פרארי
צילום: M unsplash

הנוסחה המנצחת של פרארי: פחות מכוניות, יותר רווחים

במקום להתמקד בהגדלת כמות המכוניות הנמכרות, פרארי מגדילה את רווחיה באמצעות שיפור שולי הרווח. דגמים חדשים נמכרים במחירים הגבוהים ב-20% עד 30% מהדגמים הקודמים
אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה יוקרה פרארי

פרארי, יצרנית מכוניות היוקרה האיטלקית, מוכיחה שוב כי לעתים דווקא הגבלת הייצור היא המפתח להצלחה עסקית. בעוד שיצרניות רכב יוקרה אחרות נאבקות בירידה בביקושים, במיוחד בשוק הסיני, מניית פרארי זינקה השנה בכ-43% והגיעה ל-484 דולר, עם תחזיות אופטימיות להמשך עלייה.

האסטרטגיה של פרארי מבוססת על עיקרון פשוט שטבע מייסד החברה, אנצו פרארי: "פרארי תמיד תספק מכונית אחת פחות מהביקוש בשוק". גישה זו, שעשויה להיראות מנוגדת להיגיון העסקי המקובל, מוכיחה את עצמה שוב ושוב. החברה מייצרת רק כ-14,000 מכוניות בשנה, הרבה פחות מהביקוש בשוק.

בניגוד למתחרותיה כמו מרצדס, ב.מ.וו ופורשה, שסובלות מהאטה בביקושים בסין, פרארי מוכרת פחות מ-10% ממכוניותיה בשוק הסיני. זוהי החלטה אסטרטגית מכוונת לשמירה על בלעדיות המותג, גם במחיר של ויתור על צמיחה פוטנציאלית בשוק הענק הזה.

במקום להתמקד בהגדלת כמות המכוניות הנמכרות, פרארי מגדילה את רווחיה באמצעות שיפור שולי הרווח. דגמים חדשים נמכרים במחירים הגבוהים ב-20% עד 30% מהדגמים הקודמים. הלקוחות, מסתבר, מוכנים לשלם את המחיר הגבוה, והביקוש העודף מאפשר לחברה גמישות בהפניית המכירות לשווקים שונים לפי הצורך.

 

נסחרת במכפיל קרוב לשל טסלה 

עם זאת, מניית פרארי נסחרת במכפיל רווח גבוה של 58, קרוב למכפיל של טסלה העומד על 62, ובפער עצום ממרצדס שנסחרת במכפיל של 5 בלבד. החברה מנסה להצדיק את ההערכה הגבוהה באמצעות חדשנות מוגברת - בשלוש השנים האחרונות היא רשמה יותר פטנטים מאשר ב-74 שנותיה הראשונות.

האתגר המרכזי של פרארי טמון בשינוי העדפות הדור הצעיר. השאלה היא האם הדור הבא של חובבי המכוניות יתעניין יותר בכוח מחשוב מאשר במנועים גדולים ורועמים. זהו סיכון משמעותי למודל העסקי של החברה, שעדיין מבוסס במידה רבה על המורשת המפוארת של מכוניות הספורט המסורתיות.

קיראו עוד ב"גלובל"

בינתיים, בג'יי פי מורגן צופים כי מניית פרארי תגיע ל-525 דולר עד דצמבר הבא. האנליסטים מדגישים את היתרון של החברה בהתמודדות עם תנודות השוק, הודות למדיניות המכירות השמרנית שלה והיכולת לשמור על מחירים גבוהים גם בתקופות של האטה כלכלית.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
IBM
צילום: טוויטר

וול סטריט משנה כיוון: למה IBM מתחזקת ואדובי מאבדת גובה

ההתמקדות של IBM בתשתיות ענן ובינה מלאכותית נתפסת כבעלת יציבות גבוהה יותר, בעוד שאדובי מתקשה לשכנע את השוק שהשקעותיה בבינה מלאכותית יתורגמו לצמיחה משמעותית בטווח הקרוב

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה IBM אדובי

שוק ההון האמריקאי מציג בתקופה האחרונה שינוי מסוים בתפיסת המשקיעים. לצד ההובלה של אנבידיה בשיח סביב בינה מלאכותית וגרפיקה, מתברר כי גם חברות תוכנה ותיקות חוזרות למרכז הבמה. אחת מהן היא IBM International Business Machines Corporation IBM , שנהנית לאחרונה מתמיכה גוברת מצד אנליסטים בוול סטריט.

