פורסטר ריסרץ': רוב הארגונים אינם מוכנים לאסון

למרות אסונות קשים כגון אירועי 9/11, הצפות הענק באירופה בשנת 2005, וכן הוריקן קטרינה, קיים עדיין מקום רב לשיפור בכל הנוגע למוכנותם של ארגונים ברחבי העולם בהתמודדות עם התאוששות מאסון, כך אומרת חברת המחקר והייעוץ הבינלאומית פורסטר ריסרץ', במחקר חדש. ממצאיו של מחקר שביצעה פורסטר ברבעון השלישי של 2007, ואשר הקיף ארגונים בכל הגדלים בצפון אמריקה ובאירופה – ארגוני ענק ועד ארגונים קטנים – מעלה כי המוכנות לאסון בקרב חלק גדול מהארגונים היא ברמה נמוכה ביותר, אם בכלל קיימת מוכנות שכזו.

ממחקר עלה כי ל-27 אחוז מארגוני הענק כלל אין כל אתר גיבוי חלופי, למקרה שאתר המחשוב והמידע הראשי של הארגון נפגע עקב סיבה כלשהי; 23 אחוז מהארגונים כלל אינם מעמידים למבחן את תוכניות ההתאוששות מאסון שלהם; ו-40 אחוז מהארגונים בודקים ובוחנים את התוכניות שלהם רק אחת לשנה. תוצאות אלו מראות שארגונים רבים עדיין נאבקים ליצירת צידוקים אשר יאפשרו את ההשקעות הדרושות בהתאוששות מאסון, בעוד ארגונים אחרים לא מצליחים למצוא זמנים בהם ניתן להוריד מערכות ואפליקציות ארגוניות קריטיות, על מנת לבצע מבחנים ראויים למערכות ההתאוששות מאסון.

"בסיכומו של דבר, במקרים רבים נראה לנו כאילו ראשי אגפי ה-IT בארגונים משלבים את אצבעותיהם, ומתפללים ששום אסון לעולם לא ינחת עליהם, וכל זאת בעוד להנהלה העסקית של הארגון אין כל מושג, ולו הקלוש ביותר, עד כמה הארגון שלהם רגיש ופגיע להפסדים משמעותיים – עד כדי קריסה מוחלטת של הארגון", אומרת סטפני בלהורס, האנליסטית של פורסטר שעמדה בראש קבוצת המחקר.

אולם הבעיות, לדברי פורסטר, אינן מסתכמות רק בארגונים שאין להם אתרי גיבוי חלופיים, או כאלה שאין להם כלל תוכניות להתאוששות מאסון. "במסגרת המחקר מצאנו כי למרות שלשני שליש מהארגונים אכן יש לפחות אתר גיבוי למקרה של אסון, אשר יוכל להחליף את אתר המחשוב המרכזי של החברה; ולמרות שיש להם תוכניות כלשהן להתמודדות עם אסון; הרי כ-50 אחוז מהארגונים הללו מחזיקים את האתר החלופי במרחק של פחות מ-50 מייל (80 ק"מ) מהאתר הראשי. חמור עוד יותר – כרבע מהארגונים מעולם לא בחנו בפועל את תוכנית ההתאוששות מאסון שלהם, ואין להם כל ודאות שהיא אכן תעבוד, במקרה הצורך; וכ-40 אחוז מהארגונים מבצעים בחינת התאוששות רק אחת לשנה".

בפורסטר אומרים כי לא קיים כלל אצבע, באשר למרחק המינימלי הדרוש בין אתר המחשוב הראשי של הארגון, לבין אתר הגיבוי שלו. מתוך הארגונים שנסקרו במחקר, 48 אחוז מהם מחזיקים את אתר הגיבוי במרחק של פחות מ-50 מייל מהאתר הראשי, ורק 33 אחוז מהארגונים מחזיקים את אתר הגיבוי במרחק של יותר מ-100 מייל (160 ק"מ). המחמירים, כ-11 אחוז מהארגונים, מחזיקים את אתר הגיבוי במרחק של למעלה מ-1000 מייל (1600 ק"מ) מהאתר הראשי.

"ככל שאתר הגיבוי יהיה רחוק יותר, כך יגדלו ההוצאות סביב אחזקתו. עם זאת, אם האתרים קרובים מדי זה לזה, אזי קיימת סבירות גבוהה שהם יושפעו מאותו אסון, ואז הארגון יעמוד בפני מצב שאין לו שום תוכנית להתאוששות מאסון, אלא רק קונפיגורציה מאוד יקרה של מערך מחשוב וגיבוי, שהוא מתחזק", אומרים בפורסטר. בחברת המחקר מציינים כי על מנת לקבוע את המרחק הראוי בין שני האתרים, יש לבצע סקר סיכונים מפורט, עבור כל ארגון וארגון.

"כל הנתונים שהועלו במחקר מעלים שאלה אחת נוקבת, והיא – עד כמה ארגוני הענק מוכנים לקראת אסון?", שואלת בלהורס מפורסטר. הנקודה המעניינת, לדבריה, היא ש-70 אחוז מהארגונים שנסקרו במחקר סבורים שהם מוכנים או אפילו מוכנים מאוד לקראת אסון, ורק 3 אחוז מהארגונים הודו שהם מרגישים בלתי מוכנים לקראת אסון. בפורסטר, לעומת זאת, מפקפקים מאוד ברמת המוכנות והמודעות של אותם ארגונים המרגישים "מוכנים" לקראת אסון.

"יצוין כי פורסטר לא ביצעה מחקר שכזה בישראל, ואין לנו נתונים לגבי מוכנות ארגונים במשק הישראלי לקראת אסון בסדר גודל משמעותי", אומרת מרלין שחם, מנכ"ל פורסטר ישראל. "עם זאת, לאור המצב הביטחוני במדינה, טוב יעשו הארגונים במדינה - ובמיוחד הארגונים הגדולים והרגישים במשק - אם ייקחו את תוצאות המחקר הזה לתשומת ליבם, ויבדקו היטב את הנושא אצלם בבית".