נזילות מים
צילום: קנבה

לא שלחו מכתב - והפסידו פיצויים על רטיבות בדירה

המחוזי בחיפה דחה ערעור של רוכשי דירה בחדרה שביקשו פיצוי מהמוכרים בגין רטיבות חמורה שהתגלתה בנכס.  בית משפט השלום דחה את תביעתם לאחר שקבע כי הרוכשים אינם זכאים לפיצוי מכיוון שלא עמדו בדרישות החוזה, שחייבו אותם להודיע למוכרים על הליקויים שהתגלו באמצעות דואר רשום, והמחוזי הותיחר את ההחלטה על כנה בערעור שהוגש

עוזי גרסטמן | (4)

בפסק דין שניתן באחרונה בבית המשפט המחוזי בחיפה, נדחה ערעורם של רוכשי דירה שביקשו פיצוי מהמוכרים בגין רטיבות חמורה שהתגלתה בנכס. מדובר בערעור שהוגש על פסק דין קודם של בית משפט השלום בחדרה, שקבע כי הרוכשים אינם זכאים לפיצוי מכיוון שלא עמדו בדרישות החוזה, שחייבו אותם להודיע למוכרים על הליקויים שהתגלו באמצעות דואר רשום.


התובעים, בני זוג שרכשו דירה בבניין מגורים שממוקם בחדרה, תמורת 1.358 מיליון שקל, טענו כי זמן קצר לאחר שעברו להתגורר בנכס, הם גילו סימני רטיבות חמורים. לטענתם, הרטיבות נגרמה כתוצאה מחדירת מים מקירות הדירה ומהתקרה, והדבר השפיע באופן משמעותי על איכות חייהם. לדבריהם, כשהגיעו לראות את הדירה לפני הרכישה, לא ניתן היה להבחין בליקוי זה, והם האמינו כי הדירה נמצאת במצב תקין לחלוטין.​


לאחר שגילו את הרטיבות, פנו הרוכשים למוכרים בדרישה לטפל בבעיה, אך לטענתם, הם נתקלו בסירוב. בשל כך, הם החליטו לפנות לערכאות המשפטיות ולתבוע מהמוכרים פיצוי בסכום כולל של 166 אלף שקל בגין עלויות תיקון הנזק, ירידת ערך הדירה ועוגמת נפש.​


הרוכשים לא פעלו בהתאם להוראות החוזה


בית משפט השלום דחה את תביעת הרוכשים, וקבע כי למרות עצם קיומה של הרטיבות בדירה, הרוכשים לא פעלו בהתאם להוראות החוזה. בפסק הדין צוין כי, "החוזה קובע באופן חד-משמעי כי על הקונה להודיע על כל ליקוי בנכס בכתב, באמצעות דואר רשום". במקרה הזה, הרוכשים אמנם פנו למוכרים בעל פה ובאמצעות מסרונים, אך לא שלחו הודעה רשמית כנדרש.


שופטת השלום קרן אניספלד קבעה כי מילוי אחר ההוראות החוזיות אינו עניין פורמלי בלבד, אלא מהותי לשמירה על הזכויות של שני הצדדים. "כאשר קונים חותמים על חוזה, עליהם לעמוד בתנאיו כלשונם, ואין לבית המשפט אפשרות להקל בדרישות ברורות שנקבעו מראש". בהתאם לכך, נדחתה התביעה - והרוכשים חויבו לשלם למוכרים הוצאות משפט בסכום כולל של 10,000 שקל.


משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

הרוכשים לא השלימו עם פסק הדין, והגישו ערעור לבית המשפט המחוזי. בערעורם, הם טענו כי הדרישה לשליחת הודעה בדואר רשום היא טכנית בלבד ואינה אמורה לפגוע בזכאותם לקבל פיצוי על ליקויים מהותיים שהתגלו בנכס. הם הוסיפו כי המוכרים היו מודעים היטב לבעיה, שכן קיבלו מהם פניות חוזרות ונשנות, ולכן אין הצדקה לדחות את תביעתם על בסיס טענה טכנית. עוד טענו הרוכשים כי בית משפט השלום החמיר איתם יתר על המידה, וכי יש להעדיף את עקרון תום הלב על פני הקפדה דווקנית על פרוצדורות פורמליות.


