הדולר היציג התחזק ב-0.48%: שומר על יציבות במסחר בעולם מול האירו

הדולר התחזק ב-0.48% והשער היציג נקבע ברמה של 3.759 שקלים והאירו רשם עליה של 0.32% לרמה של 5.629 שקלים. נסחר מול האירו סביב רמה של 1.498 דולרים לאירו
קובי ישעיהו |

הדולר שינה כיוון היום ולאחר ירידה חדה בימים האחרונים רשם עליה מול השקל. זאת, במקביל למגמה מעורבת של הדולר בעולם ועל רקע ציפיות לירידות בפתיחת המסחר בוול סטריט.

הדולר התחזק ב-0.48% והשער היציג נקבע ברמה של 3.759 שקלים והאירו רשם עליה של 0.32% לרמה של 5.629 שקלים. נסחר מול האירו סביב רמה של 1.498 דולרים לאירו.

בנק ישראל פרסם אתמול (ב') את פרוטוקול דיוני ההנהלה המצומצמת של הבנק, טרם החלטת הריבית לחודש נובמבר. מהדיון עולה כי חבר הנהלה בודד, מתוך ארבעה, המליץ לנגיד להעלות את הריבית ב-25 נקודות בסיס. שאר המשתתפים בדיון המליצו לנגיד להותיר את הריבית ללא שינוי.

רון אייכל, כלכלן המאקרו ואסטרטג ראשי בבית ההשקעות מיטב, אומר כי "הטיעונים בעד העלאת הריבית נומקו בכך שרמתה היא נמוכה מאוד, בהתחשב בכך שהערכות האינפלציה בשנת 2010 צפויות להיות במרכז היעד והצמיחה הצפויה לשנה הנדונה הן מעל ל-2%. כמו כן, לדעתו רמת הריבית מתאימה למצב בו המשק נמצא במיתון קשה ומתמשך, ולאור סביבת הפעילות והאינפלציה יש מקום להעלותה".

אייכל מציין כי מן הפרוטוקול ומדברים שנשאו בתקשורת הן הנגיד והן המשנה לנגיד (פרופ' צבי אקשטיין) ניתן להניח כי בבנק ישראל מאוד לא מעוניינים להעלות את הריבית בשלב זה. למרות שהיה נראה בשלהי אוגוסט כי בנק ישראל מתחיל מהלך של ריסון מוניטרי, העובדה כי ציפיות האינפלציה הן בתוך היעד וישנה אי ודאות לגבי מידת ההתאוששות של הכלכלה העולמית והמקומית בוחרים בבנק ישראל, בשלב זה, להמשיך ולתמוך בצמיחה.

לאור זאת, "ניתן להסיק כי העלאת הריבית לחודש ספטמבר הייתה אירוע חד-פעמי שנבע במיוחד מהמדדים הגבוהים שנרשמו בחודשיים שלפני כן ( יוני- 0.9%, יולי- 1.1%) ובצפי למדד אוגוסט גבוה (עלה ב-0.5%)".

כפי הנראה כעת, אומר אייכל, בנק ישראל צפוי בסוף החודש להותיר את הריבית לחודש דצמבר ללא שינוי. עם זאת, החלטת הריבית לחודש דצמבר תושפע במיוחד ממדד המחירים לצרכן לחודש אוקטובר. הפתעה משמעותית כלפי מעלה (צפי שלו לעלייה של 0.3%) עלולה להגביר את הסבירות לעליית ריבית.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
דירה להשכרה
צילום: תמר מצפי

בזמן שכולם עוקבים אחרי מחירי הדירות, המשבר האמיתי מתפתח בשוק השכירות

מחירי הרכישה נבלמו ואף ירדו בכ-2% ומעלה, אבל שכר הדירה לחוזים חדשים קפץ ביותר מ-6% בשנה האחרונה. מה עומד מאחורי הפער הזה, למה הפתרון לא יגיע מירידה בריבית בלבד ומה יקרה בשכר הדירה?

נדב אטיאס |

בדיונים הציבוריים על שוק הדיור בישראל, רוב תשומת הלב מוקדשת לשאלה הקלאסית: האם מחירי הדירות יעלו או ירדו. כל פרסום של נתונים חדשים מלווה בכותרות על מגמות המחירים, תחזיות של אנליסטים ודיונים על הריבית והשפעתה על שוק הנדל"ן. אולם ניתוח מעמיק של הנתונים מגלה שהזירה שבה מתרחש השינוי העמוק באמת היא דווקא שוק השכירות, שהולך ותופס את מרכז הבמה.


הפער שהולך ונפער


הנתונים מדברים בעד עצמם. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מדד מחירי הדירות ירד ב-7 חודשים בכ-2%, תלוי באזור. אולם בניגוד גמור למגמה זו, נרשמה עלייה משמעותית במחירי שכר הדירה. הנתונים מראים ששכר הדירה לחוזי שכירות חדשים, בשונה מהסכמי שכירות קיימים וחתומים, עלה בשנה האחרונה ביותר מ-6%.


