ההשפעה על תשואת התיק - לא מה שחשבתם
לפני כחודש כתבתי על כך שברוב המקרים בחירת מניות ספציפיות איננה מצליחה להשיג תשואה עודפת על פני מדדי הייחוס. מחקרים הצביעו כי להרכב תיק ההשקעות ישנה ההשפעה הגדולה ביותר על תשואת התיק ולא לבחירת ני"ע כזה או אחר. כלומר, ישנה פחות השפעה לעובדה שנשקיע באג"ח / מניה של חברה זו או אחרת, אך משמעות רבה לחלוקת נכסי התיק בין אפיקי ההשקעה השונים (מניות - אג"ח, אג"ח מדינה - אג"ח קונצרנית, צמוד - שקלי, ארוך - קצר וכד').
בתחילת שנת 2005 עמד שערו של מדד ת"א 25 על 617.94 נקודות. למרות המפולת בשנת 2008 והירידות החדות בשנה שעברה, עומד כיום (27/02/2012) שערו על 1,075 נקודות - עלייה של כ-74%. באותה תקופה עלה מדד אג"ח כללי בשיעור של 48.5%. תיק השקעות תיאורטי המורכב מ-20% מניות ו-80% אג"ח, היה צריך להניב בתקופה זו תשואה ברוטו של כ-53.6%. רוב הציבור לא נהנה מעליות השערים הללו וזאת מהסיבה הפשוטה כי הוא אינו מקצה את נכסיו בצורה נכונה.
להלן טבלה המרכזת את התפלגות תיק הנכסים של הציבור לפי סוגי נכסים כפי שמופיעה באתר בנק ישראל:
בטבלה זו ניתן לראות כי בשנים "הרעות" (2008 ו-2011) הציבור מגדיל החזקותיו במזומן, פיקדונות ואיגרות חוב ממשלתיות על חשבון החזקות במניות ואיגרות חוב קונצרניות. בשנים "הטובות" הוא נוהג הפוך. הנתונים בטבלה כוללים את החזקות הציבור דרך קרנות הפנסיה, הגמל וההשתלמות, כך שאם היינו מבודדים את החזקותיו הישירות, מגמה זו הייתה נראית בצורה חזקה עוד יותר.
נתקלתי בהרבה משקיעים שהתייאשו מהבורסה. הסיבה לכך היא שהם לא מוכנים לקבל כי מניות ואיגרות חוב הינן נכסים תנודתיים. ברגע שמשקיע מבין שהשקעה בני"ע כרוכה בתנודתיות והוא מוכן לקבל אותה, הוא גם לומד לנצל את אותה תנודתיות לטובתו ומפיק מכך רווחים.
כיום, אנו חיים בעולם בו הריביות נמוכות מאוד. בעבר היה ניתן לקנות אג"ח ממשלתית ולקבל עליה תשואה של 6%-7% ואף יותר בתקופות מסוימות. בימינו, המצב איננו כך. איגרת החוב הממשלתית הארוכה ביותר (נפדית בשנת 2042) תניב למשקיעים בה תשואה ממוצעת של 5.5% (לא צמוד) לשנה, והשקעה בה כרוכה בסיכון גבוה. איגרות החוב הקצרות יותר (ל-4-5 שנים) תנבנה תשואה ממוצעת של כ-3.6% לשנה.
בעולם המצב אפילו גרוע יותר מבחינתם של המשקיעים. בארה"ב התשואה על אג"ח לעשר שנים עומדת על כ-1.95% לשנה, ואילו בגרמניה על כ-1.83%. מי שרוצה יותר, נאלץ להסתכן ולרכוש אג"ח של איטליה או ספרד, שם ניתן לקבל כ-5% לשנה.
קרנות הפנסיה, קופות הגמל וביטוחי המנהלים אינם יכולים להסתפק בתשואות הנמוכות אשר תנבנה איגרות החוב הממשלתיות בשנים הבאות, כיוון שהם אמורים לספק לחוסכים בהם רמת חיים נאותה בהגיעם לפנסיה. לכן הם יצטרכו להגדיל בשנים הקרובות את החזקותיהם במניות ואג"ח קונצרניות. השינוי בהקצאת הנכסים בקרנות הפנסיה יגדיל את רמת הביקושים למניות ואג"ח קונצרניות שאת חלקן כבר ניתן לראות בתוצאות ההנפקות של איגרות החוב שגייסו הבנקים בעת האחרונה.
