מכרו דירה עם שתי חניות פיקטיביות - מה הפיצוי שישלמו לרוכשים?
רוכשי דירה שהופתעו לגלות כי בניגוד להתחייבות של המוכרים, היא לא כוללת שני מקומות חניה ואף סובלת מרטיבות, יפוצו ביותר מרבע מיליון שקל. כך נקבע באחרונה בבית משפט השלום בתל אביב. המוכרים טענו כי מכיוון שהרוכשת היא עורכת דין במקצועה, וביצעה את כלל הבדיקות הנדרשות ביחס לעסקה - אין להם אחריות על הליקויים שנמצאו. ואולם השופט עדי הדר קיבל את הגירסה של הרוכשים, שלפיה הדברים הוסתרו מהם במכוון.
בתביעה שהגישו לבית המשפט, סיפרו הרוכשים כי באפריל 2019 הם חתמו על הסכם מכר מול הנתבעים לרכישת דירתם שברחוב הנביאים בבת ים, תמורת 3.2 מיליון שקל. בהסכם צוין כי לדירה צמודים חצר בשטח של 176 מ"ר ושתי חניות בטאבו.
אלא שאחרי חתימת ההסכם התברר לרוכשים, כך לטענתם, כי המוכרים הפרו את התחייבותם בעניין החניות. כך לטענתם, מי ששכרה מהם את הדירה סיפרה להם שביומה הראשון בדירה היא ביקשה לחנות בחניה ה"פרטית" שלה, אלא שאז הגיעה יו"רית ועד הבית של הבניין וצעקה עליה שאסור להחנות שם. "מכרו לנו אוויר", סיפרה הרוכשת בעדותה בבית המשפט.
עוד סיפרו הרוכשים כי מצאו בדירה ליקויי רטיבות שהוסתרו מהם על ידי המוכרים לפני חתימת ההסכם. לדבריהם, בעקבות כך, בשיתוף עם היעדר החניה, הם נאלצו להפחית את שכר הדירה לשוכרת באופן דרסטי - מ-12 אלף שקל בחודש ל-5,000 בלבד. לדברי הרוכשים, בעקבות אי ההתאמה שבין התחייבות המוכרים בהסכם לבין המציאות בפועל, הם זכאים לפיצוי של 660,800 שקל.
- תושבי תל אביב חונים בחינם - עד ה-26 ביוני
- סלופארק צירפה לקוחות לשירות ללא הסכמה ותשלם 590 אלף שקל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
לעומתם, טענו המוכרים כי הרוכשים קיבלו את מלוא המידע לגבי הדירה עוד לפני החתימה על ההסכם. בפרט הם טענו כי הרוכשת – שהיא כאמור עורכת דין במקצועה – הצהירה כי הם ביצעו את כלל הבדיקות הנדרשות, ומשכך ידעו על מצב הנכס בפועל. כך שהתביעה צריכה להידחות על הסף.
ואולם השופט הדר בחר להאמין לגירסת הרוכשים כי הלכה למעשה לא ידעו על חוסר ההתאמות הנטענות. בשולי הדברים, הוא ציין כי הרוכשת אמנם עובדת כעורכת דין, אך אינה עוסקת בנדל"ן, כך שטענה זו לכשעצמה לא עוזרת למוכרים.
בסוגיית החניות, אימץ השופט את עדות הרוכשת, השוכרת ועורכת הדין שייצגה את הצדדים, שלפיה המוכרים לא יידעו את הרוכשים בדבר היעדר חניות צמודות לדירה, אף שבטאבו הן כן רשומות. הוא שוכנע כי הנתבעים למעשה מכרו לרוכשים חניות שאינן שלהם, מתוך תקווה שעד שהקבלן יבנה את החניות הצמודות לדירה, הבעיה תיעלם.
