תשלום שעות כוננות לעובדים במשרה חלקית

תקציר ס"ע 6451-11-12 ד"ר שמואל ליובושיץ ואח' נגד מדינת ישראל ואח', בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, ניתן ב- 14.05.15 תקציר פסק הדין מאת עו"ד ג'ולייט אליהו.

|
תשלום שעות כוננות לעובדים במשרה חלקית

העובדות

ד"ר שמואל ליובושיץ וד"ר גרשון קרן (להלן: "העובדים") הועסקו כמנהלי יחידה במחלקות שונות במרכז רפואי הלל יפה מטעם מדינת ישראל (להלן: "המעסיק"). העובדים הועסקו בהיקף משרה של 75% ועל הצדדים חלו הסכמים קיבוציים אשר נחתמו ע"י המדינה מול הסתדרות הרפואית בישראל.

המחלוקות בין הצדדים נסובו סביב פרשנות הוראות הסכמים קיבוציים בעניין "כוננות" מתוכננת ו "כוננות על"  והתגמול החודשי להם זכאים העובדים ביחס להיקף המשרה ושעות הכוננות אליה נדרשו להיות זמינים לעבודה.

העובדים טענו כי מתוקף תפקידם הם זכאים לתמורה כספית של 30 ימי כוננות בהתאם להסכם הקיבוצי אשר נחתם בשנת 1979 בין מדינת ישראל, שירותי הבריאות הכללית והסתדרות מדיצינית הדסה לבין ההסתדרות הרפואית בישראל (להלן: "הסכם קיבוצי"). בפועל, העובדים לטענתם חתמו על הסכם אישי מול המעסיקים אשר קיפח אותם ביחס להוראות הקבועות בהסכם קיבוצי. עוד נטען כי "כוננות על" אינה תוספת שכר המאפשרת תשלום חלקי ביחס לחלקיות משרה. העובדים נדרשו למלא את תפקיד כונן על בכל ימות החודש וללא תלות בהיקף משרתם, מכאן כי הפחתת התמורה המשולמת היא בגדר עשיית עושר ולא במשפט. כל טענה לתשלום 30 ימי כוננות בעבר ומכוח טעות של המעסיקים  לא הוכחה.

מנגד, טען המעסיק להתיישנות עילה הקודמת ל- 7 שנים מיום הגשת התביעה, עוד נטען להשתק ומניעות כלפי אחד העובדים עקב ידיעתו ושתיקתו לאורך שנים. נטען כי תשלום עבור 30 שעות כוננות בוצע בטעות ואף סעיף 55 להסכם הקיבוצי קובע כי זכויות רופאים המועסקים בחלקיות משרה יהיו יחסיות לחלקיות משרתם, הדבר רלוונטי גם לשעות כוננות וכוננות על.

פסק דין

בית הדין דוחה את טענת המעסיק להתיישנות וקובע כי לאחר תיקון כתב התביעה, התביעה נוגעת לתקופת 7 השנים בהם קמה זכאות לעובדים לתבוע.

לעניין פרשנות הוראות ההסכם הקיבוצי, נעשתה פרשנות בהתאם לעקרונות המקובלים בדיני החוזים, לא הובאה עמדת ההסתדרות הרפואית וכן שילמו לעובדים עבור "כוננות על" ובהמשך טענו ל"טעות" אשר נמשכה זמן רב ואף לא הוכחה בביה"ד.

עוד נקבע כי מדובר בזכות אישית מכוח הסכם קיבוצי הדומה לזכות קוגנטית אשר אינה ניתנת לויתור למרות קיומה של תקופה בה ידע אחד העובדים על קיפוח זכותו אולם שתק ולא התלונן על כך.

מכאן נקבע כי העובדים זכאים לקבל גמול בגין 30 ימי כוננות בחודש כפי שנעשה בפועל בתקופה מסוימת, ולא בהתאם לחלקיות משרתם. הזכאות כפופה לחריגים שנקבעו בהסכם הקיבוצי בדבר היעדרות בימי מחלה או חופשה ובהתאם זכאות זו מחייבת תשלום לקרן הפנסיה ולקרן ההשתלמות.

לעניין כוננויות, בית הדין חזר על פסיקה מחייבת של ביה"ד ארצי וקובע כי שעות כוננות אינן שעות עבודה בפועל אלא שהעובד ממתין מוכן ומזומן לקריאה להתייצב לעבודתו לכן נדחתה הטענה לכוננויות באופן כללי אלא הוכרה רק קצבה שקיבל העובד מידי חודש בחודשו ולא מעבר לכך.
 

הכותבת – עו"ד ב"כל עובד" מבית חשבים ה.פ.ס מידע עסקי בע"מ.

תגובות לכתבה(0):

התחבר לאתר

נותרו 55 תווים

נותרו 1000 תווים

הוסף תגובה

תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה
חיפוש ני"ע חיפוש כתבות