פיטורים
צילום: FREEPICK

מחקר: אלה ההשלכות החברתיות של פיטורים

מחקר חדש מטעם משרד האוצר מספק תמונה מדאיגה בנוגע להשפעות ארוכות הטווח של פיטורים - הן ברמה הכלכלית, הן ברמה החברתית והן ברמה החינוכית. בשנה הראשונה לאחר הפיטורים צנחה ההכנסה הממוצעת בכ-45%, והפגיעה נמשכת גם בטווח הארוך
עוזי גרסטמן |

פיטורים מהווים תופעה לא פשוטה בשוק העבודה בישראל בפרט ובחברה בכלל, והם נושאים עמם השלכות כבדות משקל על עובדים ומשפחותיהם. מחקר חדש מטעם משרד האוצר שפורסם היום מספק תמונה מדאיגה בנוגע להשפעות ארוכות הטווח של פיטורים - הן ברמה הכלכלית, הן ברמה החברתית והן ברמה החינוכית.

המחקר מתבסס על ניתוח של מקרים בין 1999 ל-2009 ומדגיש כי פיטורים גורמים, כצפוי, לצניחה משמעותית בהכנסת העובדים המפוטרים. בשנה הראשונה לאחר הפיטורים צנחה ההכנסה השנתית הממוצעת של העובדים בכ-45%, והפגיעה נמשכת גם בטווח הארוך, עם פערים של 10%-20% לעומת ההכנסה לפני הפיטורים.

מעבר להשפעה הכלכלית הישירה, המחקר מראה כי פיטורים עלולים להוביל לעלייה בסיכון לביצוע פשעים כלכליים כמו גניבה, הונאה ושוד. אף שהעלייה הזו מובהקת סטטיסטית, מדובר באירועים נדירים יחסית. הנתונים שנאספו ממשטרת ישראל מצביעים על עלייה מובהקת בנתוני הפשיעה הכלכלית בשנה שלאחר הפיטורים. המחקר מדגיש כי הסיכון לפשיעה גבוהה במיוחד בקרב עובדים שהכנסתם נמוכה - מה שמסביר את העלייה בפשיעה בעקבות היעדר אלטרנטיבות בשוק העבודה.

מעבר להשפעות הכלכליות והפשיעה, המחקר מצביע גם על השפעה חמורה על הישגיהם החינוכיים של הילדים של המפוטרים - בייחוד בקרב משפחות בעלות הכנסה נמוכה. ההשפעה על חינוך הילדים מתבטאת בירידה בהישגים הלימודיים בתיכון ובסיכוי להשגת תעודת בגרות. נתוני המחקר מראים שילדים שהוריהם פוטרו סובלים מירידה של כ-3.7 נקודות אחוז בסיכוי להשיג תעודת בגרות, לעומת ילדים שהוריהם לא פוטרו.

ההסבר לירידה זו נעוץ במגבלות כלכליות שהמשפחות המפוטרות מתמודדות עמן, כמו קושי להעניק תמיכה חינוכית הולמת. ככל שהכנסת המשפחה נמוכה יותר, כך הפגיעה בביצועי הילדים משמעותית יותר. לעומת זאת, בקרב משפחות בעלות הכנסה גבוהה, ההשפעה על חינוך הילדים פחותה ואף חיובית, אם כי לא משמעותית באופן סטטיסטי. מצב זה משקף את חשיבות התמיכה הכלכלית והזמן המושקע בגידול הילדים עבור התמודדות עם המשבר הכלכלי.

הממצאים מהמחקר מדגישים את הצורך בכלי מדיניות יעילים שיסייעו להתמודד עם ההשפעות השליליות של פיטורים. בין הפתרונות המוצעים ניתן למצוא שימוש במדיניות אקטיבית בשוק העבודה, כמו תוכניות הכשרה מקצועיות ותמיכה בעובדים בשוק המשתנה. ממצאים נוספים ממחקרים בינלאומיים מראים כי מדיניות אקטיבית יכולה להפחית את המעברים של מפוטרים לחברות בעלות איכות עבודה נמוכה, ובכך לצמצם את השפעות הפיטורים.