"הימנעות מדרישות החוזה לא יכולה להקים עילה לפיצוי"


ואולם בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, תוך שהוא מחזק את המסקנות של בית משפט השלום. השופט העמית יצחק כהן ציין כי הדרישה לשליחת הודעה בדואר רשום אינה עניין שולי או טכני, אלא תנאי מהותי שנועד להבטיח שהמוכרים יקבלו הודעה ברורה ומסודרת על הליקויים. "לא ניתן להקל ראש בדרישות החוזה, והימנעות מהן אינה יכולה להקים עילה לפיצוי", נכתב בפסק הדין שפורסם. בית המשפט הוסיף כי אם הרוכשים לא טרחו לפעול לפי דרישות החוזה, הם יכולים לבוא בטענות אך ורק לעצמם. בשל כך, הערעור נדחה, והרוכשים חויבו בתשלום נוסף של 12 אלף שקל לטובת המוכרים, עבור הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

קיראו עוד ב"משפט"


פסק הדין של המחוזי מחדד את החשיבות של עמידה קפדנית בתנאי החוזה, גם כשמדובר בנושאים שנראים טכניים בלבד. הרוכשים של הנכס סברו כי עצם קיומה של רטיבות חמורה מעניק להם אוטומטית את הזכות לפיצוי, אך בית המשפט הבהיר כי "זכויות נובעות מהחוזה, ולא ניתן לדרוש את קיומן תוך הפרה של תנאיו".


המקרה הנ"ל צריך לשמש תמרור אזהרה לכל רוכשי הדירות. עליהם להבין כי לא די בגילוי ליקויים לאחר הרכישה – יש להקפיד על עמידה בכל הוראות שנדרשות על פי החוזה, לרבות אופן הדיווח על הליקויים. המסר העיקרי מפסק הדין ברור: גם כשמתגלים ליקויים משמעותיים בנכס, אם הרוכשים אינם מקפידים על ההוראות החוזיות - הם עלולים לאבד את זכאותם לפיצוי.


במקרה נוסף, אשה רכשה דירת יד שנייה וטענה כי המוכרים הציגו את הדירה במצב טוב ותקין, אך לאחר שנכנסה לגור בה התגלו סדקים, טחב, בעיות רטיבות ובעיות באיטום. היא טענה שהנתבעים הסתירו ממנה את כל הליקויים האלה כשערכו שיפוץ קוסמטי, והטעו אותה לגבי מצב הדירה. בעקבות כך היא הגישה תביעה לבית המשפט. הנתבעים טענו להגנתם שלא ידעו על הליקויים. כלומר, הם לא ידעו ולכן לא סיפרו. לפי חוות הדעת של המומחים שמונו מטעם שני הצדדים, ליקויי הרטיבות, האיטום והסדקים היו קיימים בעת המכירה. "שני המומחים הבהירו כי נזקי הרטיבות שאותרו בדירה – לא נולדו ביום אחד, אלא הם תולדה מצטברת של שנים", כתב שופט בית משפט השלום בחיפה, זיו אריאלי, בהכרעתו. "הנתבעת העידה כי במשך שנים ביצע הנתבע ,1 מדי שנה, עבודות של 'מריחת חומר' על הגג (אם כי התעקשה שלא לכנות זאת עבודות איטום), וכן תיקוני פנים הכוללים עבודות שפכטל וצבע. לאור זאת, אינני מקבל כמהימנה את טענת הנתבעת לפיה לא הייתה מודעת לקיומם של סדקים או לבעיות. הדברים מתחדדים נוכח היקף הליקויים וחומרתם, כעולה מחוות דעת המומחים. המדובר בליקויים בהיקף משמעותי. אני סבור כי הנתבעים ידעו בפועל על ליקויי איטום בגג, סדקים בקירות ובעיות רטיבות, שאם לא כן לא היו פועלים מדי שנה לתיקונם. על ליקויים אלו לא מסרו הנתבעים דבר לתובעת, טרם ביצוע עסקת המכר". הנתבעים טענו   כי אף שלא היו מודעים לליקויים, הם ביצעו טיפולים שנתיים באיטום הגג וטיפלו בסדקים וברטיבות בקירות. בקיצור, כנראה שהם ידעו על הבעיות.

תגובות לכתבה(4):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 4.
    צבי 24/03/2025 16:57
    הגב לתגובה זו
    מדוע אינכם מציגים את שמות הצדדים ומספר ההליך
  • 3.
    אנונימי 24/03/2025 16:56
    הגב לתגובה זו
    מדוע אינכם מציגים את שמות הצדדים ומספר ההליך בביהמש
  • 2.
    אנונימי 23/03/2025 23:05
    הגב לתגובה זו
    מקום המשפט שם הרשע...
  • 1.
    אנונימי 22/03/2025 21:24
    הגב לתגובה זו
    לאפשר לאדם שמכר דירה עם ליקויים להתחמק מאחריותו ואף לזכות בתשלום ההוצאות זו עדות ללב ערל של השופטים .הצד הצודק הפסיד בזכות ניסוח של חוזה ובית המשפט עזר לגניבהבושה וחרפה
בית המשפט
צילום: Pixbay

הפקח ניצח את העירייה: בית הדין הורה להשיבו לתפקידו

אבישי ברדה, ששימש מפקח בכיר במחלקת החניה של עיריית אשדוד, פוטר לאחר שנחקר על התנהלות בלתי הולמת בקבוצת וואטסאפ פנימית של פקחים. בית הדין לעבודה קבע כי העירייה פעלה בניגוד לחוק, משום שהיתה צריכה לנקוט נגדו הליך משמעתי ולא לפטרו בדרך מנהלית. בנוסף להשבתו לעבודה, נפסקו לו פיצויים בסכום כולל של יותר מ-200 אלף שקל

