רונן אביגדור
רונן אביגדור

במה להשקיע: מניות לפי מכפיל 22 או אג"ח ממשלתי לפי מכפיל 66?

תקופה לא קלה עוברת על המשקיעים. מפלס הלחץ עולה, כותרות מפחידות ממלאות את האתרים, ומרבית המשקיעים נאלצים לעכל ולהגיב להתפתחויות כשאין להם ידע וניסיון לגזור מהן אסטרטגיית השקעה - אז בראש ובראשונה, תבינו את המכשירים בשוק
רונן אביגדור | (18)

כשסטודנטים בחוג רב תחומי שאינם לומדים או בקיאים בכלכלה, שואלים אותי מה דעתי על התהפכות עקום תשואות האג"ח בארה"ב, ברור כי העניין בהשקעות מחד גיסא והבורות הפיננסית מאידך גיסא, גבוהים.

 

אם עד לפני כמה שבועות התנודתיות הייתה שמורה בעיקר למניות, בעוד שוק האג"ח בכלל והאפיק הממשלתי בפרט סיפקו למשקיעים רווחים נאים במיוחד, הרי שבעיקר בשבוע שחלף, הפחד הגיע לאג"ח הממשלתי שרשמו תנודות שערים חדות בכל המח"מים, ובמיוחד במח"מ הארוך.

 

מנגד, דווקא המניות רשמו בשבוע שחלף עליות שערים נאות, עד שהגיע יום ראשון ובהמשך לאירועים ברחבי העולם, המניות נפלו בכ-3%. במילים אחרות - נדנדה בשוקי המניות, וחשש מההמשך.

למה השוק תנודתי?

חמישה גורמים עיקריים מתעתעים כיום במשקיעים וגורמים לתנודתיות גבוהה הצפויה להמשיך ללוות אותנו קדימה. אי הוודאות אודות איתנותה של הצמיחה הכלכלית בארה"ב ובישראל, מלחמת הסחר המחריפה בין סין וארה"ב והשלכותיה, הקשיים המרובים והסבוכים של אירופה, חוסר יכולת של הממשלות לבצע הרחבה פיסקלית משמעותית, והחמישי - מחסנית מוניטרית כמעט ריקה של בנקים מרכזיים המחפשים כל דרך לאושש את הכלכלה.

 

נראה כאילו השווקים נמצאים בצומת קריטי. התסריט האופטימלי בו הן המניות והן האג"ח ממשיכים לעלות יחד, נראה כרגע פחות סביר. כשהמשקיעים בלחץ יש לשני האפיקים האלה נטייה להתנהג כאלטרנטיביים זה לזה. האם תימשך הכניסה של המשקיעים לבונקר פיננסי (Run to safety) המתבטאת בצניחה במניות ובהמשך עליות השערים באג"ח הממשלתי הנסחר ברמות שיא היסטוריות, שמשמעותן שפל בתשואות השנתיות לפדיון? או שהמניות תחזורנה להוביל?

 

מה עדיף - מניות או אג"ח?

מניות הן בהגדרה מכשיר מסוכן יותר מאג"ח. אבל סיכון הולך יחד עם סיכוי - מדובר במכשיר שאמור לספק תשואה טובה מאג"ח. הבעיה שאף אחד לא באמת יודע מה יקרה בטווח הקרוב והבינוני. בטווח הארוך המניות יספקו תשואה עודפת (כך לפחות על פי כל הבדיקות ההיסטוריות שמשוות בין מניות לאג"ח).

אז איזו אלטרנטיבה ראויה יותר עכשיו - מניות או אג"ח? בארצות הברית למשל, נסחר מדד ה-S&P 500 במכפיל רווח של 21.5. מכפיל הרווח בקצרה, מחושב כשווי השוק חלקי הרווח והוא מלמד על האטרקטיביות של המניות - ככל שהמכפיל נמוך יותר המניות אטרקטיביות יותר. מעבר לכך הוא מבטא בעקיפין תשואה (1 חלקי המכפיל מבטא את התשואה השנתית הצפויה למשקיע). התשואה שנגזרת ממכפיל הרווח האמור - 21.5 היא 4.65%.

