יאיר דרורי
צילום: יחצ

האם לקנות את האג"ח של דסק"ש?

בתקופה בה תשואות האג"ח הממשלתי אפסיות, והמרווחים של האג"ח הקונצרני ממשיכים להצטמצם, מציעה דסק"ש תשואה גבוהה יחסית - האם הסיכון שווה?
יאיר דרורי | (8)
נושאים בכתבה אג"ח דיסקונט

חברת דיסקונט השקעות 0% (דסק"ש) היא חברת החזקות – מול החברות המוחזקות שלה יש לה חוב - שתי סדרות אג"ח בסך של 4.1 מיליארד שקלים. מחצית מהחוב באג"ח ו' - אג"ח צמוד מדד במח"מ 2.75 הנותן תשואה צמודת מדד של 6.25%, והמחצית השניה באג"ח י' - אג"ח שקלי במח"מ 4 הנותן תשואה של 7.95%.

מה הערך הנכסי הנקי?

סך החוב ברוטו של החברה הוא כאמור 4.1 מיליארד שקלים, כאשר בקופת החברה שוכבים מזומנים ושווי מזומנים בסך 1.45 מיליארד שקלים, דהיינו החוב נטו של החברה הינו 2.65 מיליארד שקל.

מול החוב לחברה יש נכסים בשווי 3.8 מיליארד שקלים, כאשר שופרסל ונכסים ובניין אחראיות ל-80% מהשווי הנכסי הנקי של החברה. הערך הנכסי הנקי (ללא מטה ומסים) - 1.15 מיליארד שקל (נכסים בסך 3.8 מיליארד בניכוי חוב נטו של 2.65 מיליארד שקל).

סלקום שבעבר הייתה פקטור משמעותי בשווי החברה, מהווה כיום 11% מהשווי בלבד, לאחר שירדה 63% מתחילת השנה.

מבחינת פריסת החוב, החברה צפויה לשלם ברבעון הקרוב 280 מיליון שקלים - קרן חלקית של אג"ח ו', ותשלומי ריביות של 147 מיליון שקלים, מה שיקטין את קופת המזומנים בהנחה שלא יתקבלו דיבידנדים מהחברות הבנות לרמה של 1.02 מיליארד שקלים.

עומס תשלומים גדול

בשנה הבאה עומס התשלומים צפוי להיות דומה והחברה תשלם קרן וריבית בסך 462 מיליון שקלים, מה שיחסל כמחצית מקופת המזומנים של החברה, אך שנת 2021 מאתגרת אף יותר עם החזרי קרן וריבית בסכום כולל של כ-800 מיליון שקלים.

על מנת להרגיע את מחזיקי החוב על החברה לתת את הדעת בשלושה עניינים:

  1. יחס חוב נטו לסך נכסים סביר.
  2. המשך קבלת דיבידנדים מהחברות הבנות.
  3. יכולת החזר ברורה של לפחות שנתיים קדימה.
פריסת תשלומים (באלפי שקלים)

מבחינת יחס חוב לנכסים (LTV), החברה מציגה יחס של 69%. יחס זה אמנם עדיין רחוק מההתניות הפיננסיות של אג"ח י (פיצוי ריבית ביחס של 75%, והעמדה לפירעון מיידי ביחס של 85%) אולם הוא גבוה משמעותית בהשוואה לחברות החזקה אחרות הנסחרות בשוק, אשר רובן מציגות LTV נמוך מ-50%. היכולת של החברה לשפר יחס זה היא מוגבלת מכיוון שהדיבידנדים השוטפים החזויים בשנתיים הקרובות, לא צפויים לכסות את תשלומי הריבית, כך שרק עלייה בערכן של החברות הבנות צפויה לשפר יחס זה.

