באחד מאותם סכסוכי ירושה משפחתיים מורכבים, שבהם מתערבבים אהבות ישנות, פצעים ישנים וזיכרון של נחלה אחת משותפת, נדרש באחרונה בית המשפט לענייני משפחה בקריית שמונה להכריע בשאלה מה גובר - צוואתו של האב, או מינוי הבן הממשיך שעשה עוד לפני עשרות שנים. מדובר במשק חקלאי בצפון הארץ, שבעליו המנוח מינה ב-1984 את בנו ואשתו כ"בן ממשיך" - מינוי שאושר אז על ידי הסוכנות היהודית והאגודה החקלאית. אלא שכעבור שלושה עשורים, בצוואה שנערכה ב-2011, קבע האב כי הנחלה תתחלק בין ילדיו, והדבר הצית מאבק משפחתי עיקש.

התובעים, בני הזוג מ’ וע’, טענו כי הם מונו כדין כבן ממשיך כבר בשנות השמונים, והאב מעולם לא ביטל את ההתחייבות הבלתי חוזרת שעליה הוא חתם. לטענתם, על סמך אותו מינוי הם קיבלו היתר בנייה ובנו את ביתם במשק בידיעת כולם. הם הדגישו כי במשך עשרות שנים הם חיו מתוך אמונה שהם יורשיו הטבעיים של המשק, בעוד שיתר אחיהם ואחיותיהם קיבלו נחלות אחרות משלהם. אלא שהאב הלך לעולמו ב-2015, והצוואה שהותיר מאחוריו קבעה חלוקה שונה - פיצול של הנחלה בין הבנים והבנות, באופן שסותר את עקרונות ההסכם המשולש בין רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), הסוכנות והאגודה החקלאית.

האחים שמנגד - צ', א' וד' - טענו כי האב חתם על המסמכים מ-1984 רק כדי לאפשר לבן לבנות את ביתו במשק, אך לא מתוך כוונה אמיתית להעניק לו את הנחלה. לדבריהם, גם אם היתה כוונה כזו, היא לא הושלמה כדין, ובכל מקרה השתנתה עם השנים, בייחוד לנוכח התנהגותו של הבן, שהסתבך בפלילים ונעדר מהמשק במשך שנים ארוכות. "התובעים נטשו את הנחלה ואת אביהם," טענו האחים, "ולכן אין מקום להעניק להם מתנה של נחלה שלמה שהם לא טיפחו ולא שמרו עליה". הם הוסיפו כי במשך עשרות שנים הם היו אלה שעיבדו את האדמה, השקיעו בה ודאגו לאב עד יומו האחרון, בעוד שהבן הממשיך הנטען לא לקח חלק בנעשה.

תופעה ייחודית לחקלאות הישראלית

השופט רן ארנון פתח את פסק דינו בהסבר רחב על מוסד ה"בן הממשיך", תופעה ייחודית לחקלאות הישראלית, שנועדה "למנוע מחלוקות משפחתיות עתידיות בנוגע למי מבין הילדים יירש את הזכויות במשק לאחר מות ההורים". הוא הדגיש כי לפי הפסיקה, הזכויות בנחלה אינן חלק מהעיזבון הרגיל של אדם ואינן ניתנות לחלוקה בצוואה, מכיוון שמדובר בזכויות של בר-רשות בלבד, התלויות באישורה של המדינה והמוסדות המיישבים. או במלים אחרות, הנחלה אינה נכס רגיל שאפשר להוריש, והוראות הצוואה אינן גוברות על מינוי בן ממשיך תקף.

• המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך
• האח יוכל לקבל את המשק - וזה מה שיידרש לעשות
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

לאחר שסקר את העדויות, ההסכמים והמסמכים שנחתמו לאורך השנים, קבע השופט כי, "מינוי התובעים כבן ממשיך וההצהרה שניתנה על ידי המנוח ביום 29.11.84 לא בוטלה באופן מפורש על ידי האב". הוא הוסיף כי עשרות שנים חלפו מאז המינוי ועד לפטירת האב, ובכל אותן שנים, "לא טרח האב ולא עמד על כך כי המינוי יבוטל", ולכן המינוי נותר בתוקף. השופט דחה את טענות האחים, שלפיהן יש לבטל את המינוי מכיוון שהוא לא נרשם ברמ"י. לדבריו, בשנות השמונים לא היה נהוג לדווח לרמ"י (אז מינהל מקרקעי ישראל - ממ"י) על מינויים שכאלה, ונוהל הדיווח נכנס לתוקף רק ב-1997. "לא נמצא כל בסיס חוקי לטענה כי יש לרשום את דבר המינוי של הבן הממשיך ברמ"י גם ביחס למינויים שבוצעו שנים, ולעתים עשרות שנים, בטרם כניסתו של הנוהל לתוקף", כתב השופט בהכרעתו, והוסיף כי מדובר בנוהל מנהלי בלבד שאינו רטרואקטיבי.