קיראו עוד ב"ניתוחים ודעות"

 

רמות השערים באג"ח הממשלתי גבוהה משמעותית. התשואה השנתית לפדיון של אג"ח אמריקאי ל- 10 שנים ירדה ל-1.5% בלבד. רמת שפל זו שקולה למכפיל רווח של 66 בשוק האג"ח (1 חלקי 1.5%).

 

מה עדיף? השקעה במניות לפי מכפיל רווח 21.5 או השקעה באג"ח ממשלתי במכפיל 66? לכאורה התשובה ברורה, וההעדפה צריכה להיות להשקעה במניות. אבל כל עוד נמשך הלחץ הגדול בשווקים, שיקולים רציונליים כאלו ימשיכו לפנות את מקומם לטובת חיפוש מקלט בטוח בשוק האג"ח הממשלתי, למרות השפל ההיסטורי בתשואות שלהן לפדיון.

 

צריך גם לזכור שהאפיק האג"חי צפוי להגיב בחיוב למאמצים הגדולים הצפויים מצד בנקים מרכזיים ברחבי העולם לחזור ולהיות יצירתיים ולגביר את ההרחבה המוניטרית מצדם. הצהרות שיצאו בסופ"ש מהכנס השנתי של הפד' בג'קסון הול, מעידות כי עידן ההרחבה המוניטרית צפוי לחזור וללוות אותנו, כפי שהיה בעצם בין 2009 ל-2017 ולספק תמיכה תחילה לשווקים הפיננסיים ובהדרגה גם לכלכלה הריאלית.

 

מדובר בעצם בחדשות טובות למשקיעים באג"ח ובמניות כאחד. המכשול העיקרי בפני עליות שערים בשני האפיקים היא מלחמת הסחר המחריפה והציפיות כי הפגיעה שלה בכלכלה הריאלית תחריף. משקיעים אופטימיים צריכים לסמוך על טראמפ, שידע לנהל את המשבר נכון.

 

טראמפ יודע שמצב הכלכלה הוא קריטי בסיכוייו להיבחר מחדש ב-2020, ועד כה הוא הוכיח בדרכו הייחודית, בלשון המעטה, שהוא מנהל את העניינים מזווית ראייה של איש עסקים, ולא תחת הקוד הדיפלומטי המסורתי ולעיתים הרופס שאפיין את כל המשטרים הקודמים, ובמיוחד את זה של אובמה.

ולסיום - המניות אולי עדיפות, בטח שלטווח ארוך, על פני אגרות החוב. אבל זה לא מבטיח שהן יהיו המכשיר המועדף בטווח הקצר. הסיכונים המוזכרים כאן לרבות מלחמת הסחר עלולים להכביד על שוקי המניות ולגרום לירידות בטווח הקצר והבינוני. לכן מה שחשוב הוא איזה סוג של משקיעים אתם ולאיזה טווח אתם חוסכים. מכאן תגזר גם החלטת ההשקעה שלכם.

 

האמור בטור זה אינו מהווה ייעוץ ו/או המלצה לרכישת או פעולה כלשהי במוצר פנסיוני או פיננסי, ואין בו כדי להוות תחליף לייעוץ ו/או שיווק פנסיוני או פיננסי, בידי בעל רישיון עפ"י הדין, המתחשב בנתונים ובצרכים הפרטניים של כל אדם.​

