הנרי פולסון, שר האוצר של ארה"ב בתקופת המשבר של 2008, אמר פעם, "אם יש לך אקדח בכיס, אתה עשוי להשתמש בו ואתה עשוי לא. אם יש לך בזוקה בכיס, ואנשים אחרים יודעים שיש לך בזוקה, לא סביר שתשתמש בה". זה היה ההסבר שלו לרפובליקנים, כשביקש מהסנאט האמריקני חבילת חילוץ אדירה לשתי סוכנויות המשכנתאות הפדרליות. כיום, אירופה נזקקת לבזוקה, ולא בטוח שהפסגה שהתקיימה לאחרונה בבריסל, השיגה אותה...

הנרי פולסון התכוון באמירת הבזוקה הידועה, שאם יבקש סכום נמוך כסיוע חירום, הוא עשוי לחזור בעוד כמה חודשים ולבקש סיוע נוסף. אם הוא כלל לא ינקוב בסכום, אלא יבקש "צ'ק פתוח" (בזוקה), המסר יהיה שיש לו את כל האמצעים להיחלץ מהמשבר - כך יוכל להחזיר את אמון השווקים. עד כה, ניסו ממשלות אירופה להתמודד עם המשבר, באמצעות מדיניות צנע תקציבי. מדיניות זו לא צלחה. הגרף הבא ממחיש זאת בבירור. הנתונים לקוחים מקרן המטבע הבינלאומית.

הנמר הקלטי כמשל...

מהגרף עולה בבירור, שבמדינות בהן הממשלה לא הגדילה הוצאותיה - התוצר דווקא הצטמק. ככל שהמשבר החריף, נדרשה הגדלת הוצאות גבוהה יותר. באיסלנד ההוצאה הממשלתית הגבוהה הצילה אותם ממיתון עמוק, כאשר לאחר ירידה של 6.8% ו-4% בתוצר ב-2009-2010, המדינה שבה לצמוח בקצב של 3% ב-2011. אירלנד היא אחת מהדוגמאות הבולטות לכישלון מדיניות הצנע. תגובת הממשלה המקומית למיתון הקשה שפקד אותה הייתה צמצום תקציבי ניכר. בדיעבד, מסתבר שטעו...

ספרד ואיטליה

לאחרונה קיבלה ספרד סיוע של 100 מיליארד אירו לבנקים שלה, אך הסיוע לא הצליח להנמיך באופן משמעותי את התשואה על האג"ח הארוכות שלה. הללו נסחרות נכון לאתמול בתשואה של כ-6.2%, לאחר שרק לפני כשבועיים עברו את ה-7%. גם לאחר הסיוע, הם כיסו רק 59% מצרכי המימון שלהם, כך שיהיה עליהם לגייס הון נוסף. בתשואות אלו, גיוס הון אינו אפשרי.

בנוסף, מצבה של איטליה לא יותר טוב, שם צרכי המימון של הממשלה עומדים על 200-250 מיליארד אירו, וזה עוד לא כולל את הצורך בהזרמת הון לבנקים. התשואה לפדיון על האג"ח ל-10 שנים עומדת על 5.6%, כלומר בסבירות גבוהה שגם הם יזדקקו לסיוע. הבעיה היא, שלא בטוח שלקרן החילוץ האירופית שהוקמה, או לבנק האירופי המרכזי, יש מספיק כסף בכדי לחלץ את שתי המדינות ועוד להשאיר סכומים נוספים למקרה שיידרש חילוץ נוסף בעתיד. (לאחרונה התברר שגם קפריסין עשויה לבקש חבילת חילוץ...).

אז איזה סוג בזוקה נדרש לאירופה?

אירופה זקוקה לבזוקה של הנרי פולסון. סיוע מקומי מעת לעת למדינה זו או אחרת רק דוחה את הבעיות ולא פותר אותן. הפסגה בבריסל שהתקיימה לאחרונה בין שרי האוצר ומנהיגי גוש האירו, הוכתרה כהצלחה, בעיקר משום שרמת הציפיות ממנה הייתה מאד נמוכה. היא כללה בין השאר: הקמת מנגנון סיוע אירופי (ESM) שיוכל להזרים כספים לספרד ולאיטליה בתנאים מקלים שלא יוחמרו בעתיד. המנגנון שהוקם, יוכל להזרים כספים ישירות לבנקים הספרדים, מבלי להיאלץ לעבור דרך ממשלתה, ולהכפיף את הסיוע לדיונים פוליטיים מקומיים. בנוסף, הוחלט להעניק חבילת סיוע של כ-120 מיליארד אירו באמצעות הבנק האירופי להשקעות, שתסייע לעידוד הצמיחה.

מה הפסגה לא השיגה?

אחת הבעיות המרכזיות, שמנגנון הסיוע - ה-ESM מוגבל ל-500 מיליארד אירו. החוב של ספרד ואיטליה לבדן, עומד על 2.4 טריליון אירו. כלומר ל-ESM אין בזוקה ממש גדולה. על מנת להגדיל את היקף הסיוע, יצטרך ה-ESM לגייס כספים נוספים, כנראה מהבנק האירופי המשותף או קרן המטבע העולמית, אבל על צעד זה, בינתיים לא דובר.

מעבר לכך, הפסגה לא הצליחה להגיע למהלך משותף של הנפקת אג"ח אירופיות - מהלך שגרמניה מתנגדת אליו נחרצות, אבל יכול היה להקל בקשיי המימון של מדינות כמו ספרד ואיטליה. במקום זאת, לפי כמה פרסומים (אף כי אין לכך אישור רשמי), הוחלט כי ה-ESM ירכוש אג"ח של ממשלות בקשיים. אף אחד לא יודע באיזה היקף ולאיזה זמן.

ולבסוף, אין ממש החלטה שנוגעת בבעיות ארוכות הטווח: שיתוף פעולה פיסקלי, צעדים בוני אמון משותפים והקמת קרן לערבות הדדית לפיקדונות בבנקים אירופים - כל אלו היו מעידים על כך שאירופה באמת חושבת על הטווח הארוך. את הבזוקה הזו, הם כנראה שומרים לפסגה הבאה...

לדאבוני, תקנות הייעוץ הכללי החדשות של הרשות לניירות ערך אוסרות עלי להתייחס לתגובות שלכם בעמוד זה.