רבים מצביעים על וועידת האקלים האחרונה (COP27) כוועידה 'שקטה', אבל זה רחוק מלהיות כך. אחת לחמש שנים נדרשות המדינות לעדכן את היעדים בתוכנית הלאומית שלהן לצמצום פליטת גזי החממה (Nationally NDC- Determined Contribution). העדכון האחרון היה בוועידת ה-COP26, אבל דווקא וועידה זו סימנה את הצורך להתרחק ממחזורים קבועים, לאור הצורך הדחוף לעקוב אחרי הפעולות שיבטיחו התחממות של 1.5 מעלות צלזיוס ולא מעבר לכך.

על פי ההסכם הסופי הממשלות נדרשות לעדכן את ה-NDC שלהן עד לסוף 2022, לקראת ה-COP27. מאז 2021, רק 21 מדינות הגישו עדכון ל-NDC שלהן, 19 מהן הגיעו ממדינות מתפתחות (האם זה סימן למעורבות מוגברת של המדינות מתפתחות?). בעוד שאומנם חלה עלייה מתמשכת בהתחייבויות לאפס פליטת פחמן שהוכרזו במהלך 2022, נראה שהצורך בעדכון כל חמש שנים לא נשמר במלואו ולכן ישנו ספק אם הולכים לכיוון של מלחמה בהתחממות כדור הארץ. אנחנו בדקה ה-90'.

הדחיפות לקיים תוכנית פעולה שנתית נובעת מההבנה שהבדל של רק חצי מעלה(בין עליה של  1.5 צלזיוס  ל-2 צלזיוס) יגרום להחמרה אדירה במצב האקלים - להלן כמה דוגמאות:  

* קיץ ללא קרח באזור האוקיינוס הארקטי יתרחש לפחות אחת לעשר שנים במקום אחת למאה שנה.

* 14% מאוכלוסיית העולם תתמודד עם תופעת חום קיצונית לפחות אחת לחמש שנים, בעלייה של מעלה וחצי לעומת יותר משליש אם העלייה תהיה קיצונית יותר.

* מספר האנשים הסובלים ממצוקת מים תהיה נמוכה ב-50% בתרחיש של עליה של 1.5 מעלות לעומת האלטרנטיבות.

העולם כבר התחמם בכ-1.1 מעלות צלזיוס מתקופת טרום המהפכה התעשייתית ועל פי החישובים  נותרו לנו פחות מ-10 שנים על מנת להגביל את ההתחממות ל-1.5 מעלות צלזיוס. לפי ה-IPCC, תקציב הפחמן העולמי (הכמות המצטברת של פליטות פחמן דו-חמצני, שלפי הערכות תוכל לשמור על הטמפרטורה של פני השטח של כדור הארץ ברמה רצויה כלשהי) תגמר בסוף 2030 מה שישאיר רק עוד "פגישת שיא" אחת מפגישות COP לפני 2030. לאור זאת, עלינו לעבור ממחזורי פעולה של חמש שנים לאירועים שנתיים.

• דירוג מעלה 2025 מראה עלייה חדה בהיקף התרומות ומעורבות גוברת בשיקום חברתי ותעסוקתי
• הערים שייעלמו: איך שינויי אקלים משנים את שוק הנדל"ן העולמי ומה צפוי לקרות בת"א?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

העובדה כי הוועידה התרחשה במדינה מאפריקה, הציבה את צרכי האקלים של היבשת על סדר היום. אפריקה בפרט, אך גם שווקים מתעוררים אחרים, היו באור הזרקורים הן כמקבלות מימון אך גם כספקי הזדמנויות להשקעה שיכולות לעורר את הקיפאון במאבק האקלימי. במונח מימון אקלים אנחנו מתייחסים לאותם למקורות מימון המבקשים לתמוך בפעולות הפחתת גזי חממה והסתגלות לטיפול בשינויי אקלים אשר היו כאמור מוקד הדיונים כאשר ההון הטבעי נתפס כעמוד התווך בתוך מאמצי הפחתה והסתגלות כאחד.

