המדיטק בעיר חולון
צילום: יעל מש

עיריית חולון תפצה ביותר מ-230 אלף שקל בעלים של שני קוטג'ים

השניים תבעו את העירייה ואת הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, לאחר שלטענתם עיכבו את מתן טופס 4 לצמודי הקרקע שבנו, ועקב כך איבדו הכנסות משכירות עבורם. העירייה טענה כי העיכוב נבע מחריגות בנייה, ושמדובר בשיקול דעת מקצועי
עוזי גרסטמן | (1)

בית המשפט המחוזי בתל אביב חייב באחרונה את עיריית חולון ואת הוועדה המקומית לתכנון ובנייה לפצות בסכום של יותר מרבע מיליון שקל בעלי קוטג'ים בעיר. הסיבה לפסיקה היא עיכוב שנמשך חודשים רבים במתן טופס 4, שמנע מהתובעים להשכיר את הבתים ולהרוויח עליהם כסף. סגן הנשיא אליהו בכר קבע כי ההתנהלות של העירייה והוועדה במקרה הזה היתה רשלנית.

שני התובעים הם בעלים של מחצית מקרקע בשטח של 486 מ"ר ברחוב שושנה דמארי, בשכונת קריית פנחס איילון בחולון. בשלהי 2011 ניתן לתובעים וליתר השותפים במקרקעין היתר בנייה להקמת בתים צמודי קרקע. לדברי התובעים, הם יזמו בניית שני קוטג'ים בסטנדרט גבוה ביותר וכדי להפיק מהם רווחים. בניית הקוטג'ים הסתיימה בתחילת 2013, אלא שרק כעבור חמש שנים, בינואר 2018, הוענק להם טופס 4 לאכלוס המבנים והשכרתם.

בתביעה שהוגשה לבית המשפט לפני חמש שנים, טענו בעלי הקוטג'ים שמניעת קבלת טופס 4 במועד מוקדם יותר, וחוסר האפשרות לאכלס את המבנים ולהפיק מהם רווחים, גרמו להם נזקים בסכום כולל של 2,614,253. הם ביקשו לחייב את העירייה והוועדה המקומית לתכנון ובנייה לפצות אותם בסכום זה.

מנגד, טענו הנתבעות כי הקוטג'ים נבנו מלכתחילה תוך ביצוע חריגות מהיתר הבנייה - מה שגרר את הצדדים להליכים משפטיים ממושכים. לדברי נציגי ההגנה, רק במאי 2017, במהלך ביקורת שערכה הוועדה המקומית במקום, נמצא כי בעלי הקוטג'ים הסדירו את החריגות ושהמבנים אכן תואמים להיתר.

עוד לטענת הנתבעות, בכל מקרה אין לייחס להן רשלנות בגין העיכוב במתן טופס 4, שכן הן פעלו לפי שיקול דעת מקצועי, ועומדת לצדן חזקת התקינות המנהלית - תקנה הקובעת שפעולות המינהל מתבצעות באופן תקין. בתוך כך, נטען כי אין קשר בין העיכוב במתן הטופס לבין הנזקים שבעלי הקוטג'ים טענו כי נגרמו להם.

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

השופט בכר דחה בפסק הדין שפרסם את טענת בעלי הקוטג'ים, שלפיה כבר בפברואר 2013 היה צריך לתת להם טופס 4. הוא ציין כי אחד התובעים הודה בעצמו בחקירתו הנגדית כי באותו מועד המבנים לא עמדו בתנאי היתר הבנייה. מלבד הודאת התובע, נמצא כי גם בפועל באותה התקופה נרשמו לגבי הנכסים חריגות בנייה רבות, כמו ביטול שטחי גינון והפיכת מחסנים לחדרי כביסה.

לאור זאת, עלתה השאלה מתי היו הקוטג'ים ראויים לאכלוס והיה על העירייה להעניק לבעליהם טופס 4. נוכח הודאת הנתבעות כי במאי 2017 בוצעה הסדרה מלאה של חריגות הבנייה והתאמה של המבנים להיתר, השופט קבע כי יש לראות זאת כמועד שבו צריך היה לתת לתובעים טופס 4.