תגובות לכתבה(18):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 10.
    והפוך באגח 31/08/2019 23:41
    הגב לתגובה זו
    בעוד שבאגח ה"מכפיל" הגבוה ביותר שמור לאגרות שהמשקיעים מחשיבים כבטוחות ביותר. מדובר ב פופוליזם...
  • מתאים יותר לשורט 03/09/2019 18:03
    הגב לתגובה זו
    אתה עלול לספוג הפסדי הון משמעותיים באג"ח שה"מכפיל" שלו גבוה.
  • 9.
    מעניין ומחדש. תודה (ל"ת)
    אורן 30/08/2019 03:58
    הגב לתגובה זו
  • 8.
    חשיבה נכונה, הכל נמצא במכפיל (ל"ת)
    ליעד 27/08/2019 09:40
    הגב לתגובה זו
  • 7.
    סוף סוף מישהו מפרגן לטראמפ הגבר ניחיד בין כל הפוליטיקאי (ל"ת)
    משה ראשל"צ 27/08/2019 07:28
    הגב לתגובה זו
  • 6.
    אילן עזרא 27/08/2019 02:01
    הגב לתגובה זו
    ניתוח מעניין מרתק מצד אחד וקל מאד להבנה מצד שני....
  • 5.
    Eyal 26/08/2019 23:17
    הגב לתגובה זו
    כתבה מעולה המסבירה בקצרה ובאופן המאפשר להבין את העולם המשוגע בו אני חיים. עוד מזה בבקשה!
  • מצויין וקל להבנה אבל לא נכון (ל"ת)
    חחחח 31/08/2019 23:41
    הגב לתגובה זו
  • 4.
    תודה רונן, נהנה מהכתבות שלך (ל"ת)
    אדי 26/08/2019 17:17
    הגב לתגובה זו
  • 3.
    בועז 26/08/2019 15:49
    הגב לתגובה זו
    מקצוען!!!
  • 2.
    אבנר 26/08/2019 14:32
    הגב לתגובה זו
    איזה כיף ליקרוא את הכתבות שלך מיקצוען אמיתי .אביגדור איפוא אתה מרצה
  • 1.
    נו באמת 26/08/2019 13:05
    הגב לתגובה זו
    השוואה ברמה נמוכה מאוד, ניסיון ליצור מכפיל לאג"ח זה שטות שעוד לא שמעתי עליה..
  • braganza 26/08/2019 15:51
    הגב לתגובה זו
    יש בהחלט מקום להשוואה כזו במיוחד במצבי קיצון כמו זה הנוכחי. על בסיס אותו עיקרון נהוג להתייחס אל תשואת דיבידנד כתוצאה מהשקעה במניה של חברה שנוהגת לחלק רווחים, ולהשוות את תשואת הדיבידנד לתשואה לפדיון של אג"ח של אותה חברה. תחשוב, רכישה של אג"ח בתשואה לפדיון 5% משולה למכפיל רווח 20. כי תוך 20 שנה תחזיר את סכום ההשקעה, בחישוב נאיבי. זה בדיוק החישוב של מכפיל רווח וההנחות שעומדות אחרי השימוש במכפיל הרווח המסורתי. מטרת ההשוואה הייתה להבהיר לקוראים עד כמה נפתח הפער בין שני האפיקים. זה"כ מדובר בשימוש מקובל. זה שלא נחשפת אליו עד כה? לא נורא. שוק ההון מספק לנו תמיד משהו חדש ללמוד מדי יום.
  • בני גור 27/08/2019 20:51
    אלא מהירידה בתשואות שנותנת רווח הון, היתר לא מעניין.
  • גם לך כדאי ללמוד 27/08/2019 08:36
    גם מניה עם תשואת דיבידנד. לדוגמא שאג"ח לא ישולם במלואו אך ורק במקרי קיצון בעוד שהמניה יכולה "להישחט" דווקא בזמנים כאלה. השוואה של תשואת דיבידנד לאג"ח של אותה חברה יותר הגיונית, וגם כאן המרווח ייצג את ההבדלים, אבל השוואה של סל מניות (מבלי להתחשב בתשואת דיבידנד) היא טיפשית. אג"ח יחזיר את ההשקעה בפדיון (אלא במקרה של חדלות פרעון) ולכן הקופון שלו מייצג תשואה ואם משקיע יחזיק עד הפדיון הוא לא חשוף לשינוי במחירי האג"ח.
  • חבריקו שיורד גשם כולם נרטבים הבנת??? (ל"ת)
    משה ראשל"צ 27/08/2019 07:29
יסודות אסדת לווייתן
צילום: אלבטרוס

