עיריית חולון תפצה ביותר מ-230 אלף שקל בעלים של שני קוטג'ים
בית המשפט המחוזי בתל אביב חייב באחרונה את עיריית חולון ואת הוועדה המקומית לתכנון ובנייה לפצות בסכום של יותר מרבע מיליון שקל בעלי קוטג'ים בעיר. הסיבה לפסיקה היא עיכוב שנמשך חודשים רבים במתן טופס 4, שמנע מהתובעים להשכיר את הבתים ולהרוויח עליהם כסף. סגן הנשיא אליהו בכר קבע כי ההתנהלות של העירייה והוועדה במקרה הזה היתה רשלנית.
שני התובעים הם בעלים של מחצית מקרקע בשטח של 486 מ"ר ברחוב שושנה דמארי, בשכונת קריית פנחס איילון בחולון. בשלהי 2011 ניתן לתובעים וליתר השותפים במקרקעין היתר בנייה להקמת בתים צמודי קרקע. לדברי התובעים, הם יזמו בניית שני קוטג'ים בסטנדרט גבוה ביותר וכדי להפיק מהם רווחים. בניית הקוטג'ים הסתיימה בתחילת 2013, אלא שרק כעבור חמש שנים, בינואר 2018, הוענק להם טופס 4 לאכלוס המבנים והשכרתם.
בתביעה שהוגשה לבית המשפט לפני חמש שנים, טענו בעלי הקוטג'ים שמניעת קבלת טופס 4 במועד מוקדם יותר, וחוסר האפשרות לאכלס את המבנים ולהפיק מהם רווחים, גרמו להם נזקים בסכום כולל של 2,614,253. הם ביקשו לחייב את העירייה והוועדה המקומית לתכנון ובנייה לפצות אותם בסכום זה.
מנגד, טענו הנתבעות כי הקוטג'ים נבנו מלכתחילה תוך ביצוע חריגות מהיתר הבנייה - מה שגרר את הצדדים להליכים משפטיים ממושכים. לדברי נציגי ההגנה, רק במאי 2017, במהלך ביקורת שערכה הוועדה המקומית במקום, נמצא כי בעלי הקוטג'ים הסדירו את החריגות ושהמבנים אכן תואמים להיתר.
- "קניתי דירה להשקעה בחולון ב-1.65 מיליון שקל - למה זו עסקה מצוינת"
- 1,300 דירות חדשות בחולון בהשקעה של 2.5 מיליארד שקל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
עוד לטענת הנתבעות, בכל מקרה אין לייחס להן רשלנות בגין העיכוב במתן טופס 4, שכן הן פעלו לפי שיקול דעת מקצועי, ועומדת לצדן חזקת התקינות המנהלית - תקנה הקובעת שפעולות המינהל מתבצעות באופן תקין. בתוך כך, נטען כי אין קשר בין העיכוב במתן הטופס לבין הנזקים שבעלי הקוטג'ים טענו כי נגרמו להם.
השופט בכר דחה בפסק הדין שפרסם את טענת בעלי הקוטג'ים, שלפיה כבר בפברואר 2013 היה צריך לתת להם טופס 4. הוא ציין כי אחד התובעים הודה בעצמו בחקירתו הנגדית כי באותו מועד המבנים לא עמדו בתנאי היתר הבנייה. מלבד הודאת התובע, נמצא כי גם בפועל באותה התקופה נרשמו לגבי הנכסים חריגות בנייה רבות, כמו ביטול שטחי גינון והפיכת מחסנים לחדרי כביסה.
לאור זאת, עלתה השאלה מתי היו הקוטג'ים ראויים לאכלוס והיה על העירייה להעניק לבעליהם טופס 4. נוכח הודאת הנתבעות כי במאי 2017 בוצעה הסדרה מלאה של חריגות הבנייה והתאמה של המבנים להיתר, השופט קבע כי יש לראות זאת כמועד שבו צריך היה לתת לתובעים טופס 4.
- דרש להפסיק לשלם מזונות עקב ניכור הורי - ונדחה
- נמחקה על הסף תביעת סלקט נגד פרטנר
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
השופט בכר קבע כי ההתמהמהות של העירייה במתן הטופס מגיעה לכדי רשלנות. לדבריו, "לטעמי, לא היתה כל מניעה להעניק לתובעים את האישור המיוחל לו הם ממתינים בקוצר רוח שנים לא מבוטלות", מיד לאחר הסדרת חריגות הבנייה, כלומר מאי 2017. עבור שמונת החודשים ממועד זה ועד שהתקבל לבסוף טופס 4 בפועל, קבע השופט, על הנתבעות לפצות את בעלי הקוטג'ים, בעיקר בשל אובדן השכירות שנגרמה להם. לאור זאת, הוא קבע כי העירייה והוועדה המקומית יפצו את בעלי הקוטג'ים בסכום כולל של 233,830 שקל, ובנוסף ישלמו להם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 50 אלף שקל.
