שיווק חברתי כתהליך חינוכי - הגיע הזמן ל-Reaching Out
לפני מספר שנים התבקשתי לעזור לעמותה להתמודד עם קשיים שיווקיים. מדובר היה באנשים ערכיים שמעולם לא רצו לשווק את עצמם. הם האמינו במה שעשו והיו בטוחים שעצם העובדה שהם עושים עבודת קודש מספיקה כדי שהקהל יקנה, גם בלי שיווק ופרסום. הדבר היה נכון עד שחוקי מדינת ישראל השתנו וגרמו להזרמת כספים לאותו תחום עיסוק, שהתמקד בתחום הסיעוד. גופים פרטיים רבים נכנסו לענף, ועדיין נדמה היה שאותו גוף ציבורי ללא כוונת רווח מעניק את השירות הרחב והאיכותי ביותר. עם זאת, הגופים הפרטיים, שנקטו שיטות שיווקיות אגרסיביות, נגסו בנתח השוק של אותה עמותה, שעמדה על זכותה לשרוד ולהמשיך לספק שירות.
כיצד ניתן לגשר בין גישה ערכית שרואה בשיווק כמעט מילה גסה, לבין המציאות החיצונית שדורשת לשווק גם ארגונים ותחומים ערכיים?
התשובה נמצאת הרבה פעמים, כמעט כמו בכל דבר בשיווק, בשפה ובמודל המיתוג שנבנה סביב המוצר או השירות. יש לזכור שמותג הינו מערך ערכי שלתוכו מוכנס מוצר. ללא הערכים המותג הינו רק שם כינוי למוצר שהודבק לו תג.
הדרך שבה השתמשתי במקרה האמור הייתה התחברות למונח מקצועי השגור בפי עובדים סוציאליים "Reaching Out", שמשמעותו בעברית דו-משמעית: להגיע ולהושיט יד. למונח זה היסטוריה מעניינת בתחום העבודה הסוציאלית. לפני שנים לא רבות נקראה הלשכה לשירותים חברתיים "מחלקת הסעד" ובתוכה ישבו העובדים הסוציאליים וקיבלו את קהל הנזקקים שדרש את שירותיהם. מתוך הבנה שקהל רב אינו מוכן להגיע לקבל שירות בצורה כזו, או אפילו אינו מודע לאופי השירות שהוא יכול לקבל, עלה רעיון הושטת היד וההגעה החוצה אל הקהילה. "Reaching Out" היה קונטרוברסלי מאוד בתחילת הדרך. אנשי המקצוע סברו שהיציאה מהמשרד לשטח היא פחיתות כבוד ודרדור של המקצוע. למרות זאת, תוך שנים לא רבות הפך המושג לבסיס המאפיין את עבודת העובד הסוציאלי ולא רק שלא הפחית בכבוד המקצוע, אלא שיפר את תדמיתו ומעמדו.
ומכאן הינכם יכולים לראות בקלות את הקישור. מהו שיווק חברתי של עמותה אם לא "Reaching Out"? הרי העמותה חייבת לצאת אל הקהילה ולשווק את מעשיה כדי להביא את השירות החשוב שהיא מציעה אל קהל היעד שלא מגיע באופן וולונטרי אליה. הקישור הזה התקבל באהדה רבה בתוך העמותה ושיווק כבר לא נחשב שם יותר למילה גסה, אלא לכלי חשוב במימוש היעדים של העמותה.
מכאן הדרך סלולה לשימוש בשיווק החברתי לתחומים רבים נוספים. אחד מהם הוא תחום החינוך. למעשה, תחום החינוך הוא כלי שיווקי ממטרה ראשונה לקידומם של ערכים. אני בספק אם אנשי מערכת החינוך יאהבו בשלב זה את הקישור הזה, מורים יעדיפו לראות את עצמם כאנשי ספר יותר מאשר אנשי שיווק. ובכל זאת, אם נזכור שהשיווק החברתי הוא "Reaching Out" הרי שזוהי גישה שיש להחדיר מתוך תקווה שאפשר יהיה דרכה להגיע ולשכנע אנשים לשינוי ושיפור איכות חיים.
לסיכום, גישה של שיווק חברתי במערכת החינוך, מתוך חשיבת "Reaching Out", עשויה לשפר את יעילות המערכת בהקניית ערכים. עולם השיווק והפרסום פיתח כלים מצוינים ויעילים לשכנוע וחינוך צרכנים להתנהגות שתומכת בעסקים, מדוע לא להשתמש בכלים הללו גם לטובת הדברים החשובים באמת בחיינו?
משה בן זקן. מנכ"ל משרד התחבורה. קרדיט: שלומי יוסףהממשלה מקדמת שינוי בחוק שיפתח את הטבת המכס גם ליבואנים מקבילים
התיקון מסיר חסם ביבוא הרכב, מרחיב את היבוא האישי והמקביל ומוסיף דרישות מחייבות בהגנת סייבר לענף
הממשלה מאשרת תיקון לחוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, שמקודם על ידי משרד התחבורה והבטיחות בדרכים. התיקון עבר אישור בוועדת השרים לענייני חקיקה ומקודם בהליך מואץ.
