10 שיקולים בעד ונגד מכירת ניירות ערך לפני סוף השנה
10 שיקולים בעד ונגד מכירת מניות, אופציות, קרנות נאמנות, אג"ח ומק"מים, לפני תום שנת המס 2005, לאור העלאת שיעור המס על ניירות ערך אלו מינואר 2006 ב- 5% רטרואקטיבית על רווחים שנצמחו בשלוש השנים האחרונות (מינואר 2003 ואילך).
העלייה במס על ניירות ערך מיום 1.1.2006 תהיה משיעור של 15% ל- 20% (באג"ח לא צמודים העלייה בשיעור המס תהיה מ- 10% ל- 15%). כלומר תוספת של 5% לשיעור המס (33.3%) רטרואקטיבית על רווחים שנצברו מיום 1.1.2003.
העלאת שיעור המס משמעותית אף יותר לגבי בעלי מניות מהותיים המחזיקים בשיעור של 10% ויותר מאמצעי השליטה בתאגיד, היות ולגביהם יועלה שיעור המס מ- 15% ל- 25% כלומר בשיעור של - 10% רטרואקטיבית מתחילת ינואר 2003.
העלאת המס תחול על מניות וכתבי אופציה הנסחרים בישראל או בחו"ל, על יחידות בקרן נאמנות פטורה או יחידות בקרן נאמנות מעורבת וכן על אגרות חוב ומק"מ הנסחרים בבורסה בישראל או בחו"ל וכן על כל אגרות החוב של מדינת ישראל (למעט, סוגים מסוימים). כלומר, כמעט על כל ניירות הערך הנסחרים בשוק ההון. העלייה תחול על יחידים, על חברות שחוק התיאומים אינו חל עליהם ועל קרן נאמנות חייבת.
ההחלטה שאותה צריך לקבל המשקיע היא: האם למכור או לא למכור את ניירות הערך שברשותו לפני תום שנת המס 2005 ולפני שיעלה שיעור המס באופן רטרואקטיבי. והיא תקבע לפי השיקולים הבאים:
1. באם יש צפי להמשך הגידול ברווחים על ניירות הערך - כדאי למכור את ניירות הערך ב"מכירה רעיונית". מכירה זו היא לצורך חישוב המס בלבד. המס ישולם לפי שיעור המס הקיים ללא ההעלאה הצפויה מינואר 2006. בכך, ישולם מס מופחת על רווחים שכבר נצברו בשלוש השנים האחרונות, בעוד שלגבי הרווחים העתידיים בלבד ישולם המס המוגדל. "מכירה רעיונית" ניתן לבצע באמצעות הבנקים וברוקרים אחרים בעמלות בשיעור של 0.2% בלבד או פחות מכך לגבי לקוחות מועדפים, עד ליום 31.12.2005 בחצות.
2. באם יש צפי לירידה בערך ניירות הערך – כדאי למכור את ניירות הערך עד תום השנה במכירה מוחלטת (ולא רעיונית), לא משיקולי מיסוי, אלא משיקולי כדאיות כלכלית לממש לפני הירידה. שהרי עדיף לשלם מס של 15% על רווחים שמומשו וליהנות מהרווחים בפועל לפני שיהיו הפסדים. מכירה מוחלטת בשיעור המס המופחת תתאפשר עד 29.12.2005 שיהיה יום העסקים האחרון של שנת 2005.
3. באם נצברו בעבר הפסדים בניירות הערך – הרי באם צופים לרווחים בעתיד - כדאי לא למכור את ניירות הערך לא מכירה רעיונית ולא מכירה מוחלטת. שכן, אין משמעות כרגע להעלאת שיעור המס. באם צופים להמשך ההפסדים בעתיד – כדאי למכור מכירה מוחלטת משיקולים כלכליים של מניעת הפסד נוסף. מכירה זו כדאי לבצע בינואר 2006 ואילך כדי שההפסדים יוכלו להיות מקוזזים בעתיד כנגד רווחי הון מכל סוג לרבות שבח מקרקעין, שיהיו חייבים במס בשיעור של 20%. כלומר ייווצר מגן מס עתידי.
4. באם צופים לרווחים בעתיד ומחזיקים בניירות הערך לתקופה של שנתיים לפחות – כדאי לא למכור את המניות לא מכירה רעיונית ולא מכירה מוחלטת. שכן, במקרה זה אין טעם בתשלום מס מוקדם על מכירה רעיונית במקום תשלום מס עתידי בתום תקופת ההחזקה של ניירות הערך. זאת למרות, העלאת שיעורי המס. עצה זו תלויה בגובה הרווחים שנצברו עד היום ובמשך תקופת הזמן הצפויה להחזקת ניירות הערך. הכול לאור הוראת ההקלה של רשות המיסים כי תינתן אפשרות לשלם את המס על מכירה רעיונית בדחייה של שנה.