במקרה אחר, הכריע בית המשפט המחוזי בחיפה באחרונה בערעור שהוגש על ידי מוכרי דירה בעקבות חיוב שלהם בתשלום פיצוי לרוכשים, לאחר איחור של כחמישה חודשים במסירתה. בין היתר, טענו המוכרים כי מחירי הדיור נמצאים בעלייה מתמדת, כך שלא יכול היה להיגרם לרוכשים נזק כלשהו בשל העיכוב במסירה, באופן שיצדיק את חיובם בפיצוי של עשרות אלפי שקלים. הפרשה החלה ביוני 2019, אז חתמו הרוכשים על הסכם לקניית הדירה של המוכרים בקריית מוצקין. על פי ההסכם, המוכרים היו אמורים למסור את הדירה לרוכשים עד נובמבר 2019, ואולם בפועל היא נמסרה רק באפריל 2020, כלומר באיחור של כחמישה חודשים. במרץ האחרון קבע בית משפט השלום בחיפה כי בעקבות האיחור במסירה, המהווה הפרת חוזה יסודית, המוכרים צריכים לשלם לרוכשים את הפיצוי החוזי המוסכם, בסכום של 63 אלף שקל. המוכרים סירבו להשלים עם הכרעת הדין, והגישו לפני את הערעור הנ"ל למחוזי. לטענתם, בית המשפט טעה כשפסק לרוכשים את הפיצוי המוסכם, שכן הם לא הוכיחו כי נגרם להם נזק כלשהו כתוצאה מהעיכוב שנרשם במסירה. יתרה מכך, טענו המוכרים, מדובר בדירה שנקנתה על ידי הרוכשים להשקעה ונמכרה על ידם בתוך זמן קצר למשכירים, כך שלא היה יכול להיגרם להם נזק כלשהו בעקבות האיחור במסירה, מכיוון שמחירי הדירות בארץ רק עלו.
- 1.איש פשוט 20/08/2024 10:44הגב לתגובה זומבקש לוודא מעט נתונים ופירוט. במשך 5 שנים הפסיד כל אחד מבעלי הקוטג'ים כ - 1,300,000 ש"ח. (על פי כתב התביעה). מדובר על 60 חודשים ומכאן שממוצע חודשי להשכרת קוטג' בחולון הוא 20,000 ש"ח - השקעה נבונה ואשרי מי שיכול לשלם כזה סכום לפני עשור שנים !!!!
דרש להפסיק לשלם מזונות עקב ניכור הורי - ונדחה
בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע קבע כי אף שהבת בת ה-16 מסרבת זה זמן לקשר עם אביה, לא מדובר במקרה של ניכור הורי שמצדיק ביטול מוחלט של מזונותיה, אלא מה שנקרא "ילד מרדן". השופט אריאל ממן קבע כי האב יישא במזונות מופחתים של 1,200 שקל לחודש, וכי קצבת הנכות של הבן תופקד בחשבון ייעודי ותשמש למימון הוצאותיו בלבד, תוך פיקוח של האב על הפעולות שמבצעת האם
ההליך שהתנהל באחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע חשף מערכת יחסים משפחתית טעונה ורגישה, שהתמקדה בשאלות קשות הנוגעות לאחריות הורית, ניכור בין ילדים להורים, וחלוקת הנטל הכלכלי בגידול ילדים לאחר גירושים. השופט אריאל ממן נדרש להכריע בתביעת מזונות שהגישה אם לשני ילדיה - בת ובן המאובחנים על הרצף האוטיסטי - כנגד אביהם, זאת לאחר שהצדדים התגרשו ב-2022 וניהלו במקביל גם הליכים רכושיים ממושכים. כבר בפתח פסק דינו הדגיש השופט את המורכבות שבמקרה: מצד אחד, מדובר בילדים בעלי צרכים מיוחדים, והבן אף מקבל קצבת נכות בשיעור של 188% מהמוסד לביטוח לאומי; מצד שני, בין האב לבתו נוצר נתק כמעט מוחלט, והאב טען כי אין זה צודק לחייבו להמשיך ולשלם מזונות לילדה המתנכרת לו תוך תמיכת האם בהתנהגות הזו.