קיראו עוד ב"ניתוחים ודעות"

הדיבידנדים מהמוחזקות יקטנו

בשנת 2018 סך הדיבידנדים שהתקבלו מהחברות הבנות היה 173 מיליון שקל, ובמחצית השנה הראשונה של 2019 התקבלו 128 מיליון שקל. סכומים אלו כאמור לא כיסו את תשלומי הריבית השוטפים של החברה, ויש לזכור כי בתקופה זו החברה נהנתה מדיבידנדים משופרסל, ומנכסים ובניין אשר מקורו בתקבולים מחברת הבת גב ים.

כיום ההחזקה בשופרסל דוללה ל-26%, כך שגם אם נפריז ונעריך חלוקת דיבידנד של 300 מיליון שקל ע"י שופרסל בשנה הבאה, חלקה של דסק"ש יהיה 78 מיליון שקלים בלבד.

מכירת מניות גב ים אשר ביצעה נכסים ובניין בתחילת ספטמבר תוביל לרווח הון משמעותי של 800-950 מיליון שקלים בדוחות הקרובים, אולם הירידה בהחזקה לשיעור של 34.9% תפגע בזרם תקבולי הדיבידנד העתידי מגב-ים, וכתוצאה מכך גם ביכולת לעלות דיבידנדים לדסק"ש.

בנוגע להחזקה בסלקום הרי שלא רק שאין צפי לדיבידנדים בטווח הנראה לעין, אלא שסלקום צפויה לגייס מניות חדשות, ודסקש עשויה להשתתף בהנפקה, ולהזרים כסף פנימה. כמה? אנו סבורים שדסק"ש תיבחר להדלל, אך עדיין תזרים 100-200 מיליון שקלים לסלקום בהנפקה הקרובה.

הברירה - דיבידנד גדול מנכסים ובניין או למכור את שופרסל

על מנת שדסק"ש תראה יכולת החזר עד סוף 2021, היא צריכה לקבל דיבידנד מיוחד מחברת נכסים ובניין אשר תהיה לה האפשרות לחלק דיבידנד מיוחד של עד מיליארד שקלים, או למכור את מניות שופרסל.

להערכתנו בפועל יתקבל דיבידנד מיוחד של 300-400 מיליון שקלים מנכסים ובניין, שופרסל צפויה להמשיך ולחלק סכומים לא גבוהים של 100-150 מיליון שקלים, אך רק בשנה הבאה, כך שאם נשקלל את ההשתתפות הצפויה בהנפקת סלקום, קופת המזומנים של החברה צפויה לעמוד על 1.1-1.2 מיליארד שקלים בסוף השנה, ו- 600-700 מיליון בסוף שנת 2020.

אנו סבורים כי כל פתרון של מכירת נכס או קבלת דיבידנד מיוחד הוא סוג של אקמול אשר מגלגל את הבעיה שנה קדימה. על מנת שדסק"ש תתחיל לשרת את בעלי המניות שלה ולא רק את בעלי החוב שלה, עליה לנצל את העובדה כי החזקותיה בחברות הבנות אינן משועבדות כלל, ולגייס חוב ארוך תוך מתן שיעבוד על מניותיה בחברות הבנות.

מהלך זה אמנם יפגע בגמישות הפיננסית, אך יקטין משמעותית את תשלומי הריבית קדימה. לאחר שהחברה תנפיק אג"ח ארוך עם שעבודים, היא יכולה להציע לבעלי החוב הקיימים להחליף את החוב היקר הקיים, בחוב ארוך זול יותר, אך עם בטוחות סחירות וחזקות.

בנוגע לחשש מחזיקי החוב להעלאת דיבידנד מצד דסק"ש למעלה, אנו סבורים כי העובדה שמניות דסק"ש משועבדות למחזיקי אג"ח אידיבי יד, כמו גם הדיבידנדים שמתקבלים ממניות אלו - תגרום לדסק"ש שלא לחלק דיבידנד, אם כי ברור שמהלך כזה היה מרגיע את מחזיקי החוב של אידיבי.