עם זאת, המחקר מצביע על כך שההוצאה על מדיניות אקטיבית בשוק העבודה בישראל נמוכה ביחס למדינות אחרות, וזו עשויה להיות אחת הסיבות לפערים בהשפעות הפיטורים בין מדינות. בנוסף, המחקר ממליץ על תמיכה ממוקדת בעובדים המבוגרים ועובדים בעלי הכנסה גבוהה, שהם אלה שסובלים מהפגיעות הקשות ביותר בעקבות פיטורים.

קיראו עוד ב"בארץ"

המחקר מתייחס גם למצב הכלכלי בשוק העבודה ומציע כי במהלך משברים כלכליים, יש לתת דגש על תוכניות הכשרה ותמיכה בעובדים, כדי למזער את הפגיעות הכלכליות והחברתיות הנגרמות מהפיטורים.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
זוג מבוגרים פנסיה
צילום: pvproductions@freepik

מה הסוד של תושבי מודיעין-מכבים-רעות לאריכות ימים?

תוחלת החיים הממוצעת בעיר היא 87.5 - פער של 4.4 שנים מעל הממוצע הארצי; מחקרים מצביעים על שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, ומצביעים על פערים בין מרכז לפריפריה ובין ישובים יהודיים לערביים

ענת גלעד |

איפה בישראל קונים עוד 8 שנים של חיים? נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנים האחרונות מציבים את מודיעין-מכבים-רעות בראש רשימת הערים בישראל במדד תוחלת החיים, עם ממוצע של 87.5 שנים. זהו פער של כ-4.4 שנים מעל הממוצע הארצי, שעמד בתקופת המדידה על 83.1 שנים. מאז הבדיקה עלתה תוחלת החיים, על פי ההערכות, בכ-0.7 שנים נוספות. על פי OECD, תוחלת החיים בארץ הגיעה ל-83.8 שנים ב-2023, ונותרה יציבה גם ב-2024-2025 למרות אתגרי המלחמה.

העיר מקדימה ערים כמו רעננה (86.7 שנים), הוד השרון (85.7 שנים), גבעתיים (85.4 שנים) וכפר סבא (85.3 שנים). לעומת זאת, בערים כמו אום אל-פאחם תוחלת החיים היא 78.8 שנים, וברהט 79.8 שנים - פערים של עד 8.7 שנים. הפערים הללו משקפים שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, כפי שמעידים מחקרים עדכניים של ארגון הבריאות העולמי, OECD ומכוני מחקר ישראליים.

ישראל במקום הרביעי העולמי - למרות הפערים הפנימיים

תוחלת החיים בישראל עלתה בשנים האחרונות ל-83.8 שנים ב-2023, מה שמציב את המדינה במקום הרביעי ב-OECD, אחרי יפן (84.5 שנים), שווייץ (84.0 שנים) וספרד (83.9 שנים). אצל גברים תוחלת החיים היא 81.7 שנים בממוצע, ובקרב נשים 85.7 שנים בממוצע - פער מגדרי של ארבע שנים שעקבי עם המגמה העולמית. עלייה זו נמשכה למרות השפעות מגפת הקורונה והמלחמה שהחלה ב-2023, אם כי תמותה עודפת בקרב צעירים (כולל חיילים שנפלו בלחימה) השפיעה מעט על הנתון הכללי.

מחקר מרכז טאוב מציין "פלא ישראלי" - תוחלת חיים גבוהה ב-6-7 שנים מעבר למה שצפוי בהתחשב ברמת עושר, השכלה ואי-שוויון. החוקרים מייחסים זאת לשילוב של תרבות משפחתית חזקה, קהילתיות גבוהה, תזונה ים-תיכונית ומערכת בריאות ציבורית נגישה. עם זאת, פערים פנימיים גדולים חושפים אי-שוויון מבני, בעיקר בין אוכלוסיות יהודיות לערביות ובין מרכז לפריפריה - תופעה שמאיימת לשחוק את היתרון הישראלי בעתיד.