בנק ההשקעות ג'פריס העלה את דירוג מניית IBM מ"החזק" ל"קנייה", והעלה במקביל את מחיר היעד מ-300 ל-360 דולר. ההערכה המרכזית שמאחורי המהלך היא ציפייה להאצה בצמיחת פעילות התוכנה של החברה בשנים הקרובות, בעיקר עד 2026. במקביל, דווקא אדובי Adobe Systems Inc -0.52%  , אחת מחברות התוכנה המזוהות ביותר עם חדשנות ויצירתיות, הולכת בכיוון ההפוך. ג'פריס הורידו את דירוג המניה מ"קנייה" ל"החזק", והפחיתו את מחיר היעד ל-400 דולר, לעומת 500 דולר קודם לכן. מניית IBM עולה בתגובה בכ-2.3% לרמה של 298 דולר, בעוד שמניית אדובי נחלשה בכמעט 2% ונסחרת סביב 327.7 דולר.


IBM מסתגלת למציאות החדשה

העדפת המשקיעים ל-IBM משקפת תפיסה רחבה יותר לגבי השינויים שעובר שוק התוכנה בעידן הבינה המלאכותית. בשוק מנסים להעריך אילו מודלים עסקיים יצליחו לשמור על יציבות וצמיחה, ואילו צפויים להישחק ככל שהטכנולוגיה תחליף תהליכים שבוצעו עד כה בידי בני אדם.


IBM, חברה עם היסטוריה ארוכה במחשוב ארגוני, נמצאת בשנים האחרונות בתהליך של התאמה למציאות החדשה. החברה מיקדה חלק ניכר מהשקעותיה בפיתוח פתרונות ענן ובינה מלאכותית המיועדים לארגונים גדולים, תוך ניסיון למנף את קשריה ארוכי השנים עם לקוחות עסקיים. אחד ממוקדי הפעילות המרכזיים של IBM הוא Watsonx, פלטפורמה לפיתוח, ניהול והטמעה של מודלי בינה מלאכותית בסביבות ארגוניות. הפלטפורמה מאפשרת לארגונים לשלב יכולות בינה מלאכותית בתהליכים קיימים, מבלי לפתח את המערכות מאפס.

לצד זאת, IBM מקדמת את Red Hat OpenShift AI, פתרון המאפשר פריסה של מודלים מבוססי בינה מלאכותית בענן היברידי. זהו מהלך שמחזק את מעמדה של IBM כספקית תשתיות, ולא כחברת יישומים הפונה ישירות למשתמש הקצה. האסטרטגיה הזו זוכה לאהדה מצד אנליסטים, שכן היא מאפשרת ל-IBM ליהנות מהתרחבות השימוש בבינה מלאכותית בכלל השוק, גם כאשר יישומים ספציפיים מתחלפים או משתנים. התשתית, כך ההנחה, תישאר הכרחית לאורך זמן.


גרינלנד
צילום: Visit Greenland Unsplash

האי הקפוא שהפך לנקודה הכי חמה על המפה: גרינלנד

עם נפט בשווי טריליונים, מתכות נדירות שסין לוטשת אליהן עיניים ותצפית מהפנטת לזוהר הצפוני - בזמן שהקרח נמס, גרינלנד הופכת לנכס אסטרטגי מבוקש; איך שורדים במינוס 50 מעלות, למה דנמרק לא מוותרת על האוטונומיה הקטנה ומה מחפש שם דונלד טראמפ? סקירה מיוחדת.

ענת גלעד |
נושאים בכתבה גרינלנד

דמיינו שטח הגדול פי מאה ממדינת ישראל, המאוכלס על ידי פחות אנשים מהעיר נהריה (כ-56,700 תושבים) -זהו האי גרינלנד: האי הגדול בעולם, מקום שבו 80% מהשטח מכוסים בשכבת קרח נצחית, וכעת הוא הופך לזירה כלכלית ואסטרטגית בוערת.

בינואר 2026, גרינלנד כבר אינו מרחב נידח בקצה המפה. למרות דלילות האוכלוסין והקור הקיצוני, גרינלנד הפך למוקד של עניין בינלאומי בזכות שינויי האקלים שחלקם חושפים גישה לאוצרות טבע שהיו חסומים עד כה.

"האי לא למכירה"

העניין העולמי המסיבי באי נובע בעיקר מהפוטנציאל הכלכלי שמתגלה ככל שהקרח נסוג. הערכות גיאולוגיות מעודכנות לשנה זו (על בסיס נתוני USGS) מצביעות על כ-28.4 מיליארד חביות נפט וגז טבעי המצויות במדף היבשתי, לצד מאגרי ענק של מתכות נדירות (Rare Earth Elements). מחצבים אלו, כמו ניאודימיום ודיספרוסיום, הכרחיים לייצור שבבים וסוללות לרכבים חשמליים, ומציבים את גרינלנד כצומת אסטרטגי במאבק מול הדומיננטיות של סין בשוק הטכנולוגי. זו הסיבה שבתחילת 2026 חזר ממשל טראמפ בוושינגטון להדגיש את חשיבות האי לאינטרס הלאומי האמריקאי, מהלך שממשיך לעורר מתיחות דיפלומטית מול דנמרק, שטוענת מנגד כי האי "אינו למכירה".

עגבניה בודדת ב-20 שקל


תנאי המחיה בגרינלנד דורשים חוסן כמעט בלתי אנושי. באזורי החוף הטמפרטורה הממוצעת בינואר נעה סביב מינוס 15 עד מינוס 25 מעלות, אך בלב היבשת היא צונחת בקביעות למינוס 50 מעלות ומטה. הבידוד כאן הוא מוחלט: אין כבישים המחברים בין 17 הערים ומרבית הכפרים באי, והתנועה מתבצעת רק במסוקים, סירות או מזחלות כלבים. גם התזונה היא אתגר יומיומי; בהיעדר חקלאות, התושבים מתבססים על דיג וציד. אחד ממרכיבי התזונה הנפוצים הוא ה"מוקטוק" – עור ושומן לווייתן שנאכלים נאים ומהווים מקור חיוני לוויטמין C במקום שבו שום פרי לא צומח. אמנם בבירה נאוק פועלות כיום חממות הידרופוניות המגדלות חסות תחת תאורת LED, אך הבידוד הלוגיסטי מקפיץ את המחירים, ועגבנייה בודדת בסופרמרקט המקומי יכולה לעלות כ-20 שקלים.

האוניברסיטה הקטנה בעולם

הקשר הפוליטי בין גרינלנד לדנמרק הוא תולדה של תמרון היסטורי מ-1814, אז שמרה דנמרק על הריבונות באי לאחר פירוק האיחוד עם נורווגיה. כיום, דנמרק מספקת לגרינלנד סובסידיה שנתית (Block Grant) של כ-3.9 מיליארד קרונות (כ-600 מיליון דולר), המממנת כמחצית מתקציב האי. עבור דנמרק, השליטה בגרינלנד היא כרטיס הכניסה למועדון המעצמות הארקטיות, בעוד שבגרינלנד שואפים להשתמש באוצרות הנפט והמחצבים כדי לקנות עצמאות כלכלית. עם זאת, האתגר החברתי נותר משמעותי: באוניברסיטת גרינלנד בנאוק (Ilisimatusarfik) לומדים כ-200 סטודנטים בלבד והסגל בה מורכב מ-14 אנשי הוראה, בעוד רובם המכריע של הצעירים הגרינלנדים יוצאים ללימודים גבוהים בדנמרק. המרחק הפיזי והתרבותי מייצר אתגר של "בריחת מוחות" וקשיים בבניית תשתית מנהיגותית מקומית רחבה.

שמש נצחית וזוהר צפוני

מקור הפרנסה המרכזי של התושבים נותר ענף הדיג, כאשר חסילונים ודגי הליבוט מהווים כ-90% מהייצוא הלאומי. לצדו, ענף התיירות נמצא בתנופה חסרת תקדים בזכות פתיחת נמלי תעופה בינלאומיים חדשים בנאוק ובאילוליסאט בסוף 2024. העונה הטובה ביותר להגיע לטרקים וטיולים היא יולי-אוגוסט, אז הטמפרטורה "מטפסת" ל-5 עד 10 מעלות והשמש מאירה כמעט 24 שעות ביממה (שמש חצות). בין חצות לארבע לפנות בוקר יש דמדומים בלבד והאור חוזר מיד. בחורף, התיירות מתמקדת בצפייה בזוהר הצפוני (Aurora Borealis) המופיע בשמיים הנקיים מזיהום אור. גרינלנד של 2026 היא כבר לא רק חלום רחוק של קרחונים; היא המקום שבו נקבע העתיד האנרגטי והאסטרטגי של המאה ה-21.