לפני שאיבדה את הריבונות הביטחונית, ישראל איבדה את הריבונות האנרגטית

יעקב צלאל |
נושאים בכתבה גז מפת הקידוחים

מדינת ישראל מעולם לא היתה ריבונית לגמרי, כשלאורך עשרות השנים האחרונות היא תלויה בסיוע צבאי ואזרחי אמריקני. אולם אם עד לאחרונה אזרחי המדינה העדיפו להעלים עין ממציאות זו, הרי שבשבועות האחרונים התלות והעדר הריבונות והעצמאות הפכו לבוטות יותר, כאשר ממשל טראמפ כפה הסכם הפסקת אש ברצועת עזה ומפקח עליו בקפדנות, בשלב זה, ממתקן צבאי אמריקני בקרית גת.

אולם יש תחום נוסף, קריטי למשק, שמעולם לא היה בריבונות ישראלית: משק הגז הטבעי. בשניים וחצי העשורים מאז התגלו מאגרי גז ראשוניים וביותר מ-15 השנים מאז התגלה מאגר תמר, התלות הישראלית בחברות אמריקניות להפקת הגז הטבעי ובממשל האמריקני לאסדרת משק הגז הטבעי, היתה מוחלטת.

אמנם בשנים האחרונות, משק הגז הטבעי הישראלי, שהוא בעל חשיבות אסטרטגית למדינה, הפך למערב פרוע. אבל עדיין יש בו שריף אחד, השולט בשקט בכל הנעשה, ענקית האנרגיה שברון. אקדוחנים אחדים, אמנם נלחמים על הפירורים, שעדיין שווים מיליארדי דולרים לאורך השנים ועושים כותרות, אבל חשיבותם לפיתוח משק הגז אפסית. אלי כהן, שר האנרגיה, הודיע לפני שבוע על התנגדותו לאשר את החוזה החדש ליצוא הגז למצרים, עד שיוסדרו עלויות גז נוחות לשוק המקומי, אבל אף אחד אינו מתייחס אליו ברצינות. רה״מ, בנימין נתניהו, נפגש בשבוע שעבר עם נציגי שברון כדי לפתור את המשבר, דווח בדה מרקר. מר כהן לא הוזמן לפגישה. הבעיה תיפתר בקרוב וההסכם ייחתם.

מבני הבעלות על מאגרי לוויתן, כריש ותמר הינם יציבים, מבנה הבעלות על תמר פטרוליום, המחזיקה בכ-17% ממאגר תמר, משתנה חדשות לבקרים, כאילו היה מדובר בגן שעשועים. וכך, קבוצה אקלקטית של משקיעים, חלקם זרים, מבקשת להגדיל את רווחיה על חשבון הציבור הישראלי (ואין לה כל עניין בהשקעות ובפיתוח משק הגז). מכאן הידיעות שהתפרסמו לאחרונה על סירובם של משקיעים בתמר פטרוליום, ובהם גם ישראמקו, לחתום על הסכם הספקת גז חדש מול חברת החשמל, שאמור היה להוזיל את הגז וכתוצאה מכך את עלות החשמל, כבר בשנים הקרובות. להערכתם מחירי הגז הטבעי בשנים הקרובות יעלו. במידה והערכה זו תתגשם, הרי שתהיה בכך פגיעה קשה בציבור הישראלי, שלבד מכך שאוצרות הטבע שייכים לו, הוא גם ממן את פעילות הפקת הגז בסכומים לא ידועים, באמצעות מתן הגנה ביטחונית למתקני הפקת הגז בים התיכון. בנוסף, חברות האנרגיה חדלו מלבצע חיפושים אחר מאגרי גז נוספים, ומנסות להגביר את קצב ההפקה, כך שלפי הערכות מלאי הגז במאגרים הישראליים יאזל בתוך כ-20-25 שנים. אזילת הגז תציב את המשק הישראלי בפני משבר אנרגטי חמור, מאחר שעד שיאזל הגז הטבעי, חלק ניכר מפעילות המשק תוסב לגז טבעי. יבוא גז טבעי לישראל, בתצורת LNG, צפוי להיות יקר ויגדיל באופן ניכר את העלות שתוטל על משקי הבית ועל עסקים מקומיים. הוא גם יגדיל את רווחי החברות שייבאו את הגז, שלפחות בחלקן שותפות כיום להפקתו, למשל שברון.

