מה קונים לחברה ליום הולדת?
בשבוע הבא בת הזוג שלי תחגוג יום הולדת. אנחנו יוצאים כבר שלושה חודשים, אבל כל פעם נדהמים מחדש לגלות שזה רק שלושה חודשים ולא הרבה יותר, כי ככה זה מרגיש. איך שהוא קרה, כנראה בגלל שלא הייתי בהרבה מערכות יחסים בחיי, שמעולם לא הייתי בסיטואציה הזאת קודם לכן. כן קרה פעם שיצאתי עם מישהי שלושה שבועות ואז הגיע יום ההולדת שלה, אבל זה הרגיש כמו סתם עוד הזדמנות לצאת למסעדה טובה. וגם די היה ברור שאני לא צריך לעשות מעבר לזה. אבל הפעם היה מאוד ברור שאני צריך, ובעיקר רוצה, לעשות לה משהו.
האינסטינקט הראשוני שלי היה לדבר איתה על זה, לשאול אותה מה היא רוצה שאני אקנה לה או מה בא לה שנעשה, הרי אנחנו מדברים על הכל, אז מה יותר הגיוני מזה? אבל אז עלתה בי המחשבה שאולי היא תתבייש, או שגרוע מזה, תתבאס עליי שאחרי כל כך הרבה שעות וימים ולילות ביחד אני לא יודע מה היא רוצה. ומה עם אלמנט ההפתעה? אין לו ערך? אז החלטתי שלא אדבר איתה על זה, אבל נשארתי קצת אבוד, גם כי לא היה לי מושג וגם כי המצב הכלכלי שלי לא מאפשר לי יותר מדי. פתאום קלטתי שכשקניתי לה דברים סתם ככה במהלך הקשר בעצם שמתי מקלות בגלגלים לקראת הרגע הזה. כאילו, בדייט הרביעי (מתי מפסיקים לקרוא לפגישה דייט? איפה נגמרת הספירה ומתחיל הקשר?) דיברנו על ספרים שאהבנו ושאלתי אותה אם היא קראה את הספרים של חנוך דאום והיא ענתה שלא, אז למחרת כבר הזמנתי לה את שניהם הביתה.
או למשל שהיינו אצלה בדירה באחד הערבים ובישלנו ארוחת ערב, והיא חצי התנצלה וחצי צחקה בפניי שכשהיא קנתה את המחבת היא לא קנתה מחבת לזוג, ובזמן שהיא חתכה את הבצל היא זרקה לאוויר שהיא חייבת סכין חדשה, אז שלושה ימים אחר כך קניתי לה מחבת וסכין. אלו היו הדברים הקטנים, המתנות הקטנות מלאות המחשבה עליה, ועכשיו מה? אני לא יכול לקנות לה מחבת ליום הולדת.
ניסיתי למצוא פתרונות וחשבתי על חברים שלי ועל מה הם עשו בימי הולדת של בנות הזוג שלהן. אז אחד טס עם בת הזוג שלו לפראג לארבעה ימים, והאחר ניצל את הרגע והציע נישואין, ועוד אחד היה לחוץ בעבודה אז הם נסעו לאיזה יקב בצפון ואז לקחו צימר לעשות שנת צהריים קטנה אחרי כל היין ובערב הלכו למסעדה ואז כבר היו עייפים מדי כדי לחזור באותו ערב אז הם חזרו לצימר ושידרגו לחדר עם ג׳קוזי ונשארו כבר לסוף שבוע. איפה, איפה אני ואיפה לטוס לפראג עכשיו לארבעה ימים? איפה אני ואיפה להציע נישואין? איפה אני ואיפה להשכיב עכשיו שלושת אלפים שקל על סוף שבוע עם יקב, מסעדות, שנצ״ים וצימר עם ג׳קוזי? אמרתי להם תודה והמשכתי לשכב על הספה ולנסות לקושש פתרונות.