בליבת התיקון עומד שינוי בדרך שבה מוחלת העדפת מכס על יבוא רכב, כך שהטבה שניתנה בפועל בעיקר ליבואנים ישירים, תוכל לחול גם על יבואנים שאינם ישירים. התיקון מסיר חסם שמנע עד עכשיו מיבואנים עקיפים, זעירים וביבוא אישי ליהנות מהעדפת מכס בהתאם להסכמי הסחר הבינלאומיים של ישראל. במשרד התחבורה ובשיתוף רשות המיסים מציגים את המהלך כניסיון להרחיב תחרות בענף דרך הגדלת היבוא המקביל והיבוא האישי.
הטבת המכס עוברת גם ליבואנים שאינם ישירים
עד היום, המנגנון הקיים אפשר ליבואנים ישירים לממש פטור ממכס בשיעור 7%, בהתאם להסכמי הסחר הבינלאומיים של ישראל, בעוד שיבואנים עקיפים, זעירים ויבוא אישי לא נהנו מההעדפה באותה צורה. בפועל נוצר יתרון מובנה לערוץ יבוא אחד על פני אחרים, ותחרות מצומצמת יותר על אותו קהל לקוחות.
התיקון מאפשר לרשות המסים להחיל את ההטבה גם על יבואנים שאינם ישירים. המשמעות היא הרחבת ההטבה לערוצי יבוא נוספים, מה שמצמצם את היתרון שהיה עד היום ליבואנים הישירים.
- שיא- 361,255 נוסעים ברכבת ביום חמישי האחרון
- בעלות של 35 מיליון שקלים: מסוף אוטובוסים חדש יחובר לכביש 412
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
המהלך נשען על מודל שפעל כהוראת שעה בשנים 2023-2025. בתקופה הזו נרשם גידול בהיקף יבוא הרכב וניצול רחב יותר של העדפת המכס, וכעת הממשלה מבקשת לעגן את ההסדר כהסדר קבוע בחוק.
עובדים בתעשיית הביו מד קרדיט: גרוקהאבסורד של תקציב 2026: האחות תשלם יותר, המנהל יקבל הטבה - כך נראית מדיניות מיסוי עקומה
הציבור חיכה לבשורה כלכלית, אבל הממשלה הציעה "פלסטר קוסמטי" שפוגע בעובדים - הפחתת שכר כפויה למגזר הציבורי במקביל להעלאת שכר לבעלי משכורות גבוהות
בעוד הציבור הישראלי ממתין לבשורה כלכלית לקראת שנת התקציב הבאה, הממשלה הניחה על השולחן במסגרת חוק ההסדרים ל-2026 הצעת חוק ל"ריווח מדרגות המס". על פניו, כותרת מפתה - מי לא רוצה לשלם פחות מס? אבל הפרטים חושפים תמונה מטרידה: הצעד הזה אינו תרופה לחוליי המשק, אלא פלסטר קוסמטי שמסתיר שבר עמוק.
כשבוחנים את הדוחות של רשות המיסים וה-OECD שפורסמו בחודש החולף, ניתן לראות שמערכת המיסוי הישראלית סובלת מעיוות יסודי: היא מכבידה על האדם העובד, אך נוהגת בכפפות של משי בבעלי ההון.
הדוח האחרון של רשות המיסים הוא כתב אישום כלכלי נגד השיטה. הוא מראה כיצד עקרון הפרוגרסיביות – ההנחה שמי שיש לו יותר משלם יותר – קורס בקצה הפירמידה. בעוד שמעמד הביניים והשכירים הבכירים משלמים מס אפקטיבי של כ-30%, דווקא המאיון העליון נהנה משיעור מס מופחת של כ-26.5% בלבד.
הסיבה היא הארביטראז' בין עבודה להון. שכר עבודה ממוסה עד 50%, בעוד הכנסות פסיביות מהון – דיבידנדים, ריבית ושכירות – נהנות משיעורים מופחתים. כש-63% מהכנסות המאיון העליון מגיעות מהון, התוצאה היא מערכת שמענישה עבודה ומתגמלת צבירת נכסים. גם בהשוואה בינלאומית, ישראל חריגה: נטל המס הכללי נמוך (26.8% מהתוצר), אבל התמהיל שגוי – יותר מדי מיסים עקיפים שפוגעים בחלשים, ומעט מדי מיסוי על ההון.
- המנהלים שלכם כבר לא צריכים אתכם - "כולם ניתנים להחלפה": השינוי הגדול בשוק העבודה
- מספר המשרות הפנויות בארה״ב נותר גבוה - אך שוק העבודה מאותת על האטה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
על הרקע הזה, הצעת האוצר הנוכחית נראית מנותקת מהמציאות, במיוחד כשבוחנים את "המורשת" הכלכלית שאנו סוחבים מהגזירות שהונחתו בתקציב 2025. עוד לפני שהתחילה השנה החדשה, ציבור השכירים בישראל כבר סופג מכה משולשת כואבת מכוח החקיקה הקודמת:
