זהירות: מס שולי על הכנסות מריבית
המאמר דן במקרים בהם הכנסות מימון אצל יחידים ימוסו בשיעורי המס השוליים. הכותב מציין מספר תכנוני מס שהמחוקק מנע, וכן תכנוני מס שנוצרו עקב התיקון.
בתיקון של פקודת מס הכנסה, תיקון 147, נקבע כי שיעור המס על רווחים מריבית אצל יחידים יעלה ל- 20% (במקום 15%), לגבי נכסים הצמודים למדד, ושיעור של 15% (במקום 10%) לגבי נכסים שאינם צמודים במלואם למדד. יחד עם זאת, לגבי המקרים הבאים, שיעור המס שיחול הנו המס השולי המקסימלי של אותו יחיד (ולא השיעורים המופחתים שלעיל): 1) הריבית היא הכנסה מעסק או משלח יד עבור מקבלה. כלומר, במידה והיחיד המקבל את ההכנסה עוסק בתחום, כגון – עוסק בהלוואות, הרי שההכנסה מריבית תצטרף לשאר הכנסותיו החייבות במס, לפי שיעורי המס הרגילים. 2) הריבית רשומה בספרי חשבונותיו או שהיא חייבת ברישום כאמור. למעשה, מי שמנהל הנהלת חשבונות כפולה, הרי שהכנסות (וגם הוצאות) ריבית שנרשמו בספרי חשבונותיו יהיו חייבות בשיעור המס השולי ולא בשיעורי המס המופחתים. לעניין זה ראוי להזכיר את פס"ד "מלון פלאזה" שם נקבעו המבחנים מתי הכנסות מימון הן הכנסות אינטגרליות לעסק ומתי לא. כלומר, בכל מקרה הם יחויבו בשיעורי המס השולי, אך המשמעות היא בעיקר לצורך קיזוז הפסדים. 3) היחיד המקבל את הריבית הוא בעל מניות מהותי בחבר בני האדם המשלם את הריבית. כלומר, בהתאם להגדרת "בעל מניות מהותי" שבסעיף 88 לפקודה, הרי שמי שמחזיק במישרין או בעקיפין או יחד עם אחר (קרוב או מי שיש ביניהם שיתוף פעולה בדרך של קבע) ב- 10% החזקה בחבר בני האדם המשלם את הריבית, לא יוכל להנות משיעורי המס המופחתים. 4) היחיד המקבל את הריבית הוא עובד בחבר בני האדם המשלם את הריבית, אלא אם כן נקבע ששיעור הריבית נקבע בתום לב. 5) היחיד המקבל את הריבית הוא נותן שירותים או מוכר מוצרים לחבר בני האדם המשלם את הריבית, אלא אם כן נקבע ששיעור הריבית נקבע בתום לב. 6) היחיד המקבל את הריבית יש לו יחסים מיוחדים עם חבר בני האדם המשלם את הריבית, אלא אם כן נקבע ששיעור הריבית נקבע בתום לב. 7) הריבית שולמה מקרן השתלמות לפני תום התקופה שבסעיף 9(16א). 8) הריבית שולמה מקופת גמל לתגמולים וחל עליה הוראות סעיף 3(ד). לעניין סעיפים 3-6, הכוונה העומדת מאחורי סעיפים אלו היא כוונת המחוקק למנוע תכנוני מס. טרם תיקון 147, יחיד חויב בשיעורי המס הנמוכים, רק במידה והכספים היו מופקדים בתוכנית חסכון או בפיקדון שהופקדו בבנק בלבד (בנוסף לשאר המקרים והתנאים). לאחר תיקון 147, יחיד יכול להפקיד כספים בכל חבר בני אדם, ולהיות ממוסה בשיעורי המס הנמוכים. התיקון מפתח ומעודד דרכי השקעה נוספים, מלבד בתאגידים בנקאיים. יש לציין כי הפקדת הכספים אינה חייבת להיות בחבר בני אדם. גם הלוואה ליחידים בהתאם לתיקון הפקודה תמוסה בשיעורי המס הנמוכים על ההכנסות מריבית (ובלבד שאין עיסוקו של מקבל הריבית בתחום ההלוואות). המחוקק רוצה למנוע את תכנוני המס הבאים: I) בעל שליטה מהותי יכול לתת הלוואה לחברה, נניח 100,000 ש"ח, ולקבל מהחברה ריבית של 100% לשנה. אין בחוק שום הגבלה על גובה הריבית. המחוקק מנע מצב זה בו ימשוך בעל השליטה המהותי כספים