סיכום - התשואה באג"ח הולמת את הסיכון

האג"ח של החברה נסחר לדעתנו בתשואות הראויות לו, 80% מהפורטפוליו נשען על החזקות איכותיות מה שנותן תחושת ביטחון למחזיקי החוב, אולם קובננטים חלשים ועומס פירעונות משמעותי בשנים הקרובות מאלץ את המשקיעים לשמור על ערנות.

הכותב הוא סמנכ"ל השקעות באלטרנטיב בית השקעות, ומנהל ההשקעות בקרן אלטרנטיב לונג שורט אג"ח.

אין באמור להוות תחליף לייעוץ השקעות בידי יועץ השקעות בעל רישיון עפ"י דין המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. החברה מחזיקה ו/או עשויה להחזיק ו/או למכור במסגרת פעילותה השוטפת, ניירות ערך ו/או נכסים פיננסים של החברה הנסקרת, והיא עשויה לקיים קשרים עסקיים נרחבים ומגוונים עם החברה הנסקרת, למועד מסמך זה ו/או במועדים אחרים, ובין היתר משום כך ולאור האמור לעיל עשוי להיות לחברה ו/או נושאי המשרה שלה ו/או מנהליה ו/או עובדיה ו/או מי מטעמה עניין אישי בנכסים ו/או בחברות ו/או בניירות הערך המוזכרים בכתבה. 

תגובות לכתבה(8):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 7.
    גם המנייה מעניינת נסחרת עמוק מתחת להון העצמי (ל"ת)
    ישי 17/11/2019 16:25
    הגב לתגובה זו
  • 6.
    תחזיר את החתולה ויפה שעה אחת קודם (ל"ת)
    מיצי 13/11/2019 12:56
    הגב לתגובה זו
  • 5.
    האנליסט 11/11/2019 17:12
    הגב לתגובה זו
    לדעתי חייבת להיות חלוקת דיבידנד בדסקש אחרת אידיבי תעקל ותמכור את מניות השליטה שנרכשו על ידי דולפי אשר חייבת לשרת את החוב שלקחה לרכישת החברה מאידיבי. ן. המוסדיים ישתלטו על החברה דרך אידיבי אם לא ישרתו את החוב
  • 4.
    דודי 11/11/2019 16:33
    הגב לתגובה זו
    ואז המינוף יקטן והאגח יעלו
  • 3.
    דרורי התותח (ל"ת)
    יאיר 11/11/2019 14:43
    הגב לתגובה זו
  • 2.
    האגח ו בפער נמוך (ל"ת)
    אז למה 11/11/2019 13:03
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    שופרסל מכפיל רווח 25 זה מכירה (ל"ת)
    אלטשטיין לא טיפש 11/11/2019 12:19
    הגב לתגובה זו
  • dw 17/11/2019 10:05
    הגב לתגובה זו
    בימים אלה הרסו מרכול ברמת אביב ג', בונים במקומו מרכז מסחרי ומעליו מגדל מגורים. רק הקרקע בת"א שווה הון, וזה פרוייקט שכבר נמכר. מתבקש לבצע משהו דומה עם המרכול באבן גבירול, כשאפשר להרים שם מגדל גבוה ומהלכים דומים בערים נוספות במדינה (ישנו פרוייקט למשל ברעננה)
AI שעון חול (גרוק)AI שעון חול (גרוק)

ישראל מפגרת במרוץ ה-AI? באמת?

ד"ר אדם רויטר, יו"ר חיסונים פיננסים, יו"ר הדג'וויז, מחבר משותף של הספר "ישראל סיפור הצלחה" על הולדת המיתוס שישראל "פספסה את מרוץ ה-AI" -  ולמה הנתונים מראים את ההפך

ד"ר אדם רויטר |
נושאים בכתבה AI

במסגרת דברים שהתקבעו בתודעה אצל חלק מהציבור בנוגע לכלכלה ולהייטק הישראלי ופרשנים שונים חוזרים ומעלים אותם כאילו זו אמת לאמיתה (כמו למשל סיפורי ה"משבר בהייטק"), עולה גם הנושא שישראל "פספסה" את מרוץ ה-AI, שישראל "לא שם", שישראל לא מקבלת מספיק השקעות בתחום, לא משתלבת ועוד כל מיני רעיונות מהסוג הזה.

