"אמרתי בגרמנית למנהל בכיר - 'העבודה משחררת'. צריך כנראה לשים לב להבדלי תרבויות"
לאחר 5 שנים בבית הוורד בגבעתיים, הנחיתה בברלין לא הייתה קשה במיוחד עבור טל רימון, שהטייטל הרשמי שלה הוא "מקימת מחלקת הווידאו של המהדורה הגלובאלית של Handelsblatt", אבל בצורה פחות רשמית היא גם אמונה – בתור הישראלית של המערכת, על "תיק ישראל".
רימון, בת 37 ("אני רווקה בלי ילדים וצאו לי מהחיים, תודה. פה זה בכלל לא חוקי לשאול") נסעה לגרמניה בנובמבר האחרון במסגרת מלגת חילופי עיתונאים, לאחר 5 שנים בערוץ 10, בהתחלה כתחקירנית, ובהמשך ככתבת מגזין למהדורות השונות, הגשת פינות בצינור לילה והכל כלול, ופיתוח פורמטים של חברת החדשות ותכניות הערוץ השונות עבור הסושיאל מדיה. מאז מאי האחרון היא עובדת מן המניין של Handelsblatt.
בעברה הייתה שותפה ליצירה בימוי והפקה של סרטים דוקומנטריים העוסקים בנושאים שמשותפים לישראל וגרמניה, ותחום הדוקומנטריה הוא נושא שהיא בהחלט תעסוק בו גם בעתיד, גם היא מצהירה.
וכמה מילים על מקום העבודה החדש של רימון. ה-Handelsblatt Global Edition הוא הגרסה האנגלית של עיתון הכלכלה והעסקים הגרמני המוביל Handelsblatt, עם חשיפה של יותר מ-22 מיליון קוראים בחודש. המהדורה הגלובלית הוקמה בספטמבר האחרון במטרה לספק מידע על הכלכלה הגרמנית, שהיא הגדולה באירופה, למי שאינו דובר את השפה.
"לומדים לחיות בלי להתעצבן על האיטיות ואף להעריך אותה". רימון בברלין
1. עבודה: הגעתי לגרמניה דרך מלגת חילופי עיתונאים של International Journalists Program)) ijp בין המזרח התיכון וגרמניה. אחרי קורס גרמנית קצר וארוחות עם שגרירים ושרי חוץ למיניהם, משובץ כל אחד למקומו. אותי סיפחו למהדורה האנגלית של העיתון העסקי. אחרי יומיים העורך הבין שאני מבינה בתכני וידאו ושאל אותי בנימוס אם אני חייבת לחזור לארץ בתום המלגה. זה היה בנובמבר ומפה לשם אחרי 2 טון בירוקרטיה ו-ויזת עבודה שנלחמו עליה, אני עדיין כאן. להקים מחלקת וידאו חדשה זה לעשות הכל מהתחלה, עיצוב והטמעה באתר, ציוד, תוכן אפשרי, תסריטים, לימוד הכתבים שלנו לדבר אל מצלמה ולהעביר מסר, שיתופי פעולה עם ערוצי טלוויזיה וחוזים חדשים עם סוכנויות (תודה לאמנון ברקאי, המפיק של ערוץ 10, על הידע הזה), כל אחת מהתחנות בחיי המקצועיים נדרשת כאן. בניגוד לישראל, כאן אתה מתמחה במשהו אחד כל החיים, הם לא רגילים שמישהו אחד יודע לעשות המון.
2. הבית: הכי כיף בכל הסיפור, זאת היצירתיות של ההורים שלי. בתור דור שני הם לא מסוגלים לבקר בגרמניה למרות ההבטחות ש"אם באמת תישארי לשנה אז בטח שנבוא". במקום זה הם מוצאים מקומות מפגש אקזוטיים, למשל בספטמבר אנחנו נפגשים באלבניה, והכל על חשבונם! כמובן שהכי עצוב, זאת העזיבה של המשפחה והחברים ובמקרה שלי חברות מגיל 9 ומהתיכון. כאן בעיקר עוזרת ההכחשה: זה רק לחודשיים, ועכשיו רק לשנה...מה שכן זאת ברלין ומלא חברים קופצים על ההזדמנות ומבקרים.
