לפני כחודשיים פרסם משרד האוצר מסקנות ביניים לשינוי מהותי בחסכונות לטווח קצר ובינוני בישראל. ההמלצה המרכזית: לאפשר לציבור לפתוח חשבון השקעה אחיד שירכז את כלל מכשירי ההשקעה הפיננסיים (כמו קופת גמל להשקעה, פוליסת חיסכון וקרנות נאמנות) תחת פלטפורמה אחת, שתאפשר ניוד השקעות בין מכשירים ויצרנים שונים – ללא אירוע מס. החשבון יתופעל על ידי חברי בורסה, ויוכל לכלול גם מוצרים אחרים שיצטרפו בהמשך.​ בכך בעצם משווים את התנאים לקרנות הנאמנות, כשעד כה היו לקופות גמל להשקעה יתרון מיסוי גדול - אפשר היה לעבור בין מסלולים שונים מבלי שזה ייחשב כאירוע מס.

אם וכאשר יהיה חשבון השקעות כולל, הרי שרק משיכות ממנו יחשבו כאירוע מס ותנועות בתוך קרנות נאמנות ומכשירים אחרים וביניהם לא יהיו אירוע מס. זה נכון וצודק יותר. הוועדה התייחסה גם לכשלים מבניים בשוק: חוסר שקיפות בעמלות לסוכנים, ארביטראז' רגולטורי בין גופים מפוקחים שונים, והטיית ייעוץ שנובעת ממודל תגמול מוטה.​

אבל לא כולם מרוצים: רשות שוק ההון עצמה התנגדה להמלצות וטענה כי מדובר בהרחבת יתר של הטבת מס קבועה, שתוביל דווקא להעלאת דמי ניהול, ולא בהכרח לשיפור השירות לצרכן. גם סוכני הביטוח הביעו חשש של פגיעה בציבור, אבל הם כנראה בעיקר דואגים לכיס שלהם. בדיון שהתקיים בפורום שווי הוגן באוניברסיטת רייכמן, דיבר, מייסד ויו"ר מיטב, צבי סטפק, על ההמלצות של הוועדה שלדעתו נכונות ומוצדקות. הוא דוחף להכניס את הפיקדונות לתוך חשבון ההשקעה כדי לייצר לציבור שכספו בעו"ש בלי תשואה - תשואה טובה יותר ממה שהבנקים נותנים, והוא מלין על החטא הקדמון - עמלת הפצה בקרנות נאמנות.  

צבי סטפק: בלי איחוד רגולטורים – אין פתרון אמיתי

"החטא הקדמון של שוק ההון הישראלי הוא שלא עשו מהלך של איחוד רשויות הפיקוח. ברור כמעט לכולם שזה מהלך מתבקש. גם רשות התחרות אומרת את זה בצורה די ברורה בסוף המסמך שלה. ופה חשוב לי להדגיש – איחוד רשויות הפיקוח לא דורש ויתור גדול על אגו. אם נתחיל מחר עם החלטה כזו, אף אחד מהרגולטורים הנוכחיים לא ייפגע, מכיוון שזה תהליך שייקח כמה שנים, זה לא מהיום למחר.

• באיזה בנק הריבית הכי גבוהה על הפיקדון ואיפה ההלוואה הכי זולה?
• פערי הריביות בפיקדונות: מי נותן לכם 5% בשנה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

"העולם השתנה לגמרי בחמישים השנים האחרונות מאז שאני התחלתי. כשאני התחלתי, בית השקעות עסק אך ורק בניהול תיקים.אחר כך קרנות נאמנות, גמל וכו’. כל מפת השחקנים בשוק ההון השתנתה. הדבר היחיד שלא השתנה – זה מבנה הפיקוח. היה רק שינוי אחד: הוציאו את זה מאגף האוצר לרשות שוק ההון עצמאית. כל הדיון הזה היה מתייתר לגמרי לו הייתה לנו רשות
אחת מרוכזת. 

"ועכשיו לגבי הדוח עצמו – אני רוצה להתייחס גם להמלצות של הוועדה וגם לעמדת רשות שוק ההון: לגבי ההמלצות – לא רק שהן בכיוון הנכון, הן הכרחיות. זה סוג של מיני-המשך לרפורמת בכר. כל שינוי
מעורר התנגדות, זה ברור. כשאתה מזיז למישהו את הגבינה – או ליותר מאחד – תמיד תהיה התנגדות. גם רפורמת בכר נתקלה בהתנגדות רבתי, ורק טוב יצא ממנה לשוק ההון.

"אני אפילו לא יכול לדמיין את שוק ההון היום אלמלא רפורמת בכר – זו הייתה פשוט קטסטרופה. אלמלא המבנה הפיננסי שהיא המליצה עליו, ושנקלענו שלוש שנים אחר כך למשבר הפיננסי הגדול – אני לא רוצה לחשוב איפה הבנקים היו מוצאים את עצמם.

• נקסטקום בעסקת אגירה של 17 מיליון שקל
• ״אנחנו מחלקים כבר 20 שנה ברצף דיבידנד; נמצאים בכל מקרר בארץ״
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
• ״אנחנו מחלקים כבר 20 שנה ברצף דיבידנד; נמצאים בכל מקרר בארץ״

"עכשיו לנושא של הפליית מס. אני רוצה להזכיר – הייתה פעם הפליית מס עוד יותר גדולה: בין השקעות בישראל לבין השקעות בחו"ל. השקעת בחו"ל עד 2002–2003? שילמת 35% מס. גם הגופים המוסדיים שילמו. ואז קמה התנגדות – 'מה יקרה לשוק ההון הישראלי אם נשווה את שיעור המס ל־25% ריאלי?' – ולא קרה שום דבר. שוק ההון לא התאייד. אז בוא נרגיע.

"סך הכול, ההמלצות חשובות מאוד. זה אולי לא הפתרון המושלם, וזה לא הפתרון היחיד שצריך לעשות. אבל אני חושב שהרפורמה הזו – כולם יהנו ממנה, ובראשם הצרכן. לגבי הטענות שיש יותר מדי קרנות נאמנות – אפשר לפתור את זה בצורה מאוד פשוטה. לא צריך לבלבל את הצרכן. נכון, יש כ־2,000 קרנות נאמנות. אבל אפשר לפתור את זה ע"י זה שכל יצרן יציע קרן אחת שתשקף מסלול ספציפי מקביל למה שקיים בקופת גמל להשקעה או פוליסת חיסכון. כלומר – אפשר לייצר מסלול זהה גם בקרנות נאמנות.

"יש הרבה יותר יצרנים בקרנות הנאמנות מאשר בקופות גמל ובפוליסות חיסכון. בקופות ובפוליסות יש אולי 10 גופים מוסדיים. בקרנות – יש כמה עשרות. כך ייכנסו שחקנים נוספים לתוך המערכת. מה יקרה אז? התחרות תגדל ודמי הניהול ירדו.

"זה לא ספקולציה – אנחנו רואים את זה. מאז רפורמת בכר – דמי הניהול ירדו בחצי: בקרנות, בניהול תיקים, בקופות גמל. ואפרופו פנסיה – תראו מה קרה לקרנות ברירת מחדל. פעם חברות ביטוח גבו 6% על הפקדה ו־0.5% על הצבירה. היום זה ירד משמעותית. הכול כתוצאה מלחץ תחרותי – שהגיע מבתי ההשקעות, שהם מחוללי התחרות העיקריים.

"ועכשיו לעניין עמלות ההפצה. אחת הבעיות המרכזיות היום היא שהלקוח בכלל לא יודע שהוא משלם עמלת הפצה. אם אני כיצרן לוקח מהלקוח 0.7% דמי ניהול, חצי מזה – כלומר 0.35% – הולך לבנק. הלקוח לא רואה את זה, הוא לא יכול להתמקח על זה. זה מנוגד לחלוטין לעקרונות של שקיפות ותחרות.

"אני בעד לבטל את עמלת ההפצה. ברגע שמבטלים אותה, דמי הניהול יכולים לרדת, כי אין צורך יותר "לממן" את הבנק. זה יאפשר גם לשחקנים גדולים – כמו תאגידים – להיכנס לקרנות נאמנות. היום הם נמנעים מזה בגלל שהעמלות כוללות גם את ההפצה.  אם נחליף את המודל לעמלת קנייה ומכירה – במקום עמלת הפצה – ניצור שקיפות מלאה וגם מיקוח ללקוח. זה יהיה צעד נכון מבחינת תמריצים והוגנות.

"ולנושא שלא זכה למספיק תשומת לב – הריבית על פיקדונות. היום יש כמות אדירה של כסף בעו"ש ובפיקדונות בנקאיים – מאות מיליארדי שקלים – שלא נושאים כמעט ריבית. כלומר, הציבור לא מקבל כמעט תשואה על הכסף שלו, אבל משלם ריביות גבוהות כשהוא לוקח הלוואה. הכסף הזה שוכב בלי תועלת. אם חלק ממנו יעבור לחשבון השקעה – הצרכן ירוויח וגם המדינה תרוויח, דרך מיסוי על רווחים.

"אם נפעל נכון, הצרכן ירוויח, שוק ההון יתייעל, ודמי הניהול ירדו. אבל רק אם נטפל בשורש – במבנה הרגולציה, במודל התגמול, ובשקיפות. אחרת, כל דיון כזה הוא עוד פלסטר".