חוזה
צילום: FREEPIK

25 יום אחרי החתונה - הבעל נפטר, האשה לא תקבל את הדירה

כחודש בלבד לאחר שנישאו, הלך הבעל לעולמו בפתאומיות. עם מותו, פנתה האשה לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה לאכוף את ההסכם ולהעביר את הדירה לרשותה, בהתאם למה שנקבע במסמך. בית המשפט לענייני משפחה קיבל את עמדתה, אך בית המשפט המחוזי הפך את ההחלטה וקבע כי הסכם ממון אינו יכול להוות תחליף לצוואה

עוזי גרסטמן | (1)

בתיק שנדון באחרונה בבית המשפט, עלתה שאלה משפטית מורכבת: האם הסכם ממון שנחתם בין בני זוג יכול לשמש כלי להורשת נכסים לאחר פטירת אחד מהם, או שמא יש צורך בצוואה נפרדת? המקרה עסק בזוג שכחודש בלבד לאחר שנישאו, הלך הבעל לעולמו בפתאומיות. עם מותו, פנתה האשה לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה לאכוף את ההסכם ולהעביר את הדירה לרשותה, בהתאם למה שנקבע במסמך. בית המשפט לענייני משפחה קיבל את עמדתה, אך בית המשפט המחוזי הפך את ההחלטה וקבע כי הסכם ממון אינו יכול להוות תחליף לצוואה.


בני הזוג חיו יחדיו במשך כמה שנים, ובמהלך תקופת חייהם המשותפת חתמו על הסכם ממון שאושר על ידי בית המשפט. בהסכם נכלל סעיף שקבע כי במקרה של פטירת הגבר, תועבר הדירה לאשה. עם מותו, פנתה האשה לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה לאכוף את ההסכם ולהעביר את הדירה לרשותה - בהתאם למה שנקבע במסמך.


האשה טענה כי הסכם הממון מהווה מסמך משפטי מחייב שיש לכבדו. לטענתה, ההסכם משקף את רצונם של בני הזוג, והסעיף הקובע כי הדירה תועבר אליה לאחר מות בן הזוג משקף את כוונתם המשותפת. היא ציינה כי הסתמכה על הסעיף בהסכם כחלק מהביטחון הכלכלי שלה לעתיד, ולכן יש לקיים את ההתחייבות. בנוסף, מכיוון שלא נערכה צוואה נפרדת, אין אף מסמך אחר שמנוגד להוראות ההסכם.


הסכם ממון מסדיר את היחסים הרכושיים בין בני הזוג בחייהם בלבד


מנגד, יורשי המנוח טענו כי בהיעדר צוואה, יש לחלק את נכסיו של המנוח בהתאם להוראות חוק הירושה. לדבריהם, הסכם ממון לא יכול להוות מסמך שקובע את אופן חלוקת הירושה, שכן מדובר בהסכם שנועד להסדיר את היחסים הרכושיים בין בני הזוג במהלך חייהם בלבד. הם הדגישו כי חוק הירושה מחייב מסמך כתוב ומסודר כשמדובר בהורשת נכסים, והסכם ממון לא עומד בדרישות אלה. יתרה מכך, לטענת היורשים, גם אם כוונתו של המנוח היתה להוריש את הדירה לבת הזוג שלו, הוא היה צריך לעשות זאת באמצעות צוואה מפורשת.


בית המשפט לענייני משפחה בחן את טענות הצדדים והחליט לקבל את עמדת האשה. בפסק דינו, ציין השופט כי הסכם הממון משקף את רצון הצדדים, ולכן יש לראות בו מסמך משפטי מחייב. לדבריו, מכיוון שהסעיף המדובר נוסח בצורה ברורה והתייחס באופן מפורש למצב של פטירה, הרי שיש לכבד אותו. השופט הדגיש כי בני הזוג פעלו בתום לב, וכי אין סיבה שלא לקיים את ההסכמה שהושגה ביניהם בזמן חייהם. בנוסף, מכיוון שלא נערכה צוואה הסותרת את הוראות ההסכם, הרי שאין מניעה לראות בו כהסדר מחייב לחלוקת הדירה.


משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

יורשי האיש לא קיבלו את החלטת בית המשפט לענייני משפחה, והגישו ערעור עליה לבית המשפט המחוזי. בערעור שלהם, הם טענו כי בית המשפט שגה כשפירש את הסכם הממון כתחליף לצוואה. לטענתם, הורשת נכסים לאחר הפטירה חייבת להיעשות בהתאם להוראות חוק הירושה, ואין בכוחו של הסכם ממון לשנות זאת.


בית המשפט המחוזי הפך את ההחלטה של הערכאה הקודמת, וקבע כי הסכם ממון לא יכול לשמש ככלי לחלוקת עיזבון. השופט קבע כי יש להבחין באופן ברור בין הסכם ממון לבין צוואה, מכיוון שהראשון נועד להסדיר עניינים רכושיים בין בני הזוג במהלך חייהם, בעוד שהשני משמש להורשת נכסים לאחר המוות. לדבריו, חוק הירושה קובע באופן חד-משמעי כי צוואה היא המסמך המחייב לצורך הורשת נכסים, וכי היא חייבת לעמוד בדרישות הכתיבה והאימות הקבועות בחוק. לאור זאת, ללא צוואה נפרדת ומפורשת, אין כל תוקף להתחייבות שהופיעה בהסכם הממון בנוגע להעברת הדירה לאחר הפטירה.

קיראו עוד ב"משפט"


ההחלטה שהתקבלה בבית המשפט המחוזי מבהירה כי הסכם ממון לא יכול לשמש תחליף לצוואה, גם אם הוא כולל הוראות מפורשות שמתייחסות למצב של פטירה. בכך, פסק הדין משמש תמרור אזהרה לזוגות רבים שסבורים כי הסכם ממון מספק מענה גם לענייני ירושה. מי שמעוניין להסדיר את חלוקת רכושו לאחר מותו, חייב לוודא שהוא עושה זאת באמצעות צוואה תקפה.


מה ההבדל בין הסכם ממון לבין צוואה, מבחינה משפטית?

הסכם ממון נועד להסדיר את חלוקת הרכוש בין בני זוג במהלך חייהם או במקרה של פרידה, אך הוא אינו מסמך תקף לצורך הורשת נכסים לאחר המוות. צוואה, לעומת זאת, היא המסמך המשפטי המחייב שנועד להסדיר את חלוקת נכסיו של אדם לאחר פטירתו, בהתאם לחוק הירושה. בעוד שהסכם ממון מחייב אישור של בית המשפט כדי שיקבל תוקף מחייב, צוואה חייבת להיערך על פי הכללים הקבועים בחוק, כמו חתימה בפני עדים או נוטריון. במקרה הנ"ל, בית המשפט קבע שהעברת נכסים לאחר מותו של אדם חייבת להיעשות באמצעות צוואה, ולא באמצעות הוראה בתוך הסכם ממון.


האם ניתן היה לפתור את המחלוקת מראש?

כמובן. אם המנוח היה עורך צוואה מסודרת, שבה היה קובע במפורש שהדירה תעבור לבת זוגו, לא היתה מתעוררת מחלוקת משפטית. צוואה תקפה היתה מונעת את ההידיינות בבתי המשפט ומבטיחה כי רצונו ימומש ללא מחלוקות בין היורשים. מכיוון שלא נערכה צוואה כלשהי, נוצר מצב שבו כל צד פירש אחרת את משמעות הסכם הממון. זהו לקח חשוב לכל אדם המעוניין להסדיר את נכסיו לעתיד – צוואה היא הדרך המשפטית הנכונה לעשות זאת.


האם בני זוג יכולים להכניס להסכם ממון הוראות לגבי ירושה?

באופן עקרוני, בני זוג יכולים לכלול בהסכם ממון הוראות לגבי מה שיקרה לרכושם במקרה של פרידה, אך הוראות הנוגעות למה שיקרה לאחר מות אחד מהם אינן תקפות כצוואה. בית המשפט הבהיר בפסיקה זו שהורשת נכסים לאחר המוות חייבת להתבצע באמצעות צוואה תקפה, העומדת בדרישות חוק הירושה. אם בני זוג מעוניינים לקבוע מי יקבל את רכושם לאחר מותם, עליהם לערוך צוואה מסודרת בנפרד מהסכם הממון. שילוב הוראות ירושה בהסכם ממון עלול ליצור מחלוקות משפטיות בעתיד, כפי שקרה במקרה זה.


במקראה אחר, בפסק דין ע"א 438/82 קלאוזנר נגד ששון, קבע בית המשפט העליון כי חוק הירושה מחייב שהורשת נכסים תיעשה באמצעות צוואה תקפה. במקרה הזה, אדם התחייב בחוזה להעביר את רכושו לאדם אחר לאחר מותו, אך בית המשפט קבע שהתחייבות כזו לא תקפה ללא צוואה. נקבע כי חוזה רגיל אינו יכול לשמש תחליף לצוואה, וכי כל ניסיון לקבוע את חלוקת הירושה מחוץ לצוואה ייחשב פסול. פסיקה זו מהווה בסיס לפסיקות מאוחרות יותר, כולל המקרה הנוכחי, שבו נקבע שהסכם ממון אינו יכול לשמש כלי להעברת ירושה. במקרה נוסף, בפסק דין ע"א 194/87 חסן נגד כהן נדונה השאלה האם ניתן לקבוע הורשה באמצעות הסכם שנחתם בין בני משפחה, מבלי לערוך צוואה. בית המשפט העליון קבע כי אין תוקף משפטי להסכם הקובע את חלוקת העיזבון לאחר פטירה, אם הוא לא עומד בדרישות חוק הירושה. נפסק כי כל מסמך המתיימר להסדיר ירושה חייב להיות מוגדר צוואה ולעמוד בדרישות הפורמליות של החוק. מקרה זה מהווה תקדים ישיר לפסיקה הנ"ל, שבה נדחתה טענת האשה כי סעיף בהסכם ממון יכול לשמש תחליף לצוואה.

