דורשת מזונות לאחר 12 שנה: "בן זוגי לשעבר התעשר מגיע לי פיצוי"

האישה טענה בבית הדין לענייני משפחה בבאר שבע שנאלצה לגדל קטין בדוחק, נטלה הלוואות רבות, ותיקים רבים נפתחו נגדה בהוצאה לפועל
אבי שאולי | (8)

תביעה לתשלום דמי מזונות רטרואקטיבית על סך כרבע מיליון שקלים הוגשה לבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע על ידי אישה נגד בן זוגה לשעבר.

לטענת האשה, הגבר לא שילם לה מזונות עבור בנם המשותף בצורה סדירה, התואמת את צרכיו ואת רמת הכנסותיו של הבעל לשעבר.

כתוצאה מכך היא נאלצה לטענתה לגדל את הקטין בדוחק, נטלה הלוואות רבות, ותיקים רבים נפתחו נגדה בהוצאה לפועל עקב חובות שצברה.

לאחר שנפרדו דרכיהם בן הזוג לשעבר הפך עם השנים לאדם אמיד מאד. לדבריה, מעמדו הכלכלי נרכש "על חשבונה", והוא מכהן כמנכ"ל מצליח ומוערך בחברה מובילה במשק.

בכתב ההגנה טוען הגבר, באמצעות עו"ד דפנה זיס, כי שילם לאשה מדי חודש סכומים גדלים והולכים במזומן, שתאמו את יכולתו הכלכלית ואת צרכי הקטין. האשה אף הודתה שאכן קיבלה תשלומים אלה מהגבר, אך טענה כי אלה לא הספיקו, ולכן היא דורשת לקבל תשלום רטרואקטיבית.

ניתן לחייב אב שמצבו הכלכלי השתפר בתשלום מזונות גבוהים

לטענת עו"ד דפנה זיס, אישור הגדלת תשלום מזונות רטרואקטיבית, עלול לפתוח פתח לגל של תביעות מצד נשים גרושות ואמהות חד-הוריות, שיטענו טענות דומות כגון: "דמי המזונות ששילמת לא הספיקו לכן עליך לשלם עכשיו השלמת מזונות" בעבור השנים שחלפו כבר".

לפי החוק ניתן לחייב אב שמצבו הכלכלי השתפר בתשלום מזונות גבוהים יותר אך ורק מיום שמצבו הכלכלי השתפר, וגם זאת כשהדבר עולה עם צרכי הקטינים בפועל, תוך התחשבות ביכולתה הכלכלית של האם, אך לא לחייב אב לשלם בדיעבד "השלמות ותוספות" לדמי המזונות ששילם בעבר.

בית המשפט קיבל את טיעוניה של עו"ד דפנה זיס, והחליט שלא להגדיל לגבר את המזונות רטרואקטיבית, ולחייבו במזונות גבוהים יותר רק מיום הגשת התביעה.

בן זוגה לשעבר סיפר לה שהוא מוגדר פושט רגל בלשכה להוצאה לפועל

לטענת האישה, סיפר לה בן זוגה לשעבר לאורך השנים כי הוא מוגדר פושט רגל בלשכה להוצאה לפועל, ולכן אין ביכולתו בשלב זה לשלם מזונות לבנם.

לדברי האשה, מייעוץ משפטי שקיבלה, הובהר לה, שכאשר נתבע במזונות מוגדר כפושט רגל, הסיכויים להיפרע ממנו קלושים, שכן האשה הופכת לאחרונה בשרשרת הגבייה. עם זאת לפי החוק - חוב מזונות קודם ליתר החובות.

תגובות לכתבה(8):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 8.
    או במילים אחרות! המזל הרע ירדוף אותך לעולם (ל"ת)
    עוד עו"ד הזויה !!! 05/01/2015 13:10
    הגב לתגובה זו
  • 7.
    אורי מ. 05/01/2015 12:29
    הגב לתגובה זו
    בהתחלה הנשים לחוצות להביא ילד לעולם .ולאחר שהביאו בא שלב הענישה של הסחטנות 2500 שח ל18 שנים . זה נורמליjQuery20307692093509249389_1420453319908
  • 6.
    קיצר,הכתבה עוסקת בעו"ד עם תסרוקת מצחיקה.... (ל"ת)
    הבנתי 05/01/2015 11:55
    הגב לתגובה זו
  • 5.
    ואם מצבו הכלכלי היה מתדרדר היא היתה משלמת לו? (ל"ת)
    hartkh 05/01/2015 11:34
    הגב לתגובה זו
  • 4.
    זכרוני 05/01/2015 11:14
    הגב לתגובה זו
    הצעתי לתובעת לחפש מקור כסף / הכנסה אחרת במקום הניסיון לסחוט את הגרוש שלה מלפני יובלות !!
  • 3.
    לא הייתי עוזב אותה 05/01/2015 11:01
    הגב לתגובה זו
    אבל היא בטח כוניפה ביצ'ית
  • 2.
    עו"ד 05/01/2015 10:59
    הגב לתגובה זו
    מה גם שחלה התיישנות על כל טענה למזונות מעבר ל7 השנים האחרונות.
  • 1.
    גרוש 05/01/2015 10:58
    הגב לתגובה זו
    כל שוליית עורך דין היה קובע שהתביעה הזויה. מה שקורה בד"כ הוא בדיוק סיפור הפוך, הגברים מתחייבים לדמי מזונות גבוהים, וכשנקלעים לקשיים כלכליים, לא מצליחים להוריד את דמי המזונות, גם לרמה סבירה ומספקת.
גירושים פרידה מריבה הסכם ממון
צילום: Istock

