לאחרונה מעגנים בנקים מרכזיים מדיניות מרחיבה יוצאת דופן באמצעות קביעת יעדים שאפתניים, עם סיכוי נמוך (על פניו) כי יושגו בתקופה הנראית לעין. ועדה מוניטארית בינ"ל, שתגדיר חוקי משחק ברורים ותבחן את יכולתו של כל בנק מרכזי בודד לנהל מדיניות עצמאית, יכולה להיות אחת הבשורות החשובות של השנתיים-שלוש הבאות.

להלן שתי דוגמאות

הבנק המרכזי של ארה"ב הודיע לפני חודשיים, כי הריבית במדינה תוסיף לנוע בטווח של 0%-0.125% - רמתה מאז דצמבר 2008, כל עוד שיעור הבלתי מועסקים גבוה מ-6.5%. שיעור הבלתי מועסקים עמד בפעם האחרונה על 6.5% לפני ארבע שנים ושלושה חודשים. מאז, נסקה רמתה ל-10.1% ואף כי ירדה לאחרונה עד 7.9%, עדיין רחוקה מהיעד. זאת ועוד, ככל שהכלכלה תתאושש והלך הרוח ישתפר, ימהרו אנשים רבים יותר לשוב למעגל מחפשי העבודה, אך המעסיקים לא ימהרו לשכור אותם. לכן, שיעור הבלתי מועסקים עוד יעלה בטרם ירד.

הבנק המרכזי של יפן הודיע על הקפצת יעד האינפלציה, במונחי עלייה במדד המחירים לצרכן משנה לשנה מרמה של 1% ל-2%. בד בבד הושקה תכנית רכישת ני"ע לא מוגבלת בזמן, בדומה לארה"ב. בטור קודם ציינתי כי ב-12 החודשים האחרונים ירד מדד המחירים לצרכן ביפן 0.2%, ובשנתיים האחרונות לא היה שיעורו המתגלגל (12 חודשים אחורנית) אף פעם מעל 0.5%.

בנק ישראל, מצידו, לא הכריז מהו שער השקל כנגד הדולר, או סל מטבעות, עליו יגן דרך רכישה בלתי מוגבלת של מטבע חוץ, אך הבהיר כי הדבר בר ביצוע ואינו מוגבל, בכפוף לשיקולי עלות - תועלת. רמזים שפיזר לאחרונה הראו כי לא יהסס לשוב ולעשות שימוש בדרך פעולה זו.

לבנקים המרכזיים מרחב תמרון מצומצם, לאחר שכלי המדיניות המסורתי שלהם, הריבית, מיצה עצמו ברוב המקומות. כמובן, הם צריכים להראות מחויבות לתמוך בפעילות הכלכלית בשטחם, אך עלול להיות לכך מחיר - ככל שהזמן יעבור והיעדים לא יושגו - תישחק אמינותם, הממשלות תותרנה אותם לבד על המגרש ופתרון בעיה אחת יוליך לבעיה אחרת - נזילות עודפת וקפיצה באינפלציה. כמו כן, בצוק העיתים דומה כי כל אחד מהם עושה לביתו, וברמה הגלובאלית המדיניות שלהם מתנגשת ומתנהלת מלחמת מטבעות הצהרתית ומעשית.

להערכתי, המאבק בהאטה הכלכלית העולמית בשל לעבור שלב: עד כה חיפו הבנקים המרכזיים על המדיניות המהוססת והאיטית של ממשלותיהם, כל אחד במדינתו. כעת על המוסדות הראשיים בהם לגבש מדיניות מתואמת, כזו שתתחשב בהשלכות של כל אחד מהם על הכלכלות במדינות אחרות. בסופו של דבר, בעידן הגלובליזציה מתברר שוב ושוב כי אנו כפר גדול אחד - לטוב ולרע.

פרט לצורך המהותי, היום זו נקודת זמן נוחה לכך, הודות לדמיון ביעדי האינפלציה במדינות השונות (2% בארה"ב, במדינות גוש האירו ולאחרונה כאמור גם ביפן), בשיעורי הריביות ובקצבי האינפלציה הבסיסית (מדדי המחירים לצרכן ללא מזון ואנרגיה, המודדים את האינפלציה הבסיסית, עלו 1.9% בארה"ב, 1.6% באיחוד האירופי ו-1.5% בממוצע בכל ארצות OECD ב-12 החודשים האחרונים).

אם לא תנוצל ההזדמנות, אולי ישכילו חלק מהבנקים המרכזיים להגדיל את חלקם בעוגה, אך העוגה עצמה עלולה להצטמצם. תרחיש כזה הוא כנראה אחת הסיבות לכך שהתכנסות המנהיגים הכלכליים של 20 הכלכלות הגדולות בעולם (G20) תדון, בין השאר, בפיחות החד האחרון בשער הין, שהיה תולדה של מהלכים משולבים של הרשויות ביפן.

ועדה מוניטארית בינ"ל, כאמור, תגדיר חוקי משחק ברורים ותציע מגבלות על יכולתו של כל בנק מרכזי בודד לנהל מדיניות עצמאית של מלווה של הרגע האחרון (Lender of Last Resort) - צריכה ויכולה להיות אחת הבשורות החשובות של השנתיים-שלוש הבאות.

לדאבוני, תקנות הייעוץ הכללי החדשות של הרשות לניירות ערך אוסרות עלי להתייחס לתגובות שלכם בעמוד זה