יאיר לפיד יכול למכור לישראלים, אך לא למגזר הרוסי

קהל דוברי רוסית אוהב מאד את המילה הכתובה: את הכתבה יקראו עד הסוף ולא רק את התקציר למעלה; מפרסמים או אנשי יחסי ציבור הפונים לדוברי רוסית בעברית- לא יצליחו לעניין את קהל המטרה
אולגה וולפסון |

"קאק דילה", "ספסיבה", "פז'לסטה"....את המילים האלה (ואולי עוד כמה קללות) כמעט כל ישראלי יודע לדקלם, אך האם זה מספיק כדי להגיע אל תודעתם של מעל מיליון צרכנים דוברי רוסית?

מסתבר שלא כל טקסט שכתוב ברוסית יכול למכור או אפילו לעניין את הקהל הזה. קהל דוברי רוסית אוהב מאד את המילה הכתובה: את הכתבה יקראו עד הסוף ולא רק את התקציר למעלה, במודעות יקראו גם את האותיות הקטנות וישימו לב לכל פרט הכי קטן. בנוסף לכך, קיימת רגישות גבוהה מאד לשפה, כלומר: לסגנון, לדיוקים, לדקדוק ולרמת הכתיבה.

תשאלו, מדוע בכלל לפנות ל"רוסים" ברוסית? הרי הם חיים בישראל ויודעים עברית. זה נכון שכולם מדברים עברית, ברמה כזאת או אחרת, אבל זוהי "שפת ההישרדות", שפה לשימוש יומיומי הכרחי, עברית ברמה שתספיק לעבודה ולשיחה עם השכנים. אבל, לא ישתמשו בה לצריכת מידע או לקריאה, אלא יפנו לחומרי קריאה ולמידע ברוסית אשר אינם מונעים מהם את התענוג החווייתי של הקריאה וההבנה המדויקת של הפרטים, והכי חשוב- לא ידרשו מאמץ מיותר.

ולמה להתאמץ אם היום כמעט כל דבר ניתן לקבל בשפת האם- החל מהמכולת ועד לחדשות ברדיו ובטלוויזיה?

התקשורת המקומית בשפה הרוסית מונה מאות אתרי אינטרנט, מספר ערוצי רדיו וטלוויזיה, עשרות עיתונים ומגזינים. כמו כן, מאות הופעות בשנה מגיעות לישראל מחבר העמים. למעשה, כל מה שקורה בארץ ובעולם מופיע מיד בכלי תקשורת בשפה הרוסית לעיתים אף לפני העברית.

טעות נפוצה היא תרגום מודעה מעברית לרוסית

עבור רוב קהל דוברי רוסית התקשורת בשפה הרוסית הינה מקור מידע עיקרי ורק אחוזים בודדים צורכים תקשורת בשפה העברית ככלי תקשורת נוסף. לכן, אם אתם פרסומאים או אנשי יחסי ציבור הפונים בפרסום ושיווק לדוברי הרוסית בשפה העברית, ומקווים שהם יגיעו אליכם בעקבות הפרסום הזה- אתם טועים.

טעות נפוצה נוספת היא תרגום מודעה מעברית לרוסית, ומיקומה באחד העיתונים המובילים בשפה הרוסית, תוך מחשבה שפנית למגזר. ההרגלים, המנטאליות, התרבות של דוברי רוסית שונים מכלל האוכלוסייה ולכן גם המסרים וההדגשים הינם שונים- לעיתים שונים בתכלית. הנוסטלגיה, המודלים להזדהות, הגורמים המכריעים בעת הקניה שונים אף הם, ולכן, מה שיאיר לפיד יכול למכור לישראלים, הוא בחיים לא ימכור ל"רוסים". גם אם הם יזהו את הדמות, לא תהיה להם כל יכולת להתחבר לערכים שהדמות מייצגת, כי הם פשוט לא יודעים אלו ערכים מייצג איש מוכשר וחביב כמו לפיד ואשר בזכותם נבחר להוביל קמפיין לציבור הישראלי.

דוברי רוסית אימצו באהבה מותגים ישראלים רבים

כמו בכל פלח אוכלוסיה, גם במגזר הרוסי ניתן לבנות מותג, להעלות מודעות ולגרום לקהל הזה "להתאהב" במוצר כזה או אחר. צריך לעשות זאת בחוכמה, בפנייה מכוונת, בהדרגה ובהתחשבות בפרמטרים החשובים למגזר.

מעבר לזה, קל מאד לפנות לפלח שוק זה ויתרונותיו הם:

1. כוח שוק מספיק גדול ומוגדר– להקצאת משאבים.

2. בעלי הרגלים מאפייני צריכה ייחודיים המסייעים בהגדרתם.

3. קיימות עבורם תשתיות ומדיה ממוקדות שבעזרתן ניתן לתקשר עימם.