ניסיתי לחשוב עליה. על מה ישמח אותה. הרי יום הולדת לא אמור להיות איזה מפגן עושר, זה אמור להיות מפגן אהבה. אבל אני כל היום אומר לה שאני אוהב אותה וכותב לה מכתבים ומה לא, אז מה, לא צריך להיות משהו מיוחד ביום הזה? ואולי, בעצם, אנשים עושים כזה טראראם מימי הולדת כי הם לא יודעים להביע רגש בצורה אחרת? אולי חסימות רגשית זה דבר יקר?! ניסיתי להבין איך היא בכלל מתייחסת ליום הזה, כאילו, זה מעניין אותה בכלל? זה חשוב לה? אז שאלתי אותה אם יש לה איזה תכניות לחגוג עם המשפחה, והיא ענתה שלא. מה לא, שאלתי. והיא ענתה שאצלה בבית לא חוגגים ימי הולדת, ושזה נראה לה מטופש לגמרי. כאילו, גם ככה הם עושים ביחד כל ארוחת שישי, אז פשוט על הדרך ירימו לה לחיים ויאחלו לה מזל טוב אבל לא יותר מזה. ושהיא בכלל לא אוהבת את זה.
היא סיפרה ששנה שעברה כשחברה טובה קנתה לה בושם ושמלה ולקחה אותה למסעדה היא בתוך תוכה קצת כעסה עליה. כלומר, לא באמת כעסה, אבל היא הרגישה שהחברה מצפה לאיזו השתוללות משמחה שלה ואז היא הרגישה שלא משנה כמה תודה היא אמרה לה היא הרגישה שהיא מאכזבת אותה בתגובה שלה. הבנתי אותה. תמיד חשדתי באנשים שלא אוהבים לחגוג ימי הולדת שיש להם איזו טראומה. שהמשפחה זרקה עליהם. שעשו להם הקיץ של אביה או משהו. אבל פתאום כשדיברתי איתה, האמנתי לה. היא באמת לא רואה את זה כמשהו מיוחד. אז אולי באמת לא צריך לעשות מזה עניין? אולי לצאת לאכול משהו ולהרים לה לחיים ולאחל לה מזל טוב זה מספיק? לא יודע. לא יודיייע. לרגע פחדתי שהיא מאלה שמנמיכים ציפיות, שהודפים תשומת לב, אבל בתוך תוכם דווקא כן ישמחו לאיזו חגיגה לא צפויה. אז החלטתי ש - אוקי, אם גם ככה היא לא מחפשת משהו מיוחד ולי גם ככה אין כסף, אז אני פשוט אקנה לה זוג עגילים יפה ונצא לאכול.
כן. משהו פשוט. לא מתאמץ. לא בומבסטי. אבל איפה קונים דברים כאלה? מיד שלחתי הודעה לאחותי הגדולה ומיד היא שלחה לי שלושה לינקים לתכשיטים יפיפיים ולא יקרים. נסעתי לחנות ברמת גן וקניתי אותם. זה היה יום רביעי ויום ההולדת שלה כמה ימים לאחר מכן. הכנסתי את הקופסאות לתיק והרגשתי שאני נושא את משקל העולם על הגב שלי. לא הייתי מסוגל להתמודד עם המחשבה שהם יאבדו לי, ולא יכולתי להתאפק ולהתנהג רגיל לידה עד אז. אני כזה לא קול כמו שאני חושב שאני. אז נסעתי אליה הביתה, היא בדיוק חזרה מהעבודה.
עלינו למעלה, היא נכנסה להשתין ואני הוצאתי מהר את השקיות מהתיק וכשהיא יצאה עמדתי שם כמו אדיוט ואמרתי לה שקניתי לה מתנה ליום הולדת. היא הסמיקה קצת, לקחה את הקופסא, שמה אותה על השולחן מבלי שהסתכלה פנימה וחיבקה אותי חזק. לא ייאמן, הייתי יכול לסגור את זה עם מחבת...
כסף ואני - מונולוגים של נמרוד סופרין, בן 28, גר בתל אביב. סופר - לכל המונולוגים
- 7.מורן 05/02/2023 12:14הגב לתגובה זותשמור עליה, מצאת בחורה שפויה וזה נדיר ! אל תסתבך יותר מדי עם המחשבות שלך על כל צעד שלך - פשוט תדבר איתה כמו שעשו פעם ;)
- 6.קח אותה למשהו חוויתי זה הרבה יותר מוערך בנפש (ל"ת)קצת יותר מבוגר 13/12/2022 14:19הגב לתגובה זו
- 5.עד ההשתנה(שירותים אולי?) זה היה יפה מאוד. תמשיך לכתוב (ל"ת)עגילים זה יפה 11/12/2022 17:07הגב לתגובה זו
- 4.דני 11/12/2022 14:29הגב לתגובה זוכותב מאוד יפה )))
- 3.עירית 11/12/2022 10:20הגב לתגובה זוהמחוות שעשית בשבילה לפני יום ההולדת שוות יותר ומעידות עליך. חגיגות גדולות ופלצניות הן יותר שואו ומיותרות בגיל שבו אדם בונה את עתידו הכלכלי גם. בהצלחה לכם
- 2.הבחורה 10/12/2022 18:27הגב לתגובה זועם חינוך טוב ולא מנקר עיניים,נצל זאת ולך עפ"י דרכה
- 1.היה יפה עד שאמרת נכנסה להשתין (ל"ת)רון 10/12/2022 12:48הגב לתגובה זו
- dork 11/12/2022 07:59הגב לתגובה זוטוב שלא כתב שנכנסה ל No2... :))))
- צודק 10/12/2022 18:28הגב לתגובה זואך הצפונבונים מרגישים יותר טוב להתבטא בנמיכות
- יהודה 10/12/2022 17:54הגב לתגובה זומה השפה הזולה הזו?
רו"ח ענת דואני, צילום: כרמית קלייןהפעולות שחייבים לעשות כדי לחסוך במס; עצות למשקיעים, בעלי חברות ושכירים
חושבים שכבר שמעתם הכול על בדיקות סוף שנה? בראיון מקיף, רו"ח עינת דואני, מומחית למיסוי, מפרטת מה כדאי לעשות ב-15 ימים שנשארו לנו; עצות שרלוונטיות לשכירים, למשקיעים גם לבעלי חברות: דיברנו על חברות ארנק, רווחים כלואים
וגילוי מרצון, ועד מימוש ניירות ערך בהפסד ועסקאות קריפטו; מה אתם חייבים לבצע לפני סוף השנה ומה יכול להמתין להמשך
לפני שאתם ממשיכים הלאה וחושבים שכנראה שמעתם כבר את כל מה שאפשר לשמוע על "בדיקות סוף שנה" ואף אחד כבר לא יכול לחדש לכם, תעצרו. דווקא בחלון הזמן שאנחנו נמצאים בו, סה"כ 15 ימים לסוף שנת המס, יש לא מעט החלטות שיכולות להשפיע בפועל על חבות המס שלכם. בין אם
אתם משקיעים בשוק ובין אם אתם בעלי חברה. אגב, זה לא 'טריקים' ואין כאן חלילה עקיפה של החוק, אלא תכנון מס לגיטימי, כזה שהחוק מאפשר ובמקרים מסוימים יש אפילו צפיה שתעשו את זה. לחלק מכם המשמעות יכולה להיות חיסכון של אלפי שקלים, ולאחרים אפילו הרבה מעבר לזה.
סוף שנת מס תמיד מגיע עם אותה שאלה שחוזרת על עצמה: מה עוד אפשר לעשות עכשיו, רגע לפני שהשנה נסגרת, ומה כבר מאוחר מדי לדחות לינואר. אלא שלדברי רו"ח עינת דואני, מומחית לענייני מיסוי, השאלה הזאת רחוקה מלהיות רק שאלה טכנית
של תזמון. "יש פער מאוד גדול בין דברים שאפשר להשלים בדיעבד במסגרת הדוחות, לבין פעולות שאם לא נעשו בפועל בתוך שנת המס", היא אומרת. "יש דברים שאם לא עשיתם בשנת המס הקודמת, בדיקה בינואר לא תמיד תעזור, אפילו אם הכול היה נכון על הנייר".
יש מהלכים שאפשר
לסגור גם אחרי סיום השנה, דרך התאמות חשבונאיות, אבל יש לא מעט פעולות שבהן הזמן עצמו הוא הגורם המכריע. אם הן לא בוצעו עד 31 בדצמבר, הן לא ייספרו לשנה הזאת ולא משנה כמה מוקדם תפתחו את הדוחות בינואר.
אז מה חייב לקרות עכשיו כדי שישפיע על המס, ואיזה משימות אפשר להשאיר להמשך?
"יש דברים שמאחר והם נמדדים לפי תקופת שנת המס, אם אנחנו רוצים שהם ייכנסו לאותה משבצת, לאותה קופסה, אנחנו חייבים לבצע אותם עד ה-31 בדצמבר", היא מסבירה. "אם עושים אותם אחרי, זה כבר נכנס לשנה העוקבת, ואין דרך לתקן את זה בדיעבד" חשוב להבחין בין פעולות חשבונאיות לבין פעולות משפטיות ומעשיות, "יש הפרשות שונות, כמו הפרשה לחוב אבוד או לירידת ערך, שאפשר לבצע לפני הגשת הדוחות, במסגרת התאמות חשבונאיות. אבל לא תמיד מכירים בהן לצורכי מס. לעומת זאת, כשמדובר בפעולות שמשפיעות ישירות על המס, יש דברים שחייבים להיעשות בפועל בתוך שנת המס".
- תושב אילת חשוד בהעלמת הכנסות של מיליון שקל
- "לשלם מס של 2% או לחלק דיבידנד?"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
דוגמה טובה לזה היא חלוקת דיבידנד. רבים מבעלי חברות מניחים שכל עוד את המס על הדיבידנד אפשר לשלם בתחילת השנה הבאה, גם עצם ההחלטה על החלוקה יכולה להמתין לינואר. בפועל, זה לא עובד כך. חלוקת דיבידנד אינה פעולה חשבונאית שניתן "להשלים בדיעבד", אלא החלטה משפטית לכל דבר. "גם אם את המס עצמו משלמים בינואר או בפברואר, ההחלטה המשפטית חייבת להתקבל עד סוף השנה. צריך פרוטוקול, החלטה של הדירקטוריון ושל האספה הכללית. מי שרוצה שדיבידנד ייחשב לשנת 2025, חייב שהמסמכים המשפטיים יראו שהחלוקה בוצעה השנה. אחרת זה פשוט לא זה".

OECD: בישראל יש כישרון גדול והשכלה גבוהה שלא מיתרגמים לשכר גבוה
דוח חדש של ה-OECD אומר כי בישראל יש המרה נמוכה בין רמת המיומנויות וההשכלה הגבוהה ובין איכות התעסוקה, שמתווספים לפערים גדולים במיומנויות ובכישורים המושפעים מהסטטוס הסוציו-אקונומי
דוח חדש של ה-OECD שפורסם השבוע מצביע על משהו שישראלים רבים מרגישים: לא משנה כמה נשקיע בהשכלה גבוהה וברכישת כישורים ומיומנויות רלוונטיים, ההשקעה לא בהכרח מיתרגמת לעבודה איכותית או לשכר גבוה. הדוח מצביע גם על פערים סוציו אקונומיים משמעותיים ועמוקים ברמת המיומנויות וכן על פערי תעסוקה מגדרים שאינם מצטמצמים. מהשוואה מול מדינות אחרות, בהן לימודים והכשרה על תיכונית יביאו לעלייה במיומנויות שתביא לעלייה ברמת השכר, בישראל הלימודים וההכשרה העל תיכונית לא תביא לעלייה של ממש ברמת המיומנויות. אצלנו גובה רמת ההשכלה משפיע באופן מוגבל יחסית על רמת המיומנויות ביחס למדינות אחרות, ואינה ערובה להשתלבות איכותית בשוק העבודה ולרמות שכר גבוהות.
דוח OECD Skills Outlook 2025 בא לבחון את רמת המיומנויות התעסוקתיות במדינות החברות בארגון ואת המיומנויות הנדרשות בשוק העבודה במאה ה-21 ומהם הגורמים המשפיעים על רמת המיומנויות. עבור הדוח, מופו כ-3,500 מקצועות שונים שמאחוריהם כ-14,000 מיומנויות עבודה שונות. כאשר המיומנויות ההופכות לחיוניות ביותר בשוק העבודה המשתנה, זה שבצל האוטומציה והבינה המלאכותית, הן אוריינות, נומרציה, דיגיטל, יצירתיות ומעל הכל למידה מתמדת לאורך החיים. הדוח מלמד בבירור שהמיומנויות שלנו טובות יותר וברמה גבוהה יותר ככל שההשכלה שלנו גבוהה יותר, ולרוב כפועל יוצא מכך, יעלה הסיכוי שלנו להשתלב באופן אפקטיבי יותר בשוק העבודה ולהשתכר טוב יותר. אך בישראל גובה רמת ההשכלה משפיע אך באופן מוגבל יחסית על רמת המיומנויות ביחס למדינות אחרות והיא אינה ערובה להשתלבות איכותית בשוק העבודה ולרמות שכר גבוהות.
בישראל השכלה אינה שווה מיומנויות
הדוח מעלה תמונה לא טובה עבור ישראל. דוח ה-OECD משווה בכל מדינה בין רמת המיומנויות של ציבור שלא מסיים לימודי תיכון ובין הציבור שלו יש השכלה על תיכונית.המיומנויות שנבחנות על ידי ה-OECD היא אוריינות ויכולת הבנת טקסט, יכולת פתרון בעיות כמותניות ופתרון בעיות מורכבות. במדינות כמו ניו זילנד או פינלנד רואים פער משמעותי בין שתי הקבוצות, עם סטיית תקן העומד על כ-0.72 וכ-1.16 סטיות תקן בהתאמה. המשמעות של כך היא כי רמת המיומנויות של הציבור שמסיים תיכון וממשיך ללימודים על תיכוניים היא משמעותית גבוהה יותר מרמת המיומנויות של אלו שלא.
לעומת פינלנד וניו זילנד, בישראל הפער נמוך בהרבה, עם כ-0.27 סטיות תקן במסלול מקצועי וכ-0.32 במסלול עיוני. המשמעות של הפער הוא כי בעוד שבמדינות אחרות ב-OECD נראה קשר חזק ועקבי בין עלייה ברמת ההשכלה לבין קפיצה גדולה במיומנויות חשיבה כמותית, בישראל ההשפעה של לימודים על תיכוניים היא מוגבלת הרבה יותר, ואין ללימודים על יסודיים או פוסט תיכוניים השפעה של ממש על המיומנויות של הציבור.
- חברת הסייבר Echo גייסה 50 מיליון דולר תוך 10 חודשים מאז הקמתה
- Dux נחשפת עם סבב סיד של 9 מיליון דולר
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
ובכל זאת, מהדוח עולה כי המסלול שמראה את הפער הגדול ביותר מאנשים ללא השכלה, הוא המסלול של לימודים אקדמאיים, בעלי תואר ראשון ומעלה, כאשר שאר המסלולים העל תיכוניים אינם מציגים סטיית תקן גבוהה כלל, מה שאומר שאלו לימודים והכשרות שאינם משפרים את המיומנויות באופן ניכר. למעשה, השכלה גבוהה מעלה את איכות התעסוקה ב-18 נקודות אחוז בממוצע.