מאחורי המספרים הללו מסתתר צורך בסיסי: מי שלא קונה - צריך לגור איפשהו. זוגות צעירים, משפחות בתחילת דרכן ויחידים או גרושים שאין ביכולתם לרכוש דירה למגורים, עוברים לשוק השכירות. התוצאה היא מצב שבו הביקוש לשכירות קופץ, בעוד ההיצע גדל בקצב איטי הרבה יותר.



אחד הגורמים המשמעותיים ללחץ על שוק השכירות הוא הגל הרחב של פרויקטי פינוי-בינוי והתחדשות עירונית המקודמים ברחבי הארץ. כאשר בניין ישן מפונה מדייריו כחלק מתהליך של הריסה ובנייה חדשה, הדיירים הקיימים, רבים מהם זוגות צעירים או משפחות צעירות, מוצאים את עצמם נדרשים למצוא דירה חלופית בשכירות למספר שנים עד סיום הפרויקט.


בשכונות רבות ברחבי הארץ מקודמים כיום מספר פרויקטי פינוי-בינוי במקביל, לעיתים שישה או שבעה פרויקטים בשכונה אחת בו-זמנית. הבעיה מחריפה משום שהדיירים המפונים רוצים או צריכים להישאר באזור המגורים המקורי, משיקולים של מוסדות חינוך לילדים, עבודה וקרבה למשפחה. כתוצאה מכך, הם נאלצים למצוא שכירות זמנית באותה שכונה או קרוב אליה עד לסיום הפרויקט, מה שמייצר ביקוש נוסף על השכירות הקיימת גם כך באותו אזור.

דירה להשכרה
צילום: תמר מצפי

בזמן שכולם עוקבים אחרי מחירי הדירות, המשבר האמיתי מתפתח בשוק השכירות

מחירי הרכישה נבלמו ואף ירדו בכ-2% ומעלה, אבל שכר הדירה לחוזים חדשים קפץ ביותר מ-6% בשנה האחרונה. מה עומד מאחורי הפער הזה, למה הפתרון לא יגיע מירידה בריבית בלבד ומה יקרה בשכר הדירה?

נדב אטיאס |

בדיונים הציבוריים על שוק הדיור בישראל, רוב תשומת הלב מוקדשת לשאלה הקלאסית: האם מחירי הדירות יעלו או ירדו. כל פרסום של נתונים חדשים מלווה בכותרות על מגמות המחירים, תחזיות של אנליסטים ודיונים על הריבית והשפעתה על שוק הנדל"ן. אולם ניתוח מעמיק של הנתונים מגלה שהזירה שבה מתרחש השינוי העמוק באמת היא דווקא שוק השכירות, שהולך ותופס את מרכז הבמה.


הפער שהולך ונפער


הנתונים מדברים בעד עצמם. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מדד מחירי הדירות ירד ב-7 חודשים בכ-2%, תלוי באזור. אולם בניגוד גמור למגמה זו, נרשמה עלייה משמעותית במחירי שכר הדירה. הנתונים מראים ששכר הדירה לחוזי שכירות חדשים, בשונה מהסכמי שכירות קיימים וחתומים, עלה בשנה האחרונה ביותר מ-6%.


מאחורי המספרים הללו מסתתר צורך בסיסי: מי שלא קונה - צריך לגור איפשהו. זוגות צעירים, משפחות בתחילת דרכן ויחידים או גרושים שאין ביכולתם לרכוש דירה למגורים, עוברים לשוק השכירות. התוצאה היא מצב שבו הביקוש לשכירות קופץ, בעוד ההיצע גדל בקצב איטי הרבה יותר.



אחד הגורמים המשמעותיים ללחץ על שוק השכירות הוא הגל הרחב של פרויקטי פינוי-בינוי והתחדשות עירונית המקודמים ברחבי הארץ. כאשר בניין ישן מפונה מדייריו כחלק מתהליך של הריסה ובנייה חדשה, הדיירים הקיימים, רבים מהם זוגות צעירים או משפחות צעירות, מוצאים את עצמם נדרשים למצוא דירה חלופית בשכירות למספר שנים עד סיום הפרויקט.


בשכונות רבות ברחבי הארץ מקודמים כיום מספר פרויקטי פינוי-בינוי במקביל, לעיתים שישה או שבעה פרויקטים בשכונה אחת בו-זמנית. הבעיה מחריפה משום שהדיירים המפונים רוצים או צריכים להישאר באזור המגורים המקורי, משיקולים של מוסדות חינוך לילדים, עבודה וקרבה למשפחה. כתוצאה מכך, הם נאלצים למצוא שכירות זמנית באותה שכונה או קרוב אליה עד לסיום הפרויקט, מה שמייצר ביקוש נוסף על השכירות הקיימת גם כך באותו אזור.