פלשתינאים ניסו להבריח סיגריות בשווי של 9 מיליון שקל בתוך מכונות כביסה
שני תושבי הרשות הפלסטינית, אימאן שאהין וג'יהאד שאהין, בעלים ומנהל בחברה לייבוא וסחר במוצרי חשמל ביתיים, נעצרו בחשד לניסיון הברחה של עשרות אלפי פאקטים של סיגריות, באמצעות מכולה שהוצהר עליה כי היא מכילה מכונות כביסה.
השניים נעצרו במסגרת חקירה המנוהלת על ידי חקירות מכס ומע"מ תל-אביב והמרכז ויחידת סמים ומכס (יס"מ) בנמל אשדוד. לפי החקירה סכום המס שהיה נגרע מקופת המדינה כתוצאה מהברחה זו מוערך בכ-9 מיליון שקל.
על אף המצב הביטחוני ולאור החשיבות הגבוהה עוכבו החשודים בפעילות מיוחדת בחטמ"ר עציון שכללה כניסת צוותי חקירה חמושים ברכבים ממוגנים, החשודים הובאו לחקירה במשרדי היחידה אשר בסופה הובאו בפני בית משפט השלום בראשון לציון ושוחררו בתנאים מגבילים, וביניהם הפקדת מזומן על סך 100 אלף שקל כל אחד.
- מנורה נגד הרש"פ: תובעת אותה על רבע מיליארד שקל
- ישראל צריכה לדרוש ממדינות המפרץ והמערב לשאת בהוצאות המלחמה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
המכולה בה נמצאו הסיגריות. צילום: דוברות רשות המסים
השניים הגישו לבית המכס בנמל אשדוד הצהרה על יבוא של 236 מכונות כביסה בשתי מכולות. על אף שהוצהר כי כל מכולה מכילה 118 מכונות כביסה, הבחינו החוקרים כי אחת מהמכולות שוקלת פי שלושה מהשנייה. בעקבות זאת נערכה בדיקה למכולות ונמצא כי באחת מהן נמצאו מספר קרטונים שהכילו מכונות כביסה בשורות הראשונות ומאחוריהן קרטונים רבים באותו גודל שהכילו סיגריות.
מלון מלכת שבא באילת צילום: Dr. Avishai Teicherהעליון דחה את תביעת בעלי היחידות במלון מלכת שבא אילת
המאבק בין בעלי יחידות הנופש לבין הנהלת מלכת שבא מגיע שוב לבית המשפט, והעליון קובע: החוזה הוא סגור, ואין מקום להוסיף לו הבנות או מצגים חיצוניים. בעלי הזכויות ביקשו לכפות מינוי חברת ניהול בינלאומית ולשמר את דמי הניהול הישנים; ההנהלה טענה כי ההסכמות חוזיות
בלבד. פסק הדין מספק הצצה לעולם החוזים המסחריים, למחירם של מצגים חוץ־חוזיים - ולגבולות תום הלב
בשעות הבוקר המאוחרות באולם בית המשפט העליון בירושלים, כשהצדדים שוטחים את הטענות האחרונות שלהם ורחש קל ממלא את החלל, נדמה היה כי הסכסוך רב־השנים סביב ניהול מלון מלכת שבא באילת עומד לקבל הכרעה סופית. מאחורי הדרמה המשפטית הסתתר סיפור מורכב על הבטחות, על הבנות שנולדו מחוץ להסכמים חתומים, ועל שורה של בעלי יחידות נופש שהרגישו כי ההנהלה חייבת להם יותר ממה שנכתב על הנייר. הם ביקשו שבית המשפט ייתן תוקף להבנות שלא נכנסו לחוזה, אך העליון קבע בפשטות כי החוזה הוא חוזה סגור, ואין להוסיף עליו דבר.
המערערים, קבוצת בעלי זכויות ביחידות הדיור שבמלון, טענו כי בעת שרכשו את היחידות הוצגו בפניהם מצגים ברורים וחד־משמעיים, שלפיהם המלון ינוהל תמיד בידי חברת ניהול בינלאומית כמו הילטון, ושדמי הניהול שעליהם לשלם יישארו קבועים - 3 דולרים למ"ר לחודש. לטענתם, מעבר ללשון הכתובה, הם הסתמכו על רוח הדברים, על דפוסי ההתנהלות בין הצדדים ועל תחושה שלפיה תנאים אלו מהווים חלק בלתי נפרד מן העסקה.
ההנהלה, מצדה, טענה כי הכל מצוי במסמכים: שלושה הסכמים מפורטים שפורטו עד דק, המהווים מערכת חוזית סגורה, שאינה פתוחה לשינויים אלא בהסכמה בכתב. לטענתה, לאחר שהסתיימה התקשרותה עם הילטון לאחר 20 שנה, פג תוקפו של מנגנון דמי הניהול הישן, ויש להחיל את עקרון המשק הסגור: כל בעל יחידה נושא בחלקו היחסי בהוצאות הניהול בפועל, בהתאם לשטח היחידה. השופטים אלכס שטיין, נעם סולברג ויעל וילנר, שישבו בהרכב, הכריעו באופן חד וברור. אך כדי להבין את משמעות הכרעתם, חיוני להעמיק רגע במערכת היחסים המורכבת שהצדדים כרתו לפני שנים.
"מערכת חוזית מפורטת עד-דק"
העליון הדגיש כי במקרה זה קיימת מערכת חוזית סגורה, ברורה, מפורטת וממצה. השופט שטיין כתב כי המערערים, "חתמו על מערכת חוזים עסקית שפורטה לפרטי-פרטים", וכי לא יישמעו טענות בדבר מצגים חיצוניים או הבנות שלא קיבלו ביטוי מפורש בהסכמים עצמם. הוא ציין במפורש כי, "אלה הן מושכלות היסוד" של דיני החוזים, ושכל ניסיון לסטות מהן פוגע ביציבות העסקית ובוודאות המשפטית.
- כולם בחו"ל? לא בדיוק. יותר אנשים בנופש במלונות מאשר לפני הקורונה
- בוקינג: הכתה את תחזיות האנליסטים בשורה העליונה והתחתונה; עולה 4%
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
ההסכמים - הסכם הרכישה, הסכם הניהול והסכם ההצטרפות למאגר - כולם כללו סעיפים ברורים המצהירים כי האמור במסמכים ממצה את כלל ההבנות בין הצדדים, וכי כל שינוי או תוספת מחייבים חתימה בכתב. כפי שמדגיש פסק הדין, בהסכם הרכישה נקבע כי הרוכש "אין הוא מושפע […] מכל פרסום, הצהרה, הבטחה, מצג או אמירה בע״פ או בכתב ואשר לא נכללו בהסכם זה". באותו קו נכתב גם כי כל שינוי בהסכמים "לא יעשו ולא יכנסו לתוקף אלא בכתב ובחתימת הצדדים".