קיראו עוד ב"משפט"

השופט בכר קבע כי ההתמהמהות של העירייה במתן הטופס מגיעה לכדי רשלנות. לדבריו, "לטעמי, לא היתה כל מניעה להעניק לתובעים את האישור המיוחל לו הם ממתינים בקוצר רוח שנים לא מבוטלות", מיד לאחר הסדרת חריגות הבנייה, כלומר מאי 2017. עבור שמונת החודשים ממועד זה ועד שהתקבל לבסוף טופס 4 בפועל, קבע השופט, על הנתבעות לפצות את בעלי הקוטג'ים, בעיקר בשל אובדן השכירות שנגרמה להם. לאור זאת, הוא קבע כי העירייה והוועדה המקומית יפצו את בעלי הקוטג'ים בסכום כולל של 233,830 שקל, ובנוסף ישלמו להם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 50 אלף שקל.

במקרה אחר, הכריע בית המשפט המחוזי בחיפה באחרונה בערעור שהוגש על ידי מוכרי דירה בעקבות חיוב שלהם בתשלום פיצוי לרוכשים, לאחר איחור של כחמישה חודשים במסירתה. בין היתר, טענו המוכרים כי מחירי הדיור נמצאים בעלייה מתמדת, כך שלא יכול היה להיגרם לרוכשים נזק כלשהו בשל העיכוב במסירה, באופן שיצדיק את חיובם בפיצוי של עשרות אלפי שקלים. הפרשה החלה ביוני 2019, אז חתמו הרוכשים על הסכם לקניית הדירה של המוכרים בקריית מוצקין. על פי ההסכם, המוכרים היו אמורים למסור את הדירה לרוכשים עד נובמבר 2019, ואולם בפועל היא נמסרה רק באפריל 2020, כלומר באיחור של כחמישה חודשים. במרץ האחרון קבע בית משפט השלום בחיפה כי בעקבות האיחור במסירה, המהווה הפרת חוזה יסודית, המוכרים צריכים לשלם לרוכשים את הפיצוי החוזי המוסכם, בסכום של 63 אלף שקל. המוכרים סירבו להשלים עם הכרעת הדין, והגישו לפני את הערעור הנ"ל למחוזי. לטענתם, בית המשפט טעה כשפסק לרוכשים את הפיצוי המוסכם, שכן הם לא הוכיחו כי נגרם להם נזק כלשהו כתוצאה מהעיכוב שנרשם במסירה. יתרה מכך, טענו המוכרים, מדובר בדירה שנקנתה על ידי הרוכשים להשקעה ונמכרה על ידם בתוך זמן קצר למשכירים, כך שלא היה יכול להיגרם להם נזק כלשהו בעקבות האיחור במסירה, מכיוון שמחירי הדירות בארץ רק עלו.

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    איש פשוט 20/08/2024 10:44
    הגב לתגובה זו
    מבקש לוודא מעט נתונים ופירוט. במשך 5 שנים הפסיד כל אחד מבעלי הקוטג'ים כ - 1,300,000 ש"ח. (על פי כתב התביעה). מדובר על 60 חודשים ומכאן שממוצע חודשי להשכרת קוטג' בחולון הוא 20,000 ש"ח - השקעה נבונה ואשרי מי שיכול לשלם כזה סכום לפני עשור שנים !!!!
שופטת בית משפט
צילום: Photo SaUl Bucio on Unsplash

ויתר על הירושה כדי לא לשלם לנושים - מה קבע בית המשפט?

חייב שנושא חוב לעורך דינו כבר מאז שנות התשעים ויתר על חלקו בעיזבון של אמו כבר לפני עשור, ביחד עם אחיו, כדי לאפשר לאביו להמשיך להתגורר בבית המשפחה. כעת, על אף מצבו הרפואי ונכותו, בית המשפט הורה לבטל את הסתלקותו מהירושה ולהעביר את חלקו לקופת הנשייה - צעד שהיה תנאי למתן הפטר מוחלט מחובותיו.

עוזי גרסטמן |

בבית משפט השלום בטבריה ניתן באחרונה פסק דין העוסק בסיטואציה כמעט נדירה: אדם שנושא חוב לעורך דינו, מצא לנכון לוותר על חלקו בירושת אמו לפני כעשור כדי לאפשר לאביו להישאר בבית המשפחה. השופטת נסרין אסכנדר־מוסא נדרשה לשאלה אם ראוי שבית המשפט יכבד את הסתלקותו מהירושה, או שמא יבטל אותה כדי לאפשר לנושה הוותיק לקבל את חלקו. ההכרעה שהתקבלה חושפת את האיזון העדין בין דאגה לחייב במצב אישי וכלכלי קשה, לבין הגנה על זכויות הנושים.

