אתר בנייה פינוי בינוי תמ"א נדל"ן נדלן רמת גן
צילום: מורן ישעיהו

האם ניתן לדרוש היטל השבחה לפני קבלת היתר בנייה?

בית המשפט נהמחוזי בירושלים הכריע באחרונה בסוגייה, בעקבות החלטת הוועדה המקומית בעיר לגבי פרויקט תמ"א 38 שהזכויות בו נמכרו על ידי היזמית. הוועדה דרשה שהיא תשלם היטל השבחה, בטענה כי אישור הבקשה להיתר יצר השבחה במקרקעין. החברה טענה כי תמ"א 38 עצמה אינה

יוצרת השבחה המחייבת בהיטל, וכי ההשבחה מתגבשת רק לאחר שהוצא היתר הבנייה בפועל

עוזי גרסטמן |

בפסק דין חשוב, דחה בית המשפט המחוזי בירושלים את ערעורה של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים, וקבע כי לא ניתן לחייב בהיטל השבחה בגין פרויקט תמ"א 38 לפני קבלת היתר בנייה בפועל. הפסיקה מתייחסת למקרה שבו חברה יזמית מכרה את זכויותיה בנכס לאחר אישור הבקשה להיתר, אך לפני שהוצא ההיתר עצמו.


היזמית הגישה בקשה להיתר בנייה לפרויקט תמ"א 38 ברחוב שמעוני 36 בירושלים. הוועדה המקומית אישרה את הבקשה בתנאים, אך ההיתר עצמו עדיין לא הונפק. בשלב זה, מכרה החברה את זכויותיה בנכס לצד שלישי. בעקבות המכירה, דרשה הוועדה המקומית מהחברה תשלום היטל השבחה, בטענה כי אישור הבקשה להיתר יצר השבחה במקרקעין.


הוועדה המקומית: עצם האישור בתנאים מספיק כדי ליצור השבחה במקרקעין


הוועדה טענה כי אישור הבקשה להיתר בנייה מהווה אירוע משביח, שמחייב בתשלום היטל השבחה. לדבריה, אף שההיתר עצמו עדיין לא הונפק, עצם האישור בתנאים מספיק כדי ליצור השבחה במקרקעין. עוד נטען כי הפטור מהיטל השבחה, שנקבע בסעיף 19(ב)(10) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבנייה, חל רק בעת הוצאת היתר בנייה בפועל, ולכן הוא לא רלוונטי במקרה זה.


החברה, באמצעות עורכי הדין שלה, טענה כי תמ"א 38 עצמה אינה יוצרת השבחה המחייבת בהיטל, וכי ההשבחה מתגבשת רק לאחר שהוצא היתר הבנייה בפועל. לדבריה, כל עוד לא הונפק ההיתר, אין חבות בהיטל השבחה, והפטור הקבוע בחוק חל במלואו.


השופטת תמר בר-אשר דחתה את ערעור הוועדה המקומית וקיבלה את עמדת החברה. בפסק הדין שפורסם נקבע כי, "כל עוד לא ניתן היתר בנייה, לא מתגבש אותו יישום של תמ"א 38 המוציא אותה מן הכוח אל הפועל. כך, אפילו אם אושרה בקשה להיתר בנייה, אין ודאות שאמנם יקוימו תנאי ההיתר והוא יינתן בפועל". משמעות הדבר היא שההשבחה במקרקעין מתרחשת רק עם הוצאת ההיתר - ולא במועד האישור בתנאים.


משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

עוד נקבע כי הפטור מהיטל השבחה בפרויקטים מסוג תמ"א 38 נועד לעודד התחדשות עירונית, ולכן אין לפרש אותו בצמצום באופן שיכביד על יזמים באופן לא מוצדק. "הפרשנות הנכונה של סעיף 19(ב)(10) היא כי הפטור תקף רק עם הוצאת היתר בנייה, ולכן כל עוד ההיתר לא הונפק – אין חבות בהיטל השבחה".


