בתיק שנדון באחרונה בבית המשפט, עלתה שאלה משפטית מורכבת: האם הסכם ממון שנחתם בין בני זוג יכול לשמש כלי להורשת נכסים לאחר פטירת אחד מהם, או שמא יש צורך בצוואה נפרדת? המקרה עסק בזוג שכחודש בלבד לאחר שנישאו, הלך הבעל לעולמו בפתאומיות. עם מותו, פנתה האשה לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה לאכוף את ההסכם ולהעביר את הדירה לרשותה, בהתאם למה שנקבע במסמך. בית המשפט לענייני משפחה קיבל את עמדתה, אך בית המשפט המחוזי הפך את ההחלטה וקבע כי הסכם ממון אינו יכול להוות תחליף לצוואה.

בני הזוג חיו יחדיו במשך כמה שנים, ובמהלך תקופת חייהם המשותפת חתמו על הסכם ממון שאושר על ידי בית המשפט. בהסכם נכלל סעיף שקבע כי במקרה של פטירת הגבר, תועבר הדירה לאשה. עם מותו, פנתה האשה לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה לאכוף את ההסכם ולהעביר את הדירה לרשותה - בהתאם למה שנקבע במסמך.

האשה טענה כי הסכם הממון מהווה מסמך משפטי מחייב שיש לכבדו. לטענתה, ההסכם משקף את רצונם של בני הזוג, והסעיף הקובע כי הדירה תועבר אליה לאחר מות בן הזוג משקף את כוונתם המשותפת. היא ציינה כי הסתמכה על הסעיף בהסכם כחלק מהביטחון הכלכלי שלה לעתיד, ולכן יש לקיים את ההתחייבות. בנוסף, מכיוון שלא נערכה צוואה נפרדת, אין אף מסמך אחר שמנוגד להוראות ההסכם.

הסכם ממון מסדיר את היחסים הרכושיים בין בני הזוג בחייהם בלבד

מנגד, יורשי המנוח טענו כי בהיעדר צוואה, יש לחלק את נכסיו של המנוח בהתאם להוראות חוק הירושה. לדבריהם, הסכם ממון לא יכול להוות מסמך שקובע את אופן חלוקת הירושה, שכן מדובר בהסכם שנועד להסדיר את היחסים הרכושיים בין בני הזוג במהלך חייהם בלבד. הם הדגישו כי חוק הירושה מחייב מסמך כתוב ומסודר כשמדובר בהורשת נכסים, והסכם ממון לא עומד בדרישות אלה. יתרה מכך, לטענת היורשים, גם אם כוונתו של המנוח היתה להוריש את הדירה לבת הזוג שלו, הוא היה צריך לעשות זאת באמצעות צוואה מפורשת.

• יזם מנוסה: הסכמי הממון והגירושים - למראית עין
• העליון: ניתן לחלק גם נכסים מלפני הנישואים
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בית המשפט לענייני משפחה בחן את טענות הצדדים והחליט לקבל את עמדת האשה. בפסק דינו, ציין השופט כי הסכם הממון משקף את רצון הצדדים, ולכן יש לראות בו מסמך משפטי מחייב. לדבריו, מכיוון שהסעיף המדובר נוסח בצורה ברורה והתייחס באופן מפורש למצב של פטירה, הרי שיש לכבד אותו. השופט הדגיש כי בני הזוג פעלו בתום לב, וכי אין סיבה שלא לקיים את ההסכמה שהושגה ביניהם בזמן חייהם. בנוסף, מכיוון שלא נערכה צוואה הסותרת את הוראות ההסכם, הרי שאין מניעה לראות בו כהסדר מחייב לחלוקת הדירה.

יורשי האיש לא קיבלו את החלטת בית המשפט לענייני משפחה, והגישו ערעור עליה לבית המשפט המחוזי. בערעור שלהם, הם טענו כי בית המשפט שגה כשפירש את הסכם הממון כתחליף לצוואה. לטענתם, הורשת נכסים לאחר הפטירה חייבת להיעשות בהתאם להוראות חוק הירושה, ואין בכוחו של הסכם ממון לשנות זאת.

בית המשפט המחוזי הפך את ההחלטה של הערכאה הקודמת, וקבע כי הסכם ממון לא יכול לשמש ככלי לחלוקת עיזבון. השופט קבע כי יש להבחין באופן ברור בין הסכם ממון לבין צוואה, מכיוון שהראשון נועד להסדיר עניינים רכושיים בין בני הזוג במהלך חייהם, בעוד שהשני משמש להורשת נכסים לאחר המוות. לדבריו, חוק הירושה קובע באופן חד-משמעי כי צוואה היא המסמך המחייב לצורך הורשת נכסים, וכי היא חייבת לעמוד בדרישות הכתיבה והאימות הקבועות בחוק. לאור זאת, ללא צוואה נפרדת ומפורשת, אין כל תוקף להתחייבות שהופיעה בהסכם הממון בנוגע להעברת הדירה לאחר הפטירה.

• האם ניתן לקבל מזונות רטרואקטיבית אחרי 14 שנה?
• הנושים נגד החברים: של מי הדירה?
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
• ויתר על הירושה כדי לא לשלם לנושים - מה קבע בית המשפט?

ההחלטה שהתקבלה בבית המשפט המחוזי מבהירה כי הסכם ממון לא יכול לשמש תחליף לצוואה, גם אם הוא כולל הוראות מפורשות שמתייחסות למצב של פטירה. בכך, פסק הדין משמש תמרור אזהרה לזוגות רבים שסבורים כי הסכם ממון מספק מענה גם לענייני ירושה. מי שמעוניין להסדיר את חלוקת רכושו לאחר מותו, חייב לוודא שהוא עושה זאת באמצעות צוואה תקפה.

מה ההבדל בין הסכם ממון לבין צוואה, מבחינה משפטית?

הסכם ממון נועד להסדיר את חלוקת הרכוש בין בני זוג במהלך חייהם או במקרה של פרידה, אך הוא אינו מסמך תקף לצורך הורשת נכסים לאחר המוות. צוואה, לעומת זאת, היא המסמך המשפטי המחייב שנועד להסדיר את חלוקת נכסיו של אדם לאחר פטירתו, בהתאם לחוק הירושה. בעוד שהסכם ממון מחייב אישור של בית המשפט כדי שיקבל תוקף מחייב, צוואה חייבת להיערך על פי הכללים הקבועים בחוק, כמו חתימה בפני עדים או נוטריון. במקרה הנ"ל, בית המשפט קבע שהעברת נכסים לאחר מותו של אדם חייבת להיעשות באמצעות צוואה, ולא באמצעות הוראה בתוך הסכם ממון.

האם ניתן היה לפתור את המחלוקת מראש?

כמובן. אם המנוח היה עורך צוואה מסודרת, שבה היה קובע במפורש שהדירה תעבור לבת זוגו, לא היתה מתעוררת מחלוקת משפטית. צוואה תקפה היתה מונעת את ההידיינות בבתי המשפט ומבטיחה כי רצונו ימומש ללא מחלוקות בין היורשים. מכיוון שלא נערכה צוואה כלשהי, נוצר מצב שבו כל צד פירש אחרת את משמעות הסכם הממון. זהו לקח חשוב לכל אדם המעוניין להסדיר את נכסיו לעתיד – צוואה היא הדרך המשפטית הנכונה לעשות זאת.

האם בני זוג יכולים להכניס להסכם ממון הוראות לגבי ירושה?

באופן עקרוני, בני זוג יכולים לכלול בהסכם ממון הוראות לגבי מה שיקרה לרכושם במקרה של פרידה, אך הוראות הנוגעות למה שיקרה לאחר מות אחד מהם אינן תקפות כצוואה. בית המשפט הבהיר בפסיקה זו שהורשת נכסים לאחר המוות חייבת להתבצע באמצעות צוואה תקפה, העומדת בדרישות חוק הירושה. אם בני זוג מעוניינים לקבוע מי יקבל את רכושם לאחר מותם, עליהם לערוך צוואה מסודרת בנפרד מהסכם הממון. שילוב הוראות ירושה בהסכם ממון עלול ליצור מחלוקות משפטיות בעתיד, כפי שקרה במקרה זה.

במקראה אחר, בפסק דין ע"א 438/82 קלאוזנר נגד ששון, קבע בית המשפט העליון כי חוק הירושה מחייב שהורשת נכסים תיעשה באמצעות צוואה תקפה. במקרה הזה, אדם התחייב בחוזה להעביר את רכושו לאדם אחר לאחר מותו, אך בית המשפט קבע שהתחייבות כזו לא תקפה ללא צוואה. נקבע כי חוזה רגיל אינו יכול לשמש תחליף לצוואה, וכי כל ניסיון לקבוע את חלוקת הירושה מחוץ לצוואה ייחשב פסול. פסיקה זו מהווה בסיס לפסיקות מאוחרות יותר, כולל המקרה הנוכחי, שבו נקבע שהסכם ממון אינו יכול לשמש כלי להעברת ירושה. במקרה נוסף, בפסק דין ע"א 194/87 חסן נגד כהן נדונה השאלה האם ניתן לקבוע הורשה באמצעות הסכם שנחתם בין בני משפחה, מבלי לערוך צוואה. בית המשפט העליון קבע כי אין תוקף משפטי להסכם הקובע את חלוקת העיזבון לאחר פטירה, אם הוא לא עומד בדרישות חוק הירושה. נפסק כי כל מסמך המתיימר להסדיר ירושה חייב להיות מוגדר צוואה ולעמוד בדרישות הפורמליות של החוק. מקרה זה מהווה תקדים ישיר לפסיקה הנ"ל, שבה נדחתה טענת האשה כי סעיף בהסכם ממון יכול לשמש תחליף לצוואה.