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    אנונימי 05/03/2025 10:49
    הגב לתגובה זו
    רק צוואות יש לכם בראש אין עוד נושאים משפטיים בעולם
גירושים פרידה מריבה הסכם ממון
צילום: Istock

אחרי 23 שנה: הוכרע קרב ירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה

איש עסקים עתיר נכסים שהעביר את מניותיו לילדיו מנישואיו הראשונים, המשיך לנהל את החברות גם לאחר שנישא בשנית. כשפרץ הסכסוך, תבעה אותו אשתו השנייה בדרישה למחצית מהפירות שנצברו במהלך נישואיהם, כולל רווחים ממגדל משרדים יוקרתי בהרצליה פיתוח. המאבק המשפטי לא הסתיים גם לאחר מותם של השניים, עד שבית המשפט המחוזי קבע: אף שהמניות הועברו לילדים - האשה זכאית למחציתן

עוזי גרסטמן |

כמעט רבע מאה חלפה מאז נפתח התיק הזה, שמאחוריו עומדת דרמה משפחתית נדירה בעוצמתה. מדובר בסיפור על עושר עצום, נישואים שניים, הבטחות שנשכחו ומאבק משפטי ששרד את החיים עצמם. בסופה של הדרך, פסק דין תקדימי קובע שאשה שנישאה לאיש עסקים שהעביר את מניותיו לילדיו, אך המשיך לנהל את עסקיו, זכאית למחצית מהפירות שהניבו במהלך חייהם המשותפים. הפרשה נראית כמעט כמו עלילה מסדרת טלוויזיה על מאבקי ירושה, אך היא התרחשה במציאות, ובית המשפט המחוזי שם לה באחרונה סוף, או לפחות נקודה-פסיק, שכן הילדים מהנישואים הראשונים כבר פנו בבקשת רשות ערעור לעליון.

איש העסקים, אחד מבעלי ההון הבולטים בזמנו, החזיק בחברות קבלנות ובתעשיית מוצרי מלט, לצד נדל"ן יקר ערך, כולל מגרש בהרצליה פיתוח שעליו נבנה מאוחר יותר מגדל משרדים מרשים הפונה אל כביש החוף. בשלב מסוים, מתוך רצון להעביר את עושרו הלאה, העביר האיש את מניותיו לילדיו מנישואיו הראשונים. אלא שמה שנראה כהעברה טכנית בלבד, התברר בדיעבד כפעולה שהשאירה אצלו את השליטה בפועל.

אף שהמניות לא נותרו רשומות על שמו, הוא המשיך לנהל את החברות כרגיל: לקבל החלטות, להרוויח, ולמעשה להמשיך להחזיק בכוח הכלכלי. לאחר זמן קצר, הכיר איש העסקים את מי שתהיה אשתו השנייה, והשניים נישאו ב-1975. לשניהם היו ילדים מנישואים קודמים, אך לא נולדו להם ילדים משותפים. בית המשפט מתאר כיצד האשה נכנסה לנישואים "ללא כל רכוש", ואילו הבעל כבר היה "בעל הון, שליטה והשפעה כלכלית ניכרת". השניים חתמו על שני הסכמי ממון, אך אלה, ציין בית המשפט בהכרעתו, "לא קיבלו תוקף משפטי, ולפיכך אין להם נפקות מחייבת".

העברת המניות לילדים נעשתה למראית עין

שנים אחדות לאחר הנישואים, התגלעו בין בני הזוג מתחים שנהפכו למאבק משפטי מר. האשה, שראתה כיצד בעלה ממשיך לצבור רווחים ולהרחיב את עסקיו, טענה כי מגיעים לה חלק מהפירות שהניבו יחד במהלך חייהם המשותפים. לדבריה, עצם העובדה שהמניות הועברו לילדים לפני הנישואים אינה שוללת את זכותה, משום שהבעל המשיך לנהל את החברות ולקבל את הכספים לידיו. היא הגישה תביעה רכושית ובה ביקשה לקבוע כי העברת המניות לילדים נעשתה למראית עין בלבד. "הוא המשיך לנהל את כל עסקיו כבעבר, כאילו לא נעשתה כל העברה", טענה.

בית המשפט לענייני משפחה, בפסק הדין הראשון, דחה את תביעתה. נקבע אז כי לא ניתן לשלול את ההעברה שנעשתה עוד לפני נישואיהם, ולכן היא לא זכאית לחלק מהמניות שהועברו לילדים. ואולם האשה לא ויתרה. זמן קצר לאחר מכן, הגישה ערעור - הפעם בגישה מתונה יותר. היא ויתרה על הדרישה למחצית מהרכוש שהועבר לפני הנישואים, וביקשה להכיר בזכאותה רק "למה שהניבו יחד במהלך חייהם המשותפים" - כולל הרווחים ממגדל המשרדים היוקרתי שנבנה בהרצליה פיתוח בזמן נישואיהם.

שדה חיטה
צילום: pixbay

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך

לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי

עוזי גרסטמן |

בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.

מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.

שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.

"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"

המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה  רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".

אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.