סוף האוברדראפט? ברוך הבא לעידן הדאבל-דראפט
בניגוד למסקנות ועדת בכר לרפורמה בשוק ההון, ועדה שבה נכחו כל נבחרת הכוכבים של הרגולציה הישראלית, התקנה להגביל את החריגה ממסגרת האשראי התקבלה באופן יותר יחידני. היא נדחפה וקודמה על ידי המפקח על הבנקים בבנק ישראל, יואב להמן.
ההחלטה שביצועה עוכב השבוע עד לתחילת יולי הבא, היא באמת תקדימית והיא באמת עומדת לשנות מסורות בקרב ציבור הצרכנים הישראלי. בבסיסה יש רצון טוב ואמיתי להוביל את הישראלים להפסיק לצרוך הלוואות יקרות (אוברדראפט) ולהשתמש בתכנון מושכל של חסכון אל מול ההלוואות הזולות יותר (נניח - משכנתאות).
רבים מפנים את האצבע אל הרחק אל מעבר לים. בארצות הברית של אמריקה, הם אומרים, אין אוברדראפט בכלל. שם אסור לחרוג כמעט בחשבון העובר ושב. האמריקני הממוצע יכול לנהל חשבון במשך עשרות שנים, לקבל את דירוג האשראי הטוב ביותר, ועדיין - מנהל הבנק לא יאשר לו לחרוג ב-100 דולר, מעבר לכמה שעות, כשהחשבון שלו מתרוקן.
אז לאיפה הולכת הבזבזנות בארצות הברית? ובכן, שם יש את חברות כרטיסי האשראי. שוק עצום, לא תלוי במערכת הבנקאית, שמנהל הלוואות יקרות במאות מיליארדים של דולרים. האמריקני יכול לצרוך בהיקפים עצומים דרך כרטיסי האשראי, אבל לשלם בתאריך שהוא מגדיר בחודש, לפי היקף שנוח לו יותר. את שאר החוב הוא פורס בהלוואה ארוכת טווח עם ריביות רצחניות. כן, זיהיתם נכון, גם לאמריקנים יש אוברדראפט.
אבל מה אומרת התקנה החדשה של בנק ישראל? ובכן, היא למעשה תובעת להסדיר את מסגרת האשראי מול הבנק כך שלא תהיה חריגה ממנה. אבל מסגרת האשראי היא כבר האוברדראפט בריבית היקרה, החריגות היו פשוט בריבית רצחנית. מי ייכנסו בתפר הזה של מניעת החריגות ממסגרת האשראי? ובכן, אם תביטו במקלטי הטלוויזיה שלכם, תוכלו לראות כבר את כרטיסי האשראי המקומיים המתדפקים על הדלת.
אבל.. כרטיסי האשראי שלנו שייכים, הפלא ופלא, לבנקים. כך שהבנקים בכבודם ובעצמם עומדים לשלשל לכיסם, שוב, את הריביות הרצחניות. אבל הישראלי הממוצע, זה שלמד לחסוך בסדנאות שהבנקים "מימנו" לו, זה שראה את יאיר ואת עלמה, מסבירים לו על חסכון לטווח ארוך. אותו ישראלי - יתעורר בוקר אחד ויגלה שלא רק שלא נגמר לו האוברדראפט, אלא שהוא במינוס (מסגרת אשראי) בבנק שלו, וגם בחברת כרטיסי האשראי. כלומר, במקום לחסל את האוברדראפט, נוכל להתעורר בוקר אחד לעולם של "דאבל-דראפט". עוד המצאה ישראלית, שנולדה בטוב, ותולדותיה - בעוד נטל על הציבור.
שבת שלום.
דן תורג'מן. קרדיט: אור ברוךלאור מחדלי התביעה, דן תורג'מן ניצל ממאסר בפועל
בית משפט השלום בתל אביב גזר תשעה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות על דן תורג'מן, שחקן הקולנוע והתיאטרון המוכר, לאחר שהורשע בשורת עבירות מס חמורות בהיקף של יותר מ-3.6 מיליון שקל; לצד עבודות השירות, הוטלו עליו קנסות בסכום כולל של 200 אלף שקל - מחציתם אישית ומחציתם על חברה שבבעלותו
בית משפט השלום בתל אביב גזר תשעה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות על דן תורג'מן, שחקן הקולנוע והתיאטרון המוכר, לאחר שהורשע בשורת עבירות מס חמורות בהיקף של יותר מ-3.6 מיליון שקל. לצד עבודות השירות הוטלו עליו קנסות בסכום כולל של 200 אלף שקל – מחציתם אישית
ומחציתם על חברה שבבעלותו.
תורג'מן הורשע בשש עבירות של השמטת הכנסה וב-14 עבירות של מרמה, עורמה ותחבולה, בגין אי-דיווח שיטתי על הכנסות מיזמות נדל"ן והשכרת דירות לאורך שנים. על פי הכרעת הדין, הוא עסק ביזמות, שיווק מגרשים ומתן שירותי בנייה באמצעות
חברה בבעלותו, מבלי שדיווח לרשויות המס, מבלי שניהל ספרים ומבלי שהפיק חשבוניות כחוק.