האם והאב נישאו ב-2008 ונולדו להם שני ילדים משותפים - ש’, כיום בת 16, ונ’, בן 14. שניהם אובחנו על הספקטרום האוטיסטי, כשהבן, נ’, זכה להכרה בביטוח הלאומי כנכה בדרגת חומרה גבוהה במיוחד. לאחר הפרידה של הצדדים בדצמבר 2021 נותרו הילדים להתגורר עם האם בבית המשותף, בעוד שהאב עבר לגור בתחילה בבית אמו, ובהמשך שכר דירה. האם דרשה במסגרת תביעתה דמי מזונות בסכום כולל של 4,000 שקל עבור כל ילד, בנוסף למימון מלא של ההוצאות החינוכיות והרפואיות. בנוסף היא עתרה למזונות אשה, אך הבקשה הזו נדחתה בתחילה. בהמשך קיבל בית המשפט המחוזי חלקית את ערעורה ופסק לה מזונות אשה זמניים בסכום של 5,000 שקל לחודש לתקופה של שנתיים - סכום שקוזז מאיזון המשאבים בין בני הזוג. בהחלטה זמנית נקבע כי האב ישלם 3,200 שקל לחודש לשני הילדים יחד, עד שיינתן פסק דין סופי. השופט ממן הבהיר כי הסכום הזמני נקבע תוך התחשבות בקצבת הנכות הגבוהה שמקבלת האם עבור הבן, ובכך שאין הוכחה כי צורכי הילדים עולים על הצרכים המינימליים המקובלים.
אחד הנושאים המרכזיים שעמדו בלב פסק הדין היה מצבה של הבת ש’, נערה נבונה ודעתנית, שסירבה לאורך זמן לפגוש את אביה. לפי חוות דעת של הפסיכולוגית הקלינית ד"ר ליזה שמעי, שמונתה על ידי בית המשפט, התנהגותה של ש’ תואמת דפוסי ניכור הורי. היא תיארה כיצד הבת "לא אומרת לו שלום, אינה עונה לשאלותיו, ומנהלת את השיח במפגשים תוך התעלמות מוחלטת מנוכחותו". ד"ר שמעי ציינה כי האם מזדהה עם עמדות הבת ואינה נוקטת צעדים ממשיים לשינוי המצב, אף שהיא פועלת לכאורה לפי ההנחיות. למרות האבחנה הברורה של הפסיכולוגית, קבע השופט ממן כי לא ניתן לראות במקרה זה "ניכור הורי" במובנו המשפטי המלא, בין היתר משום שלדעתו לא כל הנתק נובע ממניפולציה מצד האם, וכן בשל גילה של הבת. עם זאת, הוא הדגיש כי יש "אחריות הורית של האם שלא שמרה על האינטרס המובהק של הבת להיות רחוקה ככל הניתן מהסכסוך, תוך שמירת קשר עם שני ההורים".
האב ניסה בכל דרך לחדש את הקשר עם בתו
האב טען כי יש לראות בבת "ילדה מרדנית" כמשמעות המונח בדין העברי, ולפטור אותו מתשלום מזונותיה לחלוטין. הוא הסביר כי ניסה בכל דרך לחדש את הקשר עמה, אך נענה בסירוב מוחלט, ובנסיבות האלה אין זה הוגן להמשיך ולחייבו בתשלום חודשי. השופט בחן את טענתו על רקע הפסיקה ההלכתית והאזרחית, וציטט את דברי השופט צבי וייצמן על מושג הבן המרדן והשלכותיו על חיוב מזונות. לדבריו, "שימוש בכלי של שלילת או הפחתת מזונות לא יכול להיות הקו הראשון של ההתמודדות עם ילדים המסרבים לקשר עם הוריהם", אך במקרים קיצוניים של סירוב מתמשך וקשר עוין, ניתן לשקול צמצום המזונות תוך שמירה על צרכים בסיסיים.
- ביקש לבטל מזונות בשל ניכור הורי - מה קבע ביהמ"ש?
- מנעה באופן שיטתי קשר בין בנה הקטין לבין אביו – ותפצה ב-250 אלף שקל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופט ממן קבע כי זהו מקרה כזה בדיוק. לדבריו, "כשאב עשה כל שלאל ידו, לא חסך במאמצים, בממון ובזמן על מנת לקיים קשר תקין, עקבי ומשמעותי עם הקטינה, אך זו עומדת בסירובה ואף נוקטת נגדו ביחס עוין שאינו מבוסס על פעולה קונקרטית שביצע האב... לא ניתן לצמצם את תפקידו של האב בחיי הקטינה ל’כספומט’ גרידא". בהתאם לכך, קבע השופט כי האב ישלם לבת מזונות מופחתים בלבד - 1,200 שקל לחודש, הכוללים גם את חלקה היחסי במדור. לדבריו, מדובר בפתרון "מידתי, המתיישב עם חובתם ההדדית של הצדדים לזון את הקטינה ועם חובתו של הורה משמורן לקחת אחריות על קיום הקשר עם ההורה השני". השופט הוסיף כי אם בעתיד תשוב הבת לנהל קשר תקין עם אביה, תחול על האב שוב החובה לשאת במלוא מזונותיה בהתאם לחלוקת הזמנים וההכנסות.
