ניתוח

בדרך לאקזיט ענק - האם הבנקים ייאלצו למכור את חברות כרטיסי האשראי?

הלחץ של הרגולטור צפוי להוביל את הבנקים למכור את חברות כרטיסי האשראי; מה השווי הצפוי לישראכרט, כאל ולאומי קארד?
אבי שאולי | (5)

בדרך לאקזיט ענק - האם הלחץ מצד הכנסת, הממונה על הגבלים עסקיים והמפקח על הבנקים יוביל למכירת שלוש חברות כרטיסי האשראי או חלק מהן? לבנקים פועלים, לאומי, דיסקונט ובינלאומי יש אוצר קטן שהם עשויים להשתמש בו - מכירת חברות כרטיסי האשראי תוך הצפת ערך.

בחודש שעבר הוגשה הצעת חוק פרטית להפרדת השליטה בחברות כרטיסי האשראי מהבנקים. אם נוסיף לכך את דרישות הנזילות של הבנקים בהתאם לעקרונות באזל 3, תרחיש של מכירת חלק או כל מניות ישראכרט, כאל ולאומי קארד, יכול להתרחש.

חברות כרטיסי האשראי בישראל הן אוליגופול השולט ביד רמה בשוק. הפרות החולבות מספקות לבנקים המחזיקים בבעלות עליהן דיבידנדים ותשלומים בגין שירותים שונים בגובה מאות מיליוני שקלים מדי שנה. השווי של חברות כרטיסי האשראי נגזר מההון העצמי שלהן וממכפיל הרווח המקובל בענף - 12.

ישראכרט בבעלות בנק הפועלים

חברת כרטיסי האשראי הגדולה ביותר בישראל היא ישראכרט, הנמצאת בבעלות כמעט מלאה של בנק הפועלים. חברת כרטיסי האשראי הראשונה בישראל הוקמה בשנת 1975 והיא עדיין החברה הגדולה ביותר עם 2.7 מיליון כרטיסי אשראי פעילים.

ישראכרט, בניהולו של דב קוטלר, רשומה בדוחות הכספיים של בנק הפועלים בשווי חשבונאי של 1.9 מיליארד שקל (בהתאם להון העצמי של החברה). עם זאת השווי הכלכלי של החברה גבוה הרבה יותר.

את שנת 2013 סיימה ישראכרט עם הכנסות של 1.5 מיליארד שקל ורווח נקי של 256 מיליון שקל. בשקלול הרווח ממכירת מניות מאסטרקארד - הרווח הנקי עמד על 285 מיליון שקל.

כאל בבעלות הבנקים דיסקונט והבינלאומי

חברת כרטיסי אשראי לישראל נוסדה בשנת 1979 על ידי הבנקים לאומי ודיסקונט והיום נמצאת בבעלות בנק דיסקונט (71.8%) והבנק הבינלאומי (28.2%).

כאל, בניהולו של דורון ספיר, סיימה את 2013, עם הכנסות של 1.1 מיליארד שקל ורווח נקי של 132 מיליון שקל. מספר הכרטיסים הפעילים - 1.72 מיליון, צמיחה של 7.1% לעומת 2012.

קיראו עוד ב"שוק ההון"

חברת כאל רשומה בדוחות הכספיים של בנק דיסקונט לפי שווי של 1.2 מיליארד שקל ובדוחות של הבנק הבינלאומי בשווי של 1.35 מיליארד שקל. ההבדל נובע בעיקר מעלות רכישת מניות שונה.

לאומי קארד בבעלות בנק לאומי

חברת לאומי קארד, שהוקמה בשנת 2000, הינה חברת בת של בנק לאומי, המחזיקה ב-80% ממניות החברה. חברת עזריאלי קבוצה מחזיקה ב-20% ממניות החברה הנותרות. שתי החברות נהנות ממדיניות חלוקת 30% מהרווח הנקי השנתי כדיבידנד.

חברת עזריאלי רכשה 20% ממניות לאומי קארד מידי בנק לאומי בשנת 2008 לפי שווי של 1.8 מיליארד שקל (אחרי הכסף).

מספר הכרטיסים הפעילים - 1.86 מיליון, צמיחה של 5% לעומת שנת 2012. הכנסות החברה הסתכמו בשנת 2013 ב-987 מיליון שקל ובשורה התחתונה נרשם רווח נקי של 200 מיליון שקל, גידול של 11% לעומת 2012.