הכסף קובע: 60%-80% מהפערים נובעים ממצב סוציו-אקונומי

מחקרים מהשנים 2024-2025 מאשרים כי גורמים בריאותיים מסבירים רק 10%-20% מהשונות בתוחלת חיים, בעוד 60%-80% מהשונות נובעים מגורמים חברתיים-כלכליים. דוח שנת 2025 של OECD מדגיש הכנסה, השכלה, הוצאות רווחה והשקעות סביבתיות כמפתחות מרכזיים. מחקר ב-JAMA מ-2024 מראה שהפרשי הכנסה מתורגמים לפערים של עד 10 שנים במדינות מפותחות, דפוס דומה לישראל עם מתאם של 0.85 בין אשכול סוציו-אקונומי לתוחלת חיים.

אמיר ירון נגיד בנק ישראל
צילום: ליאת מנדל

ניהול סיכונים כושל של בנק ישראל

בנק ישראל מחזיק ברזרבות מט"ח של 235 מיליארד דולר - מה התשואה שהוא משיג על הסכום הזה ולמה הפיזור מסוכן?

ד"ר אדם רויטר |


קרוב ל-80% מרזרבות המט"ח של ישראל חשופות לנעשה בבורסות זרות. כלומר, במקרה של קריסת הבורסות הללו וזה יכול להיות מסיבות שונות ומגוונות כמו פלישת סין לטאיוואן או רוסיה למזרח אירופה, רזרבות המט"ח של ישראל תפגענה באופן חמור ביותר שעלול לייצר למדינת ישראל הפסד של עשרות של מיליארדי דולרים, שווה ערך למחיר של מלחמה.

ניתן לגדר את הסיכון הזה ע"י העברת השקעות מהבורסות לפקדונות בבנקים מרכזיים וע"י רכישת זהב ומתכות אחרות, אך עד כה דבר לא נעשה.

צריך לזכור שזה הכסף של כולנו וזה מעורר חשש לניהול סיכונים כושל של בנק ישראל. עוד לא הזכרנו את התשואה הנמוכה אותה השיג הבנק על רזרבות המט"ח האלו ב-5 השנים האחרונות.

לבנק ישראל שלושה תפקידים מרכזיים: שמירה על אינפלציה נמוכה, פיקוח על מערכת הבנקאות וניהול רזרבות המט"ח של המדינה. את החלק הראשון הוא עושה ע"י החזקת הריבית גבוהה מדי לזמן ארוך מדי, זאת לפחות ע"פ רוב הכלכלנים ואנשי שוק ההון - ואת החשבון משלמים לוקחי האשראי במשק. את החלק השני הוא עושה היטב ע"י הבטחה שמערכת הבנקאות הישראלית היא אמנם אולי הכי יציבה פיננסית בעולם, אך זאת במחיר של רווחיות גבוהה מאד על חשבון הציבור. בכל הנוגע לחלק השלישי הבנק המרכזי מחזיק ומנהל יתרות מט"ח אדירות בהיקף 230 מיליארדי דולרים, שהם 735 מיליארדי ש"ח. יתרות אלו הן השלישיות בגובהן בעולם ביחס לתוצר והן אחד מהפקטורים המרכזיים שמשקיעים זרים בוחנים בהחלטות ההשקעה שלהם. היקפי מט"ח אלו מבטיחים שישראל היא מדינה מאד יציבה פיננסית. אלו הן היתרות הכספיות במט"ח של מדינת ישראל ולכן למעשה של כולנו.

 

תשואה נמוכה על תיק רזרבות המט"ח

בנק ישראל כשלוח שלנו לא עשה בשנים האחרונות עבודה מדהימה בכל הקשור לתשואה על הכסף הזה. ביצועי העבר של התיק המנוהל הזה שמושקע בעיקר באג"ח ובמניות היו נמוכים - תשואה שנתית ממוצעת של 3.1% ב-5 השנים שבין 2020 ל-2024 (התשואה היא במונחי סל מטבעות). גם במונחים שקליים המצב רחוק מלהיות מזהיר: 3.3% בלבד, בממוצע שנתי, בחמש השנים הללו.