הנשיא טראמפ פותח חזית חדשה ודרמטית במאבק הרגולציה על בינה מלאכותית: במקום פסיפס של 50 תקנות מדינתיות שונות, הבית הלבן דוחף כעת במרץ למסלול אישור פדרלי יחיד וכולל. המהלך, שצפוי לעורר סערה משפטית ופוליטית, מציב אותו בעימות חזיתי מול מדינות דמוקרטיות ורפובליקניות כאחד, הטוענות לזכותן להגן על אזרחיהן מפני סכנות ה-AI. כעת שוקל ממשל טראמפ להוציא צו נשיאותי שמטרתו למנוע ממדינות בארה"ב לאמץ חוקים עצמאיים בתחום הבינה המלאכותית. 

על פי הטיוטה, שדלפה מהבית הלבן, יוקם כוח משימה פדרלי שיאתר חקיקות מדינתיות מרסנות ויטיל סנקציות, כולל הפסקת מימון פדרלי לתשתיות דיגיטליות. במקביל, הממשל מקדם תיקון לחוק ההגנה הלאומית לשנת 2026, שיכלול סעיף שימנע ממדינות להעביר חוקים כאלה ללא אישור פדרלי. המהלך מגיע על רקע חוסר אחידות ברגולציה, שגורם לחיכוכים בין וושינגטון למדינות כמו קליפורניה וניו יורק, שכבר העבירו חוקים מקומיים. התעשייה הטכנולוגית תומכת ביוזמה, בעוד דמוקרטים בקונגרס רואים בה ניסיון להשתלט על סמכויות מדינתיות.

מאז כניסתו של טראמפ לתפקיד בפברואר 2025, הבית הלבן פרסם כמה צווים נשיאותיים שמקדמים פיתוח AI ללא הגבלות כבדות. הצו הראשון, מינואר 2025, ביטל מדיניות קודמת שדרשה הערכות סיכון למודלים גדולים. במקומה נבנתה תוכנית פעולה לאומית ל-AI שפורסמה ביולי 2025 ומכילה 90 צעדים, כולל תמריצים להשקעות במרכזי נתונים והקלה על ייצוא טכנולוגיות AI. בקליפורניה, שמובילה את החקיקה המדינתית, נחקקו חוקים שמתמקדים בשקיפות ובסיכונים מיידיים. לדוגמה, חוק שאושר בספטמבר 2025 מחייב חברות שמפתחות מודלי AI גבוליים שמתקרבים ליכולות אנושיות, לדווח על בדיקות סיכון ולשמור על רישומי אימון. חוקים נוספים אוסרים על שימוש ב-AI ליצירת תמונות עירום מזויפות ללא הסכמה, ומחייבים סימון תוכן AI ברשתות חברתיות. חוקים אחרים מתייחסים ל-AI במקומות עבודה, כולל חובת גילוי בפיטורים אוטומטיים. החוקים האלה נכנסים לתוקף בהדרגה עד 2026, ונועדו להגן על פרטיות ולהפחית נזקים חברתיים.

ניו יורק פעלה באופן דומה, עם חמישה חוקים שאושרו באוקטובר 2025 וממתינים לחתימת המושל. הם כוללים דרישה לשקיפות בפיתוח AI מסחרי, אזהרות על סיכונים ברשתות חברתיות, הגנה על זכויות שחקנים סינתטיים - קולות ודמויות שנוצרו ב-AI - ושימוש מוגבל ב-AI בממשל. חוק אחד דורש ממשרדי ממשלה להעריך סיכונים לפני אימוץ כלים מבוססי AI. מדינות אחרות, כמו אילינוי וקולורדו, אימצו חוקים דומים על AI בעסקאות נדל"ן והגנת צרכנים, מה שיוצר רשת של 20 חוקים מדינתיים פעילים נכון לנובמבר 2025.

• האנליסט שהפך לגורו: "מסיבת ה-AI התחילה ואנחנו רק בהתחלה"
• "אנליסט AI" - מי החברה שמנסה להחליף אנליסטים ומנהלי השקעות בבינה מלאכותית?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

החקיקה המדינתית הזו יוצרת בעיות מעשיות. ראשית, חוסר אחידות: חברה שפועלת בקליפורניה חייבת לעמוד בדרישות שקיפות מחמירות, בעוד שבטקסס אין כלל חובה כזו, מה שמגדיל עלויות תאימות ומעכב פריסה ארצית. שנית, הסתמכות על מדינות גורמת ל"מרוץ לתחתית", שבו מדינות תחרותיות מקלות על רגולציה כדי למשוך השקעות, ומשאירות סיכונים לא מטופלים. שלישית, החוקים מתמקדים בסיכונים נקודתיים כמו deepfakes, אך מתעלמים מאתגרים גלובליים כמו אובדן שליטה על מודלים מתקדמים. כתוצאה, התעשייה מדווחת על עלייה של 30% בעלויות משפטיות, מה שמכביד על סטארט-אפים קטנים.