אחד מחוקרי נתניהו יקבל פיצוי עקב פגיעה בפרטיות

בספטמבר 2025 התכנס בית המשפט לתביעות קטנות ברמלה לדון במקרה שנראה במבט ראשון שגרתי, אך נוגע בלב-לבה של הזכות לפרטיות בעידן הדיגיטלי. אורי קנר, חוקר משטרתי לשעבר שמעורב בתיקים מהבולטים במדינה, בהם משפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו והחקירה בפרשת הצוללות, מצא עצמו בעין הסערה לאחר שפרטיו האישיים - מספר תעודת הזהות שלו, כתובתו ומספר הטלפון הנייד שלו - פורסמו ברשת החברתית פייסבוק על ידי יוסף אונגרפלד.

קנר לא הסתפק בתחושת הפגיעה האישית. לטענתו, הפרסום הזה התרחש בדיוק כשהוא הוגדר על ידי המשטרה כמאוים, בשל איומים ממשיים לפגיעה בו בעקבות תפקידו כחוקר בתיקים רגישים. בעיניו, עצם חשיפת פרטיו האישיים ברשת פתוחה לכל, במצב שבו חייו נתונים בסכנה, חצתה קו אדום. הוא פנה לבית המשפט בדרישה לקבל פיצוי על הפגיעה בפרטיותו ועל עוגמת הנפש שנגרמה לו.

מנגד, אונגרפלד טען להגנתו כי לא ראה פסול בפרסום. "לא ידעתי שאסור לפרסם פרטים כאלה", הוא הסביר בדיון, ואף הוסיף כי עיקר עיסוקו נגע בהתנהלותו של קנר עצמו ובטענות שונות נגד המשטרה. אלא שגם כשהוגש נגדו כתב תביעה, והוא הבין שקיימת טענה רצינית בדבר פגיעה בפרטיות, הוא לא מצא לנכון להסיר את הפרסום. בכך, קבע בית המשפט בהכרעתו, בחר הנתבע "בדרך של שב ואל תעשה תוך שהוא מותיר את המידע הפרטי גלוי לעיני כל".

"הפרה של החוק להגנת הפרטיות"

בכתב התביעה ציין קנר כי מעבר לפגיעה האישית, מדובר גם בסיכון ממשי לחייו. "במועד פרסום הפרטים האישיים הוגדרתי כ'מאוים' על ידי משטרת ישראל בשל איומים שהתקבלו לפגיעה בי מתוקף תפקידי כחוקר", הוא טען בפני השופטת אביגיל פריי, סגנית נשיא בית המשפט. לטענתו, דווקא העובדה שהפרטים פורסמו ברשת נגישה לכל, הוסיפה לחומרת המעשה. לדבריו, "פרסומם של פרטים אלה במרשתת, מקום בו הם נגישים בחיפוש פשוט לכל מאן דהו, במיוחד מקום בו מדובר בתובע המצוי תחת איומים מגורמים שונים, מהווה הפרה של הוראות חוק הגנת הפרטיות".

• אלוף הסנוקר טען להתעמרות - ביהמ"ש סימן קו אדום
• מכרז מצלמות החניה בוטל, והשאלות נשארו פתוחות
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בית המשפט קיבל את הקו הזה. השופטת הדגישה כי החוק מגן על פרטים אישיים מובהקים כמו מספר זהות, כתובת וטלפון נייד, ופרסומם ללא רשות מהווה הפרה ברורה של הזכות לפרטיות. היא אף הוסיפה כי טענתו של הנתבע, שלפיה לא ידע שאסור לפרסם פרטים כאלה, "תמוהה ואינה מתיישבת עם ההיגיון". בנוסף על כך, גם לאחר שהוגשה התביעה ונודע לו על טענות ההפרה, לא פעל להסרת המידע. הנתבע אף הודה כי ידע שהתובע מוגדר כמאוים. בפרוטוקול הדיון נרשם כי אונגרפלד אישר בבית המשפט כי היה מודע לכך, אך הדבר "לא הביא אותו להימנע מפרסום פרטיו האישיים של התובע". נקודה זו חיזקה עוד יותר את מסקנת השופטת כי מדובר בהתנהלות חמורה, שאינה ניתנת להצדקה.

עניין נוסף שעלה במהלך ההליך היה טענה נוספת של קנר נגד אונגרפלד, על כך שכינה אותו "חוקר ללא גבולות". אמירה זו נטענה במסגרת עילת לשון הרע, אבל במהלך הדיון הבהיר קנר כי אינו מייחס לה חשיבות רבה. גם בהמשך, לאחר שהנתבע חזר בו מהסכמה למתן פסק דין לא מנומק, הודיע התובע כי אינו עומד מתעקש עוד על הטענה הזו. "אין המדובר במחלוקת העיקרית בין הצדדים", קבעה השופטת, ולכן לא נדרשה הכרעה בשאלת לשון הרע.