4. מסה קריטית מספיק חזקה שברובה שבעת רצון מהקליטה בארץ, השתלבה מצוין מבחינה מקצועית וכלכלית ויכולה להרשות לעצמה את ה"פינוק" של שימוש בשפת האם.

הפרדוקס הוא שככל שמשתלבים יותר, כך מתבדלים יותר וחוזרים לשורשים. אין ספק שקהילת דוברי רוסית השפיעה על רוב תחומי החיים בישראל, החל מתחום המזון ועד לריקודים סלוניים. במקביל, הרגלים ישראליים רבים הפכו לחלק בלתי נפרד מהמגזר ודוברי רוסית אימצו באהבה מותגים ישראלים רבים, אך בעיקר את אלה מביניהם שהיו שם, בטריטוריה הרוסית, את אלה שסיפקו מידע ודיברו בשפה הרוסית.

המגזר הרוסי מוביל את השוק בתחומי צריכה מסויימים, כגון: אינטרנט, תקשורת סלולרית, וטלוויזיה דיגיטלית. יתרה מכך, שוק חגיגות הסילבסטר של יוצאי חבר המדינות בישראל מגלגל כ-80 מיליון שקל כל שנה.

תשאלו את עצמכם איפה אתם בכל המעגל הזה ותתחילו לפעול.

רק אל תצאו בפרסום "הכל בשקל" כי "הרוסים" לא מחפשים זול, הם מחפשים דווקא יוקרה, ערך מוסף ועלות מול תועלת.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מאגר לוויתן  (צילום: אלבטרוס)מאגר לוויתן (צילום: אלבטרוס)

ישראל ומצרים מתקרבות להסכם: מתווה יצוא הגז מלוויתן לקראת אישור סופי

ההבנות בין משרד האנרגיה לשותפות לוויתן סוללות את הדרך ליצוא 130 BCM גז למצרים בהיקף של כ-35 מיליארד דולר - לצד התחייבות להבטחת אספקה רציפה למשק הישראלי

מנדי הניג |
נושאים בכתבה לוויתן

בתום רצף דיונים שנמשך לתוך הלילה, משרד האנרגיה והשותפות במאגר לוויתן הגיעו לסיכום שמאפשר להניע את אחת העסקאות המשמעותיות שנרשמו בענף האנרגיה הישראלי. ההסכם, שאמור להיחתם רשמית על ידי ראש הממשלה ביממה הקרובה, יאפשר יצוא גז טבעי למצרים בהיקפים שמעולם לא נחתמו קודם, ויהווה בסיס להרחבת פעילות המאגר בשנים הקרובות. מאחורי ההסכמות עומדת מערכת של שיקולים כלכליים, רגולטוריים ומדיניים, שמתחברת לצורך של שני הצדדים לייצב את משק האנרגיה שלהם ולבסס תשתיות ארוכות טווח.

על פי המתווה, לוויתן ייצא למצרים 130 BCM גז טבעי בהיקף של כ-35 מיליארד דולר, באמצעות חברת Blue Ocean Energy המצרית. מבחינת השותפות - ניו-מד ניו-מד אנרג יהש 4.13%   , שברון ורציו רציו יהש 3.4%   זה בעסקה שמאפשרת את ההשקעה בהרחבת יכולות ההפקה וההולכה של המאגר, כולל צינור חדש ומערכות שמיועדות להגדיל את קצב ההפקה. מנגד, משרד האנרגיה קיבל כמה התחייבויות שנועדו לשמר את ביטחון האנרגיה של ישראל: מחיר מוגדר לאספקה לשוק המקומי, וכן מנגנון שלפיו במקרה של תקלה במאגרים אחרים, לוויתן יפנה גז ישירות למשק הישראלי. זה גם מהלך שמחזיר חלק מהעקרונות שהיו במתווה הגז המקורי, ומייצר למדינה יכולת תכנון רחבה מול הביקוש הגובר.


לכתבות נוספות בנושא:

לוויתן בעסקת יצוא למצרים של 35 מיליארד דולר עד 2040; שותפויות הגז מזנקות

גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה על חשבון ישראל


למתווה החדש יש גם מימד פוליטי. נתניהו רוצה להשלים את ההסכם לפני פגישתו עם נשיא ארה"ב אליו הוזמן לסוף החודש, בין היתר לנוכח מעורבותה של שברון בעסקה והאינטרס האמריקאי בשימור היציבות האזורית. למרות שהעסקה נחתמה כבר באוגוסט, ההיתר הרשמי התעכב בשל דרישה לפרוס את היצוא מעבר לשנת 2040 - החוזה המקורי - כדי לשמור אופציה להגדלת אספקה לשוק המקומי במחירים נמוכים יותר. הדרישה הזו יצרה סחבת ארוכה, שבמהלכה גם גורמים אזוריים ניסו לנצל את ההזדמנות.