שכר העבודה - עפ"י סעיף 7 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, יש לשלם את שכר העבודה במקרה כזה לידי מי שהעובד הורה לענין זה. אם העובד לא הורה כאמור - ישולם הכסף לבן זוגו, ובאין לו בן זוג - ליורשו.

הבראה וחופשה – לענין זכויות אלו לא קיים הסדר מיוחד בחוקי העבודה. אשר על כן, נראה כי תשלומים אלו הם חלק מכספי העיזבון והם יועברו ליורשים.

פיצויי פיטורים - סעיף 5(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן – החוק), קובע כי במקרה שעובד נפטר, על המעביד לשלם לשאיריו (להבדיל מיורשיו) של אותו עובד פיצויי פיטורים כאילו פיטר אותו.

שאירים - שאירים לענין זה הם בן זוג של העובד בשעת פטירתו, לרבות הידוע בציבור כבן זוגו והוא גר עמו, וילד של העובד (לרבות ילד חורג או מאומץ או נכד שכל פרנסתו על המבוטח) והוא עונה על התנאים המנויים בסעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי.

יצוין, כי באין בן זוג או ילדים כאמור יחשבו כשאירים ילדים והורים שעיקר פרנסתם היתה על הנפטר וכן אחים ואחיות שגרו בביתו של הנפטר לפחות שנים עשר חודש לפני פטירתו וכל פרנסתם היתה על הנפטר. במקרה כזה, עפ"י סעיף 5(ב) לחוק יופקדו פיצויי הפיטורים בבית הדין האזורי לעבודה וינתנו לשאירים שיקבע בית הדין ולפי החלוקה שיקבע, בהתחשב במצבם הכלכלי ובמידת תלותם בעובד שנפטר.

הוראות חוק הירושה, התשכ"ה-1965, אינן חלות באשר לחלוקה הפנימית של כספי פיצויי הפיטורים המגיעים לשאירי עובד, כך שכל שאיר זכאי לחלק שווה בהם.

מכל מקום, באין שאירים מסוג כלשהו מהמנויים לעיל, לא קיימת מכח החוק, חובת תשלום פיצויי פיטורים ליורשים אחרים של הנפטר.

סעיף 5(ג) לחוק קובע כי פיצויים המשתלמים לשאירים של עובד שנפטר לא יראו אותם כחלק מהעזבון. בהסתמך על כך, בדב"ע נב/74-9 (פד"ע כד 213) נקבע כי כספי פיצויי הפיטורים המשתלמים עקב פטירה, אינם חלק מכספי העיזבון, ולכן אין להשתמש בהם לסילוק חובות.