בית המשפט העליון, בשבתו כבג"ץ, פסק לפני כשבועיים בסוגייה חשובה, בייחוד על רקע מלחמת חרבות ברזל שנמשכת כבר יותר משנה. משרתי קבע בצה"ל עתרו בדרישה לאפשר להם להקים איגוד מקצועי בצבא, בדומה לקיים במגוון גופים אחרים במשק הישראלי. הדבר מהווה נקודת מפנה חשובה בשיח הציבורי בנוגע לזכויות עובדים בשירותי הביטחון. במקרה זה, נדונה כאמור בבית המשפט שאלת הזכות להתאגד של משרתי קבע, והעותרים ביקשו לאפשר להם להקים איגוד עובדים כדי לייצג את האינטרסים שלהם, לשפר את תנאי העסקתם ולספק להם יכולת מיקוח קולקטיבית מול מערכת הביטחון.

העותרים, שהורכבו מעמותה ואנשי קבע לשעבר, טענו כי איסור ההתאגדות המוטל עליהם מפר זכויות חוקתיות בסיסיות, בייחוד הזכות להתארגן ולשפר את תנאי העבודה. לטענתם, העובדה שהם מועסקים במערכת הביטחון לא אמורה לשלול מהם את היכולת להקים ארגון עובדים, בייחוד לאור הדוגמאות הקיימות בעולם של התארגנויות דומות, המתקיימות גם בקרב כוחות הביטחון במדינות אחרות. הדרישה הזו מגיעה על רקע התנאים שלהם זוכים אנשי קבע רבים, כמו פרישה בגיל מוקדם יחסית, פנסיה תקציבית ועוד.

האיסור בחוק צה"ל עומד במבחני החוקתיות צילום: אלביט מערכות

השופטים דנו בטענות האלה וקבעו כי האיסור הקיים בחוק צה"ל, המונע מהמשרתים להתאגד, עומד במבחני החוקתיות בהתאם לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. השופטת יעל וילנר, שכתבה את פסק הדין, ציינה כי "המשמעת וההיררכיה הן יסודות קריטיים להפעלת הצבא", והוסיפה כי כל פגיעה במבנה הפיקודי עלולה לשבש את תפקודו היעיל של הצבא.

משרתי הקבע עובדים בתנאים ייחודיים

פסק הדין שפורסם מעלה סוגיות מורכבות בנוגע לזכויות עובדים בשירות הביטחון. מצד אחד, יש להכיר בכך שמשרתי קבע עובדים בתנאים ייחודיים בשל אופיו של השירות הצבאי; אך מצד שני, יש להכיר בצורך לשפר את תנאי ההעסקה שלהם. השופטת וילנר הדגישה כי "האיסור על התארגנות משרתי קבע נובע מצרכים ביטחוניים מובהקים", והוסיפה כי צה"ל אינו יכול להרשות לעצמו לשבש את המשמעת הפנימית כדי לאפשר התארגנות מסוג זה.

הדיון בנושא זכויות משרתי הקבע אינו חדש, אך פסק הדין האחרון מחדד את המתח שבין הצורך לשמור על היררכיה ומשמעת בצבא, לבין הצורך לאפשר ייצוג ותנאי עבודה הוגנים למשרתי הקבע. משרתי הקבע הם למעשה קבוצה העובדת בתנאים ייחודיים, שמצד אחד דורשים מהם מחויבות גבוהה, אך מצד שני, הם נתקלים בהגבלות חריפות בכל הנוגע לזכויותיהם כעובדים.

הטיעונים שהועלו מצד העותרים הצביעו על כך שבמדינות אחרות, כמו ארה"ב ואוסטרליה, קיימות התארגנויות עובדים גם בקרב כוחות הביטחון, והן לא פוגעות בתפקוד של הצבא. לטענת העותרים, התארגנות מוגבלת שתתמקד בנושאים כמו תנאי העסקה ושכר לא אמורה לפגוע במשמעת הצבאית או באופיו של השירות הצבאי. עם זאת, השופטת וילנר דחתה טענה זו וקבעה כי בישראל, בשל ההקשר הביטחוני המיוחד והאיום המתמיד על ביטחונה של המדינה, יש להעניק משקל רב יותר לשמירה על המשמעת והסדר בצה"ל.

בנוסף, השופטת דחתה את האפשרות להכיר בהתארגנות מוגבלת, וקבעה כי "גם ארגון עובדים שיוגבל לנושאים מסוימים בלבד עלול להשפיע על תפקודו היעיל של הצבא ולהוביל לפגיעה במטרותיו הביטחוניות". השופטים ציינו כי האיסור על התארגנות משרתי הקבע לא פוגע בזכויותיהם בצורה בלתי מידתית, מכיוון שמדובר בצרכים ביטחוניים חיוניים.

לא ניתן להחיל על אנשי הקבע את הזכויות של עובדים אחרים

כמו כן, פסק הדין מחזק את ההבנה כי משרתי קבע בצה"ל נמצאים במעמד שונה מזה של עובדים בשוק הפרטי, ולכן לא ניתן להחיל עליהם את אותן הזכויות שניתנות לעובדים אחרים. עם זאת, הדיון המשפטי מעלה שאלות בנוגע לאיזון הראוי בין זכויות עובדים לצרכים ביטחוניים, וייתכן שבעתיד נושא זה יחזור לשולחן הדיונים בעקבות עתירות נוספות.