דורשת מזונות לאחר 12 שנה: "בן זוגי לשעבר התעשר מגיע לי פיצוי"
תביעה לתשלום דמי מזונות רטרואקטיבית על סך כרבע מיליון שקלים הוגשה לבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע על ידי אישה נגד בן זוגה לשעבר.
לטענת האשה, הגבר לא שילם לה מזונות עבור בנם המשותף בצורה סדירה, התואמת את צרכיו ואת רמת הכנסותיו של הבעל לשעבר.
כתוצאה מכך היא נאלצה לטענתה לגדל את הקטין בדוחק, נטלה הלוואות רבות, ותיקים רבים נפתחו נגדה בהוצאה לפועל עקב חובות שצברה.
לאחר שנפרדו דרכיהם בן הזוג לשעבר הפך עם השנים לאדם אמיד מאד. לדבריה, מעמדו הכלכלי נרכש "על חשבונה", והוא מכהן כמנכ"ל מצליח ומוערך בחברה מובילה במשק.
בכתב ההגנה טוען הגבר, באמצעות עו"ד דפנה זיס, כי שילם לאשה מדי חודש סכומים גדלים והולכים במזומן, שתאמו את יכולתו הכלכלית ואת צרכי הקטין. האשה אף הודתה שאכן קיבלה תשלומים אלה מהגבר, אך טענה כי אלה לא הספיקו, ולכן היא דורשת לקבל תשלום רטרואקטיבית.
ניתן לחייב אב שמצבו הכלכלי השתפר בתשלום מזונות גבוהים
לטענת עו"ד דפנה זיס, אישור הגדלת תשלום מזונות רטרואקטיבית, עלול לפתוח פתח לגל של תביעות מצד נשים גרושות ואמהות חד-הוריות, שיטענו טענות דומות כגון: "דמי המזונות ששילמת לא הספיקו לכן עליך לשלם עכשיו השלמת מזונות" בעבור השנים שחלפו כבר".
לפי החוק ניתן לחייב אב שמצבו הכלכלי השתפר בתשלום מזונות גבוהים יותר אך ורק מיום שמצבו הכלכלי השתפר, וגם זאת כשהדבר עולה עם צרכי הקטינים בפועל, תוך התחשבות ביכולתה הכלכלית של האם, אך לא לחייב אב לשלם בדיעבד "השלמות ותוספות" לדמי המזונות ששילם בעבר.
- נדחו טענות אשה לקבלת 800 אלף שקל ממכירת דירה משותפת
- האשה חזרה בה: “אוהבת את בעלה ומבקשת שלום בית”
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בית המשפט קיבל את טיעוניה של עו"ד דפנה זיס, והחליט שלא להגדיל לגבר את המזונות רטרואקטיבית, ולחייבו במזונות גבוהים יותר רק מיום הגשת התביעה.
בן זוגה לשעבר סיפר לה שהוא מוגדר פושט רגל בלשכה להוצאה לפועל
לטענת האישה, סיפר לה בן זוגה לשעבר לאורך השנים כי הוא מוגדר פושט רגל בלשכה להוצאה לפועל, ולכן אין ביכולתו בשלב זה לשלם מזונות לבנם.
לדברי האשה, מייעוץ משפטי שקיבלה, הובהר לה, שכאשר נתבע במזונות מוגדר כפושט רגל, הסיכויים להיפרע ממנו קלושים, שכן האשה הופכת לאחרונה בשרשרת הגבייה. עם זאת לפי החוק - חוב מזונות קודם ליתר החובות.
