השנה נעבוד 192 יום לשלם מסים ו-174 יום לפרנס את עצמנו
מדינות רבות מציינות את היום בשנה בו האזרח הממוצע מפסיק לעבוד כדי לשלם מסים כ"יום העצמאות ממס". מכון ירושלים לחקר שווקים מופקד על קביעת היום בישראל. "השנה אנו נעבוד בממוצע 192 ימים כדי לפרנס את הממשלה ורק 174 ימים כדי לפרנס את עצמנו", אומרת קורין סאור, מנכ"לית המכון. "לשם השוואה, אנו עובדים השנה 27 ימים כדי לממן את תקציב הביטחון, 25 ימים למען שירותי רווחה , 23 ימים למען חינוך ו-11 ימים למען הבריאות". המכון הודיע שהשנה ה"חג" יחול ב-9 ביולי, עיכוב של 11 ימים לעומת 2011. "עול המיסוי כבד מאוד בישראל לעומת משקים מתקדמים אחרים", מסבירה סאור. "בארה"ב 'יום העצמאות ממס' נפל ב-17 באפריל, באנגליה ב-29 במאי, ובקנדה ב-11 ביוני". לעומתם, בגרמניה, צרפת, בלגיה והונגריה חוגגים את החג אחרי ישראל. אזהרה: "הגדלת הגירעון מובילה ליוון וספרד" המכון מזהיר מפני ראיית הגדלת הגירעון כתחליף זול להעלאות מסים. קורין סאור: "מתוך 192 הימים שאנו משקיעים למימון המסים, אנו עובדים 68 ימים כדי לממן הלוואות שהממשלה לקחה בעבר. עובדה זו ממחישה שהלוואות אולי מאפשרות לממשלה להעניק הטבות בטווח הקצר אולם הן מתורגמות להכבדת נטל המיסוי בשנים הבאות". לשם השוואה, אנו עובדים השנה רק 27 ימים כדי לממן את תקציב הביטחון, 25 ימים למען שירותי רווחה , 23 ימים למען חינוך, ו-11 ימים למען הבריאות. "החלטה ממשלתית להגדיל את הוצאותיה ללא כיסוי כלומר את הגירעון בתקציב, אינה הופכת לכדאית מבחינה כלכלית רק מכיוון שמכריזים שמותר לעשות כן. הגדלת הגירעון שווה להכבדת נטל המס על הדור הבא והאטת הפעילות הכלכלית. הממשלה מאמצת את המדיניות הנפסדת של יוון, ספרד, איטליה, וקפריסין. כך מכניסה הממשלה את המשק לסחרור אשר סופו אינו ידוע, בשעה שהיא הייתה יכולה לשמור על ריסון תקציבי ולהביא לצמיחה מחודשת באמצעות הקלת נטל המיסוי", מסבירה סאור. שינויים בנטל חישוב יום העצמאות ממס משקף את היחס שבין סך כל המסים (ארציים ומקומיים, ישירים ועקיפים, כולל מס הכנסה, מע"מ, מס רכישה, מסי דלק וכו') לבין ההכנסה הלאומית. החישוב מתבסס על נתוני הלמ"ס ומשרד האוצר. בשנת 2012 ההכנסה הלאומית צפויה לעלות ב-3.2% אולם גביית המסים צפויה לעלות ב-10%, ומשמעות ההפרש היא הכבדה בעול המיסוי. מכון ירושלים לחקר שווקים מפרסם את "יום העצמאות ממס" בישראל מאז שנת 2004, ובמבט לאחור עד שנת 1990. המכון גילה שבכל שנה משנת 1990 עד שנת 2009, עבדו הישראלים יותר מחצי שנה כדי לשלם מסים. רק בשנים 2010 ו-2011, זכינו לשמור את רוב כספינו אצלנו. שיפור זה בוטל השנה. חלוקה על פי מסים קשה לאדם ממוצע לחשב את עול המיסוי האישי שלו, ולכן קביעת יום העצמאות ממס מקילה עליו ומספקת חישוב ממוצע. למרות שיחסית קל לדעת כמה אדם משלם במס הכנסה, מסים נוספים כדוגמת מסי יבוא ומע"מ נסתרים מהעין. בממוצע, אנו עובדים 80 ימים כדי לשלם מסי הכנסה (35 ימים כדי לשלם מס הכנסה, 33 ימים כדי לשלם ביטוח לאומי, ו-12 ימים לשלם מס בריאות), 43 ימים כדי לשלם מע"מ ומסי קנייה, 25 ימים כדי לשלם מסי יבוא, 16 ימים כדי לשלם מס חברות, 15 ימים כדי לשלם מסים עירוניים ומקומיים, ו-11 ימים כדי לשלם מסי דלק.
- 4.01/07/2012 09:57הגב לתגובה זולהגדיל את המיסים. כדי שהעם יבין שזה קבוע!!!!!! ולא את המע"מ כי העם יחשוב שאת זה אפשר לשנות. מגיע לכם !
- 3.בא 01/07/2012 09:45הגב לתגובה זויש משהו קצת טוב .
- 2.שמואל 01/07/2012 09:21הגב לתגובה זואין צורך להחזיק צבא - כל אחד ישלם על צבא פרטי משלו אין צורך בכבישים - ניסע רק על כבישי אגרה או על דרכי עפר אין צורך בבריאות - נשלם באופן פרטי על ביטוח רפואי או נטפל בעצמינו בתרופות סבתא. אין צורך בחינוך - כל אחד ישכור לעצמו מורים פרטיים או בתי ספר פרטיים וילמד משירצה אין צורך בתוכניות בינוי - כל אחד יבנה היכן שבא לו, הבעלות תקבע על פי החזק כמו פעם. אין צורך בבתי משפט ופרקליטות - נסגור הכל לפי חוזק הזרוע אם זה נראה פשטני למדי אז גם תוכן הדברים למעלה פשטניים לא פחות.
