון וגיבוי. לרוב, מהירות הגישה לקבצים ולנתונים ברשת ה-WAN נמוכה בשל Delay הקיים ברשתות ה-WAN, דבר המביא לאי שביעות רצון של לקוחות במקומות בהם הוסרו השרתים המקומיים.

בנוסף, מעט ארגונים יכולים להרשות לעצמם להעסיק צוות IT מקומי בעשרות, מאות או אלפי סניפים.

סיבות אלו ואחרות הביאו לכך שרבים מחפשים לבצע קונסולידציה של משאבי המחשוב בארגון, אך יחד עם זאת להטמיע פתרון המאפשר לסניפי החברה גישה למשאבי המחשוב והמערכות העסקיות של הארגון.

קונסולידציה במערכות מחשוב ארגוניות

ניתן לדבר על קונסולידציה במערכות מחשוב ארגוניות במספר תחומים: בתחום האפליקטיבי, בתחום ניהול המערכות, בתשתית השרתים, מערכות אחסון, סביבת הגיבוי ועוד. לקוחות נדרשים לפרויקטים שונים בתחומים הללו כחלק מהכורח לייעל את תשתיות ה-IT ולהפחית עלויות, בפרט תפעוליות.

ניקח כדוגמא את סביבת השרתים ומערכות האחסון: ארגונים רבים מוצאים עצמם עם כמות הולכת וגדלה של שרתים - לעתים מיצרנים שונים ופלטפורמות שונות - הדורשים תחזוקה וטיפול פרטניים, והתופסים מקום רב בחדרי השרתים הצפופים ממילא. ריבוי שרתים הוא גם אחד הגורמים לבזבוז משאבי אחסון וחוסר אחידות במערכות שו"ב וניהול, כך שתחומים אלו קשורים זה בזה.

לפיכך, לימוד ואפיון של סביבת המחשוב בארגון יכולים ללמד על נקודות בהן ניתן להגיע לקונסולידציה בכל אחד מתחומים אלו.

עבודה בקצב ה-LAN על גבי תשתיות WAN

מגמת המעבר מתשתיות מבוזרות לאחודות, מעלה מספר אתגרים חדשים הקשורים כולם לשימוש הנרחב שנעשה בתשתיות ה-WAN המקשרות את הסניפים המרוחקים ל-Data Center. כידוע, רוחב הפס בקווי ה-WAN מוגבל ויקר, הקווים עמוסים ודחוסים, אחוז ה-Packet Loss גבוה יותר מאשר ברשת המקומית, וזמן ההשהיה יכול להגיע לעשרות ומאות אלפיות השנייה, בפרט בתשתיות בינלאומיות. נתונים אלו שוחקים את יעילות הביצועים של פרוטוקולי התקשורת, כאשר הנפגע המרכזי הנו פרוטוקול ה-TCP.

כל אלה מביאים, בסופו של דבר, לזמני תגובה איטיים עד בלתי נסבלים עבור משתמשי הקצה, הרגילים לביצועי רשת שקופים (LAN) כאשר התשתיות היו מפוזרות בין הסניפים.

המעבר לסביבת מחשוב מרכזית אינו פשוט. המעבר דורש תכנון, הכנה מוקדמת, תשומת לב לפרטים ומומחיות, נדרשת הבנה מעמיקה ברזי האפליקציות, מערכות ההפעלה, ציוד התקשורת והכרת אופי פעילות הלקוח על מנת לאפיין את המוצרים המתאימים ביותר.

לסיכום, ניתן לומר כי נושא הקונסולידציה עומד היום על הפרק אצל מספר הולך וגדל של חברות וארגונים, ובד בבד יש הבשלה בטכנולוגיות התומכות בכך, כולל אופטימיזציית התקשורת המתחייבת מכך. בחירת השותף הנכון לתהליך הינה משימה מרכזית וחשובה ביותר להצלחת פרוייקט מסוג זה.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
חדוה בר
צילום: גלית סברו
ניתוח

תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים

בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים

מנדי הניג |

לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש. 

 "לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.

וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש. 

פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?

אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן). 

חדוה בר
צילום: גלית סברו
ניתוח

תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים

בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים

מנדי הניג |

לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש. 

 "לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.

וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש. 

פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?

אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן).