28 אלף שקל בחודש: מזונות חריגים למשפחה שחיה בתנאי יוקרה

כשהמשפחה הזו עוד היתה מאוחדת, היא נראתה כמו תמונה מושלמת מתוך קטלוג: שישה ילדים, חיים דתיים מסודרים, בית מרווח ומטופח, הוצאות יומיומיות שנראות לאחרים כמו חלום, ורמת חיים שאפשר להגדיר בלי להגזים ככזו שמזוהה עם שכבת האלפיון העליון. אבל כמו שקורה לא פעם, דווקא במקום שבו הכל נראה יציב מבחוץ, משהו מתחיל להיסדק מבפנים. באפריל 2025, כך עולה מההחלטה, חיי הנישואים של בני הזוג נקלעו למשבר, ומאותו רגע התמונה התחילה להשתנות במהירות.

בפני השופטת הבכירה ענת אלפסי, בבית המשפט לענייני משפחה באשדוד, התגלגל סכסוך שנהפך לתיק מזונות טעון במיוחד. בני הזוג נישאו עוד ביולי 2006 והביאו לעולם שישה ילדים, כשחמישה מהם קטינים. במהלך השנים הם התגוררו בדירת פנטהאוז יוקרתית באזור הדרום ואף החזיקו בדירת נופש באזור הצפון, והאם תיארה חיים שהתנהלו בממדים שחרגו בהרבה מהרגיל בתיקי מזונות שגרתיים.

כאן, כמעט כבר בתחילת הסיפור המשפטי, מתברר שהשאלה לא היתה רק כמה הילדים צריכים מבחינה בסיסית, אלא מהו המצב הקיים שצריך לשמר בתקופת הביניים, ומה קורה כשמשפחה רגילה לשפע, והמשבר הזוגי מגיע ביחד עם שינוי חד בהתנהלות הכלכלית של הבית. הרי מזונות זמניים, כפי שהזכירה השופטת, נועדו בדיוק כדי לשמר המצב הקיים, בשלב שבו בית המשפט עדיין לא יכול להיכנס לעובי הקורה.

לאחר הפרידה, האם נשארה עם הילדים בדירת הפנטהאוז. האב, לעומת זאת, עבר להתגורר בנפרד. לטענתו בבית הנופש של הצדדים, ואילו לטענת האם הוא מתגורר בדירה שכורה במרכז הארץ ביחד עם בת הזוג החדשה שלו. בין השורות, אפשר להבין שהפער הזה בין שתי הגרסאות אינו רק עניין טכני של איפה הוא ישן בלילה, אלא חלק מהמריבה הרחבה יותר: מי באמת מחזיק בכסף, מי יכול להרשות לעצמו לפתוח דף חדש, ומי נשאר להתמודד עם ניהול הבית והילדים.

• מכתב אחד, טעות אחת - ופיצוי חלקי בערעור
• האם ביקשה להגדיל את המזונות - זו הסיבה שהם דווקא ירדו
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

יכולת כלכלית חריגה

כבר במאי 2025 האם פתחה בהליך של יישוב סכסוך, אך הוא לא הסתיים בהסכם. ביולי, הסכסוך החריף, כשהאם ביקשה צו הגנה וטענה שהאב מאיים עליה “תחת השפעת סמים”. ההליך הסתיים בהסכמה על הרחקה ממנה, אך לא מהילדים. נקבע שהאב יוכל לפגוש את ילדיו באירוע בר המצווה של הבן, וכך אכן היה. במקביל, באוגוסט 2025 הוגשו תביעות נוספות: משמורת וזמני שהות, חלוקת רכוש משותף, ובמקרה שלפנינו - תביעה למזונות ילדים ולמזונות אשה, שהיא מוקד ההחלטה הנוכחית.

כשהגיעו הצדדים לשלב המזונות הזמניים, כבר נקבע בהחלטה קודמת, בספטמבר 2025, סכום ביניים של 20 אלף שקל בחודש, אך הדיון לא הסתיים, והשופטת דרשה להשלים נתונים בעניין המדור. המחלוקת המשמעותית היתה כפולה: מצד אחד, האם טענה שמדובר באב בעל יכולת כלכלית חריגה; מצד שני, האב טען שהמצב העסקי שלו התערער ושהדרישות מנופחות.

האם הציגה תמונה ברורה: לטענתה, היא לא עובדת שנים, משום שהיא זו שגידלה את ששת הילדים בזמן שהאב אחראי לפרנסת הבית ולהרחבת העסק. היא תיארה תלות כלכלית מוחלטת, ואף טענה שהאב הפיק תלושי שכר פיקטיביים על שמה, אף שמעולם לא עבדה בחברה. לדבריה, היא לא ניהלה חשבון בנק והיתה תלויה בו לחלוטין, ובמשך תקופה ארוכה האב נהג להעביר “כ-120 אלף שקל לחודש לצורכי המשפחה”. ואז, כשהמשבר פרץ, לדבריה הכל נעצר: הוא חדל להעביר כספים, ביטל כרטיסי אשראי והוראות קבע, ואף נוצרו קשיים סביב תשלומי המשכנתא.

• בעלי דירות ניסו לעצור פינו בינוי - זו הסיבה שכשלו
• ניצחון בשרונה: ועדת הערר חתכה את היטל ההשבחה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• הפיצוי הענק בוטל: השופטים המליצו - והצדדים הסכימו

אבל מה שהפך את התיק הזה לחריג באמת היה תיאור אורח החיים עצמו. האם טענה שהמשפחה ניהלה אורח חיים “המזוהה עם שכבת האלפיון העליון”: פנטהאוז יוקרתי, בית נופש בצפון שכולל בריכת שחייה פרטית, שני סוסים בחווה סמוכה, מכוניות יוקרה, חופשות בחו”ל במחלקת עסקים, רכישת תכשיטי יוקרה, וכן העסקת עוזרת בית קבועה תמורת 9,000 שקל לחודש. זו לא רק רשימת פינוקים: מבחינת דיני מזונות, זהו הבסיס לשאלה עד כמה בית המשפט צריך לשמר רמת חיים שהילדים התרגלו אליה, גם כשההורים כבר לא חיים ביחד.

סכומים "מוגזמים ונטולי תימוכין"

לטענת האם, האב עצמו לא רק שמסוגל לשלם, אלא ממשיך לחיות בצורה פזרנית במיוחד. היא ייחסה לו התנהלות חילונית, הוצאות של רבבות שקלים על מותגים, מסעדות יוקרה וסמים, וטענה כי הוא בעל מניות בכמה תאגידי נדל”ן "אשר שוויים עומד על מיליונים רבים". במקביל, היא טענה כי זמני השהות אינם מתקיימים כסדרם, וכי האב לא באמת מתחייב כלפי הילדים אלא מופיע לפרקי זמן קצרים.

האב הציג נרטיב שונה לחלוטין. הוא טען כי הסכומים שנדרשו "מוגזמים ונטולי תימוכין", והציע תשלום נמוך בהרבה: 2,000 שקל עבור הבן הקטן, 1,000 שקל לכל אחד מהילדים האחרים, ועוד 500 שקל לבן הבגיר עד לסיום השירות הצבאי, בנוסף למחצית המשכנתא. הוא גם טען שהאם אינה חסרת הכנסה כפי שהיא מציגה, וכי למעשה עבדה באחת החברות שבבעלותו כמעצבת דירות והשתכרה כ-25 אלף שקל בחודש. בנוסף, נטען שיש לה הכשרות מקצועיות, שהיא ניהלה בעבר עסק מצליח למכירת בגדי ים, ושייתכן שהיא ממשיכה לעבוד ולהכניס כסף שאינו מדווח. מבחינתו, אלה טענות שמחלישות גם את דרישתה למזונות אשה.

בעניין מצבו הכלכלי שלו, האב הודה שהוא איש עסקים שמחזיק חברות בתחום הנדל”ן, השיווק והאירוח, אך הדגיש שהחברות סוחבות הלוואות והתחייבויות במיליונים. הוא טען שבעבר משך משכורות של כ-20 אלף שקל מחברה אחת ו-20 אלף שקל מחברה נוספת, אך לאחר משבר הקורונה ובהמשך מלחמת חרבות ברזל, התחום ספג מכה קשה והחברות נקלעו לקשיים. הוא הוסיף כי ביוני 2025 הוא הפסיק למשוך משכורות, שמרבית הנכסים משועבדים לבנקים, שחברה נוספת נמצאת בסגירה, ועוד חברה שקועה בחובות המגיעים ל-3.549 מיליון שקל.

אלא שהשופטת אלפסי בחרה להסתכל מעבר לסיסמאות של האב, ובשלב הזה, גם מעבר לתחזיות פסימיות שהוא ניסה לשרטט לגבי מצבו. היא הזכירה את העקרונות המשפטיים: כשמדובר בקטין שגילו פחות משש, החיוב על האב הוא "באופן אבסולוטי כדי צרכיו ההכרחיים", ואילו עבור צרכים שאינם הכרחיים מדובר בדין צדקה; לגבי ילדים בני יותר משש, החיוב חל על שני ההורים בהתאם ליחס בין הכנסותיהם הפנויות, ויש להביא בחשבון גם את זמני השהות. השופטת הפנתה גם להלכת בע”מ 919/15, אך הדגישה כי במזונות זמניים לא ניתן עדיין לקבוע כללים קבועים בהיקף מלא.

זה שיש הלוואות לא בהכרח מלמד על רווחיות נמוכה

וכעת מגיע החלק המרכזי: כיצד קובעים בפועל מהי היכולת הכלכלית, כשהאב טוען לירידה בהכנסות, אך הנתונים הבסיסיים מצביעים על היקף פעילות רחב. בהחלטה נקבע כי האב מנהל כמה תאגידים בתחום הנדל”ן, כשעל פי הנטען בתביעת הרכוש מדובר בשש חברות בע”מ, ובשלב הזה "טרם נחשפה פעילותו העסקית במלואה והיקף הכנסותיו". גם שאלת הבעלות בעסקים אינה ברורה לדברי השופטת, אבל היא הבהירה נקודה קריטית: עצם הטענה שיש הלוואות אינה בהכרח מלמדת על רווחיות נמוכה.

מעבר לכך, השופטת הצביעה על אינדיקציות נוספות. לדבריה קיימים "מספר נכסי נדל”ן הרשומים בבעלותו", ובהם מחצית דירת המגורים, דירת הנופש ושטח קרקע נוסף. האם אף טענה לנכסים נוספים עם הערות אזהרה שמצביעות על זכויות חוזיות של חברות הנדל”ן שלו. בנוסף, מהמידע שנחשף עולה כי האב מנהל "שבעה חשבונות בנק (בכל אחד מהבנקים המובילים בישראל)", ומחזיק זכויות בתשעה תאגידים של ביטוח, פנסיה, גמל וקרנות השתלמות.

הפרט שבכריע את הכף מבחינת השופטת לא היה רק מספר החברות או החשבונות, אלא בעיקר הראיה שמתיישבת עם החיים בפועל: הוצאות האשראי. השופטת כתבה כי "עיון קצר בדפי האשראי מלמד על כך שמדי חודש מוציא עשרות אלפי שקלים למחייתו", ולכן היא קובעת מסקנה ברורה: "יש להניח כי מצבו הכלכלי איתן דיו והכנסתו הפנויה עומדת לכל הפחות על 80 אלף שקל”. היא אף העריכה את צרכיו האישיים של האב, בשלב זה, על 5,000 שקל בלבד לחודש - נתון שמדגיש עד כמה מבחינת בית המשפט הפער בין ההכנסה הפנויה לבין חובת המזונות הוא כזה שמאפשר חיוב גבוה במיוחד.

ומה לגבי האם? כאן השופטת נוקטת קו מורכב: מצד אחד, היא קבעה שהאם אינה עובדת כעת, אך עבדה בעבר בעסקים של האב ולכן יש לה כושר השתכרות. היאהמוסיפה כי יש להניח שתוכל לשוב ולעבוד גם אם רק בשכר מינימום של כ-6,000 שקל בחודש, סכום שיכול לממן לכל הפחות את הוצאותיה האישיות ועוד חלק יחסי מהמדור. מצד שני, היא מבהירה שבמצב זה חל הכלל "מעשה ידיה תחת מזונותיה", ולכן אין מקום לפסוק לה מזונות אשה. ועדיין, בגלל שאין לייחס לה הכנסה פנויה, החיוב במזונות הילדים יוטל על האב במלואו.

"אין להפחית כל שיעור בחלקו של האב"

גם סוגיית זמני השהות קיבלה משקל משמעותי. על פי החלטה קודמת מאוקטובר 2025, זמני השהות אמורים היו להתקיים פעמיים בשבוע אחר הצהריים, בימים ראשון ושלישי. אלא שהאם טענה שהאב אינו מקיים את זמני השהות, “ומעדיף לטוס לחו”ל עם בת זוגו, מבלי לעדכן את הילדים הממתינים לו”. במצב כזה, קבעה  השופטת באופן חד כי, "אין להפחית כל שיעור בחלקו של האב". כלומר לא רק שיש לו יכולת, גם אין מנגנון של הפחתה בגלל שהילדים נמצאים אצלו חלק מהזמן.

ואז מגיע החישוב עצמו, שמדגים היטב מדוע מדובר בהחלטה שמושכת תשומת לב. השופטת קובעת כי נוכח רמת החיים הגבוהה שבה הורגלו הילדים, "לרבות בית הנופש שהחזיקו ההורים", סכום המחיה עבור כל ילד, כולל מזון, ביגוד ובריאות, ייקבע על 3,000 שקל לחודש. עבור חינוך, חוגים, בילויים ונסיעות יועמד סכום נוסף של 1,000 שקל. כלומר 4,000 שקל לחודש לכל ילד. עבור הבן הבגיר, שהאב הודה בחבות כלפיו, נקבע סכום נמוך יותר - 1,400 שקל. בסך הכל, לפני מדור, מדובר ב-21.4 אלף שקל לחודש.

המדור, כמו בתיקים רבים אך כאן בהיקפים גבוהים יותר, נהפך לרכיב משמעותי בפני עצמו. ההחזר החודשי של המשכנתא מגיע לכ-8,600 שקל, והוצאות אחזקת הבית - ארנונה, מים, גז, חשמל, כבלים וטלפון - נקבעו על 2,140 שקל בחודש. ביחד מדובר על כ-11 אלף שקל לחודש. מאחר שמדובר בשישה ילדים, חלקם במדור נקבע ל-60%, כלומר 6,600 שקל לחודש. את יתרת רכיב המדור, בסכום של 4,400 שקל, השופטת מגדירה כרכיב שבו "חבים שני ההורים, שווה בשווה", 20% כל אחד מהם, שישולם ישירות לבנק למשכנתאות.

בסופו של דבר, לאחר שקלול הנתונים, השופטת קבעה בהחלטה קצרה אך חדה כי, "האב ישלם למזונות חמשת ילדיו הקטינים והבן הבגיר 28 אלף שקל לחודש". החיוב נקבע החל מ-22 במאי 2025, מועד פתיחת הליך יישוב הסכסוך. נקבע גם מועדי תשלום, הצמדה למדד אחת לשלושה חודשים, וריבית במקרה של איחור. זהו סכום גבוה מאוד ביחס לממוצע המוכר בתיקי מזונות, אבל במקרה הזה בית המשפט הדגיש שוב ושוב שההחלטה נשענת על דבר אחד מרכזי: רמת החיים החריגה שבה הורגלו הילדים, לצד ההתרשמות של השופטת מיכולתו הכלכלית של האב. בשלב הזה, מדובר במזונות זמניים, אך המסר כבר ברור: מי שחי ברמת חיים של פנטהאוז, בית נופש ותשלומים חודשיים גבוהים במיוחד, לא יכול לצפות שבית המשפט יתייחס למשפחה כאילו מדובר במציאות רגילה, בייחוד כשהילדים נשארים באותה מסגרת חיים, וההורה השני נדרש לאפשר לה להמשיך להתקיים.

זה אומר שהאבא חייב לשלם 28 אלף שקל כל חודש בלי שום קשר לכמה הוא מרוויח בפועל?
לא בדיוק בלי קשר, אבל כן - בית המשפט התרשם שיש לו יכולת כלכלית גבוהה, ושגם אם הוא טוען שיש ירידה בעסקים או חובות, עדיין יש אינדיקציות לכך שהוא חי ומוציא הרבה כסף. לכן בשלב הזה, במזונות זמניים, השופטת קבעה שהוא צריך לשלם סכום גבוה כדי שהילדים לא ירגישו נפילה חדה ברמת החיים.

למה זה נקרא מזונות זמניים? זה לא פסק דין סופי?
מזונות זמניים זה בעצם סכום ביניים. בית המשפט קובע אותו מהר יחסית, עוד לפני שכל התיק מתברר עד הסוף, כדי שלא יהיה מצב שהורה אחד יישאר בלי יכולת להחזיק את הילדים. זה לא סוף הסיפור - יכול להיות שבסוף ההליך הסכום יישאר דומה, אבל גם יכול להיות שהוא יעלה או ירד.

אם זה זמני, למה כבר עכשיו הסכום כל כך גבוה?
מכיוון שבמזונות זמניים בית המשפט מסתכל בעיקר על שני דברים: מה מצב הילדים עכשיו, ומה רמת החיים שהיתה לפני הפירוד. במקרה הזה מדובר בילדים שחיו במציאות יקרה מאוד - פנטהאוז, בית נופש, הוצאות קבועות גדולות - והשופטת רצתה לשמור על היציבות שלהם ולא לזרוק אותם בבת אחת לחיים אחרים.

מה הסיכוי שהאבא יצליח להפחית את המזונות בהמשך?
זה תלוי לגמרי בהמשך ההליך. אם הוא יוכיח בצורה מסודרת שההכנסות שלו באמת נמוכות יותר ממה שנראה כרגע, או שיש שינוי משמעותי בזמני השהות שלו עם הילדים, בית המשפט יכול לשקול את זה. אבל אם יתברר שהמצב הכלכלי שלו באמת חזק ויציב כמו שהשופטת העריכה, יהיה לו יותר קשה לשנות את זה.

ואם הוא פשוט יחליט שהוא לא משלם? מה עושים במקרה כזה?
אם הורה לא משלם מזונות שנפסקו, אפשר לפתוח תיק בהוצאה לפועל ולנקוט צעדים לגבייה, כמו עיקולים, הגבלות מסוימות, ולפעמים אפילו צעדים חריפים יותר. מזונות ילדים זה חיוב שבתי המשפט מתייחסים אליו מאוד ברצינות.

למה השופטת לא הכריחה את האמא לעבוד?
היא לא "לא הכריחה", אבל היא כן קבעה שאף שהיא לא עובדת כרגע, יש לה כושר השתכרות, ושאפשר להעריך שהיא תוכל לחזור לעבוד. עם זאת, בשלב הזה היא לא הסתמכה על זה כדי להפחית מהחיוב של האב, כי כרגע הילדים איתה רוב הזמן והיא זו שמחזיקה את הבית בפועל.

ואם האמא כן תתחיל לעבוד ולהרוויח טוב, המזונות ירדו אוטומטית?
לא אוטומטית. צריך החלטה נוספת של בית המשפט. אבל זה כן משהו שיכול להשפיע בהמשך, כי מזונות לילדים מעל גיל שש אמורים להתחלק לפי היכולת הכלכלית של שני ההורים, לפחות באופן עקרוני.

למה האב חויב לבד ולא חצי-חצי, כמו שאנשים חושבים שקורה היום?
משום שחלוקת מזונות של חצי-חצי לא עובדת ככה באופן אוטומטי. בית המשפט מסתכל על הכנסות ועל זמני השהות בפועל. פה השופטת התרשמה שלא רק שהאב יכול לשלם, אלא גם שזמני השהות אתו לא מתקיימים בצורה מסודרת, ולכן אין סיבה להפחית מהחיוב שלו.

זה משנה שהאבא איש עסקים עם חברות ולא שכיר עם תלוש?
משנה מאוד. כשאדם שכיר, קל הרבה יותר לראות כמה הוא מרוויח. כשמדובר באדם עם חברות, לפעמים יש פער בין מה שהוא מציג כהכנסה רשמית לבין מה שהוא באמת יכול להרשות לעצמו. לכן בתי משפט לפעמים מסתכלים גם על סימני חיים כמו הוצאות בכרטיסי אשראי, נכסים, חשבונות בנק ועוד.

מה זה בכלל מדור ולמה זה חלק מהמזונות?
מדור זה בעצם מגורים - חלק מהעלות של הבית שבו הילדים חיים: משכנתא או שכירות, ולפעמים גם אחזקת בית בסיסית. הרעיון הוא שהילדים צריכים מקום יציב לגור בו, וזה חלק מהצרכים שלהם, לא בונוס.

אם הדירה היא גם של האבא, למה שהוא ישלם על המשכנתא וגם מזונות?
מפני שהמשכנתא לא נחשבת מתנה לאמא - זו הוצאה שמאפשרת לילדים להמשיך לגור בבית שלהם. גם אם לאבא יש זכויות בדירה, בית המשפט עדיין יכול לחייב אותו להשתתף במדור, כי העיקרון הוא טובת הילדים ושמירה על יציבות.