למרות חומרת המעשים והיקפם, בית המשפט נמנע מהטלת מאסר בפועל - בניגוד לעמדת הפרקליטות, שדרשה 15 חודשי מאסר - וזאת בשל מה שהוגדר ככשל חמור בהתנהלות רשויות האכיפה.
השופטת מתחה ביקורת חריפה על רשות המסים והפרקליטות, וקבעה כי כתב האישום הוגש בשיהוי קיצוני ובלתי מוסבר, שנים רבות לאחר ביצוע העבירות המרכזיות.
בהכרעתה קבעה השופטת כי העבירות בוצעו בעיקר בין השנים 2007 ל-2012, אך כתב האישום הוגש רק בשנת 2023, כ-11
עד 16 שנים לאחר מכן. לדבריה, החקירה הפכה גלויה כבר בשנת 2018, אך התיק “נתקע” במשך שנים הן ביחידה החוקרת והן בפרקליטות, ללא הצדקה עניינית. “מדובר במקרה חריג שבחריגים, עינוי דין של ממש”, כתבה, וציינה כי במקרים דומים נגזרים עונשי מאסר בפועל גם כאשר היקף העבירות
נמוך יותר.
- עשור אחרי עבירות המס - זה מה שקבע בית המשפט
- המדינה התעכבה - ובמקום מאסר נגזרו עבודות שירות
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
כתב האישום כלל שלושה אישומים עיקריים: העלמת הכנסות מיזמות ושיווק נדל"ן בסכום של כ־2.7 מיליון שקל; התחמקות מתשלום מס שבח באמצעות רישום נכס על שם אחר; והשמטת הכנסות נוספות של כמיליון שקל מהשכרת דירות. במסגרת ההליך האזרחי חתם הנאשם על
הסכמי שומה והסיר את המחדלים, תוך תשלום מס של כחצי מיליון שקל.

ועדת החוץ והביטחון אישרה לקריאה שנייה ושלישית את חוק הפנסיות לפורשי צה״ל
החקיקה מסדירה את סמכות הרמטכ״ל בעקבות פסיקת בג״ץ, על רקע התרעות בצה״ל על גל פרישות והתנגדות חריפה בכנסת לעלות התקציבית
ועדת החוץ והביטחון של הכנסת אישרה לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גמלאות), תיקון מספר 36, המסדיר את סמכות הרמטכ"ל להעניק לפורשי צה"ל רכיב פנסיה מוגדל. ההצעה אושרה ברוב של חמישה תומכים מול מתנגד אחד, לאחר דחיית כלל ההסתייגויות שהוגשו לה.
החקיקה נועדה להסדיר מצב משפטי שנוצר בעקבות פסיקת בג"ץ מחודש ספטמבר האחרון, שקבע כי המדיניות הנהוגה בצה"ל להענקת תוספות פנסיה לפורשים חורגת מהמסגרת שקבע המחוקק ואינה מעוגנת בדין. בית המשפט קבע כי ללא חקיקה ראשית, הסמכות תבוטל החל מ־1 בינואר 2026, תוך מתן פרק זמן להסדרת הנושא בכנסת. מאז פסק הדין קיימה ועדת החוץ והביטחון שורת דיונים בהצעת החוק, שבמהלכם הציגו נציגי צה"ל תמונת מצב מדאיגה באשר להשפעת חוסר הוודאות על משרתי הקבע. באגף כוח האדם התריעו כי מאז פרסום פסק הדין הוגשו כ־300 בקשות פרישה, לצד כ־300 בקשות נוספות שנמצאות עדיין בתהליך.
רח"ט אכ"א, תא"ל אמיר ודמני, אמר בדיונים כי צה"ל נאלץ להתמודד עם פערים בכוח האדם באמצעות קידום משרתים צעירים ובעלי ניסיון מצומצם יותר. לדבריו, קיימת שחיקה הן במעמד והן בתנאי השירות, והחשש המרכזי הוא שאנשים איכותיים בוחרים שלא להישאר בשירות הקבע.
התנגדות חריפה להצעת החוק
ח"כ עמית הלוי הגיש למעלה מ־3,000 הסתייגויות וטען כי מדובר במהלך תקציבי בהיקף של מיליארדי שקלים, שמוסתר מהציבור. לדבריו, הכספים מיועדים לפנסיות של פורשי קבע במקום להפניית משאבים ללוחמים הזקוקים לציוד ולתוספות תקציביות. הלוי טען עוד כי הפנסיות הצבאיות גבוהות משמעותית מהפנסיה הממוצעת בשירות המדינה, וכי מדובר בפורשים צעירים יחסית, לעיתים בשנות ה־40 לחייהם. לדבריו, החוק מוסיף התחייבות תקציבית נוספת של כ־1.7 מיליארד שקל למערכת שכבר נהנית מתנאים מועדפים.
- התרומה הישראלית ששווה לארה"ב מיליארדים כל שנה
- רפאל חושפת את הדור הבא של מערכות ההגנה הישראליות
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בדיון האחרון אמר ח"כ הלוי כי החוק, שהובא להצבעה, מהווה בעיניו פגיעה קשה במשרתי הקבע ובלוחמי צה"ל. הוא טען כי ההשלכות ארוכות הטווח של ההחלטה עלולות לפגוע במערכת הביטחון עצמה.
