שווי רכב צמוד לעובדים כקבוע בתקנות מס הכנסה (שווי השימוש ברכב), התשמ"ז-1987 (להלן: "התקנות"), יוצר עיוותים במקרים פרטניים רבים של עובדים אשר מקבלים רכב צמוד ממעבידם לצורך שימוש בו לצורך עבודתם, בעוד השימוש הפרטי ברכב הצמוד הוא אפסי, אם בכלל. לפי הוראות מס הכנסה, מעביד המעמיד לרשות עובדיו רכב לצורכי עבודתם חייב לזקוף את שווי השימוש הפרטי ברכב כהטבה המצטרפת להכנסתם. המעביד מנכה מס במקור מהכנסת העובד הכוללת את שווי השימוש שנזקף. מה יעשה עובד או מעביד הטוענים כי הרכב הצמוד שהועמד לרשות העובד על ידי המעביד אינו משמש אותו לצורך פרטי, או שהשימוש בו לצורך פרטי הוא מועט, והם רוצים לפנות לרשות המסים בבקשה ליתן למעביד פטור מחיוב במס בגין שווי הרכב או לפחות פטור יחסי? עניין זה עומד ביסוד תביעה שהגישו לאחרונה עובדי משרד הביטחון ועובדי חברת רפא"ל. ביום 19.6.2013 קבע בית המשפט המחוזי בחיפה בה"פ 38987-07-12 משרד האוצר החשב הכללי ואח' נ' ארגון סגל המחקר במשרד הביטחון, ברפא"ל ובמשרד ראש הממשלה ואח', כי אין למנוע מעובדים מלנקוט בהליך של בקשה לסעד הצהרתי, שלפיו יורה בית המשפט לרשות המסים ו/או למעביד כי לא ינכו מס בגין הרכב הצמוד שהם מקבלים מהמעביד. עובדי רפא"ל טענו כי חלקם משתמש ברכבי המעביד לצורכי עבודה. חלק מהרכבים הם "רכבי המאגר", דהיינו רכבים השייכים למעביד אולם אינם מוקצים לעובדים מסוימים (אינם צמודים). השימוש ברכבים נעשה על פי צורכי העבודה המשתנים של כל עובד בכל יום. הכלל הרגיל הוא כי עובדים המשתמשים ברכבי המאגר לוקחים את הרכב מחצר רפא"ל ובסיום יום העבודה מחזירים את הרכב לחצרות. ואולם, לעתים כאשר צורכי העבודה מחייבים זאת, לוקחים העובדים את הרכב בתום יום העבודה ומחנים אותו בקרבת בית מגוריהם. הדבר נעשה במצבים שבהם העבודה עם הרכב נמשכה עד שעה מאוחרת, או כאשר העובד נדרש לצאת בבוקר המחרת בשעה מוקדמת. בכל מקרה, כך נטען, הרכבים בנסיבות שכאלו אינם משמשים לכל צורך פרטי. במכתבו של סמנכ"ל משאבי אנוש ברפא"ל אשר נשלח לעובדי החברה נאמר: "תקנות מס הכנסה מחייבות את המעסיק לזקוף הכנסה לצורכי מס בגין שימוש ברכב החברה כאשר הרכב אינו מוחזר לחצרות החברה בתום יום העבודה. זקיפות השכר לצורכי מס לפי שווי שימוש בגין חודש מלא, כפי שנקבע בתקנות, תבוצע גם במקרים בהם הרכב לא הוחזר לחצר החברה בתום יום העבודה באופן חד פעמי". ממועד זה מתווסף להכנסתו החייבת של כל עובד שהשתמש ברכב מהמאגר סכום המשקף את שווי השימוש ברכב לחודש העבודה שבו השתמש ברכב. זקיפת השווי נעשית בין שהרכב היה מוצמד לעובד בכל החודש ושימש גם לצרכים פרטיים, ובין ששימש רק לצורכי העבודה. לאחר הגשת הבקשה בהמרצת הפתיחה עתרו רשות המסים והחשב הכללי לסילוקה של התובענה על הסף, מחמת היותה במהותה תובענה ייצוגית שעליה חל חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006. לפיכך נטען כי לא ניתן להגיש את התובענה בדרך שבה הוגשה, אלא על המבקשים להגיש בקשה לאישור התובענה כייצוגית על פי סעיף 5(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות. בבקשה נוספת נטען כי יש לסלק את התובענה על הסף, בעיקר מהטעם כי התובענה אינה מגלה עילה. במרכז הבקשה עומדת הטענה כי הדרך היחידה לברר טענות בעניין חבות במס של עובד היא הגשת דוח לפקיד השומה. השאלות שבבסיס התובענה הן שאלות עובדתיות שיש לבררן בנוגע לכל עובד, דהיינו יש לבחון בכל מקרה פרטני אם נצמחה לעובד טובת הנאה בשל שימוש ברכב אם לאו. אין מחלוקת כי כל עובד המקבל הכנסה מיגיעה אישית חייב במס על פי סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"). החבות במס חלה הן על תקבול כספי והן על טובות ההנאה שהוא מקבל ממעבידו בקשר עם יחסי העבודה (ראו ע"א 7034/99 פקיד שומה כפר סבא נ' דר). חישוב המס שאותו על המשלם-המעביד לנכות במקור נעשה על פי הוראות הדין, כלומר על פי הוראות הפקודה על כל הפטורים, הזיכויים וההנחות. כדי להבטיח את ניכויי המס קובעת הפקודה כי ניתן לשום את