בשיעורי המס הנמוכים (ולחברה תיווצר הוצאה) II) מעביד בחבר בני אדם יכול לקבל הלוואה מעובדו ולתת לו "ריבית מופרזת" של מאות אחוזים, כתחליף לשכר עבודה. III) נותן שרות או מוכר מוצרים לחבר בני אדם, עלול לקבל "ריבית מופרזת" כתחליף לתשלום עבור מוצריו או שרותיו. תכנוני המס שטרם נמנעו: 1) מי שמחזיק בחבר בני אדם פחות מ- 10%, ואינו עובד בו, יכול למשוך הכנסות "ריבית מופרזת" ולהנות משיעורי המס המופחתים (ולחבר בני האדם תיווצר הוצאה). 2) עובד של עוסק יחיד (לא חבר בני אדם), יכול לתת הלוואה למעבידו ולקבל "ריבית מופרזת" כתחליף לשכר עבודה. גם במקרה זה העובד יהנה משיעורי המס הנמוכים ולמעביד תיווצר הוצאה. נוסח הסעיף מדבר רק על עובד של "חבר בני אדם". 3) נותן שירותים או מוכר מוצרים לעוסק יחיד, יכול לקבל "ריבית מופרזת" על הלוואה שנתן לו, כתחליף לתשלום עבור מוצריו או שרותיו. יש לציין שתכנונים אלו שציינו עלולים להכנס לתחולת סעיף 86 ולהיחשב כעסקה מלאכותית. אך יחד עם זאת, יש לשים לב שהמחוקק כנראה לא שם לב לפירצה בה הוא ניסח את הסעיף כמתייחס רק ל"חבר בני אדם" ולא לעוסק יחידי. כמו כן, נקבע בחוק, הוראה כללית "מי שיש לו יחסים מיוחדים אחרים עמו" – המחוקק נתן פתח לפרשנות מה זה "יחסים מיוחדים". למונח זה אין הגדרה בפקודה, וסביר להניח שזה פתח להרבה דיונים עם פקידי רשויות המס… כמו כן, עובדי הבנקים, הם עובדים של חבר בני האדם ששילם להם את הריבית, ועל כן כל עוד לא יוכיחו ("להנחת דעתו של פקיד השומה") ששיעור הריבית נקבע בתום לב אזי הם יחויבו במס על הריביות שלהם מפיקדונות וחסכונות לפי שעור המס השולי שלהם!!! יש לציין כי על הכנסה זו המס המינימלי הוא 30%, כלומר, לא ניתן להנות משיעורי המס הנמוכים, והעובד ימוסה בשיעורים של 30% עד 49%, לפי המס השולי שלו. כמו כן, במידה ויש הטבות לעובדי הבנק (שיעור ריבית גבוהה יותר על פקדונות, למשל) הרי שהם ימוסו במס השולי על כל הריבית (ולא רק על גובה ההטבה). לעניות דעתי, כוונת המחוקק לא הייתה להטיל גזירה זו על כל עובדי הבנק. וכמו כן, סביר להניח שבמידה ומדובר בריבית הזהה לריבית הניתנת לשאר היחידים, הרי שרשויות המס לא מצפות כי כל עובד בבנק יבוא ויוכח להם שהריבית התקבלה בתום לב (על פי הסעיף נטל ההוכחה הוא על העובד).
מדד המחירים לצרכן CPIמדד המחירים ביולי - מה הצפי והאם הריבית תרד?
לקראת מדד יולי שיתפרסם מחר: כמה ישפיע שכר הדירה ואיך זה ישפיע על החלטת הריבית בשבוע הבא?
מחר בשעה 14:00 יתפרסם מדד המחירים לצרכן לחודש יולי, נתון שצפוי להמשיך לרכז תשומת לב מצד המשקיעים ובכלל הציבור הרחב שהמדד משפיע עליו באופן ישיר - המחירים בסופר, הריבית על ההלוואות, ההצמדה על הלוואות, משכנתאות ועוד. המדד גם משפיע על קובעי המדיניות בבנק ישראל, כאשר מדד נמוך יחזק את ההערכה להפחתת ריבית קרובה. מדד מאכזב יביא לדחייה של הורדת הריבית.
בחודשים האחרונים נרשמה מגמת ירידה ביריבת, אבל בחודשיים האחרונים היא עלתה בהדרגה לקצב שנתי סביב 3.1%-3.2%. הצפי כעת הוא לעלייה חודשית של 0.3%-0.5%, בהובלת
סעיפי השכירות, הנופש והטיסות, כאשר חלק מההשפעה יקוזז על ידי ירידות עונתיות בלבוש ובהנעלה.