עזריאלי רושמת את השווי של לאומי קארד בדוחותיה הכספיים ב-588 מיליון שקל (נכון ל-31 בדצמבר 2013), כלומר שווי החברה 2.94 מיליארד שקל. הנכס מוצג בדוחות של עזריאלי כ"נכס פיננסי זמין למכירה". אם לאומי קארד, בניהולו של חגי הלר, תונפק זה יהיה לפי שווי של כ-3 מיליארד שקל.

שוק כרטיסי האשראי בישראל

כ-80% האוכלוסייה הבוגרת בישראל משתמשים בכרטיסי אשראי כאמצעי תשלום. הצרכן הישראלי מחזיק בארנקו בממוצע ב-1.5 כרטיסי אשראי ובסך הכל יש בישראל כ-8.2 מיליון כרטיסים. חברות כרטיסי האשראי מרוויחות גם מ-70 אלף בתי עסק שמאפשרים שימוש בכרטיסי אשראי.

חברות כרטיסי האשראי בישראל מנפיקות וסולקות כרטיסי אשראי בינלאומיים: אמריקן אקספרס, מאסטרקרד, ויזה ודיינרס, על-פי רישיונות שניתנו על-ידי הארגונים הבינלאומיים הרלוונטיים.

מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה כי בשנת 2013 נרשמה עלייה של 5.6% בשימוש בכרטיסי אשראי בישראל (מחזור העסקאות כ-200 מיליארד שקל). חברות כרטיסי האשראי גובות ריבית גבוהה מאוד מלקוחות סביב רמה של כ-10%, לעומת ריבית בנק ישראל בגובה של 0.75%.

בשנים האחרונות התפתחו שתי מגמות בתחום בישראל: הראשונה - הנפקת כרטיסי אשראי חוץ בנקאים, המקושרים לרוב למועדוני לקוחות; השניה - הרחבת מגוון שירותים עם דגש על אשראי ומימון.

מרכז המחקר והמידע של הכנסת בדק את הנושא לבקשת ח"כ גילה כמליאל והגיע למסקנה כי ""מניעת שליטת הבנקים בחברות כרטיסי האשראי תביא להגדלת התחרות, לירידה במחירים עבור הצרכנים ולהגברת האיום התחרותי והחיצוני על הבנקים".

הצעות חוק להפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים הונחו על שולחן הכנסת מספר פעמים בעבר, אך הבנקים הצליחו למסמס אותן פעם אחר פעם.

דודו זקן מתנגד להכרחת הבנקים למכור את חברות כרטיסי האשראי

המפקח על הבנקים, דודו זקן, מתנגד למהלך שבו יכריחו את הבנקים למכור את החזקותיהם בחברות כרטיסי אשראי. במהלך דיון שהתקים בוועדת הכלכלה של הכנסת בחודש שעבר הסביר זקן שיש לבחון את הנושא בשני מובנים:

הראשונה - פעילות כרטיסי אשראי היא פעילות ליבה של המערכת הבנקאית, ומהווה חלק אינטגרלי מניהול חשבון העו"ש. משכך אין בפעילות זו משום ניגוד עניינים עם הפעילות הבנקאית הקלאסית, ולא ניתן לאסור על בנקים לעסוק בפעילות כאמור, בדומה למסקנה בנייר שהוצג על ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת.

השנייה - במישור של הריכוזיות והתחרות, הבחינה צריכה להיות מנקודת המבט של התועלת ללקוח: משק הבית המחזיק כרטיס האשראי ובית העסק. לא כל מהלך שנראה כאילו הוא פוגע בבנקים יביא בהכרח להורדת המחיר או לשיפור מצבו של הלקוח.

דודו זקן הסכיר את רפורמת בכר, שחייבה את הבנקים למכור את הקופות והקרנות, והביאה לעלייה בדמי הניהול ללא תרומה משמעותית בנושא הריכוזיות.

