אושר הסכם שומה שנחתם על ידי אחיו של נישום
עמ"ה 1155/02 סולטאן סופיאן נ. פקיד שומה כפר סבא המערער עסק בעבודות ריצוף משנת 1993 ועד שנת 1998. למשיב נמסר מידע על ידי מחלקת המודיעין של אגף מס הכנסה, לפיו המחזור עליו דיווח המערער למשיב לגבי שנת המס 1997 נמוך מהמחזור שדווח על ידי המנכים שניכו למערער מס במקור בשנת המס. בבדיקת המחזור המדווח על ידי המערער לשלטונות מע"מ התברר למשיב, כי אף המחזור שדווח למע"מ לשנת המס 1997, גבוה מהמחזור שדווח למשיב. בנוסף, מצא המשיב ליקויים נוספים בשומת המערער. המשיב ביקש להוציא למערער שומות לשנות המס 1997-1998. לשם כך הוצאה הזמנה לנישום להתייצב לדיון בנוגע לענינו. ביום 15.4.2001 נקבע דיון ובאותו מעמד נחתם הסכם לכאורה בין המערער לבין המשיב (להלן - ההסכם). לימים נודע כי מי שהתייצב לדיון במועד שנקבע למערער ומי שחתם על ההסכם היה אחיו של המערער ולא המערער עצמו. ביום 24.6.2001, מעל חודשיים לאחר הדיון וחתימת ההסכם, פנה המערער למשיב בבקשה לביטול ההסכם. בפנייתו ביקש המערער לבטל את ההסכם מאחר שנגרמו לו, כתוצאה ממנו, הוצאות רבות אשר אינו יכול לעמוד בהן לאור מצבו הכלכלי הרעוע.
ביום 11.9.2001 פנה המערער למשיב בבקשה לפתיחת השומות בהסכם וזאת על פי סעיף 147 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, אך בקשתו נדחתה.
הערעור נסב סביב השאלה האם השומות בהסכם, שנחתמו לכאורה ביום 15.4.2001 בין המערער למשיב, תקפות ומחייבות את הצדדים, שכן לטענת המערער אחיו התייצב במשרדי המשיב שלא בהתאם לרשותו וחתם בלא הסכמתו על הסכם שומה עם המשיב ומשכך, הסכם השומה בטל.
בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו פסק
במקרה דנן, גם אם פעל האח על דעת עצמו במקרה הקונקרטי ואף חתם על ההסכם מול המשיב, הרי שבאותו ערב, כבר ידע המערער על עצם החתימה על ההסכם ועל התערבות אחיו. המערער לא פעל על מנת לבטל את ההסכם. פנייתו הראשונה למשיב נשלחה מעל חודשיים לאחר החתימה על ההסכם ובפניה זו אף לא עלתה הטענה כי אדם אחר חתם על ההסכם ללא הרשאה. גם בפניה מיום 11.9.2001 לא עלתה הטענה כי האח חתם על ההסכם, ללא הסכמת המערער. למעשה, הטענה בדבר חתימת אדם שאינו מורשה הועלתה אך בנימוקי הערעור מטעם המערער.
המערער, גם אם לא אישר מראש הרי שאישר בדיעבד את פעולות אחיו. אדם אשר חותמים בשמו, ללא הרשאה, על הסכמים ובעיקר אשר פוגעים בו, כנטען על ידי המערער, סביר כי יעלה טענה זו בהזדמנות הראשונה ויפעל ליצור הזדמנות כזו, למשל בפניה מיידית בכתב או בעל פה למשרדי המשיב. לא כל שכן, כאשר בפניה הראשונה והשניה למשיב ואף הדיונים לאחר מכן בנוגע לבקשה לפתיחת השומות, אין מועלית הטענה בדבר אי הרשאת החותם. זאת ועוד, האח נהג לעזור למערער ואף פעל בשמו כשליח בפני רשויות המדינה, פתח עבורו מכתבים ואף העיד כי המערער ידע שהוא מטפל בדברים אלו. לכן ניתן לומר כי אף אם פעל האח שלא בהרשאה ספציפית מאת המערער, הרי שפעל במסגרת הרשאה כללית ונעשה אישור בדיעבד של פעולתו הקונקרטית של השלוח, קרי הסכם השומה, לאור התנהגותו של המערער.
אמנם יתכן והאח הציג עצמו בפני המשיב כמערער אך המסקנה דלעיל שרירה היא אף כאשר עסקינן במתחזה ולא בשלוח אמיתי.
אף על פי כן, יש להביע תמיהה על התנהלות המשיב במקרה דנן. אמנם נוצרה שליחות בין המערער לבין אחיו, אולם אין זאת אומרת כי יש לקבל את התנהלות המשיב. עניין שומתו של אדם היא ענינו הפרטי שלו ושל המורשים מטעמו לענין זה. אין לאפשר לאדם זר להתדיין בשמו של נישום זה או אחר בלא הרשאתו ובדיקת הרשאתו זו. בדיקה זו לא בוצעה על ידי המשיב.
הערעור נדחה. המערער חויב בהוצאות בסכום כולל של 20,000 ₪. ניתן ביום: 20.4.2005 בפני: כב' השופט א. מגן. ב"כ המערער: עו"ד ט. תאופיק; ב"כ המשיב: עו"ד ר. דה שליט.