תשלום שעות כוננות לעובדים במשרה חלקית

תקציר ס"ע 6451-11-12 ד"ר שמואל ליובושיץ ואח' נגד מדינת ישראל ואח', בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, ניתן ב- 14.05.15 תקציר פסק הדין מאת עו"ד ג'ולייט אליהו.

חשבים |
נושאים בכתבה חשבים

העובדות

ד"ר שמואל ליובושיץ וד"ר גרשון קרן (להלן: "העובדים") הועסקו כמנהלי יחידה במחלקות שונות במרכז רפואי הלל יפה מטעם מדינת ישראל (להלן: "המעסיק"). העובדים הועסקו בהיקף משרה של 75% ועל הצדדים חלו הסכמים קיבוציים אשר נחתמו ע"י המדינה מול הסתדרות הרפואית בישראל.

המחלוקות בין הצדדים נסובו סביב פרשנות הוראות הסכמים קיבוציים בעניין "כוננות" מתוכננת ו "כוננות על"  והתגמול החודשי להם זכאים העובדים ביחס להיקף המשרה ושעות הכוננות אליה נדרשו להיות זמינים לעבודה.

העובדים טענו כי מתוקף תפקידם הם זכאים לתמורה כספית של 30 ימי כוננות בהתאם להסכם הקיבוצי אשר נחתם בשנת 1979 בין מדינת ישראל, שירותי הבריאות הכללית והסתדרות מדיצינית הדסה לבין ההסתדרות הרפואית בישראל (להלן: "הסכם קיבוצי"). בפועל, העובדים לטענתם חתמו על הסכם אישי מול המעסיקים אשר קיפח אותם ביחס להוראות הקבועות בהסכם קיבוצי. עוד נטען כי "כוננות על" אינה תוספת שכר המאפשרת תשלום חלקי ביחס לחלקיות משרה. העובדים נדרשו למלא את תפקיד כונן על בכל ימות החודש וללא תלות בהיקף משרתם, מכאן כי הפחתת התמורה המשולמת היא בגדר עשיית עושר ולא במשפט. כל טענה לתשלום 30 ימי כוננות בעבר ומכוח טעות של המעסיקים  לא הוכחה.

מנגד, טען המעסיק להתיישנות עילה הקודמת ל- 7 שנים מיום הגשת התביעה, עוד נטען להשתק ומניעות כלפי אחד העובדים עקב ידיעתו ושתיקתו לאורך שנים. נטען כי תשלום עבור 30 שעות כוננות בוצע בטעות ואף סעיף 55 להסכם הקיבוצי קובע כי זכויות רופאים המועסקים בחלקיות משרה יהיו יחסיות לחלקיות משרתם, הדבר רלוונטי גם לשעות כוננות וכוננות על.

פסק דין

בית הדין דוחה את טענת המעסיק להתיישנות וקובע כי לאחר תיקון כתב התביעה, התביעה נוגעת לתקופת 7 השנים בהם קמה זכאות לעובדים לתבוע.

קיראו עוד ב"בארץ"

לעניין פרשנות הוראות ההסכם הקיבוצי, נעשתה פרשנות בהתאם לעקרונות המקובלים בדיני החוזים, לא הובאה עמדת ההסתדרות הרפואית וכן שילמו לעובדים עבור "כוננות על" ובהמשך טענו ל"טעות" אשר נמשכה זמן רב ואף לא הוכחה בביה"ד.

עוד נקבע כי מדובר בזכות אישית מכוח הסכם קיבוצי הדומה לזכות קוגנטית אשר אינה ניתנת לויתור למרות קיומה של תקופה בה ידע אחד העובדים על קיפוח זכותו אולם שתק ולא התלונן על כך.

מכאן נקבע כי העובדים זכאים לקבל גמול בגין 30 ימי כוננות בחודש כפי שנעשה בפועל בתקופה מסוימת, ולא בהתאם לחלקיות משרתם. הזכאות כפופה לחריגים שנקבעו בהסכם הקיבוצי בדבר היעדרות בימי מחלה או חופשה ובהתאם זכאות זו מחייבת תשלום לקרן הפנסיה ולקרן ההשתלמות.

לעניין כוננויות, בית הדין חזר על פסיקה מחייבת של ביה"ד ארצי וקובע כי שעות כוננות אינן שעות עבודה בפועל אלא שהעובד ממתין מוכן ומזומן לקריאה להתייצב לעבודתו לכן נדחתה הטענה לכוננויות באופן כללי אלא הוכרה רק קצבה שקיבל העובד מידי חודש בחודשו ולא מעבר לכך.  

הכותבת – עו"ד ב"כל עובד" מבית חשבים ה.פ.ס מידע עסקי בע"מ.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
סופרמרקט אינפלציה קניות
צילום: תמר מצפי

מפתיע: האינפלציה בישראל נמוכה בהרבה מהמדינות המפותחות

אם חשבתם שישראל הרבה יותר יקרה מהעולם, המספרים מוכיחים אחרת: עשור של אינפלציה נמוכה מציב את ישראל בפער של יותר מפי 2.5 מול ה-OECD

ד"ר אדם רויטר |
נושאים בכתבה אינפלציה OECD

מסתבר שקצב האינפלציה בישראל נמוך בהרבה מאשר ברוב המדינות המפותחות, ה-OECD. זאת בניגוד ל"תחושות בטן" שיש לנו. מסתבר גם שמדד מפתיע מראה שאפילו מחירי השירותים העירוניים בתל אביב, כבר אינם בראש רשימת הערים המרכזיות היקרות בעולם המערבי, כפי שהיה בעבר. המסקנות הללו מספקות ללא כל ספק עוד תחמושת לאלו הדורשים מבנק ישראל להוריד את הריבית במיידי וכמה שיותר.