- בא 01/07/2012 09:41הגב לתגובה זוחכמולוגים ,יש תחרות כאמור ,אלפי טפילים יושבים על הצוואר של האוצר איזה 50 שנה ,כולם מכירים אותם .לשם הולכים המיסים ברובם .הטפילים מבזבזים את הפוטנציאל שלהם ,הם בצבא ,במשטרה ,בחח ,בבתי ספר ,כול עובד שאפשר בלעדיו ......
- 1.בא 01/07/2012 09:10הגב לתגובה זוופחות טפילים השירות הציבורי .מה יהיה .לא רק אני יודע על הויזה ביבי יקר .מורידים ריבית ומיקרים דירות .

תלוש פיקטיבי - המנכ"ל שהוציא תלוש לאשתו ומה העונש?
פורמולה וונצ'רס רשמה שכר של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של שי בייליס, בעל השליטה, למרות מעולם לא עבדה בחברה; ובכך העבירה החברה כסף לקרובו של בעל השליטה וגם הפחיתה את חבות המס בחברה
הדרכים להפחתת המס מרובות. חלק מהן במסגרת תכנון מס לגיטימי, חלק אחר אפור, אבל אפשרי וחלק אחר כבר חוצה את הקו האדום. בהתחלה מנסים לתכנן בהתאם לחוק, ואז במקרים לא מעטים גולשים ועוברים את הגבול. לפעמים זו מעידה קלה ורשות המס מוותרת על הליך פלילי, אבל קובעת כופר. הנה מקרה של הגדלת הוצאות באופן פיקטיבי שמבטא גם העברת כספים גדולה של 1 מיליון שקל לבעל השליטה מבלי שהוא צריך לשלם על זה מס.
המקרה של פורמולה וונצ'רס ויו"ר ומנכ"ל החברה שי בייליס - על פי פרסום רשמי של רשות המסים, בין השנים 2017 ל-2022 רשמה החברה בספריה תשלומי שכר בסך כולל של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של בעל השליטה - מינה בייליס. על אף שמעולם לא עבדה בפועל בחברה. כלומר, הכסף שולם ללא כל תרומה עסקית מצידה. המהלך הזה סיפק לחברה 'תועלת כפולה' - אך לא חוקית: העברת כסף למקורב, במקרה זה, לאשתו של בעל השליטה, מבלי שנדרשה לבצע עבודה בפועל. ובכך היא ביצעה הפחתה של חבות המס, הרי ששכר עבודה נחשב כהוצאה מוכרת לצורכי מס. כשהחברה רושמת הוצאה כזו, היא מקטינה את ההכנסה החייבת שלה, וכך משלמת פחות מס לקופת המדינה. אלא שהמשמעות בפועל היא פגיעה כפולה: מצד אחד, המדינה, כלומר הציבור - מקבל פחות הכנסות ממסים. אבל מצד שני, והחמור יותר - משקיעי החברה רואים חלק מהכסף שלהם מנותב למטרות שאין להן ערך עסקי אמיתי. ולא נועדו כדי להצמיח את החברה אלא כדי להונות את המשקיעים באופן של תרמית מתוחכמת כביכול, והפעם במקרה שלנו - היא יצאה מזה עם קנס של פחות מ-300 אלף שקל.
במקום לנהל הליך פלילי שיכול להיגרר שנים, לרשות המסים יש אפשרות להציע לנישום הסדר כופר - תשלום קנס מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. זה לא 'פיצוי' בלבד, אלא סוג של עסקת טיעון אזרחית-מנהלית: הנישום לא מודה באשמה בבית משפט, אבל משלם סכום שנקבע, ומנקה את התיק הפלילי הספציפי הזה. במקרה של פורמולה וונצ'רס, ההסדר הזה הסתיים בתשלום כופר של 275 אלף שקל לרשות המסים. מבחינת המדינה, זה חוסך זמן, משאבים ודיונים משפטיים; מבחינת החברה, זה סוגר את הפרשה בלי להגיע לכתב אישום - אך כמובן לא מונע את הצורך לשלם את חבות המס האמיתית, שכוללת גם ריבית וקנסות. רשות המסים לא מסתפקת בקריאת דוחות שנתיים. היא משווה נתוני שכר מול ביטוח לאומי, בודקת היתכנות מקצועית (האם ה''עובד' מדווח במקביל על משרה אחרת, האם יש לו כתובת דואר אלקטרוני פעילה בחברה, האם הוא נוכח בפגישות), ולעיתים מקבלת מידע פנימי מעובדים או שותפים לשעבר.
מסלול של 'הסדר כופר'
על פי פקודת מס הכנסה, רישום כוזב של הוצאות - ובכלל זה שכר לעובד פיקטיבי, מוגדר כ'עבירה פלילית חמורה', כאשר סעיפים מוגדרים בפקודה קובעים כי במקרים של כוונה להתחמק ממס מדובר בעבירה שעונשה עד שבע שנות מאסר, לצד קנסות כבדים. במקרים מסוימים בתי המשפט אף שלחו נאשמים למאסר בפועל, במיוחד כשנמצא דפוס פעולה שיטתי והיקפים כספיים גבוהים. במקביל, רשות המסים יכולה לבחור במסלול של 'הסדר כופר' - תשלום מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. פתרון שחוסך זמן ומשאבים לשני הצדדים, אך מונע הכרעת דין פומבית ואינו מרתיע כמו הרשעה.