המפתח להצלחה
ראינו את האויב והוא בתוכנו (פוגו)
בקורסים שאותם אני מעביר אני נוהג לשאול את השאלה הזאת. והתשובות מגוונות : החל ממזל דרך כסף וכלה בידע. אני חייב להודות שכל התשובות נכונות ולכל תשובה משקל אחר. אלא שאם ננסה למקד את התשובה למשהו שאפשר לצקת לתוכו תוכן פרקטי, נגיע למסקנה הלא מפתיעה ולפיה כדי להצליח לאורך זמן דרושה שיטה. שיטת עבודה וכללי עבודה. וכאן נשאלת השאלה מהי שיטת עבודה. השיטה בה אני דוגל נחלקת, כמו כל דבר בצה"ל, לשלושה חלקים. כל פעולה שנעשית, בין אם מדובר בפעולת קנייה או מכירה, מתבססת על אותם שלושה ממדים. וכל כישלון, נובע למעשה מחולשה באחד משלושה רבדים אלו.
המימד הפיננסי
באיזשהו שלב תמיד עולה השאלה מהו הסכום המינימאלי לו אנו זקוקים כדי להתחיל ולסחור בניירות ערך. במרבית המקרים, אדם החש כי אין בכיסו את הסכום המינימאלי, יבצע את הטעות הקלאסית ויפנה בראשית דרכו לאפיקים ממונפים כגון אופציות ומט"ח. אין טעות גדולה מזו שכן אורך חייב הממוצע של סוחר חסר ניסיון בשווקים הללו מסתכם בחודשים בודדים אם בכלל. לעניות דעתי, גודל ההון אינו כה חשוב. אלו הן הבחירות שנעשה שתקבלנה את המשקל המכריע. סדרה של בחירות טובות תסייע להגדיל את הוננו העצמי במהירות לעומת בחירות מוטעות שתכווצנה במהירות הון עצמי גדול.
ישנן דרכים רבות לנהל הון עצמי. הבסיסית והפשוטה ביותר גורסת ששומה עלינו לחלק את הוננו העצמי ל-10 מנות שוות (בין 10-15) ובכל עסקה לא לסכן לעולם יותר ממנה בודדת. אם ברשותך סכום של 100,000 ש"ח, נניח, עליך לחלקו ל-10 מנות שוות. כל מנה בת 10,000 שקלים. ואף נכס לא יירכש בסכום העולה על מנה בודדת. חלוקה זו בצרוף מרכיבים נוספים אותם אסביר בהמשך, ימנעו מצבים מביכים ומיותרים כגון פשיטות רגל , קריסות, הפסדים מהם אין דרך חזרה וכיוצא בצרות מסוג זה.
מימד הידע
המשקיע הנפוץ הוא חיה מוזרה. ברור לו שכדי לעבוד כלכלכן במשרה מלאה עליו ללמוד שנים מספר, לפחות לתואר ראשון. רפואה תגזול שבע שנים מחייך ואדריכלות עוד אי אילו פרקי זמן ארוכים. ומיד עם סיום הלימודים אינך מוגדר כבעל מקצוע. יעברו שנים עד שתגבש זהות מקצועית ותשתלב בתחום במעמד אליו אתה שואף. זה מובן מאליו. מה שתמוה הוא שההתייחסות למסחר בניירות ערך, ואולי משום שמדובר בתחום שאינו נלמד באקדמיה, הוא שאין כאן מה ללמוד. מקסימום חודשיים שלושה (ואצל השרלטנים מדובר בשני מפגשים) ואת שאר חייך תבלה ברביצה בחוף פרטי בקריביים. האמת היא שחלק מהעוסקים בתחום מבטיחים זאת לתלמידים שלהם. גבירותיי ורבותי היקרים, מסחר בניירות ערך הוא תחום הדורש לימוד ארוך טווח. הדרך, מתחילה באחד ממגוון הקורסים המוצעים. הם טובים ומספקים קרש קפיצה ובסיס טוב להתחלה. אבל אל תהיו נאיביים.