- השותפים הסתכסכו - ואז נחשפה התמונה האמיתית
- הופחתו ריביות ונסגרו תיקים ב-1.45 מיליון ש' לחייב
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- תם קרב הירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
אלא שעד עתה הקבלן עדיין לא בנה את החניות. "בעיות ופגמים אינם נעלמים מעצמם, הם צפים ועולים בסופו של יום. בית המשפט קובע שהנתבעים בחרו להסתיר מהתובעים עובדות מהותיות שהיו בידיעתם, מכיוון שהיה ברור להם כי הגילוי בדבר העדר חניות צמודות, כפי שהתחייבו בהסכם, יפחית באופן משמעותי את התמורה שסוכמה", נכתב בפסק הדין של השופט הדר.
בסוגיית הרטיבות חלק השופט אמנם על טענת הרוכשים שמדובר ב"זוועה", אך הגדיר את הליקוי כ"מצב רע מאוד". מכל מקום, הוא קבע שגם על הרטיבות מגיע להם פיצוי, כשביחד עם היעדר החניות והוצאות המשפט של הרוכשים - על המוכרים לשלם להם סכום כולל של 282,332 שקל.
כשרוכשים דירה בדרך כלל יש בחוזה סעיף שאומר שאתם רוכשים את הדירה כמו שהיא, וכי בדקתם את הבית והוא לשביעות רצונכם. בדרך כלל מדובר בסעיף שלא מתעכבים עליו יותר מדי, והוא חלק סטנדרטי מכל חוזה. מקרה שהוכרע בבית המשפט השלום ברמלה בספטמבר 2023, עסק בסעיף זה. רוכשת הדירה טענה כי היו ליקויים בדירה שהוסתרו ממנה. הדיון במשפט עסק בשאלה אם מוכרי הדירה הסתירו ליקויים בדירה, ושבעקבותיהם הרוכשת לא יכלה לדעת כי יש ליקויים, ולכן הסכמתה לרכוש את הדירה כמו שהיא בטעות יסודה - והיא זכאים לפיצויים. בתביעה עתרה הרכושת לפיצויים בהיקף של 100 אלף שקל. השופט דחה את התביעה וקבע כי התובעת תשלם לנתבעים הוצאות ושכר טרחת עורך דין של 20 אלף שקל. וכן החזר שכר עדותם של העדים מטעמם של 1,000 שקל.
אחרי 23 שנה: הוכרע קרב ירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
איש עסקים עתיר נכסים שהעביר את מניותיו לילדיו מנישואיו הראשונים, המשיך לנהל את החברות גם לאחר שנישא בשנית. כשפרץ הסכסוך, תבעה אותו אשתו השנייה בדרישה למחצית מהפירות שנצברו במהלך נישואיהם, כולל רווחים ממגדל משרדים יוקרתי בהרצליה פיתוח. המאבק המשפטי לא
הסתיים גם לאחר מותם של השניים, עד שבית המשפט המחוזי קבע: אף שהמניות הועברו לילדים - האשה זכאית למחציתן
כמעט רבע מאה חלפה מאז נפתח התיק הזה, שמאחוריו עומדת דרמה משפחתית נדירה בעוצמתה. מדובר בסיפור על עושר עצום, נישואים שניים, הבטחות שנשכחו ומאבק משפטי ששרד את החיים עצמם. בסופה של הדרך, פסק דין תקדימי קובע שאשה שנישאה לאיש עסקים שהעביר את מניותיו לילדיו, אך המשיך לנהל את עסקיו, זכאית למחצית מהפירות שהניבו במהלך חייהם המשותפים. הפרשה נראית כמעט כמו עלילה מסדרת טלוויזיה על מאבקי ירושה, אך היא התרחשה במציאות, ובית המשפט המחוזי שם לה באחרונה סוף, או לפחות נקודה-פסיק, שכן הילדים מהנישואים הראשונים כבר פנו בבקשת רשות ערעור לעליון.
איש העסקים, אחד מבעלי ההון הבולטים בזמנו, החזיק בחברות קבלנות ובתעשיית מוצרי מלט, לצד נדל"ן יקר ערך, כולל מגרש בהרצליה פיתוח שעליו נבנה מאוחר יותר מגדל משרדים מרשים הפונה אל כביש החוף. בשלב מסוים, מתוך רצון להעביר את עושרו הלאה, העביר האיש את מניותיו לילדיו מנישואיו הראשונים. אלא שמה שנראה כהעברה טכנית בלבד, התברר בדיעבד כפעולה שהשאירה אצלו את השליטה בפועל.