(כמובן שאנחנו בפתח עידן האנרגיה הירוקה, אבל לישראל אסור בשלב זה לוותר על האופציה של שימוש בגז טבעי בעשורים הקרובים).

נובל אנרג׳י, החברה האחראית לתגליות הגז הגדולות של ישראל, היתה חברת אנרגיה בינונית. אולם מאז נרכשה ע״י שברון, קבוצת האנרגיה השניה בגודלה בארה״ב, בסוף 2020, השתנה לגמרי מבנה השליטה בשוק הגז הטבעי המקומי. שברון מחזיקה כיום בכ-40% מתמר וב-25% מלווייתן, ומשמשת כמפעילה של שני המאגרים וכך מנופי השליטה שלה בשוק הגז המקומי הינם בלתי מוגבלים. אם לנובל אנרג׳י היו מהלכים מוגבלים בממשל האמריקני, הרי ששברון היא חלק אינטגרלי מהממשל, שענקיות האנרגיה תמיד נעזרו בו והוא נעזר בהן לפעילות ושליטה בשווקי האנרגיה העולמיים, ראו איום הנוכחי לפלישה אמריקנית לוונצואלה, ממפיקות הנפט הגדולות בעולם. ניסיון של ממשלת ישראל להגביל את יצוא הגז הטבעי, ידווח מיידית לבעל בריתה של שברון, דונלד טראמפ, שיורה לבנימין נתניהו, או לכל ראש ממשלה אחר, להימנע מהגבלת היצוא.

יסודות אסדת לווייתן
צילום: אלבטרוס

לפני שאיבדה את הריבונות הביטחונית, ישראל איבדה את הריבונות האנרגטית

יעקב צלאל |
נושאים בכתבה גז מפת הקידוחים

מדינת ישראל מעולם לא היתה ריבונית לגמרי, כשלאורך עשרות השנים האחרונות היא תלויה בסיוע צבאי ואזרחי אמריקני. אולם אם עד לאחרונה אזרחי המדינה העדיפו להעלים עין ממציאות זו, הרי שבשבועות האחרונים התלות והעדר הריבונות והעצמאות הפכו לבוטות יותר, כאשר ממשל טראמפ כפה הסכם הפסקת אש ברצועת עזה ומפקח עליו בקפדנות, בשלב זה, ממתקן צבאי אמריקני בקרית גת.

אולם יש תחום נוסף, קריטי למשק, שמעולם לא היה בריבונות ישראלית: משק הגז הטבעי. בשניים וחצי העשורים מאז התגלו מאגרי גז ראשוניים וביותר מ-15 השנים מאז התגלה מאגר תמר, התלות הישראלית בחברות אמריקניות להפקת הגז הטבעי ובממשל האמריקני לאסדרת משק הגז הטבעי, היתה מוחלטת.

אמנם בשנים האחרונות, משק הגז הטבעי הישראלי, שהוא בעל חשיבות אסטרטגית למדינה, הפך למערב פרוע. אבל עדיין יש בו שריף אחד, השולט בשקט בכל הנעשה, ענקית האנרגיה שברון. אקדוחנים אחדים, אמנם נלחמים על הפירורים, שעדיין שווים מיליארדי דולרים לאורך השנים ועושים כותרות, אבל חשיבותם לפיתוח משק הגז אפסית. אלי כהן, שר האנרגיה, הודיע לפני שבוע על התנגדותו לאשר את החוזה החדש ליצוא הגז למצרים, עד שיוסדרו עלויות גז נוחות לשוק המקומי, אבל אף אחד אינו מתייחס אליו ברצינות. רה״מ, בנימין נתניהו, נפגש בשבוע שעבר עם נציגי שברון כדי לפתור את המשבר, דווח בדה מרקר. מר כהן לא הוזמן לפגישה. הבעיה תיפתר בקרוב וההסכם ייחתם.

