העובדות

------------------

רינת יחאלוב (להלן: "העובדת") הועסקה כקופאית במרכול שהפעילה שופרסל בע"מ (להלן: "המעבידה").

העובדת פוטרה לאלתר על ידי המעבידה לאחר שזו ייחסה לה גניבה. פיטורי העובדת נעשו תוך שלילת פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת לפני פיטורים בהתאם להוראות הסכם קיבוצי מיוחד שחל על המעבידה הכולל גם תקנון משמעת.

העובדת הגישה את תביעתה לתשלום פיצויי פיטורים, פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת לפני פיטורים ופיצוי בגין אי עריכת שימוע. כמו כן נטען, כי ביום הפסקת עבודתה ערכה לה המעבידה "חקירה" שכללה, בין היתר, איומים, מניעת יציאה לשירותים, צעקות ומניעת אפשרות ליצור קשר עם החוץ באמצעות הטלפון ובשל אלה עתרה העובדת לפיצוי בגין עגמת נפש.

פסק הדין

---------------------

מהעדויות שהובאו בפני בית הדין עלה, כי ביום בו פוטרה, אפשרה העובדת במסגרת תפקידה כקופאית, לעובדת אחרת של המעבידה אשר ערכה קניות בחנות, להעביר דרך הקופה מוצרים מבלי לשלם עבורם. בית הדין קבע, כי במחדלה זה, העובדת הפרה את האמון המיוחד המתחייב מתפקידה כקופאית. אף שלא הוכח שהמוצרים יועדו לעובדת או כי העובדת עשתה יד אחת עם חברתה לעבודה אין הדבר מפחית מחומרת התנהלות העובדת.

בית הדין קבע, כי לאור מעשה העובדת, הייתה למעבידה הצדקה מלאה לשלול ממנה את מלוא פיצויי הפיטורים ואת הפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת. אשר על כן, התביעה לתשלום פיצויי פיטורים ופיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת לפני פיטורים נדחית.

זכאות העובדת לפיצוי בגין עגמת נפש

-------------------------------------------------------------

מחומר הראיות שהוצג בפני בית הדין עלה, כי העובדת התבקשה לסגור את הקופה ולהמתין לבואם של מנהל הסניף וקצין הביטחון. כאשר אלה הגיעו, הוכנסה העובדת לחדרה של הקופאית הראשית. יחד עמה נכחה נציגת ועד העובדים, והקופאית הראשית. במקביל, התקיים בחדר אחר בירור עם העובדת הנוספת. קציני הביטחון עברו מחדר לחדר, ולא נכחו כל הזמן בחדר בו שהתה העובדת. בירור זה נמשך במשך כשעתיים. עוד עלה, כי בתום הבירור הזמינה המעבידה אנשי משטרה לסניף, ובסופו של דבר נלקחה העובדת לתחנת המשטרה ברכב של קצין הביטחון ולא ברכב משטרתי, על מנת שלא לפגוע בכבודה. התלונה הוגשה בתחנת המשטרה.

לא נטען בפני בית הדין, כי העובדת ביקשה לעזוב את מקום העבודה בעת הבירור. העובדת הבינה כי המעבידה זקוקה לערוך בירור של המקרה. מעבר לדרוש, גם אם הייתה בקשה כזו של העובדת הרי משייחסה המעבידה לעובדת גניבה, לא נפל פגם בכך שעיכבה את העובדת עד הגיעם של השוטרים לסניף (סעיף 75 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), התשנ"ו-1996).

לא הוכח על ידי העובדת, כי מועד הגעת השוטרים לסניף היה כזה שעשה את משך העיכוב לבלתי חוקי. גם בעצם העובדה שיציאת העובדת לשירותים נעשתה בליווי אין כל פגם, שכן מעת שיוחסה לעובדת גניבה, הייתה רשאית המעבידה לעכבה עד הגעת השוטרים וללוותה כאמור.

