לראות את המניה כאג"ח: דוגמאות ממדד המעו"ף
מדד המעו"ף ירד מתחילת השנה בכ-15%, למעשה רק כי"ל והחברה לישראל החזיקו אותו מלרשום צניחה חדה יותר. המצב אפילו אבסורדי, המשמעות היא שמדד תל אביב 25 היה יותר דפבנסיבי ממדד הדאו ג'ונס. האם יכול להיות שהבורסה שלנו פחות מסוכנת מזו של ארה"ב?
בטווח הארוך סביר להניח שלא, אבל בטווח הקצר זו המציאות. למרות הכל, משקיעי ערך רבים ברחבי העולם קונים מניות באמת 'לנצח', אבל מה גורם לאותן מניות להיות 'נצחיות' בתיקים של רבים? ובכן לרוב זוהי תשואת הדיבידנד של חברה ענק, קונגלומרט. לא ספקולציה של חברת ביופארמה שהמוצרים שלה מוטלים בסימן שאלה, זהו מקום לספקולנטים.
לפני שנעבור לתשואות הדיבידנד הבולטות בתל אביב, נוכל לתת דוגמא למנייה המחלקת דיבידנדים באופן קבוע בעלת קשר חלש למשבר הנוכחי. לצורך כך, ניקח את מניית AT&T ענקית תקשורת, ממש דינוזאור, שהירידות האחרונות במחיר המניה יצרנו מצב בו תשואת הדיבידנד שלה הגיעה קרוב מאוד ל-5%.
כמובן, שבמידה והחברה נקלעת לקשיים מהותיים, ובימים של היום זה יכול לקרות לכל חברה (ראו מקרה ג'נרל אלקטריק), בעלי האג"ח הם הנושים יקבלו את הכסף. מכאן, ייתכן מצב והמשקיע לא יזכה לדיבידנדים - במקרה הגרוע לנצח. כמו בכל דבר יש סביר ויש סביר פחות, נכון להיות בחברה כמו AT&T, זה מסתמן כסביר פחות.
תשואת דיבידנד גבוהה מביאה את אלו המשקיעים בעבור תזרים מזומנים או הכנסה קבוצה לרכוש מניות מעין אלה. אבל לא לפני שבודקים לעומק את הדו"חות והיחסים הפיננסים של אותו גוף והדבר ללא ספק דורש מקצוענות ולא מתאים לכל אחד.
כמו בכל השקעה, השאלה שנשאלת היא תמחור אלטרנטיבות. אם אני יכול להשיג תשואת דיבידנד גבוהה, האם עדיף לרכוש למשל אג"ח של ממשלת ישראל בטווח פדיון בינוני למשל המעניקה תשואה דומה? ואם התשואה דומה, ברור שהדיבידנדים של AT&T, מסוכנים יותר מהאג"ח של ממשלת ישראל בכל הטווחים לפדיון.
הבעיה העולה בתמחור אלטרנטיבות צפה על פני המים, כאשר אנחנו מתבוננים בסיטואציה בה זיהינו חברה המעניקה תשואה הגבוהה יותר מאג"ח ממשלתי. האם כדאי על פני זמן להשקיע באותה חברה ולראות את המניה כאג"ח? שהרי על פני טווח של אינסוף שנים נוכל להניח שתשואת הדיבידנד תצמח, אלא אם החברה נכנסת לקשיים או משנה את המדיניות ואז ההשוואה לא רלוונטית (במקרה השני).
הכנתי רשימה של המניות במדד המעו"ף שיכולות להחשב כאג"ח בעיני המשקיע. חישוב פשוט על פי מודל הדיבידנדים של גורדון מראה שמניות רבות בבורסה של תל אביב זולות עד מאוד. יחד עם זאת, יש לזכור שמודל גורדון דורש מהמשקיע להציב מחיר הון לחברה ושיעור צמיחת דיבידנד. מאחר וכל אחד בוחר את שיעור הצמיחה שהוא מאמין בו ייתכן ויכולות להתקבל תוצאות שונות.
מניית הפועלים
סך תשלומי הדיבידנד של הבנק בשנת 2007 כולה הגיעו ל-1.27 שקל למניה. בעוד כרגע מחיר המנייה הוא כ-14 שקל. נוסיף תנאי מקשיח נוסף שיקטין את הסיכון - תשואת הדיבידנד לא תצמח לעולם. מצב שכזה נוכל לקבל חזרה את ההשקעה שלנו תוך 11 שנים. זאת בהתעלם מעלייה אפשרית במחיר המנייה, כל עלייה כזו תהיה הרווח הנוסף. לפיכך משתקפת תשואה של 9% לשנה. לאלה שונאי הסיכון, אפשר לקחת פרמיית סיכון על ההשקעה של 3%, ועדיין התשואה נחשבת טובה.
