חובת מעסיק בתשלום היטל על הכנסת עובד זר

חוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), התשס"ג-2003 (להלן: "החוק") קבע את חובתו של מעסיק בהיטל על שכר המשולם לעובד זר.

סעיף 45(א) לחוק קובע כי מעסיק חייב בהיטל שישולם "מסך כל ההכנסה של עובד זר ששילם בשנת המס".

הכנסה מוגדרת בחוק כ"הכנסה לפי סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה". סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה מגדיר הכנסת עבודה כדלקמן:

"השתכרות או ריווח מעבודה; כל טובת הנאה או קצובה שניתנו לעובד ממעבידו; תשלומים שניתנו לעובד לכיסוי הוצאותיו, לרבות תשלומים בשל החזקת רכב או טלפון, נסיעות לחוץ לארץ או רכישת ספרות מקצועית או ביגוד, אך למעט תשלומים כאמור המותרים לעובד כהוצאה; שוויו של שימוש ברכב או ברדיו טלפון נייד, שהועמד לרשותו של העובד; והכל בין שניתנו בכסף ובין בשווה כסף, בין שניתנו לעובד במישרין או בעקפין או שניתנו לאחר לטובתו;"

מהאמור נובע כי תשלומים שניתנו לעובד לכיסוי הוצאותיו הינם בגדר הכנסה של העובד לפי פקודת מס הכנסה, ולפיכך גם עליהם חלה חובת המעביד לשלם את ההיטל.