חברי המערכת
3. ילדות: עברה עליי ילדות קצת פסיכית. נולדתי בקיבוץ גבע (גבעתרון, ים השיבולים וכו') ובגלל אופיי הקצת יותר מדי אינדיבידואליסטי, עברנו לבת ים. היתה לי ילדות מדהימה על הים בזכות הדירה הפיצית שלנו, למדתי לאסוף טסות וסמלים של מכוניות, לפרוץ מנעולים, כישורי חיים נדרשים בסך הכל. עד היום כשאני מועדת, נפלטת לי מהפה "סמאללה" קטנה. שם גם הכרתי מוזיקה מזרחית וכבד חי על הגז, ואז עברנו למזכרת בתיה לתקופת נעורים סחית.
4. לא יודעים עליי ש... באחד הביקורים בגן המשחקים בבת ים, ראיתי ילד שמנסה לשלוף צב מהשריון שלו. האירוע נגמר עם הרבה דם ותפרים. לצב שלום. בהמשך ההורים המקסימים שלי נאלצו לארח בדירונת חתול זרוק, יונה וחרדון פצועים ושלל יצורים. אפשר להוסיף לקורות חיים פעילה למען זכויות בעלי חיים.
5. הישג: אחת הכתבות שאני הכי גאה בה הייתה בהיותי תחקירנית. לכבוד חגיגות ה-60 לישראל, שחזרנו תמונות היסטוריות שאחת מהן היתה התמונה המפורסמת של דגל הדיו באילת. הפלמ"חניקים בתמונה שכבר אז התקרבו ל-90 עשו איתנו את כל הדרך לאילת, חלקם עם כיסאות גלגלים, כדי לשחזר את התמונה ואפילו טיפסו על המוט! הם ריגשו כל כך ובעיקר התעצבו על המדינה שאותה חלמו להקים, לעומת המדינה שנהייתה ועל חוסר הסובלנות ועל האלימות. הצביטה בלב נשארה לי מאז. היא בעיניי עד היום אחת הכתבות הטובות ביותר של דב גיל-הר.
6. רגע מכונן: הכתבה הראשונה! במגזין שישי של ערוץ 10 בהגשת דב גיל-הר, האיש המקסים אלי ראכלין החליט שהגיע הזמן שלי לקפוץ למים ולמרות קריינות מזעזעת, תמך עד לשידור ובאילו שבאו מאז. אז המון תודה אלי וכתבה ראשונה לא שוכחים.
דב גיל-הר ואלי ראכלין
7. רגע מביך: מסיבת הכריסמס הרשמית של העיתון שלנו נערכת בדיסלדורף, שם ממוקמים המשרדים הראשיים והחברה מביאה את כולם אליה, אותנו מברלין ואת הכתבים שמפוזרים מכל העולם. אירוע גדול. בכניסה לאולם ראיתי זקן חביב שמנסה להרים מזוודה קטנה במעלה המדרגות אז רצתי לעזור לו. שוחחנו קלות בגרמנית השבורה שלי, סיפרתי לו שאני במלגה ורוצה להספיק להשאיר להם הכנות למחלקת וידאו, הוא נורא התעניין בישראל ובדיוק כל המנהלים החשובים של החברה נעמדו לידינו כשסיפרתי לו שאני רואה כל ערב רחוב סומסום בגרמנית כדי ללמוד. הוא נורא צחק ואמר לי שוידאו זה העתיד לדעתו. הוא נפרד ממני ודקה אחר כך עלה על הבמה והוצג בתור דיטר פון הולצברינק - הבעלים של ההוצאה לאור של העיתון. העורך הראשי נעמד לידי ולחש לי - "רחוב סומסום, הא....?". בהמשך החודש כבר הספקתי להגיד לאחד המנהלים הבכירים בגרמנית "העבודה משחררת". נוט טו סלף: לשים דגש להבדלי תרבויות בהומור!
8. מודל לחיקוי: קרן נוייבך. לגרום לאנשים להתעניין בנושאים לכאורה לא-סקסיים ולהבין כמה הם חשובים ובעצם להנגיש את נושא הכלכלה לכולם זו לדעתי המשימה הכי חשובה כרגע, והיא מבצעת אותה בדרך הכי טובה שאפשר.
מודל לחיקוי: קרן נויבך (צילום: בוצ'צ'ו)
9. חלום: לעשות סרטים דוקומנטריים באירופה. ואם לא, אז להקים חברת תכנים און-ליין לחברות חדשות באירופה, או סתם לארגן מחדש את מערך המוצרים און-ליין של רויטרס. פתאום זה לא נראה מופרך.