דיסקונט השקעות
מנייה שבתי ההשקעות ממעטים לסקר, האמת לא ברור בכלל למה. עומדת מאחורי החברה הנהלה יציבה, דירקטוריון אחראי וכמובן מה שאנחנו אוהבים - חלוקת דיבידנד שמנה. נוכל להיווכח כי החברה החלה במדיניות חלוקת רווחים בצורה עקבית רק משנת 2005, וכאן טמון הסיכון. אין היסטוריה רבת שנים של חלוקות דיבידנד והמשקיע עלול למצוא את עצמו חשוף למניה כמניה ולא יראה אותה כאג"ח. סיכון נוסף הוא התנודתיות הגדולה של הדיבידנד, אין מגמה ברורה של עלייה בסכום הדיבידנד.
על כל הסיכון הזה אפשר להתווכח והוא נתון לפרשנות. אך מי שהשקיע במניית דיסקונט השקעות בסוף 2004 ליתר דיוק החזיק אותה לפני ה-14 בספטמבר 2004. יכול היה להיווכח בתופעה מאוד מעניינת השמורה להערכתי למניות בודדות בישראל (מלבד קבוצת אי. די. בי. וקבוצת דלק) ובעולם בכלל. מי שרכש את המנייה לפני אותו תאריך במחיר שבו היא נסחרה אז (בסביבות ה-80 שקל) והחזיק אותה עד היום קיבל תשואה אפסית במחיר המנייה בסביבות ה-0% ליותר לארבע שנים. אבל סך תשלומי הדיבידנד מתאריך האקס של ה-14 לספטמבר שנת 2004 הגיע ל-62.81 שקל בדיוק לפני מס וכ-50 שקל אחרי מס.
נוצר מצב בו המשקיע במנייה זכה לקבל תוך ארבע שנים בלבד כמעט את כל הכסף שהשקיע לחשבון הבנק (בהנחה שמרנית שאין השקעה חוזרת של הדיבינדים). אפשר אולי להניח שאולי הקצב יתמתן ונוכל אולי להעריך שבתוך עוד כשלוש שנים יחזיר המשקיע לעצמו את כל סכום ההשקעה. לפיכך חזר הסכום למשקיע תוך 7 שנים. מכאן הרווח של המשקיע במקרה זה הוא המנייה ככל ששער הסגירה יהיה גבוה יותר ביום שבו נהיה מעוניינים למכור אותה כך התשואה על העסקה תהיה גבוהה יותר.
דלק קבוצה
מי שקנה את מניות קבוצת דלק בדיוק לפני חמש שנים (ובתנאי שמחזיק אותה היום), יכול היה להחזיר לעצמו 155.39 שקל (סך תשלומי הדיבידנד) על כל מניה לפני מס עד היום, ו-122.712 שקל אחרי מס. אז מחיר המנייה היה בסביבות ה-200 שקל. כלומר המשקיע קיבל בחזרה יותר ממחצית ההשקעה הראשונית שלו. אם נניח הנחה שמרנית שטוענת שקצב צמיחת הדיבידנד יאט, אזי המשקיע יכול להחזיר לעצמו את כל ההשקעה הראשונית בתוך 10 שנים. כמו במקרה של דיסקונט השקעות הרווח הנקי של המשקיע יהיה ערך המניה, שכמובן ממשיכה לייצר תזרימי מזומנים לאורך השנים.
השורה התחתונה
מבט מהיר על גרף מדד המעוף מגלה שהמדד הניב למשקיעים כ-154% למי שרכש תעודת סל של המדד בדיוק לפני חמש שנים. תיק שהכיל את שלושת המניות: דיסקונט השקעות, הפועלים ודלק קבוצה במשקל שווה, העניק למשקיע מלפני חמש שנים בדיוק ועד היום תשואה (ללא דיבידנדים) של כ-90%. אם משקללים השקעה חוזרת של הדיבידנד במניות של המשקיע אזי התשואה המושגת גבוהה מזו של מדד המעו"ף.
גם במידה והמשקיע רכש בכספי הדיבידנד מק"מ של בנק ישראל לטווח של שנה, ושוב והשקעה חוזרת במק"מ לאחר הפדיון, השיג אותו משקיע תשואה קרובה מאוד, או אפילו גבוהה במקצת מהמעו"ף.