הרקע למקרה מתחיל עוד ב-1995, אז שכר החייב את שירותיו של עורך הדין חסאן בסתוני אך לא שילם את שכר הטרחה שלו. החוב, שנפסק כבר אז בפסק דין חלוט, תפח עם השנים והגיע לסכום של 116,861 שקל. החייב, סובל מנכות רפואית לצמיתות בשיעור של 55% ואובדן כושר עבודה מלא. הוא מתקיים מקצבת נכות של כ-4,800 שקל לחודש ומתגורר בשכירות, כשהוא נעזר בסיוע בשכר דירה בסכום של כ-700 שקל בלבד. כלומר מדובר באדם שמצבו הכלכלי רעוע ביותר ואין לו שום נכסים משמעותיים.

למרות נסיבות חייו הקשות, התברר כי ב-2015, זמן רב לאחר שנוצר החוב ולא שולם, בחר החייב להסתלק מהעזבון של אמו המנוחה, שכלל דירת מגורים. לטענתו, ההחלטה נבעה משיקולים משפחתיים בלבד, במטרה לאפשר לאביו להמשיך להתגורר בבית. אלא שבית המשפט לא קיבל את הטענה הזו ככזו שמבטלת את זכויות הנושה. השופטת קבעה בפסק הדין שפורסם כי, "היחיד היה חייב כספים לנושה... היה על היחיד להיות הוגן כלפי הנושה בטרם יהיה נדיב כלפי אביו, ועליו לדאוג לשלם את חובו לנושה בטרם ייתן מתנה לאביו".

הנאמנת: חוסר תום לב של החייב

ההליך הנוכחי נפתח לאחר שבקשת החייב לפתיחת הליכים לפי חוק חדלות פירעון התקבלה בנובמבר 2023, והנאמנת מונתה לפקח על ביצוע ההליך. בדו"חות שהוגשו על ידי הממונה צוין כי מצבו האישי והבריאותי של החייב מצדיק מתן הפטר מהחוב, אבל הנאמנת טענה אחרת. לדבריה, הסתלקותו של החייב מהעזבון בעת שהיה מצוי בחובות מצביעה על חוסר תום לב. היא דרשה מבית המשפט לבטל את ההסתלקות כדי להחזיר את הנכס לקופת הנשייה.

בדיון שהתקיים בפברואר 2025 ניסה החייב להגיע להסדר והציע להוסיף לקופת הנשייה 60 אלף שקל - סכום ששווה לשווי חלקו בעיזבון כפי שהוערך בהליך קודם שהתנהל בעניינו. ואולם לאחר כמה חודשים הודיע החייב כי אינו מסוגל לעמוד בתשלום, והנאמנת הגישה בקשה רשמית לביטול ההסתלקות. השופטת קיבלה את עמדתה וקבעה כי הסתלקות מירושה מהווה פעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה לפי סעיף 221 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי. "יש לראותה כפעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה", היא כתבה בהכרעתה, והדגישה כי החוק נועד למנוע מיחיד לבצע פעולות בנכסיו באופן שפוגע בנושים.

רשות המסים
צילום: רשות המסים

רשות המסים תפצה אדם שקיבל שלוש דרישות תשלום שגויות

תושב ירושלים שנקנס בעשרות אלפי שקלים לאחר שנתפס עם שעוני יוקרה בנתב"ג, שילם את הקנס המנהלי במלואו אך המשיך לקבל מכתבי דרישת תשלום - שלוש פעמים ברציפות, ואף שהוא יצר קשר כל פעם כדי לוודא שאין חוב. לדבריו, הדבר גרם לו לחשש תמידי מהרשויות ולעוגמת נפש משמעותית. בית המשפט לתביעות קטנות קבע כי יש לפצותו בסכום כולל של 900 שקל בגין הנזק הלא-ממוני שנגרם לו, והוסיף הוצאות משפט בסכום של 1,000 שקל