ביהמ"ש: קבלת עמדת הוועדה היתה עלולה לפגוע ביישום תמ"א 38


בית המשפט גם הדגיש כי קבלת עמדת הוועדה המקומית היתה גורמת לכך שיזמים רבים היו נדרשים לשלם היטלים כבר בשלבים מוקדמים, עוד לפני שהתאפשר להם לממש את הפרויקט בפועל - מה שהיה עלול לפגוע ביישום תמ"א 38 בבירת ישראל, ואולי אפילו בכל חלקי המדינה. "יש להבטיח ודאות משפטית ועסקית ליזמים, ואין מקום להחלת חבות במס בשלבים מוקדמים שבהם עדיין לא ברור אם הפרויקט ימומש בפועל", נכתב בפסק הדין שפורסם.

קיראו עוד ב"משפט"


הכרעת בית המשפט המחוזי בירושלים מהווה תקדים חשוב בתחום ההתחדשות העירונית והיטל ההשבחה. היא מבהירה כי לא ניתן לחייב בהיטל השבחה בגין פרויקט תמ"א 38 לפני שניתן היתר בנייה בפועל, גם אם אושרה הבקשה להיתר. המשמעות המיידית של פסק הדין היא שיזמים ובעלי נכסים לא יחויבו בהיטל השבחה אם ימכרו את זכויותיהם בנכס לאחר אישור הבקשה להיתר, אך לפני הוצאת ההיתר עצמו.


לדברי גורמים משפטיים, הפסיקה עשויה להשפיע על אלפי פרויקטים דומים ברחבי הארץ, בייחוד בערים שבהן הוועדות המקומיות ביקשו לחייב בהיטל השבחה כבר בשלב האישור התכנוני. "פסק הדין מגן על יזמים מפני דרישות תשלום מוקדמות שיכולות לטרפד פרויקטים של התחדשות עירונית," אמר עורך הדין שייצג את החברה. ואולם מנגד, גורמים אחרים סבורים כי הוועדות המקומיות עשויות לנסות לשנות את החוק או לתקן תקנות חדשות שיגדירו את מועד החבות בהיטל השבחה כבר בשלב האישור העקרוני.


במקרה אחר, נדרשה ועדת הערר במחוז תל אביב ביוני האחרון להכריע בשאלה האם ועדה מקומית לתכנון ובנייה יכולה לדרוש היטל השבחה בדיעבד, גם לאחר הנפקת תעודה לרשם המקרקעין על היעדר חובות, אם גילתה טעות בדרישת היטל ההשבחה המקורית. הוועדה קבעה שהתשובה לכך היא חיובית, כלומר ניתן לגבות היטל, אלא שככל שהטעות נובעת משינוי מאוחר בפרשנות של הוועדה המקומית לעומת זו שדבקה בה בעת הוצאת השומה, אין לראות בכך כ"טעות" שמאפשרת דרישה בדיעבד.   מדובר במקרה בו בעלים של קרקע מכרו את זכויותיהם ב-2016, ברחוב בבלי 27 בתל אביב. המערערת היא אלגרה בבלי (מוכרת הקרקע). הוועדה המקומית סברה במועד הרלוונטי להוצאת שומת היטל ההשבחה, כי ייעוד המקרקעין הוא לדיור מוגן. לכן היא חשבה כי אין תחולה לתוכנית ג'2 (תוכנית הגגות בתל אביב) החלה בייעוד למגורים, ולכן היא לא סברה שהיא יכולה לבקש היטל השבחה.


הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
דיור מוגן קשישה מבוגר זקנה הליכון
צילום: Istock

צוואת הסבתא בת ה-97 נפסלה - וזו הסיבה לכך

שופטת בית המשפט לענייני משפחה קבעה כי צוואתה של האשה, עיוורת וחירשת, שנערכה לטובת נכדה ששימש כנהגה - פסולה. הפגמים הצורניים, הספקות בכשרותה, המעורבות המשמעותית של הנהנה, והיעדר יכולת ההוכחה שידעה על מה חתמה, הובילו למסקנה אחת. בפסק הדין נכתב: "נותר ספק ממשי שהצוואה משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה"

עוזי גרסטמן |

בוקר אחד בראשית פברואר 2017 הובאה אשה ירושלמית כבת 97 אל משרדו של עורך דין מוכר בעיר. השנים הארוכות והקשות שעברה - עלייה מעיראק בשנות החמישים, התאלמנות מוקדמת, גידול שתי בנות בעוני ובמאמץ מתמיד - כבר הותירו בה את חותמן. היא לא ידעה קרוא וכתוב, ראייתה לקתה עד שהוגדרה עיוורת, שמיעתה היתה ירודה והיא תלויה בעזרת הליכון כדי להתנייד. באותם ימים כבר כמעט שלא יצאה מביתה. הפגישה שנערכה באותו משרד תוליך אותה אל מסמך אחד - צוואה, שלימים תיהפך למוקד מאבק משפחתי ומשפטי עיקש, שבסופו הכרעה תקדימית.