פרסום מס' טלפון ברשתות החברתיות מהווה הפרת חוק

כך נותרה בליבת ההליך שאלת הפגיעה בפרטיות. בהכרעתה הסתמכה השופטת פריי גם על פסיקות קודמות, שבהן נקבע כי עצם פרסום מספר טלפון או פרטים מזהים אחרים ברשתות החברתיות מהווה הפרת חוק. היא הפנתה בין היתר לפסק דין שבו נקבע כי פרסום מספר טלפון של פעילה חברתית היה פסול, גם אם המפרסם טען שלא ידע שמדובר במידע רגיש. "גם שם, כמו במקרה שלפנינו, טענה הנתבעת כי לא היתה מודעת לבעייתיות שבפרסום פרטיה האישיים של התובעת - טענה שנדחתה על ידי בית המשפט", נכתב בפסק הדין שפורסם.

• אב חולה נתן את ביתו לבתו תמורת טיפול - האחים תבעו
• יוניון מוטורס תפצה בעלי טויוטה עקב בעיה במושבי עור
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• מכר דירה, ביקש לבטל את העסקה - ונדחה בבית המשפט

בבואה לקבוע את שיעור הפיצוי, שקלה השופטת כמה גורמים. מצד אחד, מדובר במקרה שבו התובע נאלץ להציג את טענותיו עד לקבלת הכרעה, והפרסום נותר ברשת גם לאחר שהוגשה התביעה. מצד שני, לא נדרשה הכרעה בטענות לשון הרע, וההתמקדות נותרה בפרטיות בלבד. השופטת לקחה בחשבון גם את טענות הנתבע על נסיבותיו האישיות ואת התנהלותו בעבר. בסופו של דבר, נקבע כי אונגרפלד ישלם לקנר פיצוי בסכום כולל של 10,000 שקל. הסכום הזה כולל גם אגרה והוצאות משפט.

פסק הדין הזה מציף שאלות עקרוניות בדבר אחריות המשתמשים ברשתות החברתיות. גם אם נדמה למפרסם כי מדובר בפרטים תמימים, החוק מגן במפורש על מידע אישי בסיסי כמו מספר זהות, כתובת וטלפון. "ענייניו האישיים של אדם כוללים בצורה ברורה את מס' תעודת הזהות שלו, את כתובתו ואת מספר הטלפון הנייד שברשותו", נכתב בפסק הדין, "ופרסומם לעין כל מהווה הפרה של זכותו לפרטיות".

למה בעצם זה כל כך חמור שמישהו מפרסם מספר טלפון או כתובת בפייסבוק?

כי מדובר בפרטים אישיים שמזהים אדם באופן ישיר. אם המידע הזה נחשף לכל אחד, כל אדם זר יכול להשתמש בו - להתקשר, להטריד או אפילו לאיים. החוק רואה בפרסום כזה פגיעה בפרטיות, גם אם הכותב חשב שזה לא נורא.

הנתבע אמר שהוא לא ידע שאסור לפרסם. זה לא תירוץ?

בית המשפט אמר שלא. אי ידיעה לא מגן על מי שמפרסם מידע רגיש. השופטת אפילו כתבה שזה "תמוה ואינו מתיישב עם ההיגיון", בייחוד כי גם אחרי שהוא קיבל את כתב התביעה, הוא לא הוריד את הפרטים שפרסם.

מה המשמעות של זה שהתובע היה מוגדר כמאוים?

זה אומר שהמשטרה קבעה שקיים סיכון ממשי לפגיעה בו, ולכן המדינה מכירה בצורך להגן עליו. במצב כזה, עצם החשיפה של כתובתו או מספר הטלפון שלו מגדילה עוד יותר את הסיכון. לכן בית המשפט ראה בזה מעשה חמור במיוחד.

למה לא נפסק פיצוי גם על לשון הרע?

מכיוון שהתובע עצמו ויתר על הטענה הזו במהלך ההליך. הוא הסביר שהעיקר מבחינתו היה עניין הפרטיות, ולכן השופטת לא הכריעה אם הביטוי "חוקר ללא גבולות" נחשב לשון הרע או לא.

איך קבעה השופטת את גובה הפיצוי?

היא הסתכלה על פסיקות קודמות במקרים דומים, שבהן הסכומים נעו בין 15 ל-25 אלף שקל. אבל היא לקחה בחשבון גם שהטענה ללשון הרע ירדה מהשולחן וגם את נסיבותיו האישיות של הנתבע, ולכן קבעה פיצוי של 10,000 שקל.