מה צופים האנליסטים
קונסנזוס התחזיות הוא כ-0.4%. בלידר שוקי הון מצביעים על צפי של כ-0.4%, עם אפשרות ל-0.3%, כאשר עיקר הדחיפה כלפי מעלה מגיעה מסעיפי נופש, טיסות ודיור, מול ירידה עונתית בלבוש והנעלה. לגישתם, במידה והמדד יהיה בטווח 0.3%-0.4%, הקצב השנתי יתכנס לכ-3.1%, אם כי לגישת כל הכלכלנים, קצב האינפלציה ל-12 החודשים הקרובים יירד משמעותית. במיטב מציבים את תחזית יולי על 0.5% וממשיכים לראות, אינפלציה של 2.3% ב-12 החודשים הקרובים.
בצד התורמים לעלייה במדד יולי, מחירי השכירות (סעיף הדיור), נופש בישראל וטיסות לחו״ל, סעיפים עונתיים מובהקים. האנליסטים מדגישים כי אלה צפויים להוביל את המדד, כשחלק מההשפעה תקוזז על ידי ירידות בהלבשה ובירקות. בצד המאקרו הרחב: סקרי עסקים מצביעים על ירידה בשיעור החברות שמתכוונות לייקר מחירים, מה שתומך בהאטה הדרגתית באינפלציה בהמשך המחצית. עם זאת, צריך להדגיש כי תיתכן הפתעה מבחינה זו שכן מחירי הדירות יורדים כבר מספר חודשים וזה אמור להוביל לקיפאון או לירידה בקצב העלייה בשכר הדירה. אלא שבהמשך לכך שאלפי משפחות נותרו בלי דירה בעקבות המלחמה ונאלצו אחרי טווח מסויים לחזור לשוק כשוכרים, אלא שאז נוצרו עודפי ביקוש גדולים והמשכירים ניצלו זאת לעליית מחירים משמעותית מאוד. באזורי הפגיעה נרשמו עליות משמעותיות בשכר הדירה וזה ישפיע על מדד שכר הדירה, אם כי, זה הורגש בהדרגה, ולאחר שהמפונים חזרו מבתי המלון.
- וול סטריט חוגגת את המדד, אבל מדוע המכסים (עדיין) לא משפיעים?
- אינפלציית יולי בארה"ב - מתחת לצפי 2.7% לעומת תחזית ל-2.8%
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
ומכאן, שמצד אחד השכר דירה בכיוון מטה, אבל יש קפיצה של מחירים במקומות מסוימים בגלל המלחמה, השאלה איך הלמ"ס ימדוד את הקפיצה הזו.
שי בייליס (רשתות)תלוש פיקטיבי - המנכ"ל שהוציא תלוש לאשתו ומה העונש?
פורמולה וונצ'רס רשמה שכר של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של שי בייליס, בעל השליטה, למרות מעולם לא עבדה בחברה; ובכך העבירה החברה כסף לקרובו של בעל השליטה וגם הפחיתה את חבות המס בחברה
הדרכים להפחתת המס מרובות. חלק מהן במסגרת תכנון מס לגיטימי, חלק אחר אפור, אבל אפשרי וחלק אחר כבר חוצה את הקו האדום. בהתחלה מנסים לתכנן בהתאם לחוק, ואז במקרים לא מעטים גולשים ועוברים את הגבול. לפעמים זו מעידה קלה ורשות המס מוותרת על הליך פלילי, אבל קובעת כופר. הנה מקרה של הגדלת הוצאות באופן פיקטיבי שמבטא גם העברת כספים גדולה של 1 מיליון שקל לבעל השליטה מבלי שהוא צריך לשלם על זה מס.
המקרה של פורמולה וונצ'רס ויו"ר ומנכ"ל החברה שי בייליס - על פי פרסום רשמי של רשות המסים, בין השנים 2017 ל-2022 רשמה החברה בספריה תשלומי שכר בסך כולל של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של בעל השליטה - מינה בייליס. על אף שמעולם לא עבדה בפועל בחברה. כלומר, הכסף שולם ללא כל תרומה עסקית מצידה. המהלך הזה סיפק לחברה 'תועלת כפולה' - אך לא חוקית: העברת כסף למקורב, במקרה זה, לאשתו של בעל השליטה, מבלי שנדרשה לבצע עבודה בפועל. ובכך היא ביצעה הפחתה של חבות המס, הרי ששכר עבודה נחשב כהוצאה מוכרת לצורכי מס. כשהחברה רושמת הוצאה כזו, היא מקטינה את ההכנסה החייבת שלה, וכך משלמת פחות מס לקופת המדינה. אלא שהמשמעות בפועל היא פגיעה כפולה: מצד אחד, המדינה, כלומר הציבור - מקבל פחות הכנסות ממסים. אבל מצד שני, והחמור יותר - משקיעי החברה רואים חלק מהכסף שלהם מנותב למטרות שאין להן ערך עסקי אמיתי. ולא נועדו כדי להצמיח את החברה אלא כדי להונות את המשקיעים באופן של תרמית מתוחכמת כביכול, והפעם במקרה שלנו - היא יצאה מזה עם קנס של פחות מ-300 אלף שקל.