- 8.או במילים אחרות! המזל הרע ירדוף אותך לעולם (ל"ת)עוד עו"ד הזויה !!! 05/01/2015 13:10הגב לתגובה זו
- 7.אורי מ. 05/01/2015 12:29הגב לתגובה זובהתחלה הנשים לחוצות להביא ילד לעולם .ולאחר שהביאו בא שלב הענישה של הסחטנות 2500 שח ל18 שנים . זה נורמליjQuery20307692093509249389_1420453319908
- 6.קיצר,הכתבה עוסקת בעו"ד עם תסרוקת מצחיקה.... (ל"ת)הבנתי 05/01/2015 11:55הגב לתגובה זו
- 5.ואם מצבו הכלכלי היה מתדרדר היא היתה משלמת לו? (ל"ת)hartkh 05/01/2015 11:34הגב לתגובה זו
- 4.זכרוני 05/01/2015 11:14הגב לתגובה זוהצעתי לתובעת לחפש מקור כסף / הכנסה אחרת במקום הניסיון לסחוט את הגרוש שלה מלפני יובלות !!
- 3.לא הייתי עוזב אותה 05/01/2015 11:01הגב לתגובה זואבל היא בטח כוניפה ביצ'ית
- 2.עו"ד 05/01/2015 10:59הגב לתגובה זומה גם שחלה התיישנות על כל טענה למזונות מעבר ל7 השנים האחרונות.
- 1.גרוש 05/01/2015 10:58הגב לתגובה זוכל שוליית עורך דין היה קובע שהתביעה הזויה. מה שקורה בד"כ הוא בדיוק סיפור הפוך, הגברים מתחייבים לדמי מזונות גבוהים, וכשנקלעים לקשיים כלכליים, לא מצליחים להוריד את דמי המזונות, גם לרמה סבירה ומספקת.
הנער הספיק לעבוד שעה - ויפוצה במיליון שקל עקב תאונה
השופטת קבעה כי המפעל נתן לנער "הדרכה חפוזה ונמהרת" ולא פיקח על עבודתו, שעה בלבד אחרי שהתקבל לעבודה. קטיעת שלוש אצבעות ביד הדומיננטית הפכה את ימי הקיץ של התובע לסיוט רפואי מתמשך. העדויות שנשמעו בבית המשפט חשפו פערים גדולים בגרסאות, והובילו למסקנה חד־משמעית:
רשלנות המעביד היא שגרמה לתאונה. הפיצוי הכולל שישולם לנער מגיע ליותר מ-981 אלף שקל
הקיץ שאמור היה להיות פתיחת הדלת הראשונה של נער בן 15 לעולם העבודה הסתיים מהר הרבה יותר מכפי משחשב, ובצורה שאיש לא היה מאחל לעצמו. במקום שעות עבודה קלילות במפעל לייצור בקבוקים, התובע מצא את עצמו בחדר המיון של בית החולים העמק בעפולה, כשהוא סובל מפגיעה קשה בידו הדומיננטית. בתוך שעה בלבד מהרגע שנקלט לעבודה, שגרת החופש הגדול שלו התפוגגה והתחלפה בלילות של כאבים, טיפולים וניתוח בהרדמה כללית, לאחר ששלוש מאצבעותיו נקטעו בחלקן. פסק הדין שניתן בבית משפט השלום בחיפה חושף את רצף המחדלים שאיפשרו את התאונה, ומבהיר כי אחריות המפעל היא ברורה ומלאה.
על פי פסק הדין, התאונה התרחשה ב-30 ביולי 2018, כשהתובע, יליד 2003, הגיע למפעל לאחר ששמע מחבריו כי המקום נוהג להעסיק קטינים בתקופת הקיץ. השופטת מאג'דה ג'ובראן־מורקוס מתארת כיצד כבר בתחילת היום, בתוך רבע שעה מהגעתו, נמצא הנער עובד ללא פיקוח וללא הכשרה מספקת, בסביבה שבה פועלת מכונה תעשייתית כבדה לייצור בקבוקים. הוא סיפר כי ישב עם מנהל הנתבעת כ-15 דקות בלבד לפני תחילת העבודה, וכי לא נערך לו סיור במפעל, לא ניתן לו מידע על אופי המתקנים והסכנות, ולא הוסברה לו דרך העבודה עם המכונה. בעדותו היא אמר כי, "אז לא ידעתי מה המכונה הזו ואף אחד לא הדריך אותי איך לעבוד על המכונה… אני כקטין רוצה להראות את עצמי מבין, התחלתי לעבוד על המכונה".
