מעולם לא היה נגיד עם כזה כוח במילותיו כמו הנוכחי. בשבוע שעבר, כפי שעשה כבר פעמים אינספור במהלך כהונתו, שינה ברננקי במו פיו, שוב, כבמטה קסם, את הכיוון של השוק. האפקט העיקרי בא לידי ביטוי דווקא במסחר בדולר - תוך כמה שעות זינק האירו-דולר כ-500 פיפס מעלה (3.4%), וזאת לאחר שכבר היה על סף קריסה. גם המניות קיבלו דחיפה מעלה והן כבר בשיא חדש.

אז מה היה כה דרמטי בדבריו של ברננקי? מתברר כי החודש האחרון (יוני), שהתאפיין בהתחזקות משמעותית של הדולר ותיקון עמוק יחסית במדדים, לא היה אלא "אי הבנה" אחת גדולה, פרשנות לא נכונה של השוק לגבי כוונותיו של הפד. ברביעי שעבר, במקביל לנאומו של יו"ר הפד, פורסמו גם הפרוטוקולים מישיבת הבנק האחרונה, השופכים אור על המטרה מאחורי דבריו של ברננקי, והדגשים החשובים שיש לשים אליהם לב.

באותה ישיבת בנק אחרונה בסופה הצהירו כי הבנק יתחיל בצמצום רכישות האג"ח בסוף השנה או תחילת 2014 אם הנתונים הכלכליים יאפשרו זאת, חברי הנהלת הבנק הביעו בדיון חשש כי "הצהרה בדבר הכוונות להאט את קצב רכישת האג"ח... תובן שלא כהלכה כמאותתת על הכוונה לסיים את המדיניות המרחיבה". ואמנם, ירידות השערים והתגובה של השוק בעקבות אותה ישיבת ריבית מלמדות, שהשוק אכן פירש את הדברים כתזוזה של הבנק לעבר מדיניות מצמצמת.

ברננקי רצה להזים את התפישה השגויה הזו ולהבהיר שתי נקודות עיקריות - ראשית, לחדד את ההבדל בין "צמצום" (tapering) לבין "הידוק" (tightening), ולהבהיר שצפוי ככל הנראה פרק זמן ממושך בין סיום ההרחבה הכמותית לבין העלאת הריבית במשק. שנית, להבהיר כי כל שינוי בהרחבה הכמותית מותנה באופן הדוק בהערכות הכלכליות, וכי היעדים שהוצבו בתחילה - 6.5% אבטלה ו-2.5% אינפלציה - אינם יעדי סיום אלא רף תחתון לכל בחינה מחודשת של המדיניות.

התגובה העזה שראינו בעקבות נאום ברננקי, מלמדת שהשוק אכן מבצע כעת הערכה מחדש באשר לציפיות מהבנק המרכזי. צריך להוריד את הכובע בפני ברננקי, שהשיג את כל מה שרצה - עליית המניות, ירידת הדולר, ועליית אג"ח מדינה ל-10 שנים. מי שנפגע בצורה המובהקת ביותר הוא הדולר, שכבר הציג סימנים של מפנה שורי. כעת, כשהריבית על הדולר צפויה להישאר אפסית בעתיד הנראה לעין וכלל לא נשקלות העלאות ריבית, הדולר שוב מוצא עצמו כנכס חסר תשואה בתקופה בה כולם תרים בחירוף נפש אחר זו האחרונה.

הדבר בא לידי ביטוי בחזרת הקורלציה ההפוכה בין המניות והנכסים המסוכנים בכלל לבין הדולר. בתקופה האחרונה, על רקע השיפור בכלכלת ארצות הברית והציפיות להקשחת המדיניות המוניטרית בארה"ב, ראינו את הדולר מתחזק במקביל לעליית המניות מעצם היותו נכס שתשואתו צפויה לעלות. כעת, כשזה ירד מהפרק, הדולר שוב נמצא בתחתית סקאלת התשואה ועל כן עליות השערים האחרונות שראינו באו במקביל להיחלשותו של הדולר.