מרבית המשקיעים מגיעים למסחר בניירות ערך עם ידע שאינו מתאים או רלוונטי. מרביתם, לצערי, עסוקים באיסוף כפייתי של פיסות מידע המצורפות לכלל חליפה מלאת חורים ופרומת תפרים. הידע שמשמש למסחר בניירות ערך חייב להיות רלוונטי ומזוקק.
לפני כל ביצוע פעולה, כתהליך שיחזור על עצמו בעקביות, נבדוק ונאסוף חמישה פריטי מידע. חמשת פריטי המידע אלה יסייעו לנו לקבל החלטה חד משמעית וברורה על טיבו של הנכס, על הפוטנציאל הגלום במסחר בו, על רמת הסיכון שהוא מציע, על העיתוי ועל ניהול הפוזיציה.
1. הנכס יהיה קל ופשוט לניתוח - שיטת הניתוח הטכני אינה נותנת פיתרון ומענה לכל נכס ונכס. ישנם נכסים אפשר לנתח וישנם כאלה שלא. עלינו לזכור שעוצמתה של השיטה ביכולת שלנו לנתח את הנכס באובייקטיביות ולהתייחס אך ורק לעובדות כפי שהן מוצגות על גבי הגרף. פרשנויות אישיות תחושות בטן ושאר מרעין בישין נותרים מחוץ לתחום. על המניה להיות קלה פשוטה לניתוח, התנהגותה חייבת להיות חד משמעית ושאינה פתוחה לפירושים, ומובהקת כאשר הכוונה היא שהתנהגותה עמדה במבחן הזמן ומאפשרות להסיק מסקנות
2. פוטנציאל רווח - לפני כל ביצוע פעולה עלינו לחשב מה פוטנציאל הרווח המינימאלי הגלום בהשקעה. מרבית המשקיעים אינם נותנים דעתם לכך. רכישת מניה מתבצעת ללא כל הבנה מינימאלית מה פוטנציאל הרווח הגלום בהשקעה זו. ישנן דרכים רבות לחישוב פוטנציאל רווח מינימאלי על בסיס ניתוח טכני.
3. סיכון - מזה שנים לא מעטות אני רוכב על אופנוע. האם אופנוע הוא כלי מסוכן? רבים יגידו לך שכן. אתה תשובה תקבל לגבי אקדח וכמובן לגבי שוק המניות. אבל התשובה, לפחות בעיני שונה. מסוכן הוא זה שמשתמש. ראיתי רוכבי אופנוע מתים בשיבה טובה ואחרים, מבזבזים את שנות חייהם בדהירה מטורפת ובהשכבות פרועות בירידות מערד לכיוון ים המלח. רמת הסיכון, כמו בכל תחום אחר בחיים היא עניין נשלט. וגם במסחר בניירות ערך ביכולתנו לשלוט בסיכון על ידי קביעת סף מקסימאלי להפסד אותו אנו מוכנים לספוג. מדובר בהוראה שנקראת בשפה המקצועית Stop loss. מטרתה של הוראה זו להגביל את ההפסד. הוראה זו אינה חייבת להיות ממוחשבת והיא יכולה להינתן בזמן אמת. ולא, אין צורך לשבת מול המחשב.
כדי להיות משקיע רווחי לאורך זמן עלינו לסנן עסקאות. מדובר בסוג של קטיף דובדבנים. עלינו, לפני על ביצוע עסקה לוודא שיחס הסיכוי סיכון אינו נופל מ-3:1. כלומר, על פוטנציאל הרווח המינימאלי להיות גבוה לפחות פי שלושה מגובה ההפסד המקסימאלי. חישוב זה מתבצע טרם פתיחת העסקה. לדוגמה, אם מניה מסוימת מציעה פוטנציאל רווח מינימאלי של 45%, אי ההפסד המקסימאלי שנוכל לספוג לא יעלה על 15%.