תגובות לכתבה(5):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 5.
    שימכרו לי יופיטר שוקיי הון (ל"ת)
    יופיטר שוקיי הון 28/03/2014 19:21
    הגב לתגובה זו
  • 4.
    מוטי 28/03/2014 17:57
    הגב לתגובה זו
    אין צורך להוציא את חברות האשראי מהבנקים .זה לא יפעל לטובתינו הלקוחות
  • 3.
    להעשיר טייקונים 27/03/2014 09:13
    הגב לתגובה זו
    מסתבר שאף אחד לא לומד כלום במדינה הזו במיוחד לא חברי הכנסת שרצים כמו מסוממים עאלק "להוזיל לאזרח את המחירים". גילה גמליאל שנראית כמו איזו סתומה, כנראה לא למדה ולא תלמד את תוצאות "רפורמת בכר", שירשמו לדיראון עולם, (אבל ההוגה שלהם, כפרס, הגיע להיות יו"ר בנק). במסגרת אותה "רפורמה" גזלו מהציבור הישראלי 33% מהפנסיה לטובת מנהלי הקופות החדשות, לרוב חברות ביטוח, בתי השקעות וכל מיני ורמוסים למיניהם. לפני ה"רפורמה" שילם האזרח הישראלי לקופות הגמל שהיו שייכות לבנקים בין 0.1-0.2%, נתונים רישמיים תקראו מה כותב על כך פרופ' שלמה יצחקי הסטטיסטיקאי הראשי לשעבר. ומאז אנו משלמים בין 1-2% בדיוק פי 10, כלומר פי 10 ממה ששילמנו בעבר. עתה יאלצו את הבנקים למכור את חברות כרטיסי האשראי והסגה תחזור על עצמה, תוך כמה שנים נשלם סכומי עתק, בצורות שונות ומשונות לטייקונים שימציאו שיטות לחייב אותנו בעמלות וריביות בכרטיס האשראי.
  • 2.
    רגולציה = שחיתות! 27/03/2014 09:05
    הגב לתגובה זו
    יש להעביר את חוק עודף הרגולציה - כל פקיד רגולציה האחראי לעודף רגולציה, בין אם במישרין ובין אם בעקיפין, דינו שלוש שנות מאסר. עודף רגולציה היא מצב בו התועלת מהרגולציה אינה משמעותית יותר גדולה מעלותה למשק. חובת ההוכחה לכך תהא על הפקיד (אם לא ניתן להוכיח כך - זו עודף רגולציה). נראה הרבה פקידים בכלא או הרבה רגולציה מבוטלת. כך או כך - המשק והשוק יחזרו לצמוח.
  • 1.
    שער 1700 בקרוב (ל"ת)
    לאומי 27/03/2014 07:17
    הגב לתגובה זו
וול סטריט נגזרים (X)וול סטריט נגזרים (X)

התמ״ג עלה 4.3% בניגוד לציפיות

החוזים העתידיים מהססים מול נתוני מאקרו, בזמן שהמסחר הקמעונאי תופס נתח גדל והולך ומחדד תנודתיות סביב טכנולוגיה ותעודות סל


ליאור דנקנר |

וול סטריט מגיעה לעוד יום מסחר במצב רוח זהיר. החוזים העתידיים נעים קלות סביב האפס, כשהשוק מעכל את נתוני המאקרו שמחדדים מחדש את התמחור סביב הריבית בחודשים הקרובים. במרכז עומד נתון התמ״ג לרבעון השלישי שמראה קצב צמיחה שנתי של 4.3%, לצד פרסום מדד אמון הצרכנים לחודש דצמבר.


תמ״ג חזק לא בהכרח מרגיע, ושאלת הריבית רק מתחדדת

התמ״ג הוא המדד הרחב ביותר לפעילות הכלכלית בארה״ב. הוא סופר את הערך הכולל של סחורות ושירותים שנוצרו במשק, ולכן הוא נותן לשוק תמונה אם הכלכלה באמת מתרחבת או פשוט מחזיקה מעמד. כשהמספר יוצא גבוה מהצפוי, זה לא תמיד חדשות מרגיעות לשוק המניות, כי זה מחזק את השאלה כמה מהר הפד׳ יכול להרשות לעצמו להוריד ריבית בלי להצית מחדש לחץ אינפלציוני.

הנתון של 4.3% מגיע מעל ציפיות שהיו סביב 3.3%, והוא גם מאיץ מול קצב של 3.8% ברבעון השני. מאחורי המספר עומדת צריכה פרטית שנשארת יציבה והוצאות עסקיות שמחזיקות קצב, שילוב שמאותת שהמנועים המרכזיים של הכלכלה עדיין עובדים גם כשהריבית גבוהה.

