בשנה שחלפה, לראשונה מאז שנת 2002, נרשמה נסיגה בשיעור הצמיחה של התוצר העסקי. שיעור זה עלה מ -0.8% ב-2001 ל 8.5% ב-2006 (בשקלים נומינליים), בטרם ירד ל 6.1% ב 2007. ההערכות ל-2008 הן לשחיקה נוספת לכיוון של 5.2% ואולי אף לעבר 4.4%, כפי שעולה מהתרחיש הפסימי של בנק ישראל. ללא ספק, מדובר בשחיקה של ממש.

בנסיבות אלו, מעניין לבדוק כיצד התנהגו בעבר מדדי המניות בתקופות בהם שיעור הצמיחה העסקית רשם נסיגה. במיוחד, האם גודלן של המניות השפיע על התוצאות. אחת הטענות היא כי מניות גדולות יותר הן מגוונות/איתנות יותר ולכן תטינה להציג תוצאות טובות יותר/גרועות פחות בתקופות של התמתנות כלכלית, במיוחד אם היא משמעותית.

בדיקה שערכנו מראה כי מאז 1993 נרשמה 6 פעמים ירידה בשיעור צמיחת התוצר העסקי. השיעור הממוצע השנתי עמד על 4.2%. בשלושה מקרים (בשנים 1996, 1997 ו-2007 ביתר שאת) רשם מדד ת"א 25 תוצאות טובות יותר מאשר מדד היתר. הפער בין השניים היה, בממוצע, 14.4%, אך ראוי לציין כי רובו נוצר אשתקד, אז עלה מדד ת"א 25 ב 31.4% ומדד היתר עלה ב 4.4% בלבד. במספר שווה של מקרים (בשנים 1998, 1999 ו 2001) רשם דווקא מדד היתר תוצאות טובות יותר מאשר מדד ת"א 25, אך הפער בין השניים היה נמוך יותר ועמד, בממוצע, על 9.5%.

אגב, בשנים בהן נרשמה עלייה בשיעור הצמיחה של התוצר העסקי, לא הובחן יתרון של ממש לאחד משני הסוגים. מהאמור לעיל עולה כי ניתן לאושש במידה מסוימת את הטענה כי המניות הגדולות יותר מצליחות/גרועות פחות בתקופות של התמתנות כלכלית. זאת ועוד, שנת 2007 תרמה רבות לתקפות הטענה.

לכן, תחת ההנחה כי בשנת 2008 אכן תירשם התמתנות נוספת (משמעותית) בשיעור הצמיחה של התוצר העסקי (אנו מעריכים כך), סביר בהחלט כי המניות הגדולות יותר תצגנה שוב תוצאות עדיפות על אלו של המניות הקטנות. זאת, אם לשפוט לפי ההתנהגות ב 15 השנים האחרונות וגם לפי הניסיון בארה"ב, שם המניות הגדולות יותר נטו להצליח יותר מהקטנות מאז החלו האירועים בשווקים בחודש אוגוסט אשתקד.