אחרי 23 שנה: הוכרע קרב ירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה

איש עסקים עתיר נכסים שהעביר את מניותיו לילדיו מנישואיו הראשונים, המשיך לנהל את החברות גם לאחר שנישא בשנית. כשפרץ הסכסוך, תבעה אותו אשתו השנייה בדרישה למחצית מהפירות שנצברו במהלך נישואיהם, כולל רווחים ממגדל משרדים יוקרתי בהרצליה פיתוח. המאבק המשפטי לא הסתיים גם לאחר מותם של השניים, עד שבית המשפט המחוזי קבע: אף שהמניות הועברו לילדים - האשה זכאית למחציתן

עוזי גרסטמן |

כמעט רבע מאה חלפה מאז נפתח התיק הזה, שמאחוריו עומדת דרמה משפחתית נדירה בעוצמתה. מדובר בסיפור על עושר עצום, נישואים שניים, הבטחות שנשכחו ומאבק משפטי ששרד את החיים עצמם. בסופה של הדרך, פסק דין תקדימי קובע שאשה שנישאה לאיש עסקים שהעביר את מניותיו לילדיו, אך המשיך לנהל את עסקיו, זכאית למחצית מהפירות שהניבו במהלך חייהם המשותפים. הפרשה נראית כמעט כמו עלילה מסדרת טלוויזיה על מאבקי ירושה, אך היא התרחשה במציאות, ובית המשפט המחוזי שם לה באחרונה סוף, או לפחות נקודה-פסיק, שכן הילדים מהנישואים הראשונים כבר פנו בבקשת רשות ערעור לעליון.

איש העסקים, אחד מבעלי ההון הבולטים בזמנו, החזיק בחברות קבלנות ובתעשיית מוצרי מלט, לצד נדל"ן יקר ערך, כולל מגרש בהרצליה פיתוח שעליו נבנה מאוחר יותר מגדל משרדים מרשים הפונה אל כביש החוף. בשלב מסוים, מתוך רצון להעביר את עושרו הלאה, העביר האיש את מניותיו לילדיו מנישואיו הראשונים. אלא שמה שנראה כהעברה טכנית בלבד, התברר בדיעבד כפעולה שהשאירה אצלו את השליטה בפועל.

אף שהמניות לא נותרו רשומות על שמו, הוא המשיך לנהל את החברות כרגיל: לקבל החלטות, להרוויח, ולמעשה להמשיך להחזיק בכוח הכלכלי. לאחר זמן קצר, הכיר איש העסקים את מי שתהיה אשתו השנייה, והשניים נישאו ב-1975. לשניהם היו ילדים מנישואים קודמים, אך לא נולדו להם ילדים משותפים. בית המשפט מתאר כיצד האשה נכנסה לנישואים "ללא כל רכוש", ואילו הבעל כבר היה "בעל הון, שליטה והשפעה כלכלית ניכרת". השניים חתמו על שני הסכמי ממון, אך אלה, ציין בית המשפט בהכרעתו, "לא קיבלו תוקף משפטי, ולפיכך אין להם נפקות מחייבת".

העברת המניות לילדים נעשתה למראית עין

שנים אחדות לאחר הנישואים, התגלעו בין בני הזוג מתחים שנהפכו למאבק משפטי מר. האשה, שראתה כיצד בעלה ממשיך לצבור רווחים ולהרחיב את עסקיו, טענה כי מגיעים לה חלק מהפירות שהניבו יחד במהלך חייהם המשותפים. לדבריה, עצם העובדה שהמניות הועברו לילדים לפני הנישואים אינה שוללת את זכותה, משום שהבעל המשיך לנהל את החברות ולקבל את הכספים לידיו. היא הגישה תביעה רכושית ובה ביקשה לקבוע כי העברת המניות לילדים נעשתה למראית עין בלבד. "הוא המשיך לנהל את כל עסקיו כבעבר, כאילו לא נעשתה כל העברה", טענה.

בית המשפט לענייני משפחה, בפסק הדין הראשון, דחה את תביעתה. נקבע אז כי לא ניתן לשלול את ההעברה שנעשתה עוד לפני נישואיהם, ולכן היא לא זכאית לחלק מהמניות שהועברו לילדים. ואולם האשה לא ויתרה. זמן קצר לאחר מכן, הגישה ערעור - הפעם בגישה מתונה יותר. היא ויתרה על הדרישה למחצית מהרכוש שהועבר לפני הנישואים, וביקשה להכיר בזכאותה רק "למה שהניבו יחד במהלך חייהם המשותפים" - כולל הרווחים ממגדל המשרדים היוקרתי שנבנה בהרצליה פיתוח בזמן נישואיהם.

מיסים ומחשבון
צילום: freepik

השותפים הסתכסכו - ואז נחשפה התמונה האמיתית

בית המשפט המחוזי בחיפה קבע כי שותפים בחברת קידוחים, שעירבו בין נכסי החברה לנכסיהם הפרטיים, השתמשו בכספיה למטרות אישיות, ניפחו הוצאות ולא שילמו מס כחוק - לא יוכלו לדרוש התחשבנות מאוחרת עקב סכסוך ביניהם. השופטת הדגישה כי, "מי שבוחר לנהל חברה כעסק משפחתי בלתי ממוסד, לא יוכל להיתלות בעקרונות משפטיים כדי להפיק רווח לאחר מעשה"

עוזי גרסטמן |

הפרשה שהתבררה באחרונה בבית המשפט המחוזי בחיפה נשמעת במבט ראשון כמו עוד סכסוך עסקי רגיל בין שותפים ותיקים. אלא שבמהלך הדיון התברר כי מאחורי הקלעים התנהלה חברת הקידוחים שבמרכז הפרשה באופן רחוק מאוד מהסטנדרטים המצופים מגוף עסקי, ובסופו של דבר דווקא מי שניסה לדרוש חשבון מדויק על פעילות העבר, הוא זה שנותר ללא סעד.

מדובר בשותפות בין שני גברים שניהלו יחד חברה לביצוע קידוחים ותשתיות במשך שנים. מערכת היחסים ביניהם, שתוארה בפסק הדין כ"שותפות עסקית ואישית שהתנהלה באווירה בלתי פורמלית ובלתי מוסדרת", הסתיימה במשבר חריף. אחד השותפים, שביקש לערוך התחשבנות מלאה על הרווחים וההוצאות של החברה, טען כי שותפו נהג שלא כדין בכספי החברה, משך כספים לצרכיו האישיים וגרם לו נזקים כספיים כבדים. מנגד טען השותף השני כי מדובר בהתחשבנות מלאכותית, שכן שניהם נהגו לאורך השנים לערב בין כספי החברה להוצאות פרטיות, וכל אחד מהם נהנה מן המצב כל עוד היחסים ביניהם התנהלו על מי מנוחות.

במהלך הדיון נחשפו שורה של ממצאים מטרידים. לפי הראיות, החברה לא ניהלה ספרים תקינים, לא הקפידה על הפרדה בין כספי השותפות לחשבונות האישיים של השותפים, חלק מהחשבוניות לא שיקפו הוצאות אמתיות, והכנסות רבות כלל לא דווחו לרשויות המס. על רקע זה קבעה השופטת כי הניסיון של אחד השותפים "להעמיד את הדברים על מכונם בדיעבד ולדרוש דין וחשבון מדויק" אינו מתיישב עם ההתנהלות ארוכת השנים של הצדדים עצמם.

"השותפות התנהלה למעשה כעסק משפחתי"

בית המשפט קבע כי מדובר במקרה שבו, "השותפות התנהלה למעשה כעסק משפחתי, שבו כל צד ראה בכספי החברה חלק ממאגר משותף לשימוש לפי הצורך, מבלי להבחין בין הוצאות עסקיות להוצאות פרטיות". בפסק הדין נכתב כי, "הנתונים שהוצגו בפניי מלמדים כי לא ניתן לבודד בדיעבד את חלקו של כל שותף, שעה שהשניים פעלו במשך שנים ללא הבחנה וללא פיקוח חשבונאי או מיסוי תקין". השופטת ציינה בהכרעתה כי כל עוד שני השותפים הסכימו על אופן ההתנהלות - גם אם היה זה מנוגד לדין - אין מקום להעניק לאחד מהם יתרון רטרואקטיבי כשהיחסים עלו על שרטון.

עוד נכתב כי במהלך השנים נרשמו הוצאות מנופחות, ולעתים "הוצגו תשלומים פיקטיביים שנועדו להפחית את חבות המס". בנוסף, חלק מהנכסים שנרכשו על שם החברה שימשו בפועל לצרכים פרטיים של מי מהשותפים. השופטת קבעה כי מדובר ב"התנהלות פסולה, החותרת תחת יסודות דיני החברות והשותפויות, ומנוגדת לעקרונות של תום לב ונאמנות עסקית". ואולם היא הוסיפה כי "אין בידי בית המשפט לתקן בדיעבד מערכת יחסים שהצדדים עצמם עיוותו במשך שנים". בפסק הדין הובהר כי מי שבוחר לנהל עסק מבלי לשמור על גבולות ברורים בין כספי החברה לכספיו האישיים, נוטל על עצמו את הסיכון שלא יוכל בעתיד להוכיח את חלקו האמיתי. כדברי השופטת בהכרעת הדין, "לא ניתן להפריד עתה בין עיסה אחת שנילושה בידי שניהם, תוך עירוב מוחלט של הכנסות, הוצאות ונכסים. הצדדים לא הקפידו על כללי מנהל תקין, ומשכך אין הם רשאים עתה להיבנות מאותו בלבול שיצרו במו ידיהם".