בתוך הפירוט של הרבעון בולטת קפיצה בצריכה הפרטית בקצב שנתי של 3.5% אחרי 2.5% ברבעון השני. חלק משמעותי מהעלייה מגיע מרכישות מוקדמות של רכבים חשמליים לפני תום הטבות מס בסוף ספטמבר, מה שמסביר גם למה נתוני מכירות הרכב באוקטובר ונובמבר נחלשים, בזמן שהצריכה בתחומים אחרים מציגה תמונה מעורבת.

ברקע מתחדדת התמונה של כלכלת קיי. משקי בית עם הכנסה גבוהה ממשיכים להחזיק קצב, בעוד המעמד הבינוני והנמוך מרגיש לחץ ביומיום, כמו שסיקרנו בביזפורטל - כלכלת ה-K בארה״ב מתחדדת: הגדולות ממשיכות קדימה והקטנים נלחצים. הפער הזה מתרגם לשוק הון שנראה חזק במדדים, אבל נשען יותר ויותר על קבוצת מניות מצומצמת ועל ציפיות לריבית נוחה יותר בהמשך.


השקעות אלטרנטיביותהשקעות אלטרנטיביות

השקעות אלטרנטיביות אינן מילה גסה, אבל חייבים להפסיק להשוות תפוזים לתפוחים

הדיון על "קריסת" השוק האלטרנטיבי מפספס את העיקר - אין דבר כזה שוק אחד או מודל אחד; בין פלטפורמות אחראיות עם מנגנוני חיתום וביטחונות לבין גופים שנשענו על הון חדש בלבד, עובר קו דק שמפריד בין ניהול סיכון מושכל לבין הימור מסוכן - טור תגובה של אייל אלחיאני  מייסד ומנכ"ל טריא
אייל אלחיאני |

בטור שהועלה כאן ניסו להסביר "מה קרה" לשוק ההשקעות האלטרנטיביות. שמות מוכרים כמו הגשמה, סלייס, טריא ואחרות נזרקים יחד לסל אחד, כאילו מדובר באותו מוצר, באותו מודל ובאותה רמת סיכון ולא היא.

מדובר בטעות יסודית, כמעט פדגוגית: אין דבר אחד שנקרא “השקעה אלטרנטיבית”.

השקעה אלטרנטיבית היא שם גג למאות מודלים שונים: מאשראי צרכני, דרך מימון נדל״ן, ועד השקעות אנרגיה וקרנות חוב. בין קרן גמל שגייסה כספי חוסכים והשקיעה אותם בפרויקטים כושלים בניו־יורק, לבין פלטפורמת הלוואות בין עמיתים שמאפשרת השקעות מגובות נדל״ן בישראל - אין שום דמיון, לא ברמת הפיקוח, לא במבנה ההשקעה ולא ברמת השקיפות. מדובר במוצרים שונים בתכלית. כל זאת בנוסף להשפעה המהותית על התחרות ועל האימפקט החברתי.

הציבור הישראלי צמא לאפיקים אלטרנטיביים, וזה לא מקרי. במשך עשור של ריבית אפסית, משקיעים נאלצו לבחור בין תשואה זעומה בבנק לבין השקעות ספקולטיביות בחו״ל. ההשקעות האלטרנטיביות, כשהן מנוהלות נכון, יצרו אפיק שלישי - כזה שמחבר בין הכלכלה הריאלית (דיור, אשראי לעסקים קטנים) לבין הציבור הרחב, ומאפשר תשואה ראויה לצד ביטחון יחסי.

אבל בין זה לבין “שיווק אגרסיבי של חלומות” יש תהום.

ההבדל האמיתי איננו בסיפור השיווקי, אלא בניהול הסיכון.

מי שבנה מנגנון בקרה, שקיפות, חיתום וביטחונות איכותיים - הוכיח את עצמו גם בתקופות משבר ושרד. מי שבנה על זרימה אינסופית של כסף חדש - קרס. זה כמובן נכון להשקעות אלטרנטיביות כמו גם לבנקים שונים בארץ ובעולם (שחלקם קרסו וגרמו להפסדים משמעותיים למשקיעים).

להכניס את כולם לאותה רשימה זה כמו לכתוב שטסלה וניסאן הן “שתי חברות רכב” - עובדתית זה נכון, אך מהותית מדובר בשני מוצרים שונים לחלוטין מכל הבחינות.