מבני הבעלות על מאגרי לוויתן, כריש ותמר הינם יציבים, מבנה הבעלות על תמר פטרוליום, המחזיקה בכ-17% ממאגר תמר, משתנה חדשות לבקרים, כאילו היה מדובר בגן שעשועים. וכך, קבוצה אקלקטית של משקיעים, חלקם זרים, מבקשת להגדיל את רווחיה על חשבון הציבור הישראלי (ואין לה כל עניין בהשקעות ובפיתוח משק הגז). מכאן הידיעות שהתפרסמו לאחרונה על סירובם של משקיעים בתמר פטרוליום, ובהם גם ישראמקו, לחתום על הסכם הספקת גז חדש מול חברת החשמל, שאמור היה להוזיל את הגז וכתוצאה מכך את עלות החשמל, כבר בשנים הקרובות. להערכתם מחירי הגז הטבעי בשנים הקרובות יעלו. במידה והערכה זו תתגשם, הרי שתהיה בכך פגיעה קשה בציבור הישראלי, שלבד מכך שאוצרות הטבע שייכים לו, הוא גם ממן את פעילות הפקת הגז בסכומים לא ידועים, באמצעות מתן הגנה ביטחונית למתקני הפקת הגז בים התיכון. בנוסף, חברות האנרגיה חדלו מלבצע חיפושים אחר מאגרי גז נוספים, ומנסות להגביר את קצב ההפקה, כך שלפי הערכות מלאי הגז במאגרים הישראליים יאזל בתוך כ-20-25 שנים. אזילת הגז תציב את המשק הישראלי בפני משבר אנרגטי חמור, מאחר שעד שיאזל הגז הטבעי, חלק ניכר מפעילות המשק תוסב לגז טבעי. יבוא גז טבעי לישראל, בתצורת LNG, צפוי להיות יקר ויגדיל באופן ניכר את העלות שתוטל על משקי הבית ועל עסקים מקומיים. הוא גם יגדיל את רווחי החברות שייבאו את הגז, שלפחות בחלקן שותפות כיום להפקתו, למשל שברון.

(כמובן שאנחנו בפתח עידן האנרגיה הירוקה, אבל לישראל אסור בשלב זה לוותר על האופציה של שימוש בגז טבעי בעשורים הקרובים).

נובל אנרג׳י, החברה האחראית לתגליות הגז הגדולות של ישראל, היתה חברת אנרגיה בינונית. אולם מאז נרכשה ע״י שברון, קבוצת האנרגיה השניה בגודלה בארה״ב, בסוף 2020, השתנה לגמרי מבנה השליטה בשוק הגז הטבעי המקומי. שברון מחזיקה כיום בכ-40% מתמר וב-25% מלווייתן, ומשמשת כמפעילה של שני המאגרים וכך מנופי השליטה שלה בשוק הגז המקומי הינם בלתי מוגבלים. אם לנובל אנרג׳י היו מהלכים מוגבלים בממשל האמריקני, הרי ששברון היא חלק אינטגרלי מהממשל, שענקיות האנרגיה תמיד נעזרו בו והוא נעזר בהן לפעילות ושליטה בשווקי האנרגיה העולמיים, ראו איום הנוכחי לפלישה אמריקנית לוונצואלה, ממפיקות הנפט הגדולות בעולם. ניסיון של ממשלת ישראל להגביל את יצוא הגז הטבעי, ידווח מיידית לבעל בריתה של שברון, דונלד טראמפ, שיורה לבנימין נתניהו, או לכל ראש ממשלה אחר, להימנע מהגבלת היצוא.