במקום לנהל הליך פלילי שיכול להיגרר שנים, לרשות המסים יש אפשרות להציע לנישום הסדר כופר - תשלום קנס מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. זה לא 'פיצוי' בלבד, אלא סוג של עסקת טיעון אזרחית-מנהלית: הנישום לא מודה באשמה בבית משפט, אבל משלם סכום שנקבע, ומנקה את התיק הפלילי הספציפי הזה. במקרה של פורמולה וונצ'רס, ההסדר הזה הסתיים בתשלום כופר של 275 אלף שקל לרשות המסים. מבחינת המדינה, זה חוסך זמן, משאבים ודיונים משפטיים; מבחינת החברה, זה סוגר את הפרשה בלי להגיע לכתב אישום - אך כמובן לא מונע את הצורך לשלם את חבות המס האמיתית, שכוללת גם ריבית וקנסות. רשות המסים לא מסתפקת בקריאת דוחות שנתיים. היא משווה נתוני שכר מול ביטוח לאומי, בודקת היתכנות מקצועית (האם ה''עובד' מדווח במקביל על משרה אחרת, האם יש לו כתובת דואר אלקטרוני פעילה בחברה, האם הוא נוכח בפגישות), ולעיתים מקבלת מידע פנימי מעובדים או שותפים לשעבר.
פערים חריגים בין שכר לבין תרומה ממשית לחברה הם בדרך כלל הדגל האדום שמפעיל חקירה. העסקת עובדים פיקטיביים או רישום הוצאות שכר כוזבות אינה תופעה חדשה. בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 זה היה כלי נפוץ בחברות קטנות ובינוניות, ולעיתים אף בחברות ציבוריות, להעברת כספים לבעלי עניין. החקיקה והאכיפה התקדמו מאז, אך המקרים ממשיכים לצוץ, לעיתים בסכומים גבוהים מאוד. ההשלכות הן לא רק פליליות. ברגע שחברה נחשדת או נתפסת בעבירות כאלה, היא מסתכנת בנזק תדמיתי קשה, בפגיעה ביחסים עם משקיעים ובבעיות מול גופים מממנים. החוק מטיל אחריות ישירה גם על מנהלים ודירקטורים, ולא רק על החברה. בעצם מדובר על 'הרמת מסך' שבה חברה אשר כביכול היא 'חברה בע"מ' ובעלי המניות בה חסינים. עד למקרה כזה של תרמית ופגיעה ישירה במשקיעים וברשות המסים. המשמעות היא שגם אם העבירה בוצעה ב'דרג נמוך', מנהלים בכירים שלא פיקחו או שלא מנעו את ההפרה יכולים להיחשב אחראים לה. המקרה של שי בייליס ופורמולה וונצ'רס ממחיש עד כמה רישום משכורות פיקטיביות הוא לא 'טריק חשבונאי' אלא עבירה שיכולה להגיע גם למאסר בפועל. מדובר במעשה שפוגע בציבור, בחברה עצמה ובשוק ההון כולו.
מסלול של 'הסדר כופר'
על פי פקודת מס הכנסה, רישום כוזב של הוצאות - ובכלל זה שכר לעובד פיקטיבי, מוגדר כ'עבירה פלילית חמורה', כאשר סעיפים מוגדרים בפקודה קובעים כי במקרים של כוונה להתחמק ממס מדובר בעבירה שעונשה עד שבע שנות מאסר, לצד קנסות כבדים. במקרים מסוימים בתי המשפט אף שלחו נאשמים למאסר בפועל, במיוחד כשנמצא דפוס פעולה שיטתי והיקפים כספיים גבוהים. במקביל, רשות המסים יכולה לבחור במסלול של 'הסדר כופר' - תשלום מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. פתרון שחוסך זמן ומשאבים לשני הצדדים, אך מונע הכרעת דין פומבית ואינו מרתיע כמו הרשעה.
