דר' אורי רונן וסגן עורך ביזפורטל, נתנאל אריאל, הציפו לפני הנפקת קוויק  (למשל: כאן, כאן וכאן) את כל מה שמשקיע סביר היה יכול לגלות בעצמו – קוויק לא ראויה לצאת להנפקה לפי שווי של 500 מיליון שקל, גם לא 400 מיליון שקל. הכל כתוב שחור על גבי לבן בתשקיף, בדוחות הכספיים. קוויק שעושה משלוחים לבית היא חברה שנשענה על תחושות – תחושות שמשלוחים זה עסק טוב, תחושות שהצרכנים שינו את דרך הרכישה שלהם בזכות הקורונה. אבל ביצועים לא היו לה. היא הפסידה גולמית, היא גייסה זמן קצר לפני ההנפקה מבעלי הבית שלה בשווי של 55 מיליון שקל (80%-90% מתחת לשווי בהנפקה) והיו נורות אזהרה נוספות. ובכל זאת, בזכות החתמים, בזכות הלוביסטים, בזכות הקשרים ובזכות המורים והגננות, קוויק הפכה להיות ציבורית. מאז שווי הפעילות שלה ירד לאפס.

דוחות חלשים וחוסר יכולת תחרותית הורידו את שווי השוק של החברה ב-82% ל-65 מיליון שקל, מתחת למזומנים של החברה (כשהמזומנים עולים על שווי השוק, המשמעות שהפעילות שווה אפס בעיני השוק). המזומנים האלו הם כספי ההנפקה, כך שאפשר לסכם ולומר שכספי ההנפקה הצילו את החברה.  כאשר המזומנים עולים על שווי השוק, אפשר להתפתות ולהעריך שהמניה אטרקטיבית, אלא שצריך לבדוק פרמטר נוסף – קצב שריפת מזומנים. אם עוד ששנה כבר לא יהיו מזומנים, מה זה משנה שעכשיו המזומנים עולים על השווי.

קוויק אומנם שרפה מזומנים, אבל העסקה עם אלקטרה צריכה-יינות ביתן שדווחה אתמול עשויה להחזיר מעט צבע ללחיים של המשקיעים. אם וכאשר קוויק תהה זרוע המכירות הדיגיטליות של יינות ביתן, אז אולי היא תאלץ לסגת מכל שאר הרשתות שבהן היא פועלת, אבל יהיה לה סבא חזק – אלקטרה צריכה. חוץ מזה, יהיה לה גוף שישתתף איתה בהוצאות השוטפות. אז נכון שיש עוד רבעון-שניים של הוצאות והפסדים גדולים לצד שריפת מזומנים, וכנראה שגם ההתחלה של שיתוף הפעולה תהיה הפסדית, אבל כבר יש פוטנציאל עסקי וסיכוי להגיע לאיזון.