לאורך מספר וועידות אקלים הקימו הצדדים מנגנונים פיננסיים שנועדו לממן פעילויות של שינויי אקלים. סעיף 9 של הסכם פריז קובע כי מדינות מפותחות יספקו משאבים כספיים כדי לסייע למדינות מתפתחות עם צורכי הפחתה והסתגלות כאחד. ההתחייבות השנתית של 100 מיליארד דולר מצד המדינות מפותחות, שנקבעה ב-2015, טרם הושגה וברור שהדיונים צריכים להתקדם שכן נסיבות השוק הנוכחיות בהחלט אינן מאיצות את הגישה למימון המאבק בהתחממות.

רוב מימון הציבורי למדינות המתפתחות הולך לפרויקטים המפחיתים את פליטת הפחמן, בניגוד לסיוע לאנשים להסתגל לשינויי האקלים שכבר התרחשו. יתרה מזאת, על פי דו"ח ההסתגלות של UNEP שניהם נותרו בתת-מימון במידה ניכרת. עם זאת, המדינות המפותחות מתעלמות מהאופן שהמדיניות הפנימית שלהן יכולה להשפיע על התחרותיות ועל סבירותם של פתרונות אקלים שונים במקומות אחרים בעולם. לדוגמה, העלות של פאנלים סולאריים בארה"ב יכולה להשפיע על הגישה והעלות של אותם פאנלים בהודו.

• סעודיה חושפת את אצטדיון NEOM: מתקן הספורט התלוי הראשון בעולם
• למה עשירים מכל העולם עוברים לאיטליה?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• 10 הצבאות העשירים בעולם ואיפה ממוקם צה"ל?

וועידת ה- COPs קודמות בחנו את המשך הסובסידיות של דלקים מאובנים. אבל אותה דאגה לעצמאות אנרגטית וליכולת של אותן מדינות לספק בעצמן את האנרגיה שלהן יכולה לפגוע באופן ישיר במאמצים הגלובליים ובצורך לשלב כוחות לקיום  מדיניות שינוי האקלים.

אולם מדיניות השווקים המפותחים להרחיב את השימוש באנרגיות מתחדשות (למשל תוכניתו של ביידן להשקיע 396 מיליארד דולר באנרגיות כאלה) ולחץ לייצור מקומי בכל מחיר, יכולה לפגוע במדיניות המתפתחות על ידי הפחתת כוח הקנייה שלהן בכל הקשור לאנרגיות מתחדשות. בקיצור הסובסידיות בצפון למעבר  לאנרגיות מתחדשות מביאות לעיכוב מעבר האנרגיה במדינות הדרום.

דוגמת הסובסידיות מדגימה שני היבטים: ראשית, עד כמה חשוב שיתוף הפעולה בין ממשלות בסוגיה העולמית של שינויי אקלים - או במילים אחרות, עד  כמה דיוני COP יכולים להיות בעלי ערך כאשר הן השווקים המפותחים והן השווקים מתעוררים בוחנים ביחד את  ההשפעות שיכולות להיות לסבסוד ברחבי העולם. שנית, התפקיד החשוב של מימון פרטי בשווקים מתפתחים כדי לסייע במעבר למקורות אנרגיה או פתרונות אחרים.

אם  אפריקה היא במרכז,  הרי  שההסתגלות היבשת לשינויי האקלים עלתה רבות לסדר היום בהתחשב בתלות הנרחבת של כלכלת אפריקה בפעילויות שכבר מרגישות את ההשפעה של שינויי האקלים: נוכחות החקלאות באפריקה וחשיפתה הישירה לסיכוני אקלים פיזיים- 23% מהתמ"ג של אפריקה שמדרום לסהרה  נובע מחקלאות ויותר מ-60% מהאוכלוסייה שמדרום לסהרה הם חקלאים קטנים. בנוסף, באפריקה שמדרום לסהרה, 95% מהחקלאות  מסתמכת על גשמים בניגוד להשקיה, בשילוב היותן של  מדינות אלה כמתמודדות המרכזיות עם בצורת מהגבוהים בעולם.