עוזי גרסטמן |

זה התחיל באירוע לא שגרתי בקיץ שעבר, כששניאור זלמן גליס נכנס לישראל דרך נתב"ג ובמטען שלו נמצאו שעוני יד בשווי שעולה בהרבה על הסכום הפטור מהצהרה. כפי שקורה במקרים כאלה, העניין הועבר לטיפול של אגף המכס והמע"מ, וב-28 ביוני 2023 קבע הממונה על התפיסות כי גליס יחויב בקנס מינהלי בסכום כולל של 27,429 שקל. לאחר דין ודברים עם הרשות, הופחת הקנס ל-25,215 שקל. גליס לא ערער על עצם החיוב, שילם את הקנס ואף קיבל אישור במייל שלפיו התשלום נקלט. אלא שמכאן התחילה מסכת מתישה ומתסכלת מבחינתו - קבלת דרישות תשלום חוזרות ונשנות, עלאף שהתשלום כבר בוצע.

הפרשה לא התנהלה בצורה חלקה כבר משלב התשלום עצמו. גליס שילם את סכום הקנס באמצעות העברה בנקאית בינלאומית (SWIFT) ב-5 באוקטובר 2023, אך זמן קצר לאחר מכן קיבל הודעה מרשות המסים שלפיה ההעברה בוטלה. הוא נדרש לשלוח מחדש את האסמכתא, ורק ב-26 באוקטובר הוא קיבל אישור סופי במייל לפיו שהקנס שולם. בכתב ההגנה העלתה הרשות את האפשרות שהתקלה הראשונית גרמה לשיבושים המאוחרים יותר. מנגד, גליס טען כי לא בוצע שום ביטול בפועל, וכי האישור שהעביר נותר אותו מסמך לכל אורך הדרך.

אלא שגם לאחר שהנושא נסגר לשביעות רצונה של הרשות, גליס קיבל שלוש דרישות תשלום נוספות. הראשונה נשלחה ב-17 בינואר 2024 וכללה דרישה לשלם לא פחות מ-37,623 שקל - הסכום המקורי בתוספת פיגורים. גליס פנה מיד לרשות במייל ושאל: "קיבלתי מכם מכתב בדואר כאילו אני לא שילמתי את הקנס?". למחרת הוא קיבל תשובה כי מדובר בתקלה מערכתית, ואף הופנה לסעיף במכתב שבו נאמר במפורש: "אם שילמת הקנס, ראה הודעה זו כמבוטלת". גליס הודה על ההבהרה.

אחרי המכתב השלישי - הוא פנה לתביעות קטנות

ואולם בכך לא תמה הסאגה. מכתב שני הודפס ב-4 בפברואר 2024 ובו שוב נדרשה ממנו יתרת הקנס כאילו היא לא שולמה כבר, ובתוספת של אותה תוספת פיגורים. גם הפעם פנה גליס במייל וביקש הבהרה, ואף התלונן על חוסר הסנכרון במערכות - ואיים בהגשת תביעה. הרשות השיבה למחרת כי, "אני מטפלת מול הנהלת לביטול. כמו כן ראה סעיף 4 למכתב", אך למרות ההבטחות קיבל גליס גם מכתב שלישי - הפעם ב-2 במרץ - שבו צוין סכום שונה: 13,869 שקל בלבד, לאחר שהריבית שנוספה במכתבים הקודמים נהפכה לקרן ועליה חושבה ריבית נוספת. לאחר המכתב השלישי, החליט גליס לפנות לבית המשפט לתביעות קטנות.

בתביעתו טען גליס כי עצם קבלת מכתבי הדרישה החוזרים גרמה לו נזקים נפשיים של ממש. "חוסר ודאות, חוסר מנוחה, טרחה מיותרת, והשפעה מתמשכת על איכות החיים ושלוותו של התובע", כתב בכתב התביעה. הוא אף ציין כי עד היום לא קיבל קבלה פורמלית על התשלום, אלא רק הודעת מייל - דבר שהגביר את תחושת חוסר הביטחון. לדבריו, הוא חשש כי ייעצר אם ינסה להיכנס שוב לישראל. עוד טען לרשלנות מנהלית, להפרת חובת ההגינות של רשות ציבורית ולעוולת רשלנות לפי פקודת הנזיקין.