בממוצע שנתי קצב האינפלציה בישראל ב-10 השנים האחרונות היה 1.4% לשנה מול ממוצע של 3.8% ב-OECD. משמע בחו"ל, ברבות מהמדינות המערביות, קצב האינפלציה הממוצע גבוה ביותר מפי 2.5 מאשר אצלנו!

המקור: עיבודי חיסונים פיננסים לפרסום של ה-OECD  

www.oecd.org/content/dam/oecd/en/data/insights/statistical-releases/2025/7/consumer-prices-oecd-07-2025.pdf


תל אביב (מבחינת יוקר המחייה) זה לא מה שהיה פעם

כדי להבין עד כמה תמונת האינפלציה מורכבת וכוללת הרבה מאד אלמנטים שהמדיה הכלכלית פעמים רבות מתעלמת מהם, להלן טבלה ובה בדיקה שפרסמו Visual Capitalist על בסיס נתונים שבדק דויטשה בנק, בנוגע לעלות החודשית שמשקי הבית ועסקים בערים שונות בעולם משלמים על שירותים עירוניים דוגמת חשמל, מים, פינוי אשפה וכו':

בנקים קרדיט מערכתבנקים קרדיט מערכת

המס החדש על הבנקים - 9% על "רווח חריג"

שיעור המס עדיין בדיון, אך הדוח מדגים אפשרויות ותרחישים לפי 9%; ההצעה של הצוות הביו-משרדי - מס מדורג על רווחים גבוהים ב-50% מהממוצע בשנים 2018-2022 (רווחי הבנקים גבוהים פי 2 ויותר מהרווחים ב-2018-2022 ). הבנקים ילחמו. כל מיסוי גבוה על הרווח העודף הוא נכון; הבעיה הגדולה שהמיסוי הזה יתגלגל על הציבור וקיימת חלופה הרבה יותר פשוטה - לחייב את הבנקים לתת ריבית על העו"ש ולהגביר תחרות

צלי אהרון |
נושאים בכתבה בנקים

דוח הצוות הבין-משרדי לבחינת מיסוי הבנקים, שפורסם להערות הציבור, ממליץ על הטלת מס רווח דיפרנציאלי שיחול רק כאשר רווחי הבנקים יעלו ב-50% מעל הממוצע שלהם בשנים 2018-2022. המס הנוסף, שגובהו טרם נקבע סופית מוערך בכ-9% מעל מס הרווח הקיים וזה גם השיעור שמודגם בהצעות של הצוות שדן בסוגייה. המס הזה נועד לתפוס את הרווחיות החריגה שנובעת מסביבת הריבית הגבוהה. חשוב להדגיש - רווחי הבנקים ב-2025 כפולים ויותר מהרווח הממוצע ב-2018-2022, כלומר מדובר על רווח שייכנס כבר מהיום הראשון ויהיה משמעותי. 

חשוב להבהיר עוד נקודה חשובה - מיסים על הבנקים עשויים לחלחל ללקוחות כי אין תחרות בין הבנקים. האוצר יכול בלחיצת כפתור לפתור את הבעיה הקשה שנוגעת לכל בעל חשבון בנק. הוא יכול בקלות להעביר מהרווחים של הבנקים לרווחה של הציבור. המהלך הראשון שהוא יכול וחייב לעשות הוא לחייב בריבית על פיקדונות העו"ש ויש מקומות בעולם שבהם זו חובה. הפעולה הפשוטה הזו תוריד כ-20% מרווחי הבנקים ותחזיר לציבור את העושק הגדול.

עוד כמה פעולות נוספות ובעיקר הגברת התחרות, ולא צריך חוק מיוחד על מיסוי הבנקים, מה גם שהסיכוי שהוא יעזור לא גבוה. 


בכל מקרה, הצוות, בראשות יוראי מצלאוי, סגן מנכ"ל משרד האוצר, הוקם בעקבות החלטת ממשלה מאוקטובר 2024 והתכנס במהלך תשעה חודשים. הדוח חושף את עומק הרווחיות החריגה: הבנקים הרוויחו 46 מיליארד שקל ב-2024 לעומת ממוצע של 9.8 מיליארד בעשור הקודם – עלייה של כמעט 400%. במחצית הראשונה של 2025 נרשם רווח נקי של 17 מיליארד, המבשר על שנת שיא נוספת. נעדכן שבינתיים דוחות רבעון שלישי פורסמו, הבנקים בקצב רווחים שנתי של קרוב ל-40 מיליארד שקל. 



המנגנון: מיסוי חכם שמותאם לסביבת הריבית

בניגוד למס החד-פעמי שהוטל ב-2024-2025, ההצעה החדשה מציעה מנגנון דינמי. המס יחול רק כאשר רווחי הבנק יעלו ב-50% מעל הרווח הממוצע שלו בתקופת הבסיס (2018-2022), כאשר הרף יוצמד לתוצר או לגידול בנכסי הבנק. המשמעות: בשנים של ריבית נמוכה ורווחיות רגילה, הבנקים לא ישלמו מס נוסף כלל.