אפריקה היא דוגמה מובהקת להשפעות הכפולות של שינויי האקלים; ראשית, החשיפה הישירה לסיכונים פיזיים (כגון גלי חום ובצורת) גדולה מהממוצע העולמי ושנית  בשל היעדר מימון לבניית חוסן ויכולת להתמודד עם אותם שינויי אקלים (הסתגלות). ביטוח הוא תחום מפתח בהתאמה לאקלים, לא רק על ידי מתן אלמנט של חוסן למגזר החקלאי אלא גם על ידי הפחתת הסיכונים והגברת היכולת  של מגזר הבנקאות לפתרונות עבור מגוון גדול של יזמים ועסקיהם.

הערכות עדכניות מצביעות כי העלויות השנתיות של הסתגלות לאקלים בכלכלות מתעוררות עשויות להגיע ל-330 מיליארד דולר ב-2030 (על פי דוח סחר ופיתוח של UNCTAD) בעוד שההגדרה של הסכם האקלים של גלזגו להסתגלות היא "לעזור לאלה שכבר הושפעו משינויי האקלים". שתי הצהרות אלו מדגימות את הפעולה הכפולה הנדרשת  בין המימון הדרוש לשינויי אקלים עתידיים  לבין המימון המיידי הנדרש על ידי רבים שכבר מתמודדים עם הסכנות של שינויי אקלים-בידיעה שהשפעת שינויי האקלים עלולה לאיים על פרנסתן של קהילות שלמות בכלכלות השבריריות ביותר ובמגזרים הפגיעים ביותר, כמו חקלאות.

הון טבעי (אוסף של גורמים טבעיים או של מערכות אקולוגיות) הוא מרכיב מרכזי במימון סוגיית אקלים, המסייע הן בפעולות הסתגלות והן בפעולות ההפחתה. התערבויות מבוססות טבע יכולות לסייע בהפחתת הפחמן, בדרך כלל בעלות נמוכה בהרבה בהשוואה לפתרונות מהונדסים, ולספק אסטרטגיה הוליסטית יותר במטרה להגיע לאפס פליטות. COP27 דנה בגישה הוליסטית זו ביתר פירוט בהשוואה ל-COPs קודמות כאשר דובר גם על הון הטבעי כפתרון אקלימי, אבל גם כיצד הטבע כבר מושפע משינויי האקלים.

מדינות כמו גבון וניגריה התחייבו לייצר אשראי בשוק הפחמן (אשר מהווה תמריץ להפחתת פליטות) כשחלק כבר נמכרו במה שעתיד להיות ההנפקה ביותר בהיסטוריה. אז ברור ששוק הפחמן האפריקאי נע במהירות בשיתוף עם אמנת המסגרת של האומות המאוחדות בנושא שינויי אקלים (UNFCCC).

אזורים רבים עם חשיפה גבוהה לבתי גידול טבעיים תורמים באופן משמעותי לתמ"ג בשווקים במדינות המתפתחות יערנות, למשל, תורמת לעד 30% מיצוא לאומי עבור חלק ממדינות אפריקה, כאשר גם תיירות, ענף מפתח נוסף, תלוי בנכסי טבע. שרודרס מכירה בחשיבות ההון הטבעי ושיתפה פעולה עם Conservation International כדי להאיץ פתרונות אקלים טבעיים בדרום מזרח אסיה. באופן ספציפי, בתוך אפריקה, מימון משולב נמצא בראש סדר היום, כאשר  גופים כמו British International Investment, Norfund ו-Finnfund עוקבים אחר ההבטחות  של COP26 להגדיל את שיעור היערות ברי-קיימא של אפריקה שמדרום לסהרה על ידי השקעה בפלטפורמת שונות המשפיעות על יערות אפריקה.

זרימות המימון האקלימי בין המדינות מפותחות והמתפתחות יישארו מוגבלות לאור המחסור במימון ציבורי. בכדי לענות על צורכי המימון האקלימי של אפריקה, המגזר הפרטי יצטרך למלא תפקיד בולט יותר. גיוס השקעות בפתרונות אקלים באפריקה, ובמדינות מתפתחות אחרות, ידרוש מבני מימון חדשניים כדי להתגבר על החסמים הפיננסיים הנוכחיים.

מריה תרזה זפיה והולי טרנר הם כלכלנים בענקית ההשקעות הבריטית שרודרס