העדות הזו עמדה מול גרסה אחרת לחלוטין שהציג מנהל הנתבעת, שטען כי התובע התקבל לעבודה פשוטה של הדבקת מדבקות על בקבוקים וכיסוי צנצנות, וכי לא ניתנה לו כל הוראה לעבוד על המכונה הכחולה המייצרת את הבקבוקים. לדבריו, העובד הנוסף שהיה מופקד על המכונה - אדם מנוסה ומוכשר - הוא זה שהיה אמור לעבוד עליה, ולתובע כלל לא היה תפקיד שקשור בה. המנהל אף טען כי ירד ממשרדו בקומה העליונה, הבחין בתובע יושב על המכונה "ומנסה לעבוד עליה", וכי צעק לעברו לרדת ולחזור לתפקידו, אך התובע התעלם וניסה להראות שהוא יודע להפעיל את המכונה.
העובד הנוסף לא הובא לעדות
אלא שגרסת הנתבעת לא הצליחה לעמוד במבחן הראיות. בית המשפט מציין כי העובד הנוסף, שלפי תצהיר המנהל היה תושב עזה שעבד במקום, לא הובא לעדות, אף שבטופס בל/250 שמולא בסמוך לאירוע נרשם עד אחר לחלוטין, תושב מאותו יישוב שבו נמצא המפעל. גם אשתו של מנהל הנתבעת, שנכחה במקום בזמן התאונה לפי דבריו, לא הובאה לעדות. השופטת קבעה בהכרעתה כי ההימנעות מהבאת עדים קריטיים משפיעה לרעת הנתבעת ומחלישה את גרסתה באופן מהותי. לצד זאת, היא ציינה כי העדות של התובע היתה עקבית, סדורה ואמינה, ואף נתמכה בכך שבמסמכים הרשמיים שהוגשו לאחר התאונה לא נרשם שהתובע חרג מהוראות כלשהן.
- בנקאי נורה מחוץ לביתו - והוכר כנפגע בתאונת עבודה
- תאונת עבודה – 90% מהתביעות נכשלות ללא ליווי: איך עו"ד ליאור אליטים משנה את הסטטיסטיקה לטובתך
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בכך קיבל בית המשפט את גרסת הנער, שלפיה מי שהפנה אותו ישירות למכונה היה מנהל העבודה עצמו. הוא לא הוזהר מפני הסיכון, לא קיבל כל הנחיה להימנע מקרבה למתקן, וההדרכה שניתנה לו היתה מינימלית, כללית ולא מתאימה לגילו. בחלק מרכזי בפסק הדין קבעה השופטת כי, "הנתבעת לא הסתייגה ולא פירטה בטופס 250 או בטופס הודעה על פגיעה למל"ל כי התובע פעל בניגוד להנחיות שניתנו", וכי הוראות הבטיחות שניתנו לו היו "חפוזות וכלליות". עוד היא כתבה בהכרעת הדין כי, "לא נערך לו סיור במבנה המפעל וישר התחיל לעבוד - ללא פיקוח".
בית המשפט חייב דוד להשיב לאחיינית יותר מ-220 אלף שקל
השופטת עפרה גיא מבית המשפט לענייני משפחה קבעה כי המנוח הפקיד בידי אחיו סכום משמעותי מכספי הירושה שקיבל מאמו, וכי הדוד הודה בהחזקת הכספים בשיחות מוקלטות ואף חזר ואמר למנוח “זה הכסף שלך”. גרסתו שלפיה תמך כלכלית באחיו ושהסכומים נועדו לקיזוז נדחתה. בית
המשפט חייב אותו להעביר לאחיינית 221,342 שקל, בתוספת הוצאות ושכר טרחה
הפרשה הבאה החלה שנים לפני שהתגלגלה לבית המשפט, בתוך סבך משפחתי טעון, רגשות מעורבים וחשדנות שגברה והלכה ככל שחלפו הימים. אדם מבוגר, מוגבל בניידותו, מצא עצמו תלוי במשפחתו לאחר גירושיו, כשחייו מתנהלים בין דירת אמו לבין מוסד סיעודי. מאחורי הקלעים התנהל מסלול כספי מורכב, שבמרכזו סכום משמעותי שקיבל המנוח מעיזבון אמו. הכסף הופקד בידי אחד מאחיו, שהיה בנקאי, מתוך אמון, מתוך תקווה שאותו אח יסייע, ישמור וינהל את הכספים למענו. אלא שהאמון התערער, ועם מותו של המנוח נהפכה התחושה לחשד ממשי.