הנכד, שהיה גם הנהג הקבוע שלה ומי שליווה אותה לכל מקום, ביקש לקיים את הצוואה. בתה של המנוחה, שהיא דודתו, התנגדה לקיומה. מאחורי ההתנגדות לא עמד רק כאב משפחתי, אלא שורה של טענות כבדות משקל: פגמים צורניים בצוואה, שאלות בדבר כושרה של האם לחתום עליה, מעורבות עמוקה של הנהנה בהכנתה, ותמונה רפואית ותפקודית שהציבה סימני שאלה קשים סביב יכולת גמירת הדעת של המנוחה.

בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, מפי השופטת אורית בן דור ליבל, בחן במשך חודשים ארוכים את העדויות, המסמכים, חוות הדעת והקשרים המשפחתיים, ובסופו קבע בפסק דין מקיף כי הצוואה פסולה. בסיכומו של דבר הסבתא, שהיתה בת 97 בעת עריכתה לפי הרישום, לא הוכח שידעה מהו המסמך שעליו חתמה, לא נאמרה בפניה הצהרה כנדרש, העדים לא אישרו את שנדרש מהם, והנהנה - הנכד - היה בעל מעורבות עמוקה מדי בכל שלבי הכנת המסמך. הצוואה, כך נקבע, אינה יכולה לשקף את רצונה החופשי.

הפגמים בצוואה לא היו שוליים

הסיפור מתחיל בקביעה בסיסית שמנחה את דיני הירושה: כיבוד רצון המת. אלא שכפי שמזכירה השופטת בתחילת פסק הדין, הכלל הזה אינו מוחלט. לעתים אותות המציאות מצביעים על כך שהמסמך המוצג כמבטא את רצון המצווה אינו אלא צל של רצון, או תוצר של פגמים חמורים. "צוואה שיש בה פגם מבחינת הצורה אינה נהנית עוד מהחזקה שהיא משקפת את רצונו החופשי", ציינה השופטת. במקרה הזה הפגמים לא היו שוליים כלל - הם עמדו בלב ההכרעה.

בפסק הדין נכתב כי הצוואה לא כללה את אישור העדים לכך שהמצווה הצהירה בפניהם שזו צוואתה - פגם שהפסיקה רואה בו פגם צורני מובהק, שמעביר את נטל ההוכחה לכתפי מבקש הקיום. "על התובע מוטל הנטל להוכיח את היסוד העובדתי", קבעה השופטת בהחלטתה, "שהמנוחה הצהירה בפני העדים שזו צוואתה קודם לחתימה עליה". אלא שהתובע לא הצליח לשכנע בכך. לא העדים, לא המסמכים, ולא התצהירים תמכו בטענה שהמנוחה כלל אמרה את המלים האלה.

אולם אירועים
צילום: Freepik

גן האירועים נסגר לפני החתונה - וזה הפיצוי שנפסק לזוג

בני זוג שחלמו על חתונה בגן אירועים ייחודי גילו לפתע, זמן קצר לפני האירוע, כי המקום נהרס והאירוע לא יוכל להתקיים כפי שתוכנן. הם נאלצו למצוא אולם חלופי ויקר יותר, לשלם עשרות אלפי שקלים נוספים ולחוות תקופה של לחץ כבד ומתח זוגי. בית המשפט קיבל חלקית את תביעתם, וחייב את הגן לפצות אותם על מלוא ההפרשים וכן על עוגמת נפש, אך בסכום נמוך בהרבה מזה שדרשו