אז בואו ננסה, בעזרת סטטיסטיקות, עובדות ומספרים, לעשות סדר וגם לפוצץ את הטענה הפיקטיבית הזו. לשם כך נצטרך גם להבין מדוע ההייטק הישראלי כמעט אינו מצוי וגם אינו יכול להיות מצוי במרוץ לבניית "המוח" של מהפכת ה-AI, אלא מתמקד בבניית נגזרות מבוססות מוח ה-AI לכלי יצירה בפני עצמם, ליישומים ולהטמעות. לסיום, גם ננסה להבין במה מועילה לנו יוזמת Pax Silica.

לוגיקה

נתחיל בקצת לוגיקה. אם ישראל היא אלופת העולם בתוצר הייטק לנפש, אלופת העולם במספר עובדי הייטק לנפש, עם מספר חברות הייטק ביחס לסך החברות במשק שהוא הגבוה בעולם, אז מדוע שישראל לא תצליח במרוץ ה-AI? חשוב מכך, אם יש באופן יחסי כ"כ הרבה אנשים שמבינים בהייטק ומצויים בעולמות ההייטק, מישהו מעלה על דעתו שישראל לא תהיה מהמדינות המובילות והזריזות בכל הקשור להטמעת AI במשק? בשימוש מושכל ב-AI?

אבל נכון, יש לא מעט מקרים בהם לוגיקה לחוד ומציאות לחוד. אז בואו נצלול ונתחיל בקצת עובדות מספרים וסטטיסטיקות.

ריכוז עובדי ה-AI המיומנים הגדול בעולם יושב בישראל, כך לפי חברת לינקדאין בהתבסס על נתוני 2024:

             ריכוז עובדי ה-AI המיומנים בעולם

למה שזה יפתיע? הרי אומרים לנו תמיד שהישראלים הכי זריזים, הכי גמישים, הכי מאלתרים וגם הכי יודעים מהר להטמיע. אז ברור שהישראלים ירוצו במהירות בראש החץ של התחום החדש והכה מבטיח הזה.

נוסיף לכך שאימוץ ה-AI בענף ההייטק הישראלי הוא מהגבוהים בעולם: ממש לאחרונה התפרסם ש-95% מהעובדים משתמשים באופן קבוע ב-AI, 78% מהם מדי יום. כך עולה מסקר מקיף שביצעה רשות החדשנות בשיתוף מכון ברוקדייל בקרב יותר מ-500 עובדי הייטק ממגוון נרחב של חברות וסטארטאפים בישראל.

נמשיך בכיוון נוסף: ישראל לא מקבלת מספיק השקעות ב-AI? זו טענה מאד נפוצה. להלן גרפים שמפריכים זאת לחלוטין:

מכרה
צילום: Paul Carmona, Unsplash

"רנסנס" תעשייתי - מתכוננים לגל הבא

עידן אזולאי, מנהל השקעות ראשי, סיגמא-קלאריטי בית השקעות, על האופן בו מהפכת ה-AI חושפת את צוואר הבקבוק האמיתי של הכלכלה הגלובלית: תשתיות, עיבוד וקיבולת תעשייתית

עידן אזולאי |

הדיון בהתפתחות האבולוציונית של הבינה המלאכותית עבר לאחרונה מהשלב של "כמה ישתמשו?" לשלב של "מה המשאבים שנדרשים כדי לאפשר את השימוש השוטף בטכנולוגיה החדשה והמהפכנית הזו". הסחורות התעשייתיות תופסות בדיון הזה נתח הולך וגובר. די להביט בגרף של תעודת הסל COPX Global X Copper Miners ETF 1.66%   שכוללת את חברות כריית הנחושת הגדולות בעולם שעלתה ב 83% מתחילת השנה כדי להכיר בכך שההדף של המהפכה הטכנולוגית החדשה מגיעה למקומות רבים ורחוקים שחלקם היו נשכחים למדי במשך זמן רב.

                                                        גרף של תעודת הסל COPX

בסוף 2025 שוק הסחורות התעשייתיות נראה פחות כמו עוד “סייקל” של ביקוש והיצע, ויותר כמו השתקפות של המציאות של הכלכלה הגלובלית. העולם גילה שוב שהחלק הפיזי של הצמיחה, מתכות, כימיקלים, ציוד חשמל כבד ותשתיות צומחת במקביל להתפתחות של הטכנולוגיה. אלא שכאן טמונה התזה המרכזית של האירוע הזה, שלא לומר מגה אירוע. לא די בכך שמדינה מסוימת מחזיקה באדמה נחושת, ליתיום או יסודות נדירים. הכוח האמיתי נמצא במקום שבו החומר עובר עיבוד והופך ליכולת תעשייתית שמספקת מוצר ביניים קריטי. מי ששולט ביכולת הזו, בזיקוק, בהפרדה, בטיהור ובייצור של חומרים מתקדמים, שולט בברז.

צוואר הבקבוק של העשור

כדי להבין למה זה הופך לצוואר הבקבוק של העשור, יש לבחון את המשאבים שנדרשים כדי לאפשר את השימוש והפיתוח של הבינה המלאכותית. דאטה־סנטרים הם מפעלים של חשמל וקירור. לפי סוכנות האנרגיה הבינלאומי (IEA), צריכת החשמל של דאטה־סנטרים צפויה יותר מלהכפיל את עצמה עד 2030. בארה״ב דאטה־סנטרים צפויים להסביר כמעט מחצית מצמיחת הביקוש לחשמל עד 2030. המשמעות היא שבכל פעם שמדברים על “עוד שכבת מודלים”, בפועל מדברים על תוספת של עוד שכבת כבלים, שנאים, לוחות חשמל, מערכות קירור ומים. כאשר מערכת כזו גדלה כל כך מהר, היא לא נתקעת במחסור בנחושת בלבד, היא נתקעת ביכולת העיבוד ובקצב אספקת הציוד הכבד שמחבר בין החשמל לבין החישוב. 

הנקודה הזו מסבירה למה נחושת הפכה שוב למדד הסנטימנט של הכלכלה הפיזית. העלייה החדה במחיר הנחושת (כמו גם במתכות תעשייתיות אחרות) הן עדות לכך שהשוק מתמחר את עלות ההרחבה של רשתות, תחבורה חשמלית ודאטה־סנטרים. אלא שכאן מגיע אחד האלמנטים הכי חשובים אשר ממחישים שהבעיה היא לא רק בסחורה, אלא בקיבולת התעשייתית. לשם דוגמה, זמני אספקה ממוצעים של שנאים לגנרטורי ענק הגיעו ברבעון השני ל 143 שבועות, לא רק בגלל הביקוש הגובר, אלא גם בגלל שבתוך ארה"ב אין די יכולת ייצור של שנאים. 

לפי מקנזי, זה מסביר מדוע חיבורים לרשת מתארכים, פרויקטים נדחים, ולמה חברות ענק מוכנות לחתום על חוזי חשמל ארוכי טווח. כל זה יוצר חשש שמגבלות תשתית וזמינות הופכות לבעיה אסטרטגית. הגרף המצורף ממחיש את הבעיה. האתגר אינו הימצאות מחצבים נדירים, אלא העדר היכולת לייצר, לעבד ולשלח אותם. הגרף מתאר את שיעור הריכוזיות שמוחזק בידי סין בשלבים שונים של הייצור והעיבוד של כמה סחורות חיוניות.