10. מתחרים: עד שאכיר את המתחרים שלי בבלומברג TV ודי-וולט, ייקח טיפה זמן. בינתיים אפרגן למתחרה-חברה בשם זוהר שחר לוי, כתבת המשפט של כלכליסט אותה פגשתי בכיתה ג' ומאז היא תמיד מקדימה אותי בכמה צעדים ותמיד עושה עבודה מופלאה!
אנדר רייטד: מסמכים דיגיטליים. אחרי שהוכרכתי לצבור כ-3 קילו ניירות (נשבעת ששקלתי) עבור הוויזה שלי, ואת המסמכים החשובים ניתן לקבל פה רק בדואר רשום או פקס מאובטח, פתאום אני מעריכה את מה שיש בישראל. אובר רייטד: יעילות, אחרי כמה חודשים פה לומדים לחיות בלי להתעצבן על האיטיות ואף להעריך אותה. לא באמת, פשוט אירופה פה, לא נעים לצרוח מתסכול באמצע המערכת. וגם אוכל טעים זה אובר רייטד, מצב תמונה של הקפיטריה.
- 2.בחורה כשרונית! שיהיה בהצלחה. (ל"ת)נדב 23/08/2015 22:49הגב לתגובה זו
- 1.תותחית אחת!!! (ל"ת)שרית 23/08/2015 15:07הגב לתגובה זו
מגי טביבי, מגישת חדשות 14. קרדיט: רשתות חברתיות.המהדורה המרכזית של חדשות 14 מזנקת ל-300 אלף צופים
בערב רווי חדשות, עם כמעט מיליון צופים בכל המהדורות המרכזיות, המהדורה המרכזית של ערוץ 14 הצליחה לשבור שיא והיא בדרך להדביק את הפער מהמובילה הנצחית, חדשות 12
אולי זו העובדה שערוץ 14 מזוהה עם פרשת "שדה תימן", ואולי זהו המשך של מגמת ההתחזקות של מהדורות החדשות של הערוץ, אבל כך או כך הנתונים הם נתוני שיא.
מבחינת הדירוג עצמו, המהדורה המרכזית של ערוץ 12, היתה אתמול על 15% רייטינג ו-381 אלף צופים, ואילו חדשות 14 היו אחריה עם 10.3% רייטינג ו-300 אלף צופים. אחריה היתה חדשות 13, שבערב כזה הצליחה לחצות את רף מאה אלף הצופים, עם 4.7% רייטינג ו-130 אלף צופים, ואילו גם חדשות 11, היו עם 111 אלף צופים ו-4.2% רייטינג.
פריים טיים
גם בפריים טיים הנתונים היו מעט חריגים, היות וכמות הצופים התחלקה באופן שווה יותר מאשר בדרך כלל. אמנם בראש היתה "במשמרתי שלי" עם כרמי גילון, ששודרה בקשת עם רייטינג של 10.6% ו-259 אלף צופים, אבל מבחינת רייטינג "הפטריוטים" היתה קצת מאחוריה, עם 10.5% רייטינג אבל מבחינת כמות הצופים הפטריוטים עלתה על קשת, והיתה על 311 אלף צופים. בכך, ערוץ 14 משלים מהלך מרשים ברצועות החדשות המרכזיות והפריים טיים. במקום השלישי הייתה "ווארט" של ערוץ 13, עם נתון מכובד של 7.9% רייטינג ו-213 אלף צופים וגם ריאליטי האוכל של כאן11, "בואו לאכול איתי", עמד על נתונים יפים של 7.5% רייטינג ו-178 אלף צופים.
רצועות נוספות
מבחינת שאר הרצועות, בבוקר גם נרשמה עלייה בכמות הצופים, כש-"חדשות הבוקר" של קשת הובילה בפער את הרצועה, עם 4.1% ו-106 אלף צופים, במקום
השני היתה מהדורת הבוקר של ערוץ 14 "ישראל הבוקר", עם עודד מנשה, עם 2.1% רייטינג ו-44 אלף צופים ואילו את הרשימה סגרה רשת עם העולם הבוקר עם 1.4% רייטינג ו-29 אלף צופים בלבד.