עוזי גרסטמן |

הבשורה הגיעה כמעט לפתע, כמעט כמו סטירת לחי קרה במרכזו של מסע ההכנות הארוך. חודשיים בלבד לפני המועד שבו תלו בני הזוג גל אלקובי ואוהד פרץ את כל ציפיותיהם, לאחר חודשים של חיפושים וציפייה לרגע המיוחל, נמסר להם כי גן האירועים שבו בחרו בקפידה, זה שהיה אמור להעניק לחתונתם את התחושה הכפרית, הפתוחה והמרגשת, אינו יכול עוד לארח את האירוע. לא היה מדובר בשינוי קטן או בעיכוב טכני. כפי שנכתב בפסק הדין, "משטחי הדשא ואבני המדרך אינם קיימים יותר; מיקום החופה ישונה; ובסמוך לחודש פברואר 2025 נהרס גן האירועים כליל". כך, בבת אחת, התפוררה התמונה שדמיינו. במקומה התייצבה מציאות של חיפושים בהולים, לחץ בלתי פוסק ועלויות שתפחו והלכו.

האירוע תוכנן להיערך ב-26 במרץ 2025 במושב עגור. בני הזוג התקשרו עם ארץ אירועים באוקטובר 2024, לאחר תהליך ארוך שבו ביקשו למצוא מקום שיתאים לרצונם ולסגנון החתונה שתכננו. הם התחייבו לשלם 325 שקל למנה ל-450 מוזמנים, הוצאות תאורה והגברה בסכום של 5,800 שקל ועיצוב בעלות של 3,000 שקל, ובסך הכל כ-155 אלף שקל. באותו חודש הם אף שילמו מקדמה של 15,205 שקל. אלא שב-30 בינואר 2025, זמן קצר לפני המועד המקווה, הודיעה להם הנתבעת על חוסר היכולת לקיים את החתונה בתנאים כפי שהוסכמו ועל הצורך בצמצום מהותי של מספר המשתתפים. זמן קצר לאחר מכן כבר לא היה מה לקיים: הגן נהרס לחלוטין.

מכאן ואילך, תיארו התובעים בכתב התביעתה שלהם מסע מפרך בניסיון לאתר מקום חלופי, כשכל טלפון מעלה שוב ושוב אותה תשובה מאכזבת - תפוס. העומס על אולמות, מכיוון שהתקופה נחשבת מבוקשת, כמעט סתם את הגולל על האפשרות למצוא מיקום חלופי שיארח את החתונה במועד שנבחר. ואולם לאחר מאמץ כאוב ומתמשך, ב-6 בפברואר 2025 הם הצליחו להגיע להסכם עם אולם יורדי הסירה בתל אביב. האולם, כך תיארו, היה שונה באופיו מגן האירועים הכפרי, והבחירה בו היתה מבחינתם פשרה שחרגה באופן ניכר מהתכנון המקורי.

מעמסה כלכלית שלא תוכננה מראש

מצב העניינים החדש הכריח אותם לקבל על עצמם הוצאות גבוהות בהרבה. המנה עלתה 400 שקל במקום 325. לכך הצטרפו תשלומים נוספים: חניה לאורחים, דייל חניה, עלויות עיצוב, ספקים, מנות גלאט כשר ואפילו תוספות לאפטר פארטי. בסופו של דבר הגיעו ההפרשים המצטברים ל-58,088 שקל, סכום שהפך את החתונה למעמסה כלכלית שלא תוכננה מראש. אך מעבר לכסף, בני הזוג תיארו בפני בית המשפט תקופה קשה, שבמהלכה "התקופה שלפני החתונה, שאמורה היתה להיות שמחה ומרגשת, הפכה לחוויה קשה", מלווה "בלחץ נפשי כבד, חוסר וודאות, מתח רב ומריבות תכופות".

התובעים אף הוסיפו וטענו כי הנתבעת הפעילה את גן האירועים ללא רישיון ראוי והסתירה את המידע הזה מהם, וכי התנהלותה לאחר ההודעה על ביטול האירוע, כשסירבה להשיב את המקדמה ודרשה כי יוותרו על טענותיהם, היתה פוגענית והוסיפה על עוגמת הנפש שנגרמה להם. ב-1 ביולי 2025 הוגשה התביעה על סכום של 158,088 שקל: 58,088 שקל בגין ההפרשים הכספיים ועוד 100 אלף שקל בגין עוגמת נפש.