5. באם נצברו רווחים על ניירות ערך זרים – כדאי לשים לב כי על רווחים שנצברו על מניות וכתבי אופציה הנסחרים בבורסה בחו"ל עד תום שנת 2004 יחול שיעור מס של 35% ורק בשנת 2005 ירד שיעור המס עליהם ל- 15%. מינואר 2006 יעלה אומנם המס גם עליהם, אך רק על רווחים שנצברו בשנת 2005.
6. באם צופים לרווחים אבל חוששים בכל זאת מהפסדים – כדאי למכור "מכירה רעיונית" ולשלם מס של 15% בלבד. באם יהיו הפסדים בכל זאת בעתיד – הרי הם יופחתו מכל רווחי הון שיהיו בעתיד כולל מרווחי הון רגילים ומשבח מקרקעין בערך מלא, למרות שאותם רווחים יהיו חייבים במס בשיעור של 20%. כלומר, ייווצר מגן מס עתידי.
7. למחזיקים בקרן נאמנות פטורה – לא כדאי למכור את יחידות קרן הנאמנות עד תום שנת 2005, כי שיעור המס במכירה יחידות נאמנות פטורה ירד בינואר 2006 מ- 25% ל- 20%. כלומר על רווחים שנצמחו רטרואקטיבית מינואר 2003 ירד שיעור המס ב- 5%.
8. לבעלי מניות מהותיים – כדאי לשקול "מכירה רעיונית" או מכירה מוחלטת, שכן לגביהם שיעור המס יעלה ב- 10%, משיעור של 15% לשיעור של 25% רטרואקטיבית מינואר 2003. הכול כתלות של משך ההחזקה הצפויה שלהם במניות ובמגבלת ההוראה שהם חייבים למכור ב"מכירה רעיונית", באם יבחרו בה - את כל ניירות הערך שלהם באותו תאגיד מאותו סוג.
9. ההוראות האמורות אינן רלבנטיות - לגבי עובדים או נותני שירותים שקיבלו את ניירות הערך בתמורה לשירותיהם וכן לגבי מי שעסקו במסחר בניירות ערך.
10. שיקולים נוספים - לפני המכירה הרעיונית או המוחלטת, כדאי לבדוק את ערך הרווחים שנצמחו בשלוש השנים האחרונות על נייר הערך, את עמלות המכירה המוחלטת או עמלות המכירה הרעיונית, את שיעור הגידול במס - המשתנה בין מחזיק רגיל למחזיק שהוא בעל מניות מהותי, את ערך הריבית האלטרנטיבית על הקדמת תשלום המס ואת פוטנציאל מימוש הפסדים באם יהיו בעתיד כנגד רווחי הון עתידיים.
ניתן ליישם את השיקולים האמורים לגבי כל נייר ערך בנפרד או כל קרן נאמנות בנפרד, בתנאי שההחלטה תעשה באותה צורה לגבי כל ניירות הערך מאותו סוג שמחזיק המשקיע. ניתן להפעיל החלטות שונות לגבי ניירות ערך שונים. כלומר, למכור חלקם במכירה מוחלטת, חלקם במכירה רעיונית וחלקם שלא למכור כלל.
כמובן שאין ברשימה זו את כל ההיבטים האפשריים בעניין זה, שהרי לכל משקיע רווחיו והפסדיו. על כן ראוי כי כל משקיע בניירות ערך, לרבות קרנות נאמנות, אגרות חוב ומק"מים יערוך לעצמו ובדחיפות את שיקולי הכדאיות שלו למכירה מלאה או חלקית, מוחלטת או רעיונית לפני תום שנת 2005. שהרי ההפרש של 5% מס משמעותו 1/3 מס יותר (33.3%) רטרואקטיבית על רווחים שנצמחו מינואר 2003. מומלץ להתייעץ ולא לשבת בחיבוק ידיים.
תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים
בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים
לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש.
"לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.
וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש.
פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?
- המפקח על הבנקים: “השוק השתנה מאז רפורמת בכר - נדרש עדכון רגולטורי”
- בקרוב: מוקד הונאות טלפוני 24/7 בכל הבנקים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן).
תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים
בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים
לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש.
"לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.
וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש.
פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?
- המפקח על הבנקים: “השוק השתנה מאז רפורמת בכר - נדרש עדכון רגולטורי”
- בקרוב: מוקד הונאות טלפוני 24/7 בכל הבנקים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן).
