כלכלנים ואנליסטים כתבו עשרות ומאות הערכות ותחזיות על מצב השוק בשנים הקרובות. מבין הערכות אלו אני מעדיף את אלו המבוססות על הערכת הכוחות והגורמים העמוקים הפועלים על הכלכלה. עם זאת, יש לזכור שהערכות תהליכים אלו יכולות להיות מוטעות או להשתנות כתוצאה מאירועים פוליטיים-חברתיים, או אסונות טבע. להלן ההערכות שלי הנובעות מהתחזיות המעניינות יותר מהימים האחרונים.

בשנים האחרונות, ובעיקר מאז המשבר של 2008, הדוקטרינה הניאוליברלית השלטת בארה"ב, בריטניה ובישראל עוברת למול עיננו מטמורפוזה. מתפיסה כלכלית הדוגלת בשוק חופשי, הפרטה, ודה-רגולציה, שמטרתה המוצהרת היא טובת הכלל, למערכת המעבירה את העושר מרוב האזרחים לאלפיון העליון, לאליטות הפיננסיות. מממשלה הדואגת לכלל האזרחים לממשלה של בעלי ההון והתאגידים, על ידיהם, ועבורם. המוטו החדש פשוט: חובות יש לכבד, למעט כאשר הכסף מגיע לעובדים ולאזרחים מהממשל ומהתאגידים.

מדיניות הרסנית זו תפעל מעכשיו בהתמדה ובמלוא העוצמה. סוג המשטר אינו חשוב עוד, קומוניסטי או קפיטליסטי, משטר אוטוריטארי או דמוקרטי, ברובם נמצא שימוש לרעה בעקרונות הכלכלה ובשווקים 'חופשיים' מזויפים, ומעורבות מסיבית יומיומית של הבנק המרכזי בפעולות השוק. כיום שולט במערכת הפיננסית כלל כלכלי קניבליסטי פשוט: מניפולציה פיננסית כלכלית, הרס, וסחיטה הם רווחיים יותר, הרבה יותר רווחיים, מאשר יצירת ערך אמיתי. האזרחים ברחבי העולם הפכו לכלי משחק ולקרבנות של מערכת פונזי כספית גלובלית המבטיחה להם עבדות חוב, תוכנית צנע המונית, סבל, ומחסור.

המערכת הפיננסית האמריקאית יצרה בשנים האחרונות כסף בהיקף דימיוני. מאז 2008, הבנק הפדרלי הוריד את הריבית מ-4.5% ל-0%, הרחיב את המאזן שלו ביותר מ-1.5 טריליון דולר, הגדיל את הצע הכסף 2M בהיקף של כטריליון דולר, הממשלה הגדילה את חובותיה ב-4.8 טריליון דולר, והיד עוד נטויה.

מערכת הבנקאות יצרה כסף באמצעות בניית ומינוף של נגזרים ונכסים בהיקף של טריליוני דולר, שערכם נקבע לפי מודל ולא ערך השוק. כספים שקריים אלו הומרו בנכסים אמיתיים, בעסקים ובנדל"ן. טריליונים דולרים נוספים של עושר אמיתי נשאבו באמצעות עמלות, בונוסים, ורווחים. בנוסף, המערכת הפיננסית פשוט משתלטת על נכסי נדלן ריאליים ע"י עיקולים, העברות, ושימוש כערבויות. תביעות פיננסיות, פליליות, ואזרחית נמנעו, והם עדיין נמנעות, דרך שיתוף פעולה ולכידה של הרגולציה והממשלה.

בפועל - הסיכון הוסר למעשה מהמערכת. יש רק חוב, רווח, וכוח

יש לציין כי אין כל השקעה אישית וסיכון אישי במשחק הזה. הרכישות המחזיקות כרגע את שוק המניות, הן באמצעות כספים מהבנק המרכזי המשמשים לקנית המניות של הרוכש עצמו. הסיכון הוסר למעשה מהמערכת. יש רק חוב, רווח, וכוח. אלו הגדולים ושיש להם כוח, הלוקחים 'סיכונים' אלו יכולים, במקרה של הפסדים, למנף אותם לדרישות סחטניות מהממשלה: 'העבירי אליך ולאזרחים את ההתחייבויות שלנו מהספרים שלנו, אפשרי לנו להעריך התחייבויות אלו כפי שאנחנו רוצים, ו/או להסתיר אותן ככל שנרצה או שנפוצץ את המערכת'. ממשלות, למעט זו של איסלנד, נענו לסחיטה. כך למשל האיחוד האירופי והבנקים מנסים לפתור את המשבר בגוש היורו, באמצעות 'פיחות פנימי', שכר נמוך, הקטנת ההוצאה הציבורית והורדת רמת החיים והכול כדי לשלם את החוב לבנקים הנושים.

כאשר בכלכלה ובכספים המוסר, ההיגיון, והריבונות קורסים, נפתחת תיבת פנדורה של תחלואים פיננסים ואנחנו נשארים עם אנרכיה מוחלטת. אנרכיה זו בתחום הכלכלי והדחף האובדני שלה עלו לכותרות עם קריסת ליהמן ברדרס ובר-סטרנס ב-2008. משברים אלה הראו כי הרגולטורים - שומרי השער הפך להיות זהים עם הברברים בשער. אם הקפיטליזם והשוק החופשי היו קיימים ופועלים, הם היו נותנים לבנקים האלו להתמוטט, ההפסדים שלהם היו נופלים על מחזיקי האג"ח והמניות שלהם, ואישומים אזרחיים ופליליים היו מוגשים כנגד מוסדות אלו ומנהליהם. כדאי להשוות את מה שנעשה באיסלנד לעומת מה שקרה בארה"ב בריטניה ואירלנד.

התוצאות לאזרחים ולמשקיעים מפעולות אלו של הבנק הפדרלי והמוסדות הפיננסיים הן שעקרונות הכלכלה לא יחולו ולא יקבעו את כיוון המשק ושוק ההון בטווח הקרוב. לכל תהליך המשמר או מגדיל את העושר של האליטות ומגדיל את האפשרויות והאופציות שלהן תהיה תמיכה. כל דבר הדורש מהאליטות הפיננסיות הבהרות, מתן דין וחשבון, הסבר לסיבות הפעולה ותוצאותיה ידוכא באופן פעיל. צריך רק לזהות היכן הערכים והעושר של כל אחד מהצדדים, האליטות ושאר האזרחים, נמצאים ולהיכן הם מתועלים כדי לדעת מה השוק יעשה ולאן המדיניות תפנה.

ניסיון לחזות את השוק בטווח הקצר יכשל כמעט בוודאות. אנו במצב של התערבות גלובלית מתואמת וחסרת תקדים המוקדשת כמעט באופן בלבדי לטובתו של האלפיון העליון. הכלל החדש - העשירים יתעשרו והשאר ישלמו הוא שישלוט עד שיחול שבר רציני. בהתחשב בכלל זה, נסתכן במספר תחזיות לגבי השוק האמריקאי לטווח הבינוני:

שוק המניות יישאר ברמה גבוהה באופן מלאכותי, עם ירידות ועליות, לפני שיכנס למשבר רציני בטווח רחוק יותר, מעבר לזמן שההערכות הפונדמנטליות הנדיבות ביותר יכתיבו. הדפסות הכסף הגלויות והסמויות ישמרו את שוק המניות בערכים גבוהים בין השאר באמצעות רכישת מניות עצמיות Stock Buybacks.

בדיוק כמו שהבנק הפדרלי מעניק לבנקים הלוואות בריבית של 0% כדרך להעביר את הכסף בחזרה ע"י רכישת אג"ח ממשלתיות, ובדרך לדחוף ולהרים את השוק באמצעות יצירת ביקוש מלאכותי ורווח מובטח, כך אפשר גם לתעל כסף מהבנק הפדרלי דרך הבנקים לתאגידים, שישתמשו בו לקניית המניות שלהם, או של חברות אחרות (מיזוגים ורכישות) ולחולל תרחיש דומה. התאגידים יאהבו זאת. המנכלים יודעים כי עליית שערי המניה, ללא תלות בדרך בה הושגה, משמעותה בונוסים גדולים.

ככל שההיבריס של הבנק הפדרלי והאליטות הפיננסיות יהיה גדול יותר, כך יהיה המומנטום בשוק המניות מגוחך יותר, וההתרסקות שתבוא, חזקה יותר. לא ברור כמה זמן 'הצגה' זו יכולה להימשך, ומתי עקרונות הכלכלה 'הטבעיים' יכנסו לפעולה.

השכר יישאר יציב או שירד, האבטלה, ותעסוקת החסר תישאר גבוהה, והכוח של העובדים המאורגנים ישחק.

עלות העבודה ברחבי העולם תהיה זולה יותר, תוך מתן דחיפה לטווח קרוב ברווחי החברות, שיבלעו מאוחר יותר ובסופו של דבר על ידי ירידה בכוח הקנייה ו'מרד' קניות.

רמת המכירות תאכזב לאורך זמן. אפילו וול-מרט תפגע. לאמריקאים פשוט אין את הכסף לצריכה. חנויות זולות מסוג הכול בדולר ימשיכו למכור ברמה טובה, משום שהן מספקות מוצרי צריכה במחיר זול מאוד. בכלכלה זה נקרא 'החלפה', למעמד הבינוני וגם למעמד העובדים זה נקרא 'הישרדות'.

המעמד הבינוני ימשיך להתרחק משווקי הדיור והמניות עקב שילוב של הכנסה נמוכה, חוסר אמון, וכן מכירות חיסול למימון הפרישה של דור הבייבי בומר.

כוח הקניה ויכולת הצריכה של המעמד הבינוני ימשיכו להישחק ככל שמחירי מוצרי צריכה ושירותים הכרחיים (מזון, מים, דלק, בריאות וכו ') יעלו הרבה מעבר לאינפלציה, וערך הנכסים שלהם (דיור, חיסכון) ירד. החלום האמריקאי החומרי יהפוך לאידיאל רחוק.

הדפסת כספים למימון החוב הלאומי, ופיחותים במטבע ימשיכו באין מפריע. מחירי הסחורות, בעיקר מזון, יחוו תנודות ענקיות שיובילו להסלמה בתרעומת ובתסיסה חברתית, ככל ש'משקיעים' פיננסיים טפילים ינסו להגביר תנודות אלו עבור הרווחים שלהם.

אמנון פורטוגלי