עוזי גרסטמן |

אבישי ברדה, פקח בכיר במחלקת החניה של עיריית אשדוד, לא ציפה שביקור תמים במשרד מבקר העירייה יוביל לסיום עבודתו אחרי 16 שנות שירות. הוא הוזמן, כך נאמר לו, כדי למסור עדות בעניינו של עובד אחר, אך מצא את עצמו נחקר בחשד לשימוש לרעה בסמכותו. זמן קצר לאחר מכן נשלל ממנו תפקידו הבכיר, הוא הוחזר לדרגת פקח מן השורה ולבסוף פוטר מעבודתו. אלא שבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, בראשות השופטת יעל אנגלברג שהם, קבע כי הפיטורים נעשו שלא כדין, והורה לעירייה להשיבו לתפקידו ולשלם לו פיצויים משמעותיים.

הפרשה החלה עוד ב-2017, אז פתח ברדה קבוצת וואטסאפ שכללה את כלל פקחי החניה בעירייה. מטרתה הראשונית היתה, לדבריו, יצירת קבוצה חברתית לעובדים. עם השנים שינתה הקבוצה את ייעודה - היא שימשה להעברת בקשות שונות בין הפקחים, לרבות בקשות להימנע מרישום דו"חות חניה במקרים מסוימים. מדובר היה בהתנהלות שבמבט ראשון נראתה כחורגת מסמכות, אך ברדה טען כי מאז שמונה לתפקידו הבכיר ב-2022 הוא ניסה לשים קץ לתופעה, ואף ביקש את אישור מנהלו הישיר לסגור את הקבוצה. לטענתו, המנהל, מר גבי דהאן, מנע זאת ממנו והודיע כי דיווח על הקבוצה לגורמים הבכירים בעירייה.

במרץ 2024, במהלך חקירה משמעתית נגד אחד הפקחים, התבקש ברדה להגיע למשרד מבקר העירייה ולהשיב לשאלות. לדבריו, הוא הגיע מתוך תחושת מחויבות מקצועית, אך במהרה התברר לו כי הוא עצמו נחשד בעבירת משמעת. זמן קצר לאחר מכן, ב-29 במרץ, הוא הועבר מתפקידו כמפקח בכיר בחזרה לתפקיד פקח רגיל, מבלי שנערך לו שימוע. במאי נמסרה לו הזמנה לשימוע בפני ועדת פיטורים בעילה של “אי התאמה לתפקיד והתנהגות שאינה הולמת עובד עירייה”. לאחר השימוע הוחלט על פיטוריו מ-1 ביוני 2024.

ברדה לא השלים עם ההחלטה. באמצעות עורך דינו, כפיר זאב, הוא עתר לבית הדין לעבודה וביקש להורות על ביטול הפיטורים והשבתו לתפקידו. בתביעתו הוא טען כי העירייה נקטה הליך מנהלי לא תקין, מכיוון שהיה עליה לנקוט הליך משמעתי לפי הוראות חוק הרשויות המקומיות (משמעת). לדבריו, עצם העובדה שנחקר על ידי מבקר העירייה מלמדת כי מדובר בעבירת משמעת, ולכן לא ניתן היה להסתפק בהליך פיטורים מנהלי. עוד הוסיף כי עצם ניידו מהתפקיד לפני קבלת החלטה בעניינו מהווה הפרה של החוק, וכי לא ניתנה הסכמת ועד העובדים כנדרש. לטענת ברדה, “העירייה בחרה לעקוף את ההליך המשמעתי, אולי משום שחששה שהבירור בפני בית הדין למשמעת יחשוף מעורבות של עובדים נוספים בקבוצה”. הוא הדגיש כי לא היה היחיד ששלח הודעות בקבוצה, אך בפועל רק הוא פוטר. “מדובר באכיפה בררנית, שנועדה להפוך אותי לשעיר לעזאזל”, הוא טען. בנוסף, הוא ביקש פיצוי בגין נזקיו הכספיים והנפשיים בסכון כולל של יותר מרבע מיליון שקל.

עיריית אשדוד, מנגד, טענה כי פעלה כדין וכי החלטת הפיטורים התקבלה משיקולים ניהוליים בלבד. לטענתה, לא מדובר בעבירת משמעת אלא באובדן אמון, שכן התנהלותו של ברדה, שהקים קבוצה ששימשה למעשה להעדפת מקורבים ולהפרת חובת ההגינות, פגעה קשות באמון הציבור ובמעמדה של העירייה. “מדובר בעובד בכיר שתפקידו מחייב סטנדרט ערכי גבוה”, טענה באת כוחה של העירייה, עו"ד חן סומך. עוד נטען כי ועד העובדים היה שותף להליך ולא הביע התנגדות, וכי השימוע נערך כדין.