כסף, לפי הפתגם הידוע, מניע את העולם, וכפי שמתברר בשנים האחרונות, בעיקר את מדדי המניות.

מזה תקופה לא מבוטלת מניבים מדדי המניות בשווקים המפותחים תשואת יתר אל מול מדדי המניות בשווקים המתפתחים. תשואה זו הושגה למרות מצב כלכלי קשה ושברירי באירופה ובארה"ב ונשענת ברובה על שימוש מוגבר בהדפסות כספים. האמריקאים רוכשים מזה מספר שנים איגרות חוב בסיטונאות, האירופאים עושים זאת בצעד "מנומס" יותר על ידי שימוש בתוכנית ההלוואות לבנקים - LTRO. צעדים אלו לא ננקטו במדינות כמו ישראל, ברזיל או רוסיה ותשואת החסר שהניבו מדדי המניות שלהן בולטת לעין.

המסקנה המתבקשת - מדד ת"א 100 משקף כרגע בצורה אמינה יותר את מצב הכלכלה הישראלית מאשר מדד ה-DAX משקף את מצב הכלכלה הגרמנית, או מדד ה-S&P 500 את מצב הכלכלה האמריקאית. ההרחבות המוניטאריות האינסופיות והריביות הנמוכות יצרו מקסם שווא במדינות המערב, על פיו התאוששות כלכלית תביא לעליות שערים במדדי המניות, ואם חלילה זו תמאן להגיע, יופעלו מכונות הדפוס פעם נוספת והן אלו שיביאו לעליות השערים המיוחלות. כך או אחרת, למניות יש רק דרך אחת לנוע בה - מעלה!

אבל מה קורה כאשר כמות הולכת וגדלה של כסף מוצאת את דרכה אל האזרחים? אינפלציה, כמובן. העובדה כי כלכלות העולם עדיין מתקשות לצמוח כראוי באופן עצמאי וללא אמצעים מלאכותיים, מעכבת כרגע התפרצות אינפלציונית חמורה. עם זאת, הדפסות הכספים המאסיביות יצרו מצב בו התאוששות בת קיימא מהווה סכנה לערעור מבנה המחירים, שאינה פחותה מהסכנה שבנפילה למיתון מתמשך.

כאשר אנשים הולכים לעבודה ומקבלים בתמורה מספר שטרות נייר (וירטואלים בימינו) בסוף החודש, הם סומכים על הממשלה שלא תדפיס יותר מדי שטרות כאלה, שעד שיגיעו לבזבז אותם הם יהיו שווים עוד פחות מהנייר עליו הם מודפסים.

עם זאת, מאז 2008, בנקים מרכזיים ברחבי העולם מדפיסים כמויות אדירות של כסף בניסיון לתמוך בכלכלה העולמית. הבסיס המוניטארי (סך השטרות והמטבעות במחזור) בארה"ב שילש את עצמו, בגוש האירו הוכפל, והנה מצטרפים היפנים לחגיגה ומתכוונים להדפיס 132 טריליון ין בתוך שנתיים בלבד. מאז נובמבר 2012, עת הודיעה ממשלת יפן על תוכניותה לנקוט בצעדים אגרסיביים כדי לנסות ולהתניע פעם נוספת את הכלכלה השרויה במיתון שאינו נגמר, זינק מדד הניקיי ביותר מ-50%! על סמך עליה מהירה ואגרסיבית שכזו עוד עלולים המשקיעים להתבלבל ולחשוב שקצב הצמיחה ביפן הולך בקרוב לעקוף את סין.

אפשר אם כן להשתעשע ברעיון - אולי כדי להעיר את שוק המניות המקומי מהתרדמת בה הוא שקוע תקופה כל כך ארוכה, תפנה הנהלת הבורסה לבנק ישראל בבקשה לרכוש אג"ח מדינה. הניסיון בחו"ל מראה כי לבטח תהיה לכך השפעה גדולה יותר מהארכת שעות המסחר.

ממלחמת האזרחים האמריקאית, דרך רפובליקת ויימאר ועד ארגנטינה של סוף המאה הקודמת, ההיסטוריה מוכיחה (תמיד!) - ברגע שכמות הולכת וגדלה של כסף רודפת אחרי כמות קבועה של טובין, שד האינפלציה יוצא מהבקבוק וקשה מאוד להחזירו פנימה.

אינפלציה בחו"ל יכולה במהירות להתגלגל לאינפלציה בשוק המקומי ולבוא לידי ביטוי בהתייקרות מחירי מוצרי צריכה מיובאים, דלקים ועוד. משקל יתר לרכיב צמוד מדד בתיק ההשקעות יוכל לצמצם את השחיקה בכוח הקניה. היות והתאוששות אמיתית עדיין אינה נראית באופק, יש לתת עדיפות למח"מ הבינוני.

למסרבים להאמין, אצטט מדבריו של המשקיע האגדי ג'ון טמפלטון - "שלוש המילים המסוכנות ביותר בעולם ההשקעות הן: 'הפעם זה שונה'".