האבא יכול להגיד "אין לי כסף" אם יש לו חובות?
הוא יכול לטעון את זה, אבל זה לא מספיק להגיד את זה בעל פה. הוא צריך להראות מסמכים ולהוכיח. במקרה הזה השופטת התרשמה שהמציאות הכלכלית שלו יותר חזקה מהתמונה שהוא ניסה לצייר, בייחוד בגלל רמת ההוצאות שלו.

למה בכלל מתחשבים ברמת חיים מפונפנת? למה הילדים צריכים להמשיך לחיות ככה?
זה עניין שחוזר בהרבה תיקי מזונות: בית המשפט לא מפנק ילדים בגלל ההורים, אבל כן מנסה לשמור על הרצף והיציבות. אם ילדים חיו שנים ברמת חיים מסוימת, בית המשפט לא ממהר להפיל אותם בבת אחת לרמת חיים אחרת, בייחוד כשההורה שמממן יכול לעמוד בזה.

ואם הילדים התרגלו לחוגים יקרים, טיולים, מתנות, זה באמת נכנס למזונות?
כן, הרבה פעמים כן. זה כבר לא צרכים בסיסיים כמו אוכל ובגדים, אלא חלק ממה שבית המשפט קורא לו צרכים תלויי רמת חיים. כשיש יכולת כלכלית משמעותית, בתי המשפט יכולים לכלול גם את זה בתוך הסכום.

מה זה אומר שהאב צריך לשלם גם על הילד הבגיר? הרי הוא כבר לא קטין
בישראל, גם אחרי גיל 18 (ובייחוד בזמן שירות צבאי/לאומי), בהרבה מקרים עדיין יש חיוב מסוים - לרוב שליש מהמזונות שהיו לפני כן. זה לא תמיד אוטומטי, אבל בתי המשפט נוטים להתייחס לזה כחלק מההמשכיות של התמיכה בילד.

אם האבא כן יתחיל לקחת את הילדים אליו יותר ימים, זה יכול להפחית לו את המזונות?
כן, זה יכול להשפיע. ככל שיש יותר זמן שהילדים נמצאים אצלו, והוא נושא בהוצאות שלהם בפועל, בית המשפט יכול לקחת את זה בחשבון בזמן קביעת המזונות הסופיים. אבל שוב, זה צריך להיות משהו עקבי ומוכח, לא פה ושם.

למה בית המשפט לא בדק לעומק את ההכנסות והנכסים לפני שקבע סכום כזה?
מכיוון שזה בדיוק ההבדל בין החלטה זמנית להחלטה סופית. במזונות זמניים אין תמיד זמן או אפשרות לעשות את כל הבדיקות הכלכליות לעומק, ולכן בית המשפט מסתמך על התרשמות ונתונים ראשוניים, כדי לא להשאיר את הילדים בלי מענה עד סוף ההליך.

יכול להיות שהסכום הזה כולל גם דברים כמו מטפלת או עוזרת בית?
זה לא כתוב בצורה מפורשת ככה, אבל כשבית המשפט מעריך רמת חיים גבוהה, הוא לפעמים כולל בתוך זה גם הוצאות שהיו חלק מהשגרה בבית, כמו עזרה בניקיון, תחזוקה, הסעות וכו’. כלומר זה לא סעיף נפרד, אלא חלק מההבנה הכוללת כמה עולה להחזיק את הבית והילדים כפי שחיו קודם.

ואם האמא תעבור לבית קטן יותר כדי לחסוך, זה ישנה משהו?
זה יכול לשנות בעתיד, בעיקר ברכיב המדור. אבל במקרה הזה הילדים נשארו כרגע בפנטהאוז, והשופטת קבעה את הסכומים לפי המצב שקיים עכשיו. אם בעתיד יהיה שינוי מגורים, אפשר להעלות את זה שוב בפני בית המשפט.

איך נקבע סכום כזה בלי חשבוניות מסודרות על כל הוצאה?
בתי משפט לא דורשים תמיד קבלה על כל עגבנייה. הם מסתכלים על תמונה כללית: רמת חיים, הכנסות, נכסים, התנהלות בכרטיסי אשראי, מספר ילדים, גילאים, משכנתא ועוד. כאן השופטת קיבלה תמונה שמובילה להערכה שהילדים עולים הרבה, ושלאב יש יכולת לממן את זה.