אחרי שנתיים של קורונה, סגרים ועבודה מהבית יצאו המוני ישראל בחזרה לשגרה ואיתה – איך לא – בעיות התחבורה והפקקים הבלתי נגמרים. כידוע, המומחים לא מבשרים טובות בעניין, להיפך, המצב ילך ויחמיר ואנו נבלה יותר ויותר שעות בכבישים. אין צורך להרחיב על הפגיעה בכלכלה, בזיהום האוויר, בכיס הפרטי וגם באיכות החיים שלנו – כל אלו יעמיקו עוד יותר. מדינת ישראל תקועה ואין מי שיבוא לה מרפא. תקועה בפקק, תקועה בירוקרטית, תקועה תפעולית ואולי הכי חמור – תקועה מחשבתית.

העתיד הוא תחבורה ציבורית, ובישראל קיים מגוון רחב מאוד של סיבות מדוע אנחנו נכשלים בניהול מערך תחבורה ציבורית יעיל, אבל כאן גם המקום להדגיש כי כל אותן הבעיות פתירות בתנאי שישכילו נבחרי הציבור להבין כי התחבורה הציבורית היא העתיד; לא רק משרד התחבורה, דרושה הבנה טוטאלית בין-משרדית בשיתוף הרשויות המקומיות על חשיבות הנושא והנעה מסיבית של פתרונות שחלקם יכולים לקרות מחר בבוקר ולא דורשים היערכות מוקדמת משום סוג שהוא. לבעיית התחבורה הציבורית יש גם נזק כלכלי כבד - מדובר בנזק שנתי למשק של 20 מיליארד שקל, כך על פי מבקר המדינה.

וכן, נראה היה ששרת התחבורה מרב מיכאלי השכילה להבין את חשיבותה של התחבורה הציבורית ככזו שתחלץ את עם ישראל מהפקק. מיכאלי מובילה בימים אלו את רפורמת "דרך שווה" להוזלת התעריפים ויצירת רף מחירים אחיד בכל הארץ בשונה מעיוותים שהיו עד כה. יודגש כי גם לפני כן התעריפים היו מאוד זולים בהשוואה עולמית. עם זאת, זה לא מה שיגרום לאנשים לעבור לתחבורה ציבורית. על מנת שזה יקרה דרושה השקעה מסיבית, כזו שלא נראתה שנים רבות בישראל, בשיפור תשתיות התחבורה הציבורית בישראל.

העתיד הוא אגרות גודש - בישראל עולות 200 אלף מכוניות נטו לכביש כל שנה (300 אלף ברוטו). המשמעות היא שלא משנה כמה כבישים נסלול בישראל, הפקקים ילכו ויגברו. הפתרון הנכון, היעיל ביותר ושמבוצע בהצלחה והוכח כמשהו שעובד באנגליה, סינגפור, שבדיה ועוד, הוא אגרות גודש, כלומר לשלם כסף על על כניסה לכביש. ההיגיון הוא מיסוי על הנזק שאנחנו גורמים לאחרים בכך שאנחנו עולים על הכביש (וגם על זיהום האוויר שאנחנו גורמים). היתרון של אגרות הגודש על פני מס הבלו (מס הדלק) הוא שמדובר בעלות ישירה ולא עקיפה כמו הבלו: כשאתה משלם על כניסה לכביש אתה יודע בדיוק מתי שילמת ועל מה. ואתה יכול לחשוב על אלטרנטיבות כמו נסיעה בשעה מוקדמת או מאוחרת יותר, עבודה מהבית, תחבורה שיתופית, תחבורה ציבורית ועוד.

• נתניהו הציג את ממשלתו החדשה בכנסת: "מצפה שתכבדו את הכרעת הבוחר"
• אריה דרעי מתקרב לאוצר - מה המצע הכלכלי של ש"ס?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

הבעיה היא שהציבור שונא במיוחד את אגרות הגודש (למרות שזה יקל עליו את החיים ויפתור את הפקקים).

איפה זה עומד? עקרונית, הממשלה והכנסת אישרו את כניסת אגרות הגודש לתוקף בישראל, אבל אי שם מתישהו ב-2024-2025. כלומר, מדובר כאן בהחלט במהלך לטובת הציבור, שכרגע מה שצריך זה בעיקר לא להפריע. אם ממשלה פופוליסטית תפעל כביכול 'לטובת הציבור' ותבטל את אגרות הגודש - זה יהיה אסון לציבור הנוסעים. נכון, אולי כולנו נשלם מס גודש, אבל זה מס שיעזור לכך שנוכל גם לנסוע ולא רק לעמוד בפקקים (חלקנו נעבור להשתמש באלטרנטיבות. זה לא מס שעוזר לעשירים בכלל. הוא הוא פשוט מסוות נכון יותר את הנסועה בכבישים).

רצים אל הקלפי, מזניחים את הכל

ישראל מוצאת את עצמה בפעם החמישית בתוך 3.5 שנים ניגשת אל הקלפי ומי יודע אם בפעם האחרונה. האסון הזה, לא רק שלא בריא לדמוקרטיה, הוא לא בריא לאף תחום בו יש לממשלה אחריות: הכלכלה, הבריאות, הביטחון, הדיור, החקלאות – וכן גם לתחבורה.

מצב התחבורה מדמם; דרושים נת"צים, חניוני "חנה וסע", אוטובוסים חדשים, הכפלה של מספר הנהגים, שיפור תנאי ההעסקה של הנהגים, הנחת מסילות רכבת, רכבות קלות, פרויקט המטרו האדיר, חיבורים לפריפריה, ואגרות גודש - שנותר רק לקוות שלא יבוטלו על ידי הממשלות הבאות. אז אם מרב מיכאלי תכננה לפתור את כל הדברים הללו, או אפילו מקצתם, הרי שדבר אחד מכל אלו לא יקרה. הדבר היחיד שכן יקרה הוא רפורמת התעריפים שתיכנס לתוקף בחודש אוגוסט, אבל היא כאמור לא מסוג הפתרונות שיוציאו אותנו מהפקק.

• האבסורד של תקציב 2026: האחות תשלם יותר , המנהל יקבל הטבה - כך נראית מדיניות מיסוי עקומה
• אקסלנס משיקה חשבון מסחר עצמאי לילדים
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• התרגיל של פטריק דרהי - טייקון בישראל, פושט רגל בצרפת

הפוליטיקאים שלנו לא מסתדרים והאזרחים צריכים לשלם את המחיר. ובשורה התחתונה, אל תהיו אופטימיים, אל תסמכו על נבחרי הציבור ואל תבקשו פתרונות. עצוב מאוד שזה המצב במדינה אבל ההיסטוריה הוכיחה לנו שבסוף כל אחד ידאג לעצמו, וכמו בטבע, החזק ישרוד.