- השמועות על מותו של הפיפל-מטר היו מוגזמות
- האם תוכן מקורי ואיכותי יכבוש את הפריים טיים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
ברצועה שלאחריה, המגמה המשיכה ומשדר הבוקר של קשת, עם נסלי ברדה ויואב לימור,
שהוביל את הרשימה, היה עם רייטינג של 3.5% ו-80 אלף צופים בלבד, אחריו במקום השני ערוץ 14 המשיך לצמצם פערים, עם "על הבוקר" עם נוי בר, עם 1.6% רייטינג ו-54 אלף צופים בלבד ואילו במקום האחרון היה "פותחים יום" של רשת, עם 1.1% רייטינג ו-24 אלף צופים בלבד.

השמועות על מותו של הפיפל-מטר היו מוגזמות
האם אנחנו לקראת רפורמה מקיפה בשידורי הטלוויזיה? לאחר שחוק השידורים עבר בקריאה ראשונה, ייתכן ונראה שינוי אמיתי באופן שבו מודדים את נתוני הצפייה בטלוויזיה; עד אז, נסתמך על הנתונים הקיימים, שמראים נפילה של ערוץ 13 והתגברות התחרות בין 12 ל-14
אחרי שחוק השידורים של שר התקשורת, ד"ר שלמה קרעי, עבר לפני יומיים בקריאה ראשונה בכנסת, ייתכן ואנחנו לקראת מהפיכה של ממש. מעבר לשינויים דרמטיים שכוללים את הפחתת רגולציה ופתיחת השוק לתחרות, החוק ישנה את האופן בו נמדד הרייטינג כיום, ממערכת שמבוססת על הערכות, ויהפוך אותו למבוסס על נתוני אמת. במסגרת החוק, ספקי התכנים יידרשו לפרסם באתר האינטרנט את התפלגות נתוני הצפייה בזמן אמת. עד אז, נמשיך להסתמך על המערכת האנכרוניסטית ועל הנתונים שיש בידינו כיום. ספרו לנו בתגובות אם אתם או חברים שלכם אי פעם השתתפתם במדגם המייצג ה-People Meter, השיטה המקובלת כיום, שבה מותקנים מכשירים אלקטרוניים על כל מקלטי הטלוויזיה בבתיהם של המשתתפים בפאנל, המונה 700 משקי בית, וכ-2,200 פרטים, המהווים מדגם מייצג של אוכלוסיית בעלי המקלטים בישראל.
המשמעות היא אדירה, היות וההכנסות מפרסומות מתבססות, בחלקן לפחות, על נתוני הצפייה. אם נשווה בין שלושת הגופים המסחריים לאורך כל רצועות השידור, על פי הנתונים הנוכחיים, נראה תמונת מצב, שהפערים שמוצגים בה אמורים להשתקף בתקציבי הפרסום של הערוצים השונים.
בכל אופן, מבחינת הנתונים עצמם, המהדורה המרכזית של ערוץ 12, היתה אתמול על 14.7% רייטינג ו-400 אלף צופים, ואילו חדשות 14 היו אחריה עם 8.1% רייטינג ו-249 אלף צופים. אחריה היתה חדשות 13, שהצליחה שוב לחצות את רף מאה אלף הצופים, עם 5% רייטינג
ו-119 אלף צופים, ובסוף הרשימה היתה המהדורה של כאן11, עם נתונים טובים יחסית לחוסר הפופולריות שלה, עם 94 אלף צופים ו-3.8% רייטינג.
- האם תוכן מקורי ואיכותי יכבוש את הפריים טיים?
- מאסטר שף בראש כל רצועות השידור
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
פריים טיים והנפילה של ערוץ 13
אחת התכניות הותיקות בישראל, "ארץ נהדרת" היא אחד ממנועי הרייטינג של קשת, וגם אמש, כששודרה, היתה בראש, מעל כולם, עם רייטינג של 19.1% רייטינג ו-488 אלף צופים והיתה התכנית הנצפית ביותר בלוח השידורים. אחריה היתה התכנית העקבית ביותר בטלוויזיה, "הפטריוטים" שמשודרת מדי ערב וזוכה לרייטינג גבוה ולמקום השני כמעט בקביעות, ועמדה אמש על 8.5% רייטינג עם 286 אלף צופים. כאן11 עם ריאליטי האוכל שלהם, שמתעלה מעל לממוצע הרייטינג של התאגיד הציבורי, עמדה על 8.1% רייטינג ו-186 אלף צופים, ואילו ערוץ 13 היה עם מספרים כמעט לא רלבנטיים לערוץ מסחרי, ו-"צומת רבין" עמדה על רייטינג של 1.3% ו-26 אלף צופים בלבד.