וכאן עולה השאלה לגבי אחוזי ההצלחה. מהם אחוזי ההצלחה הנדרשים כדי להיות משקיע רווחי לאורך זמן. שאלה זו זוכה מייד לתשובות שרובן נעות בין 51% - 100%. אלא שאף מספר בטווח זה אינו נכון. השאלה אינה כמה אתה רוצה אלא לכמה אתה זקוק. ואם נכלול במשוואה את יחס הסיכוי סיכון נין מיד שגם באחוזי הצלחה הנמוכים מ-35% אנו עדיין רווחיים. בחירת עסקאות לפי יחס הסיכוי סיכון המוצע כאן, מוציא מן המשוואה את הצורך באחוזי הצלחה גבוהים ובלתי אפשריים, מנטרל סיכון ומוביל לקבלת החלטות רגועה קרה ורציונאלית.
4. תזמון - כמו הרבה דברים אחרים בחיים ההצלחה נקבעת גם לפי העיתוי. כאן נכנס מרכיב הסבלנות. ההמתנה לנקודת הפעולה הנכונה דורשת סבלנות ברזל.
5. ניהול הפוזיציה - טרם ביצוע פעולה עליך להגדיר היטב את פרק הזמן שלאורכו אתה סוחר, את המיקום של הוראות הסטופ שמטרתה להגן מפני הפסד ולמנוע שחיקה מיותרת של ההון העצמי ואת הכלים שבהם תשמש כדי לחסל את העסקה כאשר מצטבר רווח.
רק איסוף שיטתי וממוקד של חמשת פריטי המידע הללו טרם פתיחת העסקה, יעלה מהותית את הסבירות להצלחה וימקם אותך באזור בו סיכוייך להצליח במסחר בניירות ערך לאורך זמן יהיה גבוה.
המימד המנטאלי
אולי הנושא שמדובר בו הכי פחות אך הוא החשוב מכולם. התכנון, הניתוח והבדיקות הן אבני היסוד של תהליך קבלת ההחלטות. אך ללא יכולת להוציא את הדברים לפועל, ללא יכולת לעמוד מאחורי ההחלטות ולקחת עליהן אחריות, שום תוכנית מסחר לא תצלח. החוסן המנטאלי הנבנה לאורך שנים הוא לחם חוקו של כל איש מקצוע ברמה גבוהה. משקיע מקצועי, כמו כל בעל מקצוע, חייב להיות אדם סבלני, בעל יכולת לדחות סיפוקים ולשלוט בדחפים.
משה בן זקן. מנכ"ל משרד התחבורה. קרדיט: שלומי יוסףהממשלה מקדמת שינוי בחוק שיפתח את הטבת המכס גם ליבואנים מקבילים
התיקון מסיר חסם ביבוא הרכב, מרחיב את היבוא האישי והמקביל ומוסיף דרישות מחייבות בהגנת סייבר לענף
הממשלה מאשרת תיקון לחוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, שמקודם על ידי משרד התחבורה והבטיחות בדרכים. התיקון עבר אישור בוועדת השרים לענייני חקיקה ומקודם בהליך מואץ.
בליבת התיקון עומד שינוי בדרך שבה מוחלת העדפת מכס על יבוא רכב, כך שהטבה שניתנה בפועל בעיקר ליבואנים ישירים, תוכל לחול גם על יבואנים שאינם ישירים. התיקון מסיר חסם שמנע עד עכשיו מיבואנים עקיפים, זעירים וביבוא אישי ליהנות מהעדפת מכס בהתאם להסכמי הסחר הבינלאומיים של ישראל. במשרד התחבורה ובשיתוף רשות המיסים מציגים את המהלך כניסיון להרחיב תחרות בענף דרך הגדלת היבוא המקביל והיבוא האישי.
הטבת המכס עוברת גם ליבואנים שאינם ישירים
עד היום, המנגנון הקיים אפשר ליבואנים ישירים לממש פטור ממכס בשיעור 7%, בהתאם להסכמי הסחר הבינלאומיים של ישראל, בעוד שיבואנים עקיפים, זעירים ויבוא אישי לא נהנו מההעדפה באותה צורה. בפועל נוצר יתרון מובנה לערוץ יבוא אחד על פני אחרים, ותחרות מצומצמת יותר על אותו קהל לקוחות.
התיקון מאפשר לרשות המסים להחיל את ההטבה גם על יבואנים שאינם ישירים. המשמעות היא הרחבת ההטבה לערוצי יבוא נוספים, מה שמצמצם את היתרון שהיה עד היום ליבואנים הישירים.
- שיא- 361,255 נוסעים ברכבת ביום חמישי האחרון
- בעלות של 35 מיליון שקלים: מסוף אוטובוסים חדש יחובר לכביש 412
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
המהלך נשען על מודל שפעל כהוראת שעה בשנים 2023-2025. בתקופה הזו נרשם גידול בהיקף יבוא הרכב וניצול רחב יותר של העדפת המכס, וכעת הממשלה מבקשת לעגן את ההסדר כהסדר קבוע בחוק.
עובדים בתעשיית הביו מד קרדיט: גרוקהאבסורד של תקציב 2026: האחות תשלם יותר, המנהל יקבל הטבה - כך נראית מדיניות מיסוי עקומה
הציבור חיכה לבשורה כלכלית, אבל הממשלה הציעה "פלסטר קוסמטי" שפוגע בעובדים - הפחתת שכר כפויה למגזר הציבורי במקביל להעלאת שכר לבעלי משכורות גבוהות
בעוד הציבור הישראלי ממתין לבשורה כלכלית לקראת שנת התקציב הבאה, הממשלה הניחה על השולחן במסגרת חוק ההסדרים ל-2026 הצעת חוק ל"ריווח מדרגות המס". על פניו, כותרת מפתה - מי לא רוצה לשלם פחות מס? אבל הפרטים חושפים תמונה מטרידה: הצעד הזה אינו תרופה לחוליי המשק, אלא פלסטר קוסמטי שמסתיר שבר עמוק.
כשבוחנים את הדוחות של רשות המיסים וה-OECD שפורסמו בחודש החולף, ניתן לראות שמערכת המיסוי הישראלית סובלת מעיוות יסודי: היא מכבידה על האדם העובד, אך נוהגת בכפפות של משי בבעלי ההון.
הדוח האחרון של רשות המיסים הוא כתב אישום כלכלי נגד השיטה. הוא מראה כיצד עקרון הפרוגרסיביות – ההנחה שמי שיש לו יותר משלם יותר – קורס בקצה הפירמידה. בעוד שמעמד הביניים והשכירים הבכירים משלמים מס אפקטיבי של כ-30%, דווקא המאיון העליון נהנה משיעור מס מופחת של כ-26.5% בלבד.
הסיבה היא הארביטראז' בין עבודה להון. שכר עבודה ממוסה עד 50%, בעוד הכנסות פסיביות מהון – דיבידנדים, ריבית ושכירות – נהנות משיעורים מופחתים. כש-63% מהכנסות המאיון העליון מגיעות מהון, התוצאה היא מערכת שמענישה עבודה ומתגמלת צבירת נכסים. גם בהשוואה בינלאומית, ישראל חריגה: נטל המס הכללי נמוך (26.8% מהתוצר), אבל התמהיל שגוי – יותר מדי מיסים עקיפים שפוגעים בחלשים, ומעט מדי מיסוי על ההון.
- המנהלים שלכם כבר לא צריכים אתכם - "כולם ניתנים להחלפה": השינוי הגדול בשוק העבודה
- מספר המשרות הפנויות בארה״ב נותר גבוה - אך שוק העבודה מאותת על האטה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
על הרקע הזה, הצעת האוצר הנוכחית נראית מנותקת מהמציאות, במיוחד כשבוחנים את "המורשת" הכלכלית שאנו סוחבים מהגזירות שהונחתו בתקציב 2025. עוד לפני שהתחילה השנה החדשה, ציבור השכירים בישראל כבר סופג מכה משולשת כואבת מכוח החקיקה הקודמת:
