האם צפוי מפנה קרוב בשוק המניות האמריקני? בחינה של כמה פרמטרים פיננסיים של השוק מלמדת כי בינתיים הראלי צפוי להימשך. בינתיים.

בשבוע החולף שוב נשברו שיאים חדשים בשוקי ההון העולמיים, מוול-סטריט, דרך גרמניה, אוסטרליה ויפן, וכל זאת, כמובן, על רקע כלכלה עולמית שברירית שצומחת בקצב איטי להחריד וכלכלות מפתח עם גירעונות עתק.

אנומליה שכולנו כבר התרגלנו אליה. בשבוע שעבר דיברתי על אחד המאפיינים יוצאי הדופן של הראלי בוול-סטריט, והוא התיקונים השטוחים שלרוב לא עולים על 3%. בתורת הניתוח הטכני נהוג לראות עליות מטאוריות שזוויתן חדה מדי כמאותתות על סיומה של מגמה, פרץ אחרון של אופטימיות המוביל להתפקחות ולמפנה.

על כן, שוב, נשאלת השאלה האם באמת אנו צפויים לראות בקרוב מפנה משמעותי כלפי מטה בשווקים. הגורם המרכזי כאמור המניע את שוק המניות האמריקני הוא מכונת ההדפסה של הבנק הפדרלי, המזרים 85 מיליארד דולר לחודש לשוק, מדיניות אשר גורמות לכך שהתשואות ביתר האפיקים הסולידיים נמצאים ברצפה ולמעשה דוחפות את המשקיעים אל השוק המסוכן יותר. למרות מאמר שפורסם השבוע בוול-סטריט ז'ורנל, אשר דיבר על כך שהבנק הפדרלי מתכונן לסיום ההרחבה הכמותית, אם לשפוט על פי ההתבטאויות הפומביות והפרוטוקולים של הבנק הרי שלא צפוי בקרוב, בטח לא השנה, צמצום בתוכנית. הכלכלה עדיין רחוקה מהיעדים שהציב הבנק (אבטלה של 6.5%). כמו כן, מאפיין נוסף המאפיין את הראלי ואשר דווקא מעיד כי השוק אינו במצב של בועה הוא אי השתתפותו של הציבור הרחב בחגיגת המניות (כפי שהיה במחצית השנייה של שנות ה-90 ובין 2004-2007).

הציבור האמריקני עדיין מצולק מהתפוצצות הבועה הפיננסית של 2008. אמנם יש סימנים של מעבר כסף רב יותר מן האפיקים הסולדיים למניות, אבל עדיין מדובר במעגלים בציבור שמקורבים יותר לשוק המניות ולשיח הפיננסי ולא הציבור הרחב יותר. זה חשוב, מאחר שבדרך כלל מפנים משמעותיים בשווקים הפיננסיים מתרחשים רק לאחר שהציבור נכנס בהמוניו להשקיע במניות.

מדדי המניות בשיא, אבל האם מחירי המניות גבוהים מדי. אולי בהשוואה לתמ"ג הנמוך ולצמיחה האיטית, ואולם יש לזכור כי המדדים המובילים בוול-סטריט מורכבים במידה רבה מחברות גלובליות, שניזונות לא רק מהביקושים המקומיים של המשק האמריקני. כמו כן בהשוואה לגורמי הרווחיות ואחוזי הדיבידנד הנוכחיים, מחירי המניות על פי לא מעט אנליסטים הוא דווקא נמוך.

ברומטר נוסף המלמד על רמת סיכון הולכת וגדלה הוא סטייה בין מניות בסקטורים דפנסיביים (תשתיות, רפואה, מוצרי יסוד) לבין מניות קטנות יותר וסקטורים מסוכנים במיוחד. ואולם, בחודשים האחרונים אנחנו דווקא עדים לתופעה של רוטציה (rotation) מהמניות הדפנסיביות לסקטורים המסוכנים יותר כמו טכנולוגיה, ואנרגיה, וזה דווקא מלמד על אופטימיות של המשקיעים ועל רצון למקסם רווחים בסקטורים שהציגו בראלי עד כה תשואה נמוכה יותר. גם נתוני חתך של השוק כמו ה-Advance-Decline-Line (המודד את ההבדל בין כמות המניות העולות מול אלו היורדות) אינו מלמד על סטייה.

מנגד, יש לציין כי יש גידול חד באשראי שלוקחים על ידי המשקיעים המקצועיים לצורך רכישת של עוד ועוד מניות. על פי הנתונים, היקף האשראי הנלקח כנגד תיקי ההשקעות עמד במרץ על 379.5 מיליארד דולר, שיא מאז יולי 2007, אז נאמד האשראי בסכום לא רק של 381.4 מילארד דולר, ואנחנו יודעים מה קרה זמן לא רב לאחר מכן. נטילת האשראי המסיבית מלמדת על שאננות מסוכנת ולקיחת יותר ויותר סיכונים מצד המשקיעים.

בשורה התחתונה, לפחות על פי הפרמטרים הפיננסיים הללו, השוק עדיין מצביע מעלה. בניגוד למשבר של 2008, שהחל בשוק הפיננסי והתפשט לכלכלה הריאלית, ייתכן שהפעם נראה מצב הפוך, שבו התפוצצות הבועה של הכלכלה הריאלית (כלומר, בעיית החוב) בסופו של דבר תמוטט גם את שוק המניות.