אף שהמניות לא נותרו רשומות על שמו, הוא המשיך לנהל את החברות כרגיל: לקבל החלטות, להרוויח, ולמעשה להמשיך להחזיק בכוח הכלכלי. לאחר זמן קצר, הכיר איש העסקים את מי שתהיה אשתו השנייה, והשניים נישאו ב-1975. לשניהם היו ילדים מנישואים קודמים, אך לא נולדו להם ילדים משותפים. בית המשפט מתאר כיצד האשה נכנסה לנישואים "ללא כל רכוש", ואילו הבעל כבר היה "בעל הון, שליטה והשפעה כלכלית ניכרת". השניים חתמו על שני הסכמי ממון, אך אלה, ציין בית המשפט בהכרעתו, "לא קיבלו תוקף משפטי, ולפיכך אין להם נפקות מחייבת".
העברת המניות לילדים נעשתה למראית עין
שנים אחדות לאחר הנישואים, התגלעו בין בני הזוג מתחים שנהפכו למאבק משפטי מר. האשה, שראתה כיצד בעלה ממשיך לצבור רווחים ולהרחיב את עסקיו, טענה כי מגיעים לה חלק מהפירות שהניבו יחד במהלך חייהם המשותפים. לדבריה, עצם העובדה שהמניות הועברו לילדים לפני הנישואים אינה שוללת את זכותה, משום שהבעל המשיך לנהל את החברות ולקבל את הכספים לידיו. היא הגישה תביעה רכושית ובה ביקשה לקבוע כי העברת המניות לילדים נעשתה למראית עין בלבד. "הוא המשיך לנהל את כל עסקיו כבעבר, כאילו לא נעשתה כל העברה", טענה.
- דרש להפסיק לשלם מזונות עקב ניכור הורי - ונדחה
- ביהמ"ש: הדירה שרשומה על שם האשה - שייכת לבעלה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בית המשפט לענייני משפחה, בפסק הדין הראשון, דחה את תביעתה. נקבע אז כי לא ניתן לשלול את ההעברה שנעשתה עוד לפני נישואיהם, ולכן היא לא זכאית לחלק מהמניות שהועברו לילדים. ואולם האשה לא ויתרה. זמן קצר לאחר מכן, הגישה ערעור - הפעם בגישה מתונה יותר. היא ויתרה על הדרישה למחצית מהרכוש שהועבר לפני הנישואים, וביקשה להכיר בזכאותה רק "למה שהניבו יחד במהלך חייהם המשותפים" - כולל הרווחים ממגדל המשרדים היוקרתי שנבנה בהרצליה פיתוח בזמן נישואיהם.
השותפים הסתכסכו - ואז נחשפה התמונה האמיתית
בית המשפט המחוזי בחיפה קבע כי שותפים בחברת קידוחים, שעירבו בין נכסי החברה לנכסיהם הפרטיים, השתמשו בכספיה למטרות אישיות, ניפחו הוצאות ולא שילמו מס כחוק - לא יוכלו לדרוש התחשבנות מאוחרת עקב סכסוך ביניהם. השופטת הדגישה כי, "מי שבוחר לנהל חברה כעסק משפחתי
בלתי ממוסד, לא יוכל להיתלות בעקרונות משפטיים כדי להפיק רווח לאחר מעשה"
הפרשה שהתבררה באחרונה בבית המשפט המחוזי בחיפה נשמעת במבט ראשון כמו עוד סכסוך עסקי רגיל בין שותפים ותיקים. אלא שבמהלך הדיון התברר כי מאחורי הקלעים התנהלה חברת הקידוחים שבמרכז הפרשה באופן רחוק מאוד מהסטנדרטים המצופים מגוף עסקי, ובסופו של דבר דווקא מי שניסה לדרוש חשבון מדויק על פעילות העבר, הוא זה שנותר ללא סעד.
מדובר בשותפות בין שני גברים שניהלו יחד חברה לביצוע קידוחים ותשתיות במשך שנים. מערכת היחסים ביניהם, שתוארה בפסק הדין כ"שותפות עסקית ואישית שהתנהלה באווירה בלתי פורמלית ובלתי מוסדרת", הסתיימה במשבר חריף. אחד השותפים, שביקש לערוך התחשבנות מלאה על הרווחים וההוצאות של החברה, טען כי שותפו נהג שלא כדין בכספי החברה, משך כספים לצרכיו האישיים וגרם לו נזקים כספיים כבדים. מנגד טען השותף השני כי מדובר בהתחשבנות מלאכותית, שכן שניהם נהגו לאורך השנים לערב בין כספי החברה להוצאות פרטיות, וכל אחד מהם נהנה מן המצב כל עוד היחסים ביניהם התנהלו על מי מנוחות.
במהלך הדיון נחשפו שורה של ממצאים מטרידים. לפי הראיות, החברה לא ניהלה ספרים תקינים, לא הקפידה על הפרדה בין כספי השותפות לחשבונות האישיים של השותפים, חלק מהחשבוניות לא שיקפו הוצאות אמתיות, והכנסות רבות כלל לא דווחו לרשויות המס. על רקע זה קבעה השופטת כי הניסיון של אחד השותפים "להעמיד את הדברים על מכונם בדיעבד ולדרוש דין וחשבון מדויק" אינו מתיישב עם ההתנהלות ארוכת השנים של הצדדים עצמם.
"השותפות התנהלה למעשה כעסק משפחתי"
בית המשפט קבע כי מדובר במקרה שבו, "השותפות התנהלה למעשה כעסק משפחתי, שבו כל צד ראה בכספי החברה חלק ממאגר משותף לשימוש לפי הצורך, מבלי להבחין בין הוצאות עסקיות להוצאות פרטיות". בפסק הדין נכתב כי, "הנתונים שהוצגו בפניי מלמדים כי לא ניתן לבודד בדיעבד את חלקו של כל שותף, שעה שהשניים פעלו במשך שנים ללא הבחנה וללא פיקוח חשבונאי או מיסוי תקין". השופטת ציינה בהכרעתה כי כל עוד שני השותפים הסכימו על אופן ההתנהלות - גם אם היה זה מנוגד לדין - אין מקום להעניק לאחד מהם יתרון רטרואקטיבי כשהיחסים עלו על שרטון.
- שלף אקדח בעימות בכביש - אך הרשעתו בוטלה
- האב רצה למכור את הבית, הבן סירב להתפנות - ויפוצה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
עוד נכתב כי במהלך השנים נרשמו הוצאות מנופחות, ולעתים "הוצגו תשלומים פיקטיביים שנועדו להפחית את חבות המס". בנוסף, חלק מהנכסים שנרכשו על שם החברה שימשו בפועל לצרכים פרטיים של מי מהשותפים. השופטת קבעה כי מדובר ב"התנהלות פסולה, החותרת תחת יסודות דיני החברות והשותפויות, ומנוגדת לעקרונות של תום לב ונאמנות עסקית". ואולם היא הוסיפה כי "אין בידי בית המשפט לתקן בדיעבד מערכת יחסים שהצדדים עצמם עיוותו במשך שנים". בפסק הדין הובהר כי מי שבוחר לנהל עסק מבלי לשמור על גבולות ברורים בין כספי החברה לכספיו האישיים, נוטל על עצמו את הסיכון שלא יוכל בעתיד להוכיח את חלקו האמיתי. כדברי השופטת בהכרעת הדין, "לא ניתן להפריד עתה בין עיסה אחת שנילושה בידי שניהם, תוך עירוב מוחלט של הכנסות, הוצאות ונכסים. הצדדים לא הקפידו על כללי מנהל תקין, ומשכך אין הם רשאים עתה להיבנות מאותו בלבול שיצרו במו ידיהם".