רביב רזניק, מנהל השקעות בכיר בטאלנט
***אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו - עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. החברה ו/או הכותבים מחזיקים ו/או עלולים להחזיק חלק מן הניירות המוזכרים לעיל.
- 5.רון 29/02/2012 23:01הגב לתגובה זולמשקיעים בשוק לא מאוד אכפת מאיתנו בסופו של דבר, אנחנו צריכים ללמוד לדאוג לעצמנו.. והאמת היא שהיום, בתקופה הוירטואלית דווקא יש כמה אלטרנטיבות לא רעות בכלל.. לדוג' קחו את אתר INBEST.. כתוב מאוד מובן, קריא, לכל אדם... למה לא בעצם?
- 4.מוטי מבני ברק 29/02/2012 19:03הגב לתגובה זובסופו של דבר העניין הכלכלי יקבע את מחירי אגרות החוב והמניות ולא ביקושים מלאכותיים מצד קרנות פנסיה ודומיהם....
- 3.כתיבה יפה ונכונה - ולא פופוליסטית (ל"ת)מיכאל 29/02/2012 11:07הגב לתגובה זו
- 2.שולי 29/02/2012 10:01הגב לתגובה זורביב כמו תמיד הכתבות שלך מעניינות ואיכותיות,אשמח אם תכתוב גם על השוואה בין תיקים בארץ לבין חו" ל במשך השנים האחרונות.
- 1.ניתוח מקצועי יפה עם מסקנה נכונה!! (ל"ת)אייל 29/02/2012 09:51הגב לתגובה זו
איור: דפדפן אטלס של OpenAIקרב ענקים אווירי: איירבוס ובואינג משנות את מפת ההשקעות הגלובלית
התחרות בין שתי הענקיות היא הרבה יותר ממאבק מסחרי על הזמנות ומטוסים, זו התנגשות בין שתי פילוסופיות הנדסיות, תרבותיות וניהוליות, הפועלות בתוך אותו שוק גלובלי צפוף ורגיש. איך הן סגרו את השנים שעברו, על מה הן עובדות לעתיד ואיך אפשר
להשקיע בהן
בעולם שבו מטוסים חוצים אוקיינוסים ומחברים כלכלות, שתי ענקיות שולטות בשמיים: איירבוס הבווארית-אירופית ובואינג האמריקאית. היריבות ביניהן אינה רק טכנולוגית או תעשייתית, היא מעצבת מחדש את מפת ההשקעות הגלובלית. משקיעים פיננסיים רואים בהן מניות יציבות עם פוטנציאל צמיחה, בעוד חובבי טכנולוגיה מתלהבים מחדשנות כמו מנועי מימן ומטוסים אוטונומיים. בשנת 2025, עם הזמנות שיא והתאוששות שלאחר שנות הקורונה, הקרב הזה הופך להזדמנות השקעה של מיליארדים.
התחרות בין בואינג לאיירבוס היא הרבה יותר ממאבק מסחרי על הזמנות ומטוסים, זו התנגשות בין שתי פילוסופיות הנדסיות, תרבותיות וניהוליות, הפועלות בתוך אותו שוק גלובלי צפוף ורגיש.
פילוסופיה מול פילוסופיה
בואינג צמחה מתוך תרבות תעופתית אמריקאית שמדגישה את הטייס במרכז: שליטה ידנית, תחושה מכנית, ומערכות שנועדו “לשרת” את האדם ולא להחליפו. במשך עשורים זו הייתה גישת ה-pilot in command הקלאסית. בואינג מייצגת גישה אבולוציונית: שימור רצף וכבוד למסורת. האוטומציה קיימת, אך היא מאחורי הקלעים. המסר ברור: האדם אחראי, המערכת הטכנולוגית מסייעת.
איירבוס מייצגת גישה מהפכנית: הטכנולוגיה מובילה, המחשב מגן מפני טעות טייס, והטייס מנהל את יעדי הטיסה ולא את מגבלותיה. הבטיחות נובעת מהנדסה שמונעת מראש טעויות אנוש, גם במחיר של ויתור על חופש פעולה מלא של הטייס.
- שתי זריחות בטיסה אחת: הפרויקט השאפתני של קוואנטס האוסטרלית
- FAA מחייב בדיקות נוספות במטוסי A320 בעקבות סדקים ברכיבי דלתות
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
איירבוס נולדה כקונסורציום אירופי בשנות ה־70, עם רצון לערער על ההגמוניה האמריקאית. כבר מהדור הראשון של מטוסי ה־Fly-by-Wire היא אימצה גישה הפוכה: מחשב כשותף מלא לטיסה והגנות מובנות מפני טעויות אנוש.
איור: דפדפן אטלס של OpenAIקרב ענקים אווירי: איירבוס ובואינג משנות את מפת ההשקעות הגלובלית
התחרות בין שתי הענקיות היא הרבה יותר ממאבק מסחרי על הזמנות ומטוסים, זו התנגשות בין שתי פילוסופיות הנדסיות, תרבותיות וניהוליות, הפועלות בתוך אותו שוק גלובלי צפוף ורגיש. איך הן סגרו את השנים שעברו, על מה הן עובדות לעתיד ואיך אפשר
להשקיע בהן
בעולם שבו מטוסים חוצים אוקיינוסים ומחברים כלכלות, שתי ענקיות שולטות בשמיים: איירבוס הבווארית-אירופית ובואינג האמריקאית. היריבות ביניהן אינה רק טכנולוגית או תעשייתית, היא מעצבת מחדש את מפת ההשקעות הגלובלית. משקיעים פיננסיים רואים בהן מניות יציבות עם פוטנציאל צמיחה, בעוד חובבי טכנולוגיה מתלהבים מחדשנות כמו מנועי מימן ומטוסים אוטונומיים. בשנת 2025, עם הזמנות שיא והתאוששות שלאחר שנות הקורונה, הקרב הזה הופך להזדמנות השקעה של מיליארדים.
התחרות בין בואינג לאיירבוס היא הרבה יותר ממאבק מסחרי על הזמנות ומטוסים, זו התנגשות בין שתי פילוסופיות הנדסיות, תרבותיות וניהוליות, הפועלות בתוך אותו שוק גלובלי צפוף ורגיש.
פילוסופיה מול פילוסופיה
בואינג צמחה מתוך תרבות תעופתית אמריקאית שמדגישה את הטייס במרכז: שליטה ידנית, תחושה מכנית, ומערכות שנועדו “לשרת” את האדם ולא להחליפו. במשך עשורים זו הייתה גישת ה-pilot in command הקלאסית. בואינג מייצגת גישה אבולוציונית: שימור רצף וכבוד למסורת. האוטומציה קיימת, אך היא מאחורי הקלעים. המסר ברור: האדם אחראי, המערכת הטכנולוגית מסייעת.
איירבוס מייצגת גישה מהפכנית: הטכנולוגיה מובילה, המחשב מגן מפני טעות טייס, והטייס מנהל את יעדי הטיסה ולא את מגבלותיה. הבטיחות נובעת מהנדסה שמונעת מראש טעויות אנוש, גם במחיר של ויתור על חופש פעולה מלא של הטייס.
- שתי זריחות בטיסה אחת: הפרויקט השאפתני של קוואנטס האוסטרלית
- FAA מחייב בדיקות נוספות במטוסי A320 בעקבות סדקים ברכיבי דלתות
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
איירבוס נולדה כקונסורציום אירופי בשנות ה־70, עם רצון לערער על ההגמוניה האמריקאית. כבר מהדור הראשון של מטוסי ה־Fly-by-Wire היא אימצה גישה הפוכה: מחשב כשותף מלא לטיסה והגנות מובנות מפני טעויות אנוש.