סכום המס שהמעביד היה צריך לנכותו ולהוציא למעביד "שומת ניכויים" (סעיף 167). משמעות הדבר היא כי למעביד יש אינטרס ברור לנכות את מלוא המס המגיע מעובדו, ובכך להימנע מהסנקציות שעשויות לחול עליו אם לא יעשה כן. בפני עובד החולק על אופן ניכוי המס מהכנסתו עומדות מספר אפשרויות: ראשית, הוא יכול להגיש דוח ולבקש החזר בגין המס שנוכה לטענתו ביתר מהכנסתו. שנית, יש באפשרותו לפנות לפקיד השומה ולבקש אישור מראש על הקלת מס מניכוי מס במקור על הכנסתו. באפשרות הראשונה, עובד הטוען כי המס נוכה מהכנסתו שלא כדין נאלץ לשלם את המס השנוי במחלוקת. עובד שכזה תחילה יצטרך להגיש דוח כאמור בסעיף 160 לפקודה, אף על פי שעובדים שכירים אינם מחויבים בהגשת דוחות שנתיים ברוב המקרים. הגשת דוח שכזה כרוכה כמובן בקבלת ייעוץ והדרכה. לאחר הגשת הדוח ועמו השומה העצמית, ימתין העובד עד להחלטת פקיד השומה כאמור בסעיף 145 לפקודה. החלטה זו עשויה להינתן חודשים ארוכים לאחר הגשת השומה, כאשר כל אותה עת כספו של העובד בידי רשות המסים והוא ממשיך לשלם (בדרך של ניכוי המס) בכל חודש וחודש. אם בסופו של דבר תוצא לו שומה בצו, הוא יוכל סוף סוף לפנות לבית המשפט ולשטוח את טענותיו. ברי שמדובר בהליך ארוך ויקר שעשוי להימשך מספר שנים. אם ינקטו העובדים בדרך שמציעה רשות המסים, משמעות הדבר היא כי יוגשו מאות ואולי אף אלפי דוחות שנתיים (נטען כי בארגון 2,300 חברים). אלו יובאו בפני פקידי שומה רבים ושונים (חלק במשרדי שומה שונים), והדבר עלול לגרור החלטות שונות וסותרות. לעומת זאת, בחירה באפשרות השנייה - לנקוט בהליך של המרצת פתיחה מראש, שבסופו הוראה לרפא"ל ולרשות המסים כיצד לנהוג בכל הנוגע לניכוי המס על שווי השימוש - תחסוך התדיינויות רבות. גם שיקול זה של יעילות ושל השפעת ההליך על מספר רב של נישומים ראוי שיישקל במסגרת ההכרעה אם לאפשר את הליך התובענה. המחלוקת בתיק זה עוסקת בעיקר בפרשנות הדין ואינה מחייבת בדיקה חשבונאית מקצועית. ההכרעה מחייבת בחינה של פרשנות רשות המסים להוראות המיסוי על רכב צמוד לעובדים. במסגרת זו יש לבחון מהי ההטבה שיש לצרף להכנסתו של כל עובד, והאם העמדת רכב ממאגר רכבי המעביד לנסיעות מוגדרות היא בבחינת הטבה הנכללת בהכנסת העובד. לאור כל האמור קיבל בית המשפט את עמדת עובדי רפא"ל, וקבע כי בנסיבות המקרה אין למנוע מהעובדים לנקוט בהליך של בקשה לסעד הצהרתי מראש. בית המשפט הוסיף וקבע כי ההצעה שלפיה יפנו העובדים בבקשה לקבלת החלטת מיסוי כאמור בסעיף 158ג לפקודה אינה מספקת כדי לחסוך את ההליך. החלטת מיסוי שלא בהסכם ניתנת לערעור רק בגדרם של הליכי ערר או ערעור על שומה, ומשמעה כי אם לא יושג הסכם ייאלצו כל העובדים לנקוט בהליכי שומה. שוב חוזרים אנו לשיקולים שנמנו לעיל המצדיקים פנייה לבית המשפט במקום הליכה בדרך של שומה, השגה וערעור. עם זאת, נדרש כי תביעות העובדים לא ייעשו בשם הארגון היציג שלהם, אלא שלתביעה תצורף רשימת העובדים המייפים את כוחם של באי כוח הארגון לייצגם בהליך. בית המשפט גם דחה את טענת רשות המסים כי המרצת הפתיחה אינה אלא מסווה לתובענה ייצוגית שאותה יש להגיש על פי חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006. לשיטתו, אין בדין כל חובה לנקוט בהליך של תובענה ייצוגית, ובעל דין רשאי לבחור בין הגשת תובענה פרטנית והגשת תובענה ייצוגית. כעת, לאחר שבית המשפט הכשיר את הדרך לליבון וקביעה בדבר הפרשנות הראויה לתקנות בדרך של המרצת פתיחה מראש, נותר רק להמתין לפסק הדין לגופו של עניין שיתווה את הדרך הנכונה למיסוי רכב צמוד בדין ללא עיוותים. נזכיר את עמדתנו בעניין, כי הוראות הפקודה ותקנותיה מאפשרות בהחלט חישוב שווי ההטבה מהשימוש הפרטי ברכב לפי השימוש בפועל. שימוש כזה יש להוכיח בין היתר על ידי שימוש ביומן רכב מסודר ממוחשב. כידוע, לרשות המסים דעה חולקת בעניין, וכעת אפשר להמתין לקביעת בית המשפט בעניין שתכריע בעניין המחלוקת. הכותב - מומחה לדיני מיסוי ומנהל מקצועי של אתר האינטרנט מסים ועסקים www.ralc.co.il