התערבות בימ"ש מחוזי בהחלטה בענין חוזה למראית עין

ע"א 1167/02 מדינת ישראל - אגף מס הכנסה ומס רכוש נ. אבי אדרי ואח' ביום 3.11.1998 נחתם הסכם בענין שומת מס הכנסה ומע"מ (להלן - ההסכם) בין המערערת לבין המשיב 1, (להלן - המשיב). בהסכם זה הוסכם על תוספת הכנסה בכל שנת מס רלוונטית ועל פסילת ספרים לשנים 96-97. על ההסכם חתומים המשיב ומייצגו. לאחר חתימת ההסכם ניסה המשיב לחזור בו, ואף פנה לגורמים במס הכנסה לביטול ההסכם. משבקשותיו נדחו פנה לבית משפט השלום בתביעה שענינה פסק דין הצהרתי לביטול ההסכם. שלוש טענות עיקריות נטענו על ידי המשיב.

א. חוסר גמירות דעת והעדר מסוימות בהסדר, משנעדר בהסכם סכום המס. ב. עושק וכפיה - במהלך המו"מ היה המשיב שרוי במצוקה, חש נעשק על ידי המערער, שאיים עליו שאם לא יחתום על ההסכם ינקטו נגדו הליכים משפטיים והוא יהיה צפוי לעיקולים. ג. ניהול העסק בשותפות עם משיב 2 (להלן - סבח). סבח הינו צד להסכם ולכן יש לחלק ההכנסות בין השותפים, סבח והמשיב.

בית המשפט דחה את טענות המשיב, אך מנגד קבע כי ביסוד התביעה עומדת הטענה שהסכם השומה הינו הסכם למראית עין בהתאם לסעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. בית המשפט לא רק ביטל ההסכם אלא קבע שהנישום האמיתי הינו סבח והסכם זה מחייבו ועליו לקיימו. המערער הגיש ערעור על החלטה זו. בית המשפט המחוזי בבאר שבע פסק טענת הסכם למראית עין לא נטענה על ידי המשיב בכתב התביעה ולא היתה בגדר המחלוקת שבין הצדדים. המערערת לא הביאה ראיותיה לענין זה ולא התמודדה עם טענה זו. בית משפט השלום מיוזמתו העלה טענה זו.

יש לקבל הערעור ולו מפאת העובדה שבית משפט השלום הכריע בענין שלא נטען על ידי המשיב ומבלי שניתנה למערערת הזדמנות להתייחס לכך, אך גם לגופו של ענין טעה בית המשפט בהכרעתו.

הסכם למראית עין משמעותו הסכם לפיו הצדדים מסכימים על הסדר מסוים כלפי חוץ בעוד שכוונתם המשפטית היא שונה וקיים ביניהם הסדר אחר. כדי שיווצר הסכם למראית עין, יש להוכיח שמאחורי ההסכם מסתתר הסכם אחר בין הצדדים. יש לבחון האם ואיזה הסכם אחר הסתתר בין הצדדים. בהסכם "הנסתר" לא נקבע שסבח הוא שישלם את המס וכי הוא הצד הנכון להסכם, לא זו היתה כוונת הצדדים. כוונת הצדדים היתה שהמשיב הוא זה שישא בשומת המס.

לו אכן עסקינן באדם שאינו הנישום הנכון וההסכם הינו למראית עין, זו צריכה היתה להיות טענתו הראשית והעיקרית של המשיב בטיעוניו ואילו המשיב לא רק שלא העלה זאת, אלא טען טענות של חוסר תום לב, עושק, כפיה וחוסר גמירות דעת. אף טענה שהוא אינו הצד הנכון להסכם, אלא לכל היותר מדובר בשותפות בינו לבין סבח. אין מחלוקת שמי שהיה פעיל יותר בעסק, לכאורה, היה סבח. הוא גם היה הדומיננטי במתן הנתונים לשלטונות המס ובניהול המו"מ, אך הבהיר שעושה כן כעזרה למשיב. בהחלט יתכן מצב בו נישום מעסיק אחרים שינהלו עבורו את העסק, האינפורמציה במלואה מצויה בידם, הם אלה שיושבים למו"מ עם מס הכנסה, אך אין בכך כדי להפכם לנישומים. הערעור התקבל. המשיב חויב בהוצאות ושכ"ט עו"ד בשתי הערכאות בסכום של 20,000 ₪. ניתן ביום 3.4.2005 בפני: כב' השופט: י. טימור, כב' השופט נ. הנדל, כב' השופטת ש. דברת. ב"כ המערער: עו"ד א. שילה; ב"כ המשיב: עו"ד א. אשור.