החרמת הטלפון הנייד של העובדת

-------------------------------------------------------

קצין הביטחון של המעבידה לקח מהעובדת את מכשיר הטלפון הנייד שלה עם תחילת הבירור. עוד עלה מהראיות, כי על מנת ליצור קשר טלפוני עם החוץ, במהלך הבירור, נזקקה העובדת לאישור נציגי המעבידה, אישור שניתן לה עת ביקשה להתקשר לאמה.

בית הדין קבע, כי בהתנהלותה זו של המעבידה - עת גרעה מיכולתה של העובדת לתקשר עם החוץ בטלפון - נפל פגם.

המעבידה לא רשאית הייתה לקחת מהעובדת את הטלפון הנייד או למנוע ממנה בצורה חופשית את היכולת ליצור קשר טלפוני עם מי שתבחר. המעבידה לא הצביעה על מקור חוקי כלשהו שאפשר לה לשלול מהעובדת את הזכות הזו, הזכות לשמור על קשר עם החוץ.

יחסי עובד-מעביד בין העובדת לבין המעבידה אינם מקנים למעבידה זכות לבודד עובד מהחוץ על ידי ניתוק יכולתו ליצור קשר טלפוני עם מי שיבחר. בכך, נטלה לעצמה המעבידה כוחות שכלל לא מוקנים לה, וודאי לא במסגרת יחסי עובד-מעביד. עובד הנחשד בגניבה או בהפרה חמורה של נהלי עבודה גם הוא זכאי לזכויות יסוד. חשדות אלה, אף אם מוצדקים הם, אינה מכשירים פגיעה של המעביד בזכויות אדם יסודיות המוקנות לעובד גם במצבים מעין אלה.

בשל כך, בית הדין פסק לטובת העובדת פיצוי בסך של 5,000 ש"ח.

זכאות העובדת לפיצוי בשל אי קיום שימוע

-------------------------------------------------------------------

מחומר הראיות עלה, כי מיד שהסתיים הבירור שנערך על ידי קציני הביטחון, קיים מנהל הסניף שיחה עם העובדת במשרדו. שיחה זו הוגדרה על ידו כשימוע. מאפייני השיחה היו אלה: השיחה נערכה 10-15 דקות לפני הגעת המשטרה; העובדת זומנה לשיחה זו בעל פה; השיחה נערכה בנוכחות נציגת ועד העובדים ובסופה הודע לתובעת על פיטוריה לאלתר. אמנם ניתנה לעובדת אפשרות להשמיע את עמדתה, אך היא לא עשתה בה שימוש. מאפיינים אלה של השיחה שנערכה על ידי מנהל הסניף ובה הודע לעובדת על פיטוריה אינם מהווים שימוע כדין.

היה על המעבידה לזמן את העובדת לשימוע ולאפשר לה להתכונן ולהתייעץ לקראתו. משכך, מן הראוי היה לקיימו מספר ימים לאחר יום האירוע ולאפשר לעובדת להתאושש ממאורעות אותו היום.

ככל שהמעבידה חששה מנוכחות העובדת בסניף, יכולה הייתה לעשות שימוש בהוראת ההסכם הקיבוצי המיוחד המאפשרת השעיית עובד, ולהשעות את העובדת עד קיום השימוע.

היה על המעבידה להודיע לעובדת, כי המעבידה שוקלת לסיים העסקתה לאור מעורבותה באירוע.

היה על המעבידה לאפשר לעובדת להגיע עם ייצוג לשיחה, ככל שחפצה בכך.

דווקא בשל העובדה שהמעבידה ייחסה לעובדת גניבה ודווקא בשל הכוונה לפטרה תוך שלילת פיצויים דווקא בשל אלה היה על המעבידה להקפיד הקפדה יתרה של קיום שימוע כדין, דבר אותו חדלה המעבידה מעשות עת נחפזה לקיים את שיחת הפיטורים מיד אחרי תום הבירור שערכו קציני הביטחון.

העובדה שהעובדת לא עשתה בפועל שימוש בזכות הטיעון במהלך השיחה איננה מכהה מהפגמים שנפלו בשיחה כאמור לעיל.

בשל כל אלה נפסק, כי העובדת זכאית לפיצוי מהמעבידה בסך של 9,000 ש"ח.

(*) הכותב - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".