האחיינית, שהיתה הקרובה ביותר למנוח בשנותיו האחרונות, נותרה לבדה להתמודד עם המורשת הכלכלית שהותיר אחריו. בצוואתו קבע אביה כי כל רכושו עובר אליה, ובמקביל ציין מפורשות כי סכום של 256,442 שקל הופקד בידי אחיו, וכי נכון למועד עריכת הצוואה נותרו בידי אותו אח 221,342 שקל. ואולם בעוד שבצוואה העניין היה ברור לחלוטין, המציאות שאחרי הפטירה היתה שונה, טעונה ומעורפלת הרבה יותר. האח הכחיש, טען שלא קיבל דבר, טען שהמנוח הוא זה שהיה חייב לו ואף טען כי תמך בו לאורך שנים. אלא שהראיות הצביעו על תמונה אחרת. ובעיקר, קולו של המנוח עצמו.
בפסק דין מקיף המשתרע על פני עשרות עמודים קבעה השופטת עפרה גיא כי הראיות, ובראשן ההקלטות והתיעוד בכתב ידו של הדוד עצמו, מוכיחות כי הכסף אכן הופקד בידיו. יתרה מכך, בית המשפט קבע כי הדוד הודה בכך “בקולו”, ושב ואמר למנוח באותה שיחה: “זה לא שלי, זה שלך, זה שלך”. בסופו של דבר קבע בית המשפט כי על הדוד להעביר לאחיינית את הכספים שהפקיד אביה אצלו. לצד זאת, דחתה השופטת גם את טענות הקיזוז וטענות אחרות שהעלה הדוד, וקבעה כי גרסתו אינה סבירה, אינה נתמכת בראיות וסותרת את הממצאים הברורים שעלו מהתיק.
האם הכספים אכן הופקדו אצל האח?
הסיפור נפרש תחילה ברקע עובדתי שהשופטת הגדירה כבלתי שנוי במחלוקת. המנוח נפטר ב-2019 והותיר אחריו צוואה שנערכה ב-2018. בצוואה הוא ציין במפורש כי הפקיד אצל אחיו סכום של 256,442 שקל, וכי לאחר משיכות שנעשו לאורך תקופה, נותרו בידיו 221,342 שקל. צו קיום צוואה ניתן ב-2020. מה שעמד לדיון לא היה קיומה של הצוואה, אלא השאלה האם הכספים אכן הופקדו אצל האח, כפי שטען המנוח בצוואתו, או שמא מדובר בטעות, או באמירה שאינה מתיישבת עם המציאות, כפי שטען הנתבע.
- שבו לגור יחד אחרי הגירושים - האם האשה תירש אותו?
- צוואת של קשיש בביה"ח הועדפה על זו מלפני 20 שנה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
התובעת, בתו של המנוח, הציגה תשתית ראייתית רחבה: תיעוד בכתב על גבי יומן שנה של בנק הפועלים, שבו רשם הנתבע בעצמו את הכספים שהוחזרו ואת המשיכות שבוצעו; תמלילי שיחות שנערכו בין המנוח ובין האח; תמליל נוסף שבו הבטיח האח לתובעת לאחר מות אביה שיעביר לה את הכספים ברגע שיינתן צו קיום; עדויות של מכרים שאישרו כי המנוח סיפר להם שהפקיד את הכסף אצל אחיו; וכן הוכחה להעברה בנקאית אחת בסכום כולל של 20 אלף שקל, שביצע הנתבע ישירות לחשבון התובעת לבקשת אביה, וזאת בשעה שהמנוח כבר היה סיעודי ולא